חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

בנושא: בין אדם לחברו

אשת חבר וק"ו רבנית שבעלה משמש כרב שכונה, או כרב בית כנסת, חייבת לשאת בעול יד עם בעלה וראוי לה להתענין במצב הנשים בשכונה, לשמוח בשמחתן ולנחמן בשעת האבל. וכן לדאוג להכנסת כלה עבור יתומות וכד'. וכן לבקר חולות ולדאוג לצרכיהן, ולהרנין לב אלמנות וגרושות ונשים מרות נפש, ולדאוג להן לשידוך, ועי"כ זוכות לקדש שם שמים (מלבד עצם קיום המצוות שאי אפשר לשער גודל שכרן). ומאידך התעלמות מכל הנ"ל, יכולה לגרום להיפך ר"ל.
*
גם בתוך ביתו, צריך בן תורה להיות נאה בדרכיו ובהליכותיו, ואין לו להטריח יתר על המדה את אשתו וב"ב. וצריך הוא לנקות אחריו ולא לחכות תמיד שיבואו וישרתו אותו. וכל דבריו יהיו בניחותא כי היכי דלקבלו מיניה, ולהיות ותרן בעניינים הנוגעים לממון ולגוף, ולהדריך את בני הבית בעניינים הנוגעים לנשמה, והכל מתוך הסברה ולא ע"י רודנות וכעס. ולהתחשב בדעת אשתו ולכבדה יותר מגופו.
*
שכן חדש הבא להתגורר בבנין, חייבים כל השכנים לקבל את פניו בסבר פנים יפות ולהציע את עזרתם בימים הראשונים, ובפרט לעזור להם באוכל או בשמירה על הילדים הקטנים. כמו כן כדאי לספק להם אינפורמציה הכרחית על מקומות התפילה, הטבילה, קניית מוצרים, בית מרקחת וכד'. ובפרט מוטלת חובה זו על בני התורה שבבנין.
*
בני תורה וכלל הציבור החרדי חייבים להקפיד שלא ללכלך את רשות הרבים ואת החצרות. וח"ו מלזרוק פסולת מבעד לחלונות הבית [חוץ מדיני מזיק שיש בזה]. וכמו כן, להזהר מאד לא לזרוק פסולת באוטובוס וברכבת, או מבעד לחלונות.
*
בימי ההכנות לחג הפסח, יש להקפיד שלא לנקות את הבית הפרטי על חשבון החצר המשותפת לכל הדיירים, וכן אין לשלוח את הילדים טעוני סנדויצ'ים לחצר המשותפת ולמלא את החצר בחמץ כמו כן אין להזניח את חינוך הילדים והפקרתם לסכנות הרחוב בגלל נקיון הבית לפסח.
*
בן תורה או בני משפחתו השואלים ספר או מכשיר וכד' מהשכנים או מגמ"ח, חייבים להקפיד להחזירו בזמן שנקבע, או מיד לאחר השימוש, כשהוא במצב טוב ונקי, ולשמור מאד לבל יתקלקל או יוזק. ובאם ארעה תקלה עליו להודיע על כך ולברר אם מחויב בתשלום. ופעמים שלוקחים בהשאלה ו"שוכחים" להחזיר וגורם שירננו אחריו:
*
על תלמיד חכם לקבל כל אדם בסבר פנים יפות ואף אם הלה פונה אליו באמצע לימודו. ואם כי אינו חייב להאריך עמו, ויכול להפנותו לשעות אחרות, מ"מ אין לו לכעוס עליו או לדחותו ברוגז.
בני תורה העורכים קניותיהם בחנות המכולת יש להם לנהוג בדרך ארץ ובנימוס, וע"כ לא יפה עושים אלו שבודקים בידיהם כמה וכמה חלות עד שמחליטים איזה יכשר עבורם, וכן בכל אותם המוצרים שאנשים מכניסים לפיהם אין לאחרים לגעת בהם בידיהם. ואם עושים כן משניאים עצמם על ציבור הרואים.
*
בן תורה המחמיר על עצמו בעניני אכילה, ונקלע לשמחה בשעת הסעודה, שי לו לראות שלא לקלקל את סעודתם של האחרים. ולכן, עליו לנהוג בצנעא ובחכמה, ופשיטא שאין עליו לפגוע בבעלי השמחה ע"י חקירות ודרישות אודות כשרות המזון. ומעשה שפגעו בשוחט אחד ושפכו את דמו על ידי שהוציאו עליו רינון אודות בדיקת הסכין, ושאל רשכבה"ג הגר"י סלנטר זללה"ה, מי בדק את הסכין שבו שחטו את השוחט??!! וד"ל.
*
יש על בני תורה תמיד להתחשב בזולת ויש בזה הרבה ציורים וא"א לפורטם. אך לדוגמא, בעש"ק יש פעמים שהצפיפות בבתי המרחץ היא גדולה, ויש הרבה הממתינים למקלחת פנויה, והנה יש כאלה השוהים זמן מרובה מתחת למקלחת ואינם נותנים דעתם על כך שכולם ממהרים. ויש בזה בהחלט אי התחשבות וגם יכול לגרום חילול השם, ועד"ז יש הרבה דוגמאות, ותן לחכם.
*
כשחוזרים בשעות הלילה המאוחרות מהישיבה או מכולל ערב יש לשוחח בלחש ולא להפריע את מנוחת השכנים. ומצוי בעוה"ר, שנעצרים על יד הבית ומדברים למטה בקולי קולות, וכן כשחוזרים משמחה משפחתית בשעות מאוחרות יש להתחשב במנוחת השכנים ולשמור על שקט מוחלט, וכן על דרך זה.
*
בני תורה המקבלים הזמנה לשמחה, ראוי שישתדלו ללכת ולכבד את המזמין בנוכחותם, ואם נבצר מהם חייבים הם עכ"פ להתקשר טלפונית ולברכם במז"ט ולהתנצל על אי יכולתם להשתתף אישית. ומ"מ, אותם המתעלמים לחלוטין מההזמנה שקיבלו לא יפה הם עושים, ופעמים שגורמים חילול ה' בהתנהגות זו.
*
אסור בהחלט ליטול את העיתון מתיבת הדואר של השכן ולעיין בו, וכ"ש לקחתו לביתו אפילו ע"מ להחזירו. ואותם העושים כן אם הם נראים כבני תורה עלולים גם להכשל בחילול השם, ומה זר ומוזר שיש עושים זאת לפני תפילת שחרית.
*
בן ישיבה או בת בית יעקב הפוגשים באנשים מבוגרים הנושאים משאות כבדים או הזקוקים לעזרה מסוג אחר, חייבים לעזור להם ומקדשים בכך ש"ש ברבים, [אנשים לאנשים- ונשים לנשים) ומאידך המתעלמים מכך עלולים לגרום בהתנהגותם חילול שם שמים [ויש לדון שגם בחור או איש חייבים לעזור לאשה קשישה הנושאת משא כבד ולא להיות בגדר חסיד שוטה].
*
תלמיד חכם או בן ישיבה חייב תמיד לקרב את קרוביו ולהתענין בשלומם, וכן עליו לשמוח בשמחותיהם ולהתעצב על אסונם וח"ו מלהתנכר אליהם ואף אפ אינם שומרי תומ"צ. ואם כי נבצר ממנו להשתתף אישית בכל אירוע, מ"מ ראוי שיתקשר טלפונית או יביע את השתתפותו ע"י מכתב.
*
בני תורה המגדלים לעצמם, בחצר המשותפת לכל הדיירים, ערבות או שאר מינים, חייבים לשאול את רשות כל השכנים, וכן גם בנוגע להשקאה. כי מלבד חששות הגזל שיש בזה, נכשלים גם בחילול השם. ובפרט, שעושה לצורך מצוה. וכן, אין לרחוץ מכוניות או לעשות שאר שימושים במים של החצר המשותפת, ללא רשות כל הדיירים.
*
אין לבני תורה לתפוס את המקלט לצורך עצמם כדי לאחסן שם דברים ואין צריך לומר שבעניני בנייה, או בניית סוכות קבועות, אין לעשות שום צעד ח"ו מבלי ליטול עצה מדיין מומחה לחו"מ, וכמה חילול ה' יש בדברים אלו. מאידך, אין לת"ח או לבן תורה להציק לשכנו שבונה או מוסיף על דירתו ללא סיבה מוצדקת, וגם עליו לשאול תלמיד חכם אם באמת ראוי לו למנוע מהשני לבנות. ובכל מקרה של מחלוקת, יש לדון לפני בי"ד צדק, ולא לפנות ח"ו לערכאות או לעיריה.
*
נושאי משרות תורניות ואברכי כוללים העורכים שמחות בבתיהם, חייבים לתת את דעתם על ההפרעות העלולות להיגרם לשכנים. ולכן עליהם להקפיד ולסיים את השמחה בזמן סביר, להתחשב בשכנים חולים או זקנים או ביולדת וכד'. לא להפעיל את הרשמקול בקול רם ולפנות את הספסלים מחדר המדרגות בזמן סביר. כמו כן אותם העושים סוכות בחצר חייבים להתחשב בשכנים ולא להוות מטרד עבורם. וכן על דרך זה, ותן לחכם ויחכם עוד.
*
על השכנים להשתדל שלא להציק לאותם העושים שמחה בביתם ולא לרדת לחייהם עבור דברים של מה בכך, ובפרט כשהשמחות הם נדירות, ואין בזה הפרעה קבועה. ויש להם לשמוח בשמחת השכנים, ולסייע במדת האפשר.
*
בן תורה המתגורר בבית משותף שיש בו דירים בעלי בתים [שלא למדו בישיבות] ואין צ"ל דיירים חילוניים, חייב לשקול את התנהגותו במשנה זהירות בכל מה שנוגע לדין ודברים עם שכניו. וכן עליו להקפיד על התשלומים הקבועים לועד הבית ולשלמם בזמן, כמו כן עליו להשתתף באסיפות ועד הבית [או אשתו, אם זו אסיפת שכנות], ולציית להחלטות ועד הבית, ואין צריך לומר שעליו להיות שכן טוב. ויכול בהתנהגותו לגרום ח"ו לחילול ה' שיאמרו עליו פלוני שלמד תורה מה מקולקלים מעשיו, ומאידך אם מקפיד בכל הנ"ל מקדש הוא ש"ש ברבים ויאמרו עליו פלוני שלמד תורה מה נאים מעשיו, ואשרי מי שלומד תורה.
*
אדם הזקוק לעזרה מכל סוג שהוא, ופונה במצוקתו לתלמיד חכם או לבן ישיבה חייב הוא לשמוע את דבריו ולהשתתף בצערו ולתת לו עיצה טובה כפי הבנתו. ואף אם יודע מראש שלא יוכל לעזור לו, מ"מ חייב הוא עכ"פ לשאת עמו בעול ולהראות כמשתתף בצערו.
*
תלמיד חכם או בן תורה הדר בבית משותף ומתעלם מהשמחות שעורכים השכנים, גורם לבריות לרנן אחריו וצריך הוא לחוש לחילול השם [מלבד אם הוא מופלג בחסידות ובהתמדה, כי אז הבריות מקבלות זאת בהבנה].
*
בני תורה הדרים בבית משותף, או אנשים שומרי תומ"צ שדרים בבניין בו גרים חילוניים או פשרנים, חייבים הם לשמור על שקט מוחלט בזמני המנוחה ולא לעשות מלאכות המרעישות, כגון, גרירת רהיטים, קדיחה בקירות וכד'. וכמו כן אין עליהם לתפוס מקום חניה של זולתם ולא לחסום במכוניתם את המעברים, וכיוצ"ב.
*
בשכונות מעורבות של דתיים וחילוניים וכן בבתים משותפים שגרים בהן בתערובת דתיים וחילוניים או פשרניים, חייבים ההורים לשמור מכל משמר על ילדיהם לבל יפריעו את מנוחת השכנים בשעות הצהרים או בשעות הלילה המאוחרות. וכן, לשמור ולהשגיח שלא ילכלכו את חדר המדרגות ואת החצר, כדי שלא יאמרו שהציבור החרדי אינו מתחשב בהם ח"ו, או שלא מחנכים את ילדיהם, או פן יאמרו, פלוני שלמד תורה מה מקולקלים מעשיו ח"ו.
*
אנשים חרדים חייבים להקפיד על הנהגתם האישית לבל ימאיסו את עצמם על סביבתם, ולכן, עליהם להמנע מלירוק במקומות ציבור וכן להקפיד על ריח הפה וכד' וא"א לפרטם כי רבים הם. ומכל מקום צריך לדעת, כי דברים אלו הם מעיקר הדין ומי שלא נזהר בכגון דא הוא בכלל משניאי אהבו מות.
*
אותם הנוסעים מחוץ לבתיהם לזמן רב ומשאירים את משפחותיהם כצאן אשר אין להם רועה וזאת כביכול לעניינים של עבודת השם, גורמים פעמים רבות לחילול השם בכך שמרננים אחריהם. ואין לעשות מעשים שכאלו בלי הסכמת בני הבית, וברור שצריך התיעצות עם אדם גדול.
*
חס ושלום מללעוג או לבוז לאנשים אומללים או שאינם בריאים בנפשם, או להתיחס בזלזול לעניים המחזרים על הפתחים ו"לועג לרש חרף עושהו". ופעמים נכשלים בכך שסוגרים את הדלת בפניהם של אותם אומללים ונותנים להם להמתין בחוץ ובחשך, ופעמים שנותנים סכום המבזה את המבקש. כמו כן יש לזכור שבימים חמים רצוי להציע להם שתיה קרה ולהנפש מעמל הדרך וכיוצ"ב, וגדול המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב.
*
יש אנשים הנזקקים לבריות אך אוספים כסף באופן מכובד, ועל כן ברצונם לדבר עם בעל הבית ולשטוח בפניו את צרתו. ויתכן שהדבר נכנס בגדר די מחסורו וצריכים לתת להם זאת, וח"ו לפגוע באדם שכזה ע"י נתינה מבוזה, או לסרב להכניסו לתוך הבית.
*
במקומות בהם העישון אסור לפי התקנות או ע"י פרסום שלטי אזהרה, יש בהחלט להמנע מעישון, והמתעלם מכך מראה בנפשו שמזלזל בציבור ולא מתחשב בבני אדם והוי חילול ה' בפרהסיא. והוא הדין שעל האדם החרדי להתחשב בכל שלטי האזהרות והתקנות שבכל מקום ומקום, ולא להיות פורץ גדר. כמו כן אין לעשות קפנדריא דרך חצרות של בתים פרטיים במקום שבעלי הבית מקפידים על כך או שיש לשער שלא נוח להם שיהפכו את החצר שלהם לדרך הרבים. וכן אין להם לבני תורה לדלג על גדרות כדי לקצר את דרכם וכבר אמר הסבא מקלם זצ"ל שגדר עשויה כדי שלא יעברו מעליה, וכן אמר, שמי יודע על איזה גדרות עוד יעבור!
*
אותם הנאלצים לאכול במקומות ציבוריים [באופן שמותר להם] חייבים להקפיד על אכילה בנימוס ובדרך ארץ, לבל ימאיסו עצמם על הציבור הלא חרדי ויהיו בכלל משניאי ח"ו.
*
יש להקפיד, כשנוסעים יחד עם הילדים באוטובוסים, לבל יתפסו יותר מדי מקומות באוטובוס, שלא ירוצו באוטובוס אנה ואנה, וכן שלא יאכלו באוטובוס, כי פעמים שילדים אוכלים או שותים ומלכלכים את בגדי הנוסעים, וכמו כן להקפיד שלא ילכלכו בנעליהם את היושבים לצידם וכו'. וכן עליהם לראות שהילדים הקטנים יפנו את מקומם לאנשים קשישים, במדת האפשר, וכן שישבו שנים על כסא לצורך זה וכד', ולא יתחלל ש"ש על ידו.
*
אדם חרדי או בן ישיבה המוצא מציאה בסביבה חילונית ומחזירה אע"פ שפטור מצד הדין, מקדש ש"ש ברבים, וגורם שיברכו בגינו, ברוך ה' אלוקי שמעון בן שטח.
*
בעלי שמחה חייבים להשתדל ולעמוד בלוח הזמנים שהם עצמם קבעו, ולא לתת לציבור שבא לכבדם להמתין זמן ממושך. והוא הדין אנשים המארגנים הרצאות חייבים להתחיל בזמן שנקבע ולא להעניש את אותם שבאו בזמן. כמו כן על המרצה להשתדל לדייק ואל לתת לציבור לחכות עליו. ואם הגיע ציבור משתתפים קטן על לא למרצה להביע את מורת רוחו על מיעוט המשתתפים וכן לא להראות זאת בהבעת פניו, כי פוגע הוא באותם אלו שכן טרחו ובאו. אדרבא, כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ויש עליו לתת הרגשה טובה לאלו שכן באו. ומעשה בהגר"ח פרידלנדר זצ"ל שהיה עליו למסור שיעור והודיעו לו שבאו רק שתי משתתפות, נענה ואמר, אמבולנס מגיע אפילו לפצוע אחד.
*
בן תורה הסועד בחברת אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות חייב מאד להקפיד על אכילה בנימוס ובדרך ארץ, לא לאכול בידיו ולהשתמש במפית וכד'. כמו כן, עליו להציע לשכניו שתיה וגם לכבדם מהתוספות, ואדם ניכר בכוסו. ואף על פי שאינו מקפיד לאכול באופן זה כשסועד בחברת אנ"ש, מכל מקום אצל אנשים שאינם שומרי תומ"צ נחשבת אכילה שלא לפי הכללים הנ"ל לחוסר דרך ארץ וממאיס עצמו עליהם וגורם להם להוציא דבת החרדים רעה.
*
נהגים בעלי חזות חרדית הנוסעים במהירות בזמן הגשמים כשהרחובות מוצפים ומתיזים מים ובוץ על העוברים ושבים, מבלי להתחשב בהם כלל וכלל, מחללים שם שמים בפרהסיא, מלבד מה שמזיקים לבני אדם, ואדם מועד לעולם.
*
נהגים בני תורה וחרדיים החולפים ברכבם ליד אנשים הנראים ממתינים זמן רב, ולא מציעים להם הסעה, ובפרט כשהמדובר בזמן הגשמים או בזמנים שהחמה יוקדת, ואצ"ל כשהממתין הוא זקן, גורמים לאנשים לרנן אחריהם ויש לחוש לחילול השם, והכל לפי העניין. וראוי לאותם נהגים להרגיל את עצמם לעצור ולקחת נוסעים ולהנצל ממדת סדום זו.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד