חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הלכות ומנהגי ליל פורים

ליל פורים

בעוד שלגבי יום הפורים מצוותיו (קריאת המגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות, סעודה) הלכותיו ומנהגיו מפורשים וידועים כמעט לכל בר בי רב, הרי שלגבי ליל פורים ההלכות והמנהגים די נבלעים בתוך הים הרחב של הלכות יום פורים בכללותם, ועל כן חשבתי לנכון בעז"ה ללקטם בקצרה זעיר כאן וזעיר שם ולבסוף יוגש כמפה פרוסה לקורא הנכבד.



אמירת 'על הנסים'

אומרים על הנסים בליל פורים בתפילת ערבית, אע"פ שעדיין לא קראו את המגילה, ואם שכח, אינו חוזר (שו"ע ורמ"א סי' תרצ"ג סעי' ב').



בגדי שבת

לובשים בגדי שבת גם בליל פורים קודם שהולכים לבית הכנסת לתפילת ערבית ולקריאת המגילה (וכן הוא להדיא בלשון הקיצור שו"ע (קמא' ד') וז"ל: לכבוד המגילה יש ללבוש בגדי שבת מבערב. וכן משמע בדברי המשנה ברורה סי' תרצ"ה ס"ק ג'. וכן בספר מועד לכל חי (לרבי חיים פלאג'י, סי' לא' יח') כתב, שילבש בגדי בגדי יום טוב ומבערב. משום שהלבישה היא זכר 'ותלבש אסתר מלכות'. 'ומרדכי יצא בלבוש מלכות. ואיך יתכן לקרוא פסוקים הללו במגילה בלבוש חול. וכן מבואר בספר 'סדר פורים המשולש' (לרבי יוסף חיים זוננפלד) שכתב, שבפורים המשולש שגם המוקפין קורין המגילה בי"ד כהפרזים, אע"פ שאצלם עדיין לא פורים, בכל זאת כתב, בערב ליל י"ד באדר (ליל שישי) לובשין בגדי שבת וכו').



קריאת המגילה בליל פורים

איתא בגמ' מגילה (ד' ע"א): ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה [של פורים] ולשנותה [למחר] ביום [זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם ביום ובלילה], שנאמר (תהלים כ"ב ג'): אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דמיה לי. [זה הפסוק נאמר במזמור שבראשיתו כתוב 'למנצח על אילת השחר', ואמרינן בגמ' יומא (כט' ע"א) שזה רומז לאסתר – רש"י. ובגמ' מגילה לקמן (כט' ע"ב) איתא, שאסתר אמרה את המזמור הזה כשהגיעה לבית אחשורוש בכדי לבטל את הגזירה]. ועל כן חייב אדם לשמוע קריאת המגילה בליל פורים, ואף הנשים חייבות (שו"ע סי' תרפ"ז סעי' א'. וסי' תרפ"ט סעי' א').



סעודה בליל פורים בדרך כבוד

אמרינן שם בגמ' (ז' ע"ב): אמר רבא: סעודת פורים שאכלה בלילה [דהיינו בליל פורים – ליל י"ד לפרזים או בליל ט"ו למוקפים] לא יצא ידי חובתו, מאי טעמא? ימי משתה ושמחה (אסתר ט' כב') כתיב [משמע שמצות שמחה ומשתה ביום הפורים, היא דוקא ביום ולא בלילה]. וכך נפסק בשו"ע סי' תרצ"ה. (וכך גם לגבי משלוח מנות פסק הרמ"א (תרצ"ה ד'), שמצוותה ביום ולא בלילה. והמג"א (שם ס"ק יג') פוסק שהוא הדין מתנות לאביונים. וביאר הגר"א (ס"ק טו') הטעם, מפני שכתוב 'ימי משתה ושמחה ומשלוח וגו' וקאי אכולהו (מצוות היום) והגמ' במגילה אומרת 'ימי' כתיב. (עי' במ"ב סי' תרצ"ו ס"ק טז'). אמנם כבר כתבו הראשונים (כפי שיבוא' לקמן), וכן הרמ"א (סי' תרצ"ה) וז"ל: ומכל מקום גם בלילה (ליל פורים) ישמח וירבה קצת בסעודה, לכבוד פורים, אך היא אינה סעודה חשובה כמו למחר ביום פורים, דשם צריך להרבות יותר. ומה גם דאם פורים דפרזין חל במוצאי שבת דצריך להרבות עוד בסעודה לכבוד סעודת מלוה מלכה (עי' שו"ע או"ח סי' ש'). ובמשנה ברורה כתב בשם האחרונים, דנכון ללבוש בגדי שבת גם כן מבערב (ליל פורים), וימצא אחר כך בביתו נרות דולקות ושולחן ערוך ומטה מוצעת. וכן הוא בספר כלבו (בסדר ליל פורים - סימן מה') וז"ל (באה"ד): ואחר כך (אחר קריאת המגילה) אומר סדר קדושה ומתחיל ואתה קדוש וכו'. ואחר כך אומר קדיש שלם. והולכין לבתיהן לשלוםואוכלין סעודתן וכו', ואחר אכילתן מברכין ברכת המזון ועל הנסים כמו שכתבנו, ע"ש. ובספר אליהו רבא כתב: כתב הב"ח דחייב לשמוח בלילה זו אלא שכבוד יום עדיף כמו ליל שבת ויומו, וכן כתב בשיירי כנסת הגדולה שנוהגין להרבות בסעודה, וכן כתב בסדר היום זה לשונו: וימצא בביתו נרות שדולקות וערוך שולחנו ומטה מוצעת ויאכל וישתה בשמחה גדולה ובטוב לב וישמח אנשי ביתו וירחק מהם כל ריב ומצה וכו'.



לבסומי – בליל פורים?

בשו"ע (סי' תרצ"ה) מבוא' שהדין של 'חייב אינש לבסומי וכו' הוא בסעודת פורים ועכ"פ ביום הפורים. האם לדברי הרמ"א שכתב שגם בלילה ישמח וכו' א"כ אפשר שגם בלילה חייב אינש לבסומי. ויש להוכיח כן מדברי המחזור ויטרי (ח"ב עמ' 583) שכתב לומר בתפילת ערבית בליל פורים (מעמד – מערבית): ליל שיכורים הוא זה הלילה. לשמוח ביין הטוב ולגילה. פורים על שם הפור נקרא בגילה. יזכור לנו בקריאת מגילה: המעריב: בליל הזה ישכרו כל יצורים. להזכר חוק אשר נקבע בפורים. ארור האיש אשר ידו ירים. לשתות מים המאררים:אוהב: פרים ביין פותחים בברוך. על שלחן אשר ערוך. בליל חג פורים: וכו', ע"ש.



מאכל זרעונין בליל פורים

כתב הרמ"א (תרצ"ה): י"א שיש לאכול מאכל זרעונים בפורים, זכר לזרעונים שאכל דניאל וחביריו בבבל. מקור דברי הרמ"א הוא מספר 'כל בו' וז"ל: והמנהג לאכול זרעונים באותה לילה זכר לזרעונים שהיו אוכלין בבית המלך דניאל וחבריו כמו שכתוב (דניאל א' יב') ויתנו לנו מן הזרעונים, ע"ש. פי' זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחביריו כשהיו בחצר מלך בבל (דניאל א' טז') שלא אכלו מאכלות אסורים, ואכלו רק זרעונים. וכך גם עשתה אסתר בבית אחשורוש, כמו שנא' (אסתר ב' ט') 'וישנה ואת נערותיה לטוב'. ומבוא' בגמ' מגילה (יג' ע"א) במה שינה 'הגי' את אסתר לטובה משאר הנערות? רבי יוחנן אמר, שהאכילה זרעונים. פי' שהזרעונים טובים לצדיקים להבדילן ממאכל טמא (רש"י). וכך היה אצל דניאל וחביריו שהיו בחצר מלך בבל וביקשו לאכול זרעונים. ובכ"א גם לאחר עשרה ימים של אכילת זרעונים נראו דניאל חנניה מישאל ועזריה בריאים יותר משאר הנערים שאכלו מאכל הפיגולים של המלך. בספר הלבוש כתב, יש לאכול זרעונים בפורים, זכר לזרעונים שאכלו דניאל וחבריו בבבל, שגם המגילה היה גם כן ע"י דניאל שהוא התך לפי דברי חז"ל (מגילה טו' ע"א).

בספר ערוך השולחן הביא את דברי הרמ"א והקשה, ותמיהני למה לו לומר שאכל דניאל שאין זה שייך לפורים, הרי אסתר עצמה אכלה זרעונים כדאיתא במגילה על פסוק וישנה ואת נערותיה לטוב וכו' ר' יוחנן אמר שהאכילה זרעונים ע"ש. וכבר הקדימו בשאלה זו הפרי חדש ועוד ספרים. ותירץ בספר נטעי איתן (לר' אברהם זקהיים – י"ל בוורשא, תרס"א), אפשר לומר, כי בפלוגתא לא קמיירי (פי' דהא שהאכיל 'הגי' את אסתר זרעונין, זהו דעת רבי יוחנן  גרידא, ופליגי שם) ולכך הביא הרמ"א רק מדניאל וחביריו שמפורש בקרא (שאכלו זרעונין), ע"ש. עי' בספר משפט צדק (לר' משה יהודה ב"ר אהרן קוטנא, י"ל בפרעמישלא – תער"ד). 

בדברי הרמ"א לא מבוא' מתי בפורים אוכלין את הזרעונים, אמנם המ"ב כתב בשם המג"א, שיש לאכול את המאכל זרעונים בלילה הראשונה. וכך הוא להדיא במקורו בספר כל בו (סימן מה') וז"ל: והמנהג לאכול זרעונים באותה לילה זכר לזרעונים שהיו אוכלין בבית המלך דניאל וחבריו כמו שכתוב (דניאל א' יב') ויתנו לנו מן הזרעונים. וכ"כ בספר אורחות חיים כתב, שנהגו לאוכלם בליל פורים אחר התענית.

בספר ערוך השולחן העיר, לא ידעתי למה בלילה. וגם המנהג לאכול אותם ביום, ע"ש. וכתב בספר ליקוטי מהרי"ח, והנה אם כי באמת כן הוא בהדיא בכל בו ובב"י בשם אורחות חיים (שאוכלים הזרעונים בלילה), אך מסתימת דברי הרמ"א שכתב בפורים סתם נראה דלאו דוקא בלילה, ומה גם שהעתיק ברמ"א שם דבר זה בתוך מנהגי סעודה דיום.

אמנם יש להבדיל בין 'זרעונין' ל'קטניות ועדשים' שמבוא' בספרים שאין לאוכלם בפורים. וז"ל המחזור ויטרי (סי' תסה'): ארור האיש אשר יאכל עדשים בליל פורים ובמועדים ובחדשים וכו' ארור האיש אשר יאכל פולין כתושין וכו' כל בית ישראל יעלו עליו חמושים לגרשו מתוך קהל קדושים. ובמגן אברהם בשם מהרי"ל (סי' קלא' ס"ק יד'): כתב: בני אוסטרייך נוהגין שאין אוכלין קטניות בימים שאין נופלין (שאין אומרים בהם תחנון) משום דדמי לאבילות המתגלגל, עכ"ל. ולפי"ד אין לאכול קטניות בפורים. (עי' בשו"ת דברי יציב ח"ב).

כתב בספר בן איש חי (תצוה – יט'): ומנהג יפה לאכול זרעונים בפורים, זכר לאכילת זרעונים שאכלו דניאל וחבריו, ועשה להם הקדוש ברוך הוא נס בזה, ולכן פה עירנו מנהגם לטגן מולייתא בקטניות ובשר ביחד, שקורין זה בערבי סמבוס"ך. (וע"ע מש"כ בהל' חנוכה ש"א – כד')



האם אוכלים בשר בליל פורים

כתב בספר כל בו: כתב ה"ר אשר ז"ל, כי יש נהגו שלא לאכול בשר בלילה ההוא כדי שלא יטעו ויחשבו שהיא סעודת פורים. וכתב על כך בספר אליהו רבא: אבל ראיתי בדרכי משה שאין נוהגין כן וכן משמע ברמ"א בהג"ה סעיף א', וכן כתב הב"ח דחייב לשמוח בלילה זו אלא שכבוד יום עדיף כמו ליל שבת ויומו. וכתב על מנהג זה בשער הציון (תרצה' יב'), וענין כזה תלוי לפי מנהג המקום.
יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד