חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

מהלכות חודש ניסן - חג הפסח וספירת העומר-התשע"ט

מאת הרב יוסף זילברפרב
רב שכונת "הדר עליון" והמרכז הרפואי "בני ציון" ראש הרבנים בחיפה יו"ר ארגון רבני השכונות והמחלקות בארץ
          בר גיורא 33, חיפה 
טלפון: 04-8376489 נייד: 050-6267052, 052-7622072      
yozefzil@gmail.com


מנהגי החודש
נוהגים לא לאכול מצה מר"ח ניסן כדי לחבב את אכילת המצה בפסח, ונכון להימנע גם מאכילת מצות חמץ היות וטעמם כטעם מצה הכשרה לפסח. יש הנוהגים להימנע מאכילת מצות שלושים יום קודם הפסח, ולקטנים אין להחמיר כלל.
אין אומרים תחנון בכל חודש ניסן, ואין מתענים בימים אלו, אלא תענית חלום, כמו"כ אין אומרים "צדקתך" בתפילת המנחה בשבת, ואין מספידים בכל ימי החודש.
בשבתות שלפני הפסח אין אומרים "אב הרחמים".
המנהג שאין הולכים לבקר בבית הקברות כל החודש. ואם חל יאר-צייט באחד מימי החודש, מקדימים היציאה לבית הקברות בערב ר"ח ניסן. לציוני הצדיקים והקדמונים נהגו בכל המקומות ללכת ללא כל מניעה בחודש ניסן ולהתפלל שיהיו מליצי יושר על החיים.
אין מתענין בכל חודש ניסן ואפילו תענית "יארצייט" חוץ מתענית בכורים בערב פסח.
חתן וכלה מתענין ביום חופתם, וכן מתענין תענית חלום.

אמירת פרשת הנשיאים
נהגו לקרות בשלשה עשר הימים הראשונים של ניסן בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא (במדבר ז'). בכל יום קוראים את פרשת הקרבת הנשיא של אותו היום, וביום י"ג בניסן קוראים מתחילת פרשת "בהעלותך" עד "כן עשה את המנורה".

ברכת האילנות
הרואה בימי ניסן אילני מאכל בעת פריחת הניצנים ולבלובם מברך "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ דָבָר, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבִים לְהַנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם". רצוי שיהיו לפחות שני אילני מאכל לאחר שלש שנות ערלה. מדינא יכול לברך על ראית אילן אחד.
מעיקר הדין מותר לברך ברכה זו גם בשבת ויו"ט, אך יש שנמנעים מכך, מחשש שמא יתלוש ענפים.
מותר לברך על האילנות בלילה.
ימהר לקיימה בתחילת החודש, שזריזין מקדימים למצוות, ואם לא בירך בניסן, יכול לברך גם בחודש אייר.
כשהשנה מעוברת ואפשר שלא ישארו פרחים עד חודש ניסן, יש לברך בחודש אדר, וכן כשהפריחה יוצאת מוקדם.
נשים מברכות אף הן ברכה זו. יש לחנך גם את הקטנים לברך את הברכה.
יש המשתדלים לברך הברכה בעשרה. 


שבת הגדול
השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול", לפי שנעשה בו נס לאבותינו במצרים. מנהג רוב הקהלות להפטיר בשבת זו "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" שבסוף ספר מלאכי.
בשבת אחה"צ נוהגים לומר את ההגדה של פסח מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו", ןלדעת הגר"א ולמנהג בני עדות המזרח אין לאמרה.
אין אומרים "ברכי נפשי" ועדיין אין לומדים פרקי אבות, אין אומרים "צדקתך" (כמו בשאר השבתות שבחודש ניסן), ובמוצאי שבת אין אומרים "ויהי נועם", ויש הנוהגים לומר.

בדיקת חמץ וביעורו
ביום חמישי בערב אור לי"ד ניסן, מיד לאחר צאת הכוכבים ותפילת ערבית בודקים את החמץ. קודם הבדיקה יצניע במקום מיוחד את החמץ שמשאיר לאכול אחר הבדיקה ולמחרת בבוקר.
הרוצה לבדוק בליל י"ג לאור הנר, יכול לעשות כן אך לא יברך על בדיקה זו, ויכול לעשות כן לכתחילה לבדוק כל חדריו ולהניח חדר אחד לבדוק בברכה באור לי"ד.
אם אין לו אפשרות לבדוק בליל י"ד אלא או לבדוק ביום י"ג או ביום י"ד בבוקר, טוב יותר שיבדוק ביום י"ד.
אין צריך לסגור את אור החשמל בשעת הבדיקה.
נוהגים להניח עשרה פתיתי חמץ עטופים היטב בנייר או בשקית נילון סגורה היטב במקומות שעליו לבדוק, כדי שהבודק ימצאם בעת החיפוש ויאספם ולא יהיה חשש של ברכה לבטלה. 
הפתיתים צריך שיהיו מחמץ נוקשה שלא יתפורר, ונכון לדקדק שיהיו הפתיתים קטנים שלא יהא בהם שיעור כזית.
ראוי לרשום היכן הצניעו כל פירור, כדי שאם לא ימצא בבדיקה, ידעו היכן הוא ויוכלו לאוספו ולבערו.
אם אין לו מי שיניח את פתיתי החמץ, יניחם בעצמו.
מברך: "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ",  כיון שהבדיקה היא לצורך ביעור, הרי זה מעין ביעור.
צריך לברך כשהוא מעומד ככל ברכת המצוות.
אם שכח לברך, יברך כל זמן שלא סיים בדיקתו לגמרי.
אם לא בירך בלילה בשעת הבדיקה, יברך "על ביעור חמץ" בשעת שריפת החמץ ביום י"ד.
מהראוי ליטול את הידים קודם הברכה והבדיקה משום נקיות. הבדיקה נעשית לאור נר שעוה בעל פתילה אחת. אם אין לו נר לבדיקה, וכן במקומות שיש סיכון בהחזקת נר, כגון בחדרי הסקה וגז, במכונית, ותחת רהיטים הצמודים לקרקע, יכול לבדוק לאור פנס כיס. אין להפסיק מתחילת הברכה עד סוף הבדיקה, אלא בענין הנוגע לבדיקה.
גם העוזרים לבדיקה יזהרו שלא לדבר מתחילת הברכה עד סוף הבדיקה.
מהראוי שבשעת הברכה יאחז הנר במקום שרוצה להתחיל לבדוק, כדי שתהא הברכה עובר לעשייתן.
דעת הפוסקים שאין מברכים "שהחיינו" על הבדיקה, אולם אם נזדמן לו בגד חדש או פרי חדש, יברך עליו "שהחיינו" קודם שמברך על ביעור חמץ ויכוון לפטור את הבדיקה.
אם עשה צרכיו באמצע הבדיקה – יברך "אשר יצר" שמא ישכח אם ימתין עד גמר הבדיקה, וכן יש לו לענות "אמן" של ברכת אחרים.
אם מצלצל הטלפון באמצע הבדיקה, מותר להרים השפופרת ולומר שהוא באמצע הבדיקה.
המנהג לנקות את הבית ביום י"ג כדי שיוכל לעשות הבדיקה כדין, ובשעת הבדיקה יש מנהג ליטול נוצות ולכבד במקום החורים והסדקים ולגרור החמץ עם הנוצה, אך אין לבדוק בחריצי הבלטות.
משפחות עם מספר ילדים ולכל ילד מספר זוגות מכנסיים וחולצות ובכל אחד מהם יש כיסים, וקשה עליו הבדיקה, יכניס לארון סגור את הבגדים שאין בדעתו ללבשם בפסח וישכיר את הארון לגוי וימכור לגוי את החמץ – אם נמצא בכיסים.
בגמר הבדיקה אומרים "כל חמירא" ג' פעמים ויש להבין את פירוש הדברים ומשמעותם, ואם אינו מבין ארמית יאמר בלשון המדובר "כל שאור וחמץ שנמצאים ברשותי שעדיין לא ראיתים ולא ביערתים יבטלו ויהיו הפקר כעפר הארץ".
מי שיש לו כמה בתים - מברך ברכה אחת לכולם. ואפי' אם הבתים רחוקים זה מזה אין ההליכה נחשבת להפסק, ובתנאי שיכוון בברכה על כל הבתים.
צריך לבדוק חמץ גם בעציצים, בחנויות, במשרדים ובמכונית הפרטית, ויצאו בברכה שברכו על הבדיקה בבית. כמו כן צריך לבדוק בבתי כנסיות ובתי מדרשות.
העומד להחליף דירה והכניס חפציו בארגזים ויתכן שיצטרך לקחת חפצים מהארגזים בפסח, אפילו הכניסם קודם שלשים יום, חייב לבדוק שם.
ראוי לרשום מבעוד יום את המקומות החייבים בבדיקה כדי שיזכור לבדקם, כגון: לפעמים יש לו דירה נוספת שלא מושכרת בזמן זה, משרד, מחסן, רכב וכו'.
מרפסות שאין להם גג, אינם צריכים בדיקה, דאפשר לסמוך על העופות והציפורים שאכלו את החמץ.
בבית משותף חובת הבדיקה מוטלת על כל אחד מהדיירים, ומן הראוי לחלק את הבדיקה שכל אחד מהדיירים יהיה אחראי על בדיקת חדר המדרגות הסמוך לדירתו, או שכל השכנים ימנו שליח שיבדוק עבור כולם את חדר המדרגות.
יש להקפיד לא לתת לילדים לאכול חמץ בחדר מדרגות לאחר בדיקת חמץ, שבכך מתבטלת הבדיקה וחייבים לחזור ולבדוק. למעשה רצוי לחזור ולבדוק את חדר המדרגות ביום י"ד לאחר סוף זמן אכילת חמץ, שמא אכלו שם הילדים.
השוכר דירה, על השוכר לבדוק את החמץ. חולה המאושפז בבית חולים יבדוק את ארונו וחפציו בלי ברכה. בבתי חולים פרטיים שיש לכל חולה חדר נפרד, יש לבדוק את החדר בברכה.
מי שאינו בבית בליל הבדיקה ימנה שליח לבדיקת חמץ ואם אינו יכול למנות שליח יבדוק בלילה שלפני עזבו את ביתו ולאור הנר, בלי ברכה.
הנוסעים מבתיהם קודם י"ג בניסן, בתוך שלושים יום קודם הפסח, וכן בחורים המתגוררים בפנימיות חייבים לבדוק את החמץ לילה טרם יציאתם בלא ברכה או למנות שליח לבדוק באור לי"ד בלי ברכה.
מי שנמצא במלון ודעתו להשאר שם בפסח - אם הגיע שם לפני ליל י"ד חייב לבדוק את חדרו בליל י"ד בברכה, ואם הגיע שם ביום י"ד או באמצע ימי הפסח - אם לא בדקו חדרו כדין, בודק בעצמו את החדר בברכה.
התארח במלון לחג הפסח, יזהר להוציא המשקאות והחמץ מהמקרר שבחדרו.
העוזב את ביתו יותר מ – 30 יום קודם הפסח, לא חלה עליו חובת בדיקה ואינו צריך לבדוק את הבית שעוזב, וכשמגיע הפסח, יבטל את החמץ.
אם עוזב את ביתו יותר מ – 30 יום קודם הפסח ובדעתו לחזור לביתו קודם הפסח, צריך לבדוק את החמץ לפני שעוזב את ביתו ואפילו עוזב בתחילת השנה. הבדיקה – ללא ברכה.
מי שלא בדק בליל י"ד - בודק ביום י"ד לאור הנר בברכה. אם לא בדק בי"ד - יבדוק באמצע החג בברכה, ואם עבר החג ולא בדק - יבדוק לאחר החג בלא ברכה.
לאחר אכילה בבוקר יום ששי, ישטוף את פיו, יחצוץ את שיניו וינקה היטב את חורי שיניו כדי שלא ישארו בפיו פירורי חמץ.
יבער את החמץ בשריפה ולאחר הביעור יבטלו ע"י אמירת "כל חמירא" ג' פעמים, וצריך להבין את פירוש המלות של אמירה זו. ראוי שאת נוסח הביטול יאמרו גם האשה והילדים הגדולים שבבית שיתכן ששייך להם ולא לבעל הבית.
מנהג ישראל להשתמש בלולב וההושענות להבערת האש לשריפת חמץ, ויש שנותנים באש את שיורי השמן והפתילות של חנוכה, דהואיל ונעשתה בהם מצוה אחת, ראוי שתעשה בהם מצוה אחרת.
סוף זמן אכילת חמץ השנה בשעה 9.50 סוף זמן היתרו בהנאה בשעה 11.15 לפני הצהרים. 
איסור גמור לאכול מצה במשך כל יום ערב פסח, אך לתינוקות אפשר להקל במצה עשירה.


מכירת חמץ
התורה אסרה שימצא חמץ ברשותנו ואפילו אינו נראה בעין. כדי למנוע הפסד מרובה לבעלי מפעלים וחנויות אשר יש בבעלותם מצרכי מזון וחומרים שיש בהם תערובת חמץ, סידרו הפוסקים מכירת חמץ לנכרי, כאשר בימי הפסח יהיה החמץ שייך לנכרי באופן מוחלט, ולאחר ימי הפסח הנכרי שב ומוכר אותו לבעליו הקודמים. יש לדעת, כי למרות שהמציאות היא כי לאחר הפסח ישוב החמץ לישראל, הרי שבימי הפסח עצמם המכירה היא גמורה ומוחלטת, והחמץ שייך לנכרי ואינו ברשות ישראל.
המכירה כוללת את כל סוגי החמץ למיניהם, כגון: חמשת מיני דגן, קמח דגנים, לחמים לסוגיהם, דברי מאפה, בירה ושמרי בירה, תרופות העשויות מחמץ או מתערובתו וכן כל מאכל המכיל תערובת חמץ כל שהוא. יש הנוהגים שלא למכור חמץ גמור אלא אם כן יגרם הפסד מרובה אם יצטרכו לבערו.
יש למכור גם את החמץ הדבוק בכלים, ויש שנהגו למכור גם את החמץ הבלוע בכלים, אך יש להקפיד שלא למכור את הכלים עצמם כדי שלא יבוא לידי חיוב טבילה לאחר הפסח.
ספרי מתכונים, ברכונים וזמירות, מנקים דף אחר דף ומוכרים לנכרי.
מי שאינו יכול למכור חמצו אף ע"י שליח, מותר לבני משפחתו או לידידיו למכור עבורו את החמץ, כיון שזכין לאדם שלא בפניו.
בעלי מניות במפעלים של חמץ אפי' של גויים, צריכים לכלול את החמץ במכירה.
מהראוי לרכז את כל מה שרוצה למכור לגוי בארונות מיוחדים ולנעול אותם או לסמן את המקומות בסימן היכר שהתכולה נמכרה לגוי כדין.
יש לציין במדויק שמו וכתובתו של המוכר וטוב לציין המקומות המדויקים בבית ששם נמצא החמץ.
בעל חנות שמכר חמצו כדין בערב פסח והמשיך למכור חמץ בפסח, אין לקנות מחנות זו לאחר הפסח, דאולי זה חמץ שעבר עליו הפסח.

הכשרת המטבח
כיורי חרסינה - דינם ככלי חרס שאין מועיל הגעלה אלא מנקים אותם בחמרי ניקוי היטב שלא יהיה דבוק בהם חמץ בעין וישים בכיור קערה מיוחדת לפסח.
במקום יציאת המים מהכיור ישפוך מים רותחים וחומר ניקוי חריף כגון אקונומיקה, כדי לפגום את החמץ הנשאר דבוק בתוך הצינור.
כיורי נירוסטה - יגעילם ע"י עירוי מים רותחים מכלי ראשון וישטפם בצונן וישים קערה מיוחדת לפסח. יזהר שלא להשתמש בכיור במים חמים 24 שעות קודם ההכשרה, ואם השתמש ייערב חומר ניקוי חריף במים הרותחים כדי לפגום אותם.
פיות הברזים - נוהגים לשים מסננת של בד או מסננת חדשה על פיות הברזים שמשתמשים בהם לצורך מאכל.
שיש - יש לנקות את אבני השיש בחורים ובסדקים. לאחר מכן מכשירו ע"י עירוי מים רותחים מכלי ראשון שעמד על האש (עדיף מקומקום חשמלי שמימיו עדיין רותחים) וישטפם בצונן לאחר ההכשרה. נוהגים לכסות את השיש לאחר ההכשרה בפח, עץ, פי.וי.סי. וכדו'.
חרסינה - המקום שיש חשש שנגעו קירות החרסינה אשר מעל השיש בקדירות חמץ (דהיינו בגובה הסירים), או שבלעו מאדי מאכלי החמץ, ראוי לכסותם בנייר אלומיניום או כיסוי אחר כדי שלא יגעו הקדירות של פסח בקיר.
שולחנות - שולחנות המטבח שמניחים עליהם סירים חמים כגון שולחנות פורמייקה, ינקם היטב ולא ישתמש בהם 24 שעות ולאחר מכן יערה עליהם מים רותחים מכלי ראשון ויפרוס מפה או קרטון עבה לאחר ההכשרה.
כיריים גז - יש לפרק את החלקים ולנקותם היטב. 
החצובה שמניחים עליה הסירים רצוי להחליפם בחדשים. ואם אי אפשר יכשירם ע"י ליבון קל ויכסם בנייר אלומיניום או פח.
מבערים שמהם יוצאת האש, יש לנקות היטב את החורים שמהם יוצאת האש ולאחר מכן להדליק הלהבה למשך זמן. המגש שתחת המבערים יש לערות עליו מים רותחים מכלי ראשון ולכסותו בניר אלומיניום או להוציאו ממקומו עד לאחר הפסח.
שלד הגז, יערה עליו מים רותחים מכלי ראשון ויכסהו לאחר מכן בנייר אלומיניום.
מעמד לייבוש כלים – רצוי לצפות בנייר אלומיניום לאחר שטיפה ונקיון יסודי. 
מדיח כלים – יש להמנע מהכשרתו לפסח.

טבילת כלים
כלי הטעון הגעלה וטבילה, מגעילו תחילה ואח"כ טובלו.
כלי אלומיניום ונירוסטה חדשים טעונים הגעלה וטבילה.
כלי אלומיניום חד פעמיים שיוצרו במפעל שלא בבעלות יהודית, אם כוונתו להשתמש בהם פעם אחת, אינם חייבים טבילה, אך אם כוונתו להשתמש בהם יותר מפעם אחת, חייבים טבילה בלי ברכה. ומצויים כיום כלי אלומיניום שיש להם הכשר המאשר שהם יוצרו במפעל בבעלות יהודית.
כלים המשמשים לאכילה ושתיה, לבישול, טיגון ואפיה, מצקות ושיפודים – חייבים טבילה.
כלי הנעשה במפעל בבעלות יהודי אע"פ שהפועלים הם נכרים – אין הכלי צריך טבילה.
כלי הנעשה במפעל בבעלות נכרי אע"פ שהפועלים יהודים – צריך טבילה.
אסור שיהיה דבר חוצץ בין הכלי למים בשעת הטבילה, ולכן יש להסיר לכלוך או חלודה, מדבקות וכדו' לפני הטבילה.
אפשר לטבול כלים בים, במעין או במקוה הכשרה לטבילת כלים.
אשה כשרה לטבול כלים, אך אין לשלוח ילד שאינו בר מצוה לטבילת כלים.
כלים שפיהם צר, יקפיד להמתין עד שיכנסו המים לתוך חלל הכלי, וכן כלים עם חלקים נפתחים ונסגרים, כגון: אולר, יקפיד לפתחן לפני הטבילה.

הכנת הבית לפסח
מהראוי שיהיו לאדם כלים מיוחדים לפסח ולהמנע ככל האפשר מלהכשיר כלי חמץ.
כלים חדשים (נירוסטה, אלומיניום, כלי כסף) שמגעילם מחשש שנמרחו בשומן איסור, יש להגעילם לפני שמגעיל כלי חמץ וכיום מייחדים כלי אחד להכשרת כלים חדשים וכלי נוסף להכשרה מחמץ ושאר איסורים.
כלים שמועילה להם הגעלה - אלומיניום, נחושת, כסף, נירוסטה, כלי אבן וכלי עץ.
כלים שאין מועילה להם הגעלה (או ראוי שלא להגעילם) - כלי חרס ופורצלן, כלי לישה, מגרדת וסכינים, מחבת וסירי טפלון, תבניות אפיה, סירי פלא, טוסטר, כלי אמאיל ופלסטיק.
לפני ההגעלה יש לנקות את הכלי מחמץ וכן מכל חלודה או דבר אחר הנדבק בו. את הידיות המחוברות בברגים יש לפרק ולהגעילם בנפרד.
עשרים וארבע שעות לפני ההגעלה אין להשתמש בכלים המיועדים להגעלה.
כלי פיירקס מותר להכשירם בהגעלה.
לאחר ההגעלה יש לשטוף את הכלי במים צוננים, כדי שלא יחזור ויבלע מה שפלט. לאחר ליבון – אין צריך שטיפה.
מותר להכשיר דוד מים חמים שיש בו ברז אף על פי שיש בתוכו הרבה אבנים מהמים.
מקלף פירות וירקות המיועד רק לקילוף, מכשירו בהגעלה.
רדידי ותבניות אלומיניום, ראוי לקנות עם הכשר.
כשצריך לפגום חמץ שאינו יכול לנקותו, מספיק אקונומיקה כדי לפגמו.
תנור אפיה, טוסטר־אובן, מיקרוגל, מדיח כלים - קשה מאד להכשירם כדין, ויש לנקותם לפני פסח עם מי סבון.
פלטה חשמלית לשבת - לנקות היטב ולהדליקה למשך שעתיים ויכסנה בפח או בנייר אלומיניום, אסבסט או פח כדי להפסיק בין הכלי לאש.
קומקום חשמלי – עדיף לקנות חדש, ובשעת הדחק – צריך לנקותו היטב מבפנים ובמיוחד מתחת לגוף החימום, ושוב להרתיח בו מים ובזה הוא מגעיל אותו בעצמו.
טבעות הנשים - יש לנקותם היטב ובמיוחד בינות לחריצים ולהגעילם במים רותחים.
מצוי בשוק נייר שיש עליו חשש שנעשה מתערובת חמץ, ועל כן לכתחילה אין להניח עליו דבר חם או לח, אבל מותר להניחו בארונות.
מן הראוי לקנות לפסח נייר לבן שמופיעה עליו כשרות לפסח או שידוע שלא נעשה מתערובת חמץ.
מטאטא - יש לקנות מיוחד לפסח.
שואב אבק - לרוקן את השקית ולהחליפה בחדשה.
שיניים תותבות - מי שיש לו שיניים תותבות וכן פלטה ליישור שיניים יזהר שלא לאכול בהם חמץ חם או חריף בתוך עשרים וארבע שעות קודם ההגעלה.
ההכשרה - ינקה היטב ויערה עליהם מים רותחים מכלי ראשון, ואם חושש שיתקלקלו יכשירם בכלי שני.

ערב פסח – דינים ומנהגים
יום ששי י"ד ניסן,  בתפילת שחרית אין אומרים "מזמור לתודה", "תחנון" (כבכל חודש ניסן) ו"למנצח".
הבכורות מתענים בערב פסח, זכר לנס שניצולו ממכת בכורות. האב מתענה בעבור בנו הבכור עד שיגדל, ואם האב בכור ובנו בכור, תעניתו עולה גם עבור בנו.
תענית בכורים צריך להשלים עד צאת הכוכבים, ובתפילת מנחה אומרים המתענים בתפילת "שמונה עשרה" – תפילת "עננו".
כיום נוהגים רוב הבכורים שלאחר תפילת שחרית מסיימים מסכת או שומעים סיום מאחר. אין לאכול או לשתות קודם שיאכל בסעודת המצוה של הסיום.
אין צריך מנין כדי לסיים מסכת, ויכול לעשות סיום לבד ולאכול לבד את הסעודה.
אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות, חוץ ממלאכה שמותר לעשותה בחול המועד.
מותר להפעיל מכונת כביסה זמן קצר לפני חצות היום אע"פ שהמכונה תמשיך ותכבס לאחר חצות.

ההכנות לחג
יש להכין נרות גדולים שידלקו עד לאחר הסעודה, ולהטיבם. בהדלקת נרות מברכים: "להדליק נר של שבת ויום טוב", ו"שהחיינו".
השנה שיום ראשון של פסח חל בשבת, מדליקין נרות לפני שקיעת החמה (בזמן המופיע בלוחות).
נשים שברכו "שהחיינו" בהדלקת הנרות, לא יברכו פעם שניה בשעת הקידוש, אך יכולות לענות "אמן" כששומעות קידוש, כדי לצאת ידי מצוות הלילה.
יבדוק את עלי החסה מחרקים. יש להעדיף עלי "חסלט" וכדו' שהם בחזקת נקיים מחרקים קטנים ויש לשטפם תחת ברז מים.
לאלו המקפידים לא לאכול "שרויה" בפסח, צריך לייבש מקצת מעלי החסה במגבת מיוחדת לפסח ולהכינם ל"כורך".
המשתמשים ב"חריין", יפוררו את החריין מבעוד יום ויתנוהו בכלי סגור. שכח לרסק מבעוד יום, ירסקנו ביו"ט בשינוי.
יש להכין את החרוסת מבעוד יום ע"י ריסוק וערבוב יחד של תפוחים, אגוזים וכדו', וקצת יין אדום.
יש לבשל את הזרוע ולצלותה מעט. קיימים חילוקי מנהגים מה לוקחים לזרוע, גרגרת או כנף או שוק. יש הצולים בלא לבשל תחילה. מי שאין לו זרוע, יקח שאר בשר אפילו שאין בו עצם.
אין לאכול את הזרוע בליל הפסח, לפי שאין אוכלים בלילה 'צלי', ועל כן אין לצלותה אלא מבעוד יום, שאם יצלה בלילה נמצא עושה מלאכה ביום טוב שלא לצורך.
נהגו לקחת ביצה כזכר לקרבן חגיגה שהיה בא יחד עם הקרבן פסח. לוקחים דוקא ביצה שהיא מאכל אבלים, ואנו עושים זכר לאבילות בית המקדש שאין אנו יכולים להקריב קרבן פסח. המנהג להניח ביצה מבושלת ויש הנוהגים לצלותה.
לבשל תפוחי אדמה או ירק אחר לצורך "כרפס" ולהכין מי מלח.

ליל הסדר
4 מצוות מיוחדות ישנן בסדר ליל הסדר: א. סיפור יציאת מצרים (הגדה). ב. אכילת מצה. ג. אכילת מרור. ד. שתיית ד' כוסות. מצות סיפור יציאת מצרים ואכילת מצה חיובם מהתורה, ומצות אכילת מרור בזמן הזה, ושתיית 4 כוסות, חיובם מדרבנן.
קערת ליל הסדר מורכבת משלוש מצות, מרור, חרוסת, כרפס, זרוע וביצה.
מלבד זאת תיקנו חכמים מנהגים רבים זכר לשיעבוד ולחירות, לקרבן פסח ולקרבן חגיגה, ויש דברים שתיקנו כדי להתמיה את התינוקות שישאלו על השינויים שבלילה זה.
הכנות לסדר: מצוה להכין את שולחן הסדר ואת מיטת ההסבה מבעוד יום, כדי להתחיל את הסדר תיכף אחרי התפילה.
הסיבה: צריך להסב ראשו וגופו לצד שמאל. מי שמיסב רק ראשו בלבד, לא קיים מצות הסיבה.
באמירת ההגדה אין להסב, אלא ישב באימה וביראה, וכן אין להיסב באכילת מרור ולחלק מהפוסקים גם באכילת כרפס.
הדברים הטעונים הסיבה: באכילת שני הכזיתים הראשונים, כל שתיית הארבעה כוסות, באכילת כורך, ובשעת אכילת האפיקומן, לפי שכל אלו הם זכר לגאולה ולחירות. לכתחילה יש להיסב בכל הסעודה.
מי שיש לו כסא שיש בו ידיות, יכול לנטות לצד שמאל על גבי הידית ואפילו בלי כר.
בשעת הדחק, יכול לסמוך על ברכי חברו, אבל לא על ברכי עצמו.
אכל הכזיתים או שתה כוס ראשונה או שניה בלא הסיבה, לאשכנזים - יחזור ויאכל או ישתה בלי ברכה, ולספרדים חוזר ושותה בכל ד' כוסות.
קטנים מגיל 9, ראוי לחנכם במצות הסיבה.
בן אצל אביו צריך הסיבה וכן נכד אצל סבו.
איטר יד שרגיל לאכול בשמאלו, יסב על שמאלו ויאכל ביד ימין אף שאינו רגיל לאכול בה. אם הסב על ימינו – יצא בדיעבד ידי חובה.
נשים - בקרב עדות המזרח נהוג שנשים מסיבות, ובקרב עדות אשכנז, אינם מסיבות.
אבל בשנת אבלותו חייב בהסיבה ויסב בשינוי.
ארבע כוסות: מצוה לחזר אחר יין אדום למצות 4 כוסות, משום שביין אדום יש מעלה וחשיבות. ועוד טעם, שיש ביין אדום זכר לדם שהיה פרעה שוחט את בני ישראל ורוחץ בדמם. ועוד, משום זכר למכת דם שהיה במצרים.
נכון לימנע מלערב יין אדום עם יין לבן מחשש צובע. והמערב, יתן היין לבן לתוך האדום ולא להיפך.
שיעור השתיה בכל כוס הוא רביעית או בדיעבד רוב רביעית. שיעור רביעית, לדעת החזו"א - 150 סמ"ק, ולשיעור הנהוג בירושלים 86 סמ"ק.
לכתחילה צריך לשתות את כל הכוס, בכל אחת מארבע כוסות, ובדיעבד אם שתה את רוב הכוס – יצא.
לכתחילה מן הראוי לשתות היין בבת אחת. חולה שקשה עליו השתיה, יכול להקל, אולם יראה שלא לשהות בשתייה יותר מ־4 דקות.
ישנן נשים שיש להם הרגל שלאחר ברכת "המוציא" וברכת "על אכילת מצה", טועמות מעט מהמצה ונכנסות ויוצאות מהמטבח הלוך ושוב, וטועמות שוב מהמצה. בצורה זו הן אינן מקיימות את המצווה כהלכה כי אורך להן זמן רב מדי לאכול את המצה. הדבר נכון גם בנוגע לשתיית ד' כוסות, כורך ואפיקומן.
מי שקשה לו לשתות יין יכול לקיים המצוה במיץ ענבים, אך לכתחילה אין ראוי לקיים מצות ד' כוסות במיץ ענבים.
אם אפשר – לא ימזוג את הכוס בעצמו, אלא אחר ימזוג לו כדרך חירות.
יש נוהגים שכולם אומרים קידוש ביחד מילה במילה, ויש נוהגים שכל אחד מחזיק הכוס בידו ושומע הקידוש מבעל הבית המוציאם ידי חובה.
ה"חזון אי"ש" שתה בכוס ראשון "רביעית" שלם כדי שיהיה נחשב למקום סעודה, שמא יצטרך לצאת באמצע ולא הוי קידוש במקום סעודה. יש להקפיד ולשתות שיעור רביעית מכוס רביעית, כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה.
לכתחילה יש לשתות תוך כדי שתיית רביעית, שהוא כשש שניות.
מנהג בני ספרד לברך "בורא פרי הגפן" רק על כוס ראשון של קידוש וכוס שלישי של ברכת המזון, ומנהג האשכנזים לברך על כל כוס וכוס.
כוס של אליהו: הטעם למזיגת כוס של אליהו, לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הקדוש ברוך הוא ממצרים, הוא ישלח לנו את אליהו הנביא.
יש נוהגים למזוג הכוס בתחילת הסעודה לפני הקידוש, יש נוהגים למלא אותו בעת מזיגת כוס רביעי, ויש נוהגים שבשעת כל כוס ממלאים אותו קצת עד שבכוס רביעי הוא מלא.
אין מברכים "על הגפן" אלא אחר כוס רביעי.
כרפס: יש הנוהגים ליקח לכרפס פטרוזיליה, יש הנוהגים ליקח סלרי, ויש הנוהגים ליקח צנון, ויש הנוהגים בתפוח אדמה.
מטבילין את הכרפס בחומץ או במי מלח קודם הברכה, ובשעה שמברך על הכרפס יכוון לפטור את המרור, ויאכל פחות מכזית כדי שלא יתחייב לברך עליו "בורא נפשות".
שעור כזית מרור: כנפח של כ־25 סמ"ק מרור שהוא קצת פחות מנפח של קופסת גפרורים רגילה המצויה בארץ ישראל. היות וקשה לשער המידה, יקח עלה חסה שלם שרוחבו לפחות כ־15 ס"מ ואורכו לפחות כ־21 ס"מ.
יוצאים ידי חובת מרור באכילת עלי חסה, וראוי לאכול הקלחים של החסה מכיון שהם יותר מרים מהעלים.
אכילת מצה: אכילת כזית מצה בלילה הראשון היא מצוה מן התורה. יש צורך ב"מצה שמורה" לשם קיום מצוה זו. 
בשעת ברכת "המוציא" יש לאחוז את שלושת המצות (שתי השלימות והפרוסה), ולאחר הברכה מוריד התחתונה שהיא השלימה, ומברך "על אכילת מצה" כשאוחז את המצה וחצי בידיו.
יש לכוון בברכת "על אכילת מצה" לפטור את ה'כורך', וכן יכוון בזה לפטור את האפיקומן.
בשיעורי הכזיתים באכילת מצה נאמרו דעות שונות, וראוי לאכול יחד כשיעור 30 גרם מצה, שבזה יצא ידי הכל. משקל מצת מכונה הוא כ - 30 גרם, וזהו, בערך, שיעור של כרבע מצת יד.
לקטנים, יש להקל בכחצי משיעור זה.
באכילת המצה בכורך, יש להקל בשיעור כ־1/3 מצת מכונה.
יש לאכול ברציפות את השיעור הנ"ל וטוב שלא ישהה באכילתו יותר מ¬־4 דקות. ספירת הזמן מתחילה מהבליעה הראשונה. כן אין להפסיק בדיבור בזמן אכילת השיעורים הנ"ל.
כשיש מסובים רבים בליל הסדר, מעיקר הדין יאכל בעל הבית את הכזית מצה ואח"כ יחלק לכל המסובים. עצה עדיפה מזה, שיחלק לכל אחד ואחד כזית מצה של מצוה לפני שמברך, וכשבעל הבית אוכל, גם הם יאכלו את הכזית המונח לפניהם, ואחר שיסיים לאכול את הכזית, יתן לכל אחד מהמסובים קצת מלחם המשנה.
אם יש מהמסובים שהם נשואים, עדיף שיהיה לפניהם שלוש מצות וכל אחד יתן לבני ביתו.
זקן או חולה שקשה להם אכילת מצה, יפררו את המצה לפרורים לפני יו"ט וכך יאכלו הכזית, ואם גם זאת קשה להם, ישרו את המצה במים למעט זמן ויאכלו.
בירך "המוציא" ושכח לברך על אכילת מצה והתחיל לאכול, אם עדיין לא אכל כזית – יכול לברך, אך אם אכל כבר כזית, הפסיד הברכה.
אכילת אפיקומן: סוף זמן אכילת אפיקומן הוא 24.38. שיעור אכילת אפיקומן - כשני זיתים כדלעיל. אם יכול, ראוי שיאכל כשיעור 30 גרם מצה, כשיעור אכילת הכזיתים הראשונים. אם קשה לו, יאכל כחצי משיעור זה, כ - 1/2 מצת מכונה.
יהיה זהיר לאכול אפיקומן לפני חצות כיון שהוא זכר לפסח ופסח אינו נאכל אלא עד חצות.
לכתחילה יאכל בהסיבה, ואם שכח להסב וקשה לו לחזור ולאכול, אינו צריך לחזור ולאכול.
אף נשים חייבות באכילת אפיקומן.
אם נאבד האפיקומן, יאכל כזית אחד ממצה שמורה אחרת.
 אין לאכול ולשתות אחר אפיקומן עד עלות השחר מלבד שתיית מים, או קפה ותה אף עם סוכר.
יש נוהגים לשמור חתיכה מאפיקומן לכל ימות השנה.
גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל המצוות הנוהגות באותו לילה כמצה ומרור ואמירת ההגדה, משום שאף הן היו באותו הנס.

מהלכות הפסח לחולה
חולה המאושפז בבית חולים בליל י"ג בניסן, יבדוק מחמץ את ארונו חפציו ובגדיו וכלי תשמישו ליד מיטתו בלא ברכה ויאמר "כל חמירא" וכו'. אם אינו יכול לבדוק בעצמו, ימנה שליח שיבדוק עבורו. 
חולה המאושפז בבית חולים פרטי, ושוהה בחדר פרטי, יבדוק שם בברכה. וכן יולדת השוהה בבית החלמה, עליה לבדוק חדרה בברכה. אם שוהות מספר יולדות בחדר, ימנו את אחת מהן להיות שליח שתבדוק עבור כולן בברכה.
כשאוסרים לבדוק בביה"ח לאור הנר, יכול לבדוק לאור פנס חשמלי.
חולה המוגבל בגופו וכדו' ואינו יכול לבדוק ביתו בעצמו, ימנה שליח שיבדוק במקומו והשליח מברך ברכת הבדיקה. המאושפז בבית חולים, ימנה שליח שיבדוק את ביתו בליל הבדיקה ויכול למנותו גם בטלפון. אם יצא מביתו לפני פורים, די שיבטל את החמץ בערב פסח. כשאין באפשרותו למצוא שליח שיבדוק את ביתו ואין איש בביתו בפסח, ימכור את ביתו על תכולתו לנכרי.
יש להביא אל החולה את כתב ההרשאה של הרב על מנת שהחולה ימנה את הרב כשליח למכור חמצו. כשאין אפשרות כזו, ישלח שליח, או את אשתו אל הרב לחתום בשמו וכן יכול לטלפן לרב למנותו שימכור חמצו לנכרי.
כשהחולה אינו יכול לבטל בעצמו את החמץ, תבטל אשתו או בנו את החמץ במקומו.
יש להמנע מקביעת תור לערב החג לניתוח, תרומת דם, ובדיקות דם וכן כל טיפול שיש בו הוצאת דם, אם סובלים דיחוי. במידה וקיים חשש וספק לסכנת חיים אין להמנע מהנ"ל. וכן אם נקבע תור לניתוח בערב החג ויש חשש שאם ידחה את התור יצטרך להמתין לתור שעלול להמשך זמן רב ועקב זה ימשיך לסבול, יש להתיר לנתח גם בערב החג.
הגידם בידו הימנית, או מי שמשותקת יד ימינו, ואפי' יש בידו הימנית שבר או מכה שאינו יכול לאכול בה, וההסיבה תסב לו צער, פטור מהסיבה.
מי ששתיית יין יכולה לגרום לו לחולי, יקח לארבע כוסות מיץ ענבים, ואם אסור לו לשתות מיץ ענבים, כגון חולה סוכרת או חולה השוהה בבית החולים ואין בידו מיץ ענבים, יכול לקחת לארבע כוסות משקה חשוב אחר, כגון מיצי פירות טבעיים. כשאינו שותה מפרי הגפן אלא משאר משקים, יברך ברכה ראשונה על כוס ראשונה ושלישית בלבד.
חולה שעל פי הוראת רופא מומחה או לפי הרגשתו, אכילת מצה או מרור עלולה להביאו לידי ספק סכנת חיים, אסור לו להחמיר על עצמו ולאכול מצה, ואם עבר ואכל, לא קיים המצוה ועבירה היא בידו אם אוכל. אם אינו יכול לאכול המצה כשיעור המצוה, לכל הפחות יטעם מהמצה אך בלא ברכה.
חולה שקשה לו לעיסת ובליעת המצה כשהיא שלימה, יכול לפוררה לפירורים, ואפי' לטחון את המצה עד שתראה כקמח מצה ומברך עליה ברכת "המוציא" וברכת "אכילת מצה", ובלבד שיאכל שיעור כזית. אם עדיין קשה לו הבליעה, יכול ללגום מעט מים כשהמצה בתוך פיו ויקל מעליו לבולעה, ואם גם זה קשה לו, ישרה אותה במים.
אכל מצה או מרור והקיאם מיד, יצא ידי חובתו ואינו צריך לאכול מהם שוב. הניזון דרך "זונדה", אינו יוצא ידי אכילת מצה ומרור באכילתם דרך הצינור.
חולה הסובל ממחלת "צליאק" ואסור לו לאכול דבר המכיל חיטה או קמח חיטה, יאכל מצה העשויה משאר מיני דגן, כוסמין, שיבולת שועל, שיפון.
חולה הזקוק דוקא למאכלי קטניות בפסח ואפי' חולה שאין בו סכנה, מותר לו לאכול קטניות, וכן מותר לאחרים לבשל עבורו הקטניות, אך יש לבררם היטב לפני השמוש. נוהגים לייחד כלים מיוחדים בשביל מאכלי הקטניות עבור החולים והתינוקות.
חולה הצריך ליקח תרופות בפסח, לכתחילה יקנה תרופות שאין בהם חשש חמץ.
רוב התרופות המיוצרות בארץ אינם מכילים מרכיבים של חמץ והינן כשרות לפסח, אך בחלק מהתרופות יש חשש תערובת חמץ, כגון שהחומר המגבש את הכדורים עשוי מעמילן דגן חמץ. כמו כן יש והתרופות מכילות ויטמין E או ויטמין C המופקים מדגנים חמץ.
תרופות הומיאופתיות, לעתים הצמח המהווה את יסוד התרופה הוא דגן, וישנם תרופות שהכוהל המורכב בתוכו חמץ.
כל המשחות לסוגיהן, זריקות, טיפות עיניים, אף ואזניים, פתילות, משאפים וכל חומרי החיטוי שמשתמשים בהם שימוש חיצוני, מותרים אף לחולה שאין בו סכנה להשתמש בהם, אף אם מעורב בהם אלכוהול או מרכיב אחר חמץ.
בתרופות שיש עליהן חשש חמץ וחייב לקחתן, יש להעדיף כדורים או קפסולות על פני סירופ נוזלי.
זקן או חולה שבביתו עובד זר (פיליפיני וכד'), מותר לו לאכול אצלו, אך יזהר שהגוי לא יגע בבקבוק יין, וכל שכן שלא ימזוג מהבקבוק, וכן יש להזהר לא לתת לגוי שיריים ממצת המצוה, וכן שיורי מצוה אחרים שיש על השולחן, משום ביזוי מצוה.

כשרות המאכלים בפסח
אף שגם בכל ימות השנה יש להזהר לדקדק בכשרות המאכלים, בימי הפסח נהגו ישראל שבודקים כל שיעלה על שולחנם שיהא ללא כל חשש חמץ.
להלן דוגמאות לדברים שיש בהם חשש חמץ או שטעונים הכשר מיוחד לפסח. ראוי להדגיש שכל מצרך ומצרך שקונים, צריך שיהא עליו הכשר מיוחד לפסח מרב מוסמך.
 גרעינים, בוטנים, ושקדים במלח, דרך המוכרים לערבב במלח מעט קמח בכדי שידבק טוב, והרי זה באיסור חמץ.
 שקיקי נייר יש להקפיד שיהיו מיוחדים לפסח.
 מוצרי קוסמטיקה, פרפומריה ומי קולון, וכן תכשירי נוי לנשים ולגברים, יש מהם המעורב בהם חמץ.
 למנהג הספרדים שאוכלים קטניות, יש להזהר שלא לקנות אורז מבריק היות ומבריקים אותו בחומר של חמץ, אלא ידרשו בחנות אורז לא מלוטש או לא מבריק.
 בירה וויסקי - חמץ גמור.
 תרופות - יש שהם חמץ, ועל כל תרופה יש לברר באם מופיעה ברשימת התרופות הכשרה לפסח.










מוצרים חמץ תערובת חמץ קטניות הערות
אבקת פלאפל
אבקת מרק
אבקת פודינג
אורז צריך הכשר לאוכלי קטניות
בטנים
בושם חשש
בשר צמחי לסוגיו חשש גמור
דגים מעושנים חשש
וואדקה חשש
חומוס
חומצת לימון חשש
חלבה
חרדל
ירקות מיובשים חשש
ליקר חשש
מיונז
מלפפון חמוץ חשש
נבט חיטה
נקניק חשש  חמץ גמור
סובין
ספירט חשש
עמילן מיוצר בד"כ מקטניות
פופקורן
פירות יבשים חשש
פצפוצי אורז
צ'יפס מיוצר עם שמן קטניות
צ'יקו
קורנפלור המיוצר בארץ הוא קטניות
קפה נטול קופאין חשש
שומשום
תבלינים צריך הכשר לפסח
תמציות חשש
תחליף קפה


חומרות בפסח בעניני אכילה
הפסח מיוחד מכל המצוות שהחמירו על עצמם בני ישראל במשך הדורות בחומרות וסייגים שונים, היות והוא המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל כולם וקיבלו עליהם באהבה, והחמירו בה בכלליה ובפרטיה.
מובא במדרש כי בזכות שלא שינו שמם ולשונם ומלבושיהם, נגאלו אבותינו ממצרים. היינו, ששמרו על מסורת אבות בעניני המנהגים, לכן מציינים זאת לדורות בכל משפחה ומשפחה, קהילה וקהילה לשמור מנהגי אבות.
נוהגים האשכנזים לא לאכול קטניות ומוצריהם ותחילת האיסור מתחילת זמן איסור אכילת חמץ. 
מותר להשהות קטניות בבית ואפילו נפלו עליהם מים, וכן מותר ליהנות מהם ולהדליק בשמנים הנעשים מהם.
הקטניות הנפוצות: אורז, אפונה, דוחן, חרדל, כוסמת, כמון, כרכום, עדשים, פול, פרג, קנבוס, שומשום, שעועית, תירס, בוטנים, חמניות, כותנה, פשתן.
תרופות העשויות מקטניות וראויים לאכילה, כגון: סירופים וכו', מותרים גם לחולה שאין בו סכנה. אך מי שיש לו רק מיחושים ואינו בכלל "חולה", אין לו לקחת סירופ המכיל קטניות, כגון: מי שיש לו שיעול, אין לו לקחת סירופ נגד שיעול העשוי מקטניות.
תרופות עם קטניות שנפסלו מאכילה, כגון: כדורי אקמול, מותר לקחת אף כשיש לו מיחושים קלים בלבד.
תינוק שאינו רגיל במאכל אחר, מותר לתת לו קטניות, כגון: דייסת קורנפלור, אורז וכדו', אך סולת ושיבולת שועל אסורים משום שהם חמץ גמור.
יצויין, כי אבקות חלב ותחליפיהם, כגון: מטרנה, מטרנה צמחית, איזומיל פרוסובי והשאר, מכילות קטניות ויש לייחד כלים מיוחדים לאוכל קטניות ולא להשתמש עם כלי פסח.
מנהג נפוץ אצל רבים מקהילות האשכנזים לא לאכול שרויה.
יש נוהגים לקנות את כל מוצרי החג לפני הפסח.
יש נוהגים להכין מים מסוננים לכל צרכי אכילתם ושתייתם מערב פסח.
מנהג האשכנזים לא לאכול פירות יבשים ובכלל זה כל סוגי הפיצוחים.
מצינו בקהילות ישראל חומרות במיני מאכלים שונים מהטעם שבדורות הקודמים היה בהם חשש חמץ ואין אוכלים אותם עד היום אף שכהיום אין בהם חשש חמץ. כגון: שום, צנון, קינמון, מאכלי חלב, דגים, עופות, גזר, פירות וירקות הנאכלים ללא קילוף. על כל אחד להחזיק במנהגי אבותיו ואל יזלזל בהם כי מקורם קדוש.
אשה הנשאת לאיש ולו חומרות שונות מאשר קבלה בבית אביה, צריכה להתנהג כמנהג בעלה בין לקולא ובין לחומרא. מכל מקום אין הבעל יכול לכוף את אשתו שתעזוב מנהגי בית אביה ותתנהג להקל כמותו ורשאית להחזיק חומרות בית אביה ולהוסיף עליהם חומרות בעלה.
רבים נוהגים שאין אוכלים אצל השני בפסח, משום שלכל אחד יש חומרות משלו שקיבל מאבותיו שאין חברו נוהג בו, ומי שנוהג בכך ורוצה להפסיק ממנהגו זה צריך התרת נדרים. אך אצל אביו או אצל בניו ההולכים בדרכיו מותר לאכול ללא התרת נדרים.

התפילות בחג
בליל החג הראשון, מתפללים תפילת ערבית ושמונה עשרה של יו"ט  ואומרים הלל שלם בברכה בערב ובתפילת שחרית של יו"ט. בשאר הימים ובשביעי של פסח - אומרים חצי הלל בלבד.
לאחר תפילת "שמונה עשרה" בליל החג – ליל שבת, אומרים "ויכולו", אבל א"א ברכת "מעין שבע".
בכל ימי החג אומרים "יעלה ויבא" בתפילה ובברכת המזון.
שכח ולא אמר בתפילה (ערבית, שחרית ומנחה) - אם נזכר לפני שהתחיל "מודים" - אומר במקומו. נזכר לאחר שאמר "מודים" ולפני "יהיו לרצון" הראשון - חוזר ל"רצה", לאחר מכן - חוזר לראש התפילה.
שכח ולא אמר בברכת המזון - נזכר לפני שהתחיל "ברוך אתה ה' ... הקל אבינו" יאמר הנוסח המקובל: "אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל את חג המצות הזה" וכו'. נזכר לאחר שהתחיל "ברוך אתה ה'", בחג - חוזר לראש ברכת המזון, ובחוה"מ - אינו חוזר.
ביום ראשון של פסח קוראים מגילת "שיר השירים", מכיון שהוא שבת, ובחו"ל קוראים ביו"ט אחרון.

ברכת טל
בתפילת מוסף של יום ראשון של פסח מפסיקים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם", ומתחילים לומר "מוריד הטל".
נוהגים להתפלל תפילה מיוחדת על הטל והיא נקראת "תפילת טל". יש מקומות שנהגו לאמרה קודם תפילת מוסף, ויש שנהגו לאמרה בחזרת הש"ץ של מוסף. באותם מקומות, מכריז הש"ץ קודם תפילת מוסף "מוריד הטל" כדי שהקהל יאמרה בתפילה בלחש.
במוצאי יו"ט הראשון של פסח מפסיקים לומר "ותן טל ומטר" בברכת השנים ומתחילים לומר "ותן ברכה", או "ברכינו".
אם טעה ואמר "ותן טל ומטר לברכה", אם נזכר קודם שהוציא את השם בפיו בחתימת הברכה, חוזר לתחילת "ברך עלינו", ואם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'", יסיים "למדני חוקיך" וחוזר לראש הברכה "ברך עלינו".
נזכר לאחר שאמר "יהיו לרצון" השני או אחר שעקר רגליו, חוזר לראש התפילה.
נזכר כשהגיע זמן תפילה שלאחריה, מתפלל פעמיים שמונה עשרה, הראשונה לחובה והשניה לתשלומין.

עירוב תבשילין
יום טוב שחל להיות בערב שבת, כהשנה שחל שביעי של פסח ביום ששי, לא יבשל בתחילה לצורך שבת ... ועל ידי עירוב מבשל בתחילה לשבת.
גם כאשר יום טוב שני של גלויות חל בערב שבת, יש לעשות עירוב תבשילין.
יסוד תקנת עירוב תבשילין הוא לכבוד שבת, וזוכה לשכר ברכה ומצוה, ומובא בשל"ה הקדוש: "חביבה מצוה בשעתה, ואל תהיה מצוה זו קלה בעיניך, ולא לחינם אמרו חז"ל שקיים אברהם אבינו מצוות עירוב תבשילין".
לדעת המשנ"ב יש להזהר ולהקדים הכנת המאכלים לשבת בכדי שיגמר מלאכתו בעוד היום גדול, וכן כשמטמין הסירים לשבת, יטמינן בזמן שאפשר שיתבשלו שליש בישול מבעוד יום.
יש מגדולי האחרונים שכתבו שבדיעבד אפשר לבשל עד סמוך לחשיכה.
לא עירב בערב יו"ט וקיבל עליו יו"ט באמירת "ברכו", אינו יכול לערב ויבקש ממי שלא קיבל עליו יו"ט שיניח עבורו עירוב תבשילין.
בא לבית הכנסת להתפלל תפילת מנחה ונזכר שלא עשה עירוב תבשילין ואם יחזור לביתו לערב יאחר זמן מנחה, אם יכול, ימנה שליח לעשות עבורו את העירוב לפני שיתפלל מנחה.
בספר "מטה אפרים" כתב שאם יש באפשרותו לקבל פת ותבשיל משכן הנמצא בקרבתו, יניח העירוב במקומו ויברך, היות ואין הקפדה שיהיה העירוב דווקא בבית שמבשל.
מנהגים שונים בתבשיל הראוי לערב בו יחד עם הפת. יש הנוהגים לקחת בשר ודגים וביצים (ביצים לא קלופות), יש הלוקחים ראש דג שיש בו חשיבות יתירה. יש להניח התבשיל במקרר מערב יו"ט כדי שלא יסרח ויתקלקל.
שיעור הפת לכתחילה כביצה ושיעור התבשיל בכזית – כ – 33 גרם לשיטת השיעור הקטן של החזו"א.
טוב וישר שכל אחד יערב לעצמו ואין לסמוך על גדול העיר שמערב לעצמו ולאחרים, ואם אינו יודע הלכה זו הרי מותר לסמוך על עירוב זה כיון שהיה אנוס בטעותו, אבל אם הוא תלמיד חכם ונתעלמה ממנו הלכה זו או שלא למד אותה מעולם, הרי זה פושע ואינו יוצא בעירובו של הגדול.
כשמערב יברך: "... אקב"ו עַל מִצְוַת עֵירוּב", ואומר הנוסח המקובל: "בְהַדֵין עֵירוּבָא יְהֵא שָּׁרֵי לָן לְאֲפוּיֵי וּלְבִשּׁוּלֵי וּלְאֲטְמוּנֵי וּלְאֲדְלוּקֵי שְּׁרָגָא וּלְמֶעֵבַּד כֹּל צֹרְכָנָא מִיוֹמָא טָבָא לְשַׁבְּתָא, לָנוּ וּלְכֹל יִשְּׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹאת".
מי שאין בדעתו לבשל או לעשות מלאכה אחרת לצורך היום, עליו לערב לצורך הדלקת נרות לשבת, אך לא יברך.
מי שאינו מבין את הנוסח הנדפס בסידורים, צריך לומר בלשון שמבין.
שכח לברך – יכול לבשל ולאפות, דברכות אינן מעכבות.
אין לאכול את העירוב ביום טוב, ועליו להשאר קיים עד שבת. 
יכול להשתמש בפת שעירב עליה כלחם משנה בשבת בערבית ובשחרית.
 הנוסע מביתו לעיר אחרת בערב יום טוב, ובני ביתו נשארים בבית, צריך להניח עירוב תבשילין לפני יציאתו מביתו, או שבני ביתו יניחו.
 הניח בביתו לצורך בני ביתו הנשארים בבית ונוסע לעיר אחרת ויצטרך לבשל שם ביום טוב לצורך שבת או להדליק נרות לכבוד שבת, יעשה עירוב תבשילין בעיר שנמצא, אך בלי ברכה.
 אם כשעירב בביתו לפני שיצא לקח איתו כזית מהפת והתבשיל שהניח לערוב, והשאיר כזית בביתו, אין צריך לערב במקום שנמצא.
 בשעת הברכה ואמירת נוסח העירוב "בדין יהא שרא" וכו', צריך להחזיק העירוב בידו.
 אם לא החזיק בידו ונזכר לפני שחשיכה – יערב שנית ע"י שיאמר הנוסח, אך בלי ברכה.
 אם לא החזיק בידו ונזכר לאחר שחשיכה, יסמוך על גדול העיר שמערב עבור בני העיר.
 בנים הנשואים האוכלים בבית הוריהם וישנים שם, סומכים על העירוב של בעל הבית.
 בנים הנשואים האוכלים בבית הוריהם וישנים בביתם ושם מדליקים נרות, יניחו עירוב תבשילין בביתם בלי ברכה, או שירתיחו מים חמים לשתיה לכבוד שבת ויוכלו לברך על העירוב תבשילין.
 מטבחים ציבוריים, בתי תבשיל לאורחים, יש למנות את אחד המבשלים להניח עירוב תבשילין ויכוון להוציא את כל המבשלים שם והמדליקים נרות, ידי חובתן. 
מותר לשטוף כלים ביו"ט לצורך שבת, וכן מותר לסדר את המיטות, אם עירב עירוב תבשילין, ונכון לעשות פעולות אלו בעוד היום גדול.

ספירת העומר
במוצאי יו"ט הראשון של פסח מתחילין לספור ספירת העומר, וסופרים ארבעים ותשעה יום וממחרתו ביום החמישים הוא חג השבועות.
ראוי לספור בתחילת הלילה מיד לאחר צאת הכוכבים. לא ספר בתחילת הלילה - סופר כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר. אם לא ספר במשך הלילה - סופר ביום בלא ברכה ובשאר הימים יספור בברכה. 
אם שכח לספור יום אחד - ממשיך בשאר הימים לספור בלא ברכה (ונכון שישמע הברכה מאחר ויכוון לצאת בברכתו).
נסתפק אם ספר או שנסתפק אם טעה במספר - יכול לספור שאר הימים בברכה.
צריך לעמוד בשעה שמברך על הספירה ובשעה שסופר, ובדיעבד אפילו בירך וספר מיושב – יצא.
מנהג לומר אחרי הספירה "יהי רצון ... שיבנה בית המקדש", ויש נוהגים לומר גם מזמור אלקים יחננו ויברכנו וריבונו של עולם.
אסור לאכול ולעשות מלאכה חצי שעה קודם צאת הכוכבים עד שיספור ואפילו התחיל לאכול, יש אומרים שפוסק וסופר כיון שהוא דבר שאין בו טורח כלל להפסיק מעט ולספור.

מנהגי האבילות בספירה
צריך לנהוג ל"ג ימים של אבילות בימי הספירה, וראוי לנהוג מנהגי האבילות בספירה מפסח עד ראש חודש סיון, חוץ מ"ל"ג בעומר".
אין להתגלח בימי האבל בספירה, בין שערות הראש ובין שערות הזקן, חוץ מגזירת השפם כל מה שמפריע לו באכילתו.
בזמנינו אין היתר לגלח שערות זקנו לצורך פרנסה, מכיון שיש בעולם אנשים שונים שאינם מתגלחים כלל ואין הדבר נראה משונה אם אינו מגלח זקנו.
מותר לקנות בימי הספירה כלים ובגדים חדשים, ומותר ללבוש בימי הספירה בגד חדש אם אינו מברך עליו "שהחיינו". אך הגאונים תיקנו שלא לברך "שהחיינו" ולא ללבוש בגד חדש בימים אלו, ובשבת מותר לברך "שהחיינו".
מותר לצבוע דירה בימי הספירה, וכן אם יש איזה צורך, מותר להכנס לדירה חדשה.
אין לישא אשה בין פסח לשבועות, ולפי רוב הפוסקים נוהג האיסור במשך 33 ימים, וישנים כמה שיטות וחילוקי מנהגים בענין.
מותר לעשות שידוכין וגם סעודה, אך ללא ריקודים ומחולות.

שביעי של פסח
ימשמש בכיסי בגדיו לפני כניסת החג שלא יהיה בהם דבר מוקצה, מאחר שהלך בבגדים אלה בימי חול המועד.
יש להזהר להתחיל סעודת יו"ט קודם שעה עשירית מכיון שהוא ערב שבת.
יש לכוון את שעון השבת לזמן הרצוי להדלקה וכיבוי, היות והזמנים עדיין מכוונים לשעות של "ליל הסדר".
מדליקים נרות ומברכים להדליק נר של יו"ט, ואין מברכים "שהחיינו", לפי שאינו רגל בפני עצמו.
יש לבני הבית להזכיר לאשה המדליקה נרות שלא לברך "שהחיינו".
גם בקידוש של ליל החג – אין מברכים "שהחיינו".
אם טעה ובירך שהחיינו הוי הפסק, וצריך לחזור לברך "בורא פרי הגפן", ואין צריך לקדש שנית.
מנהג קהילות להתכנס בליל שביעי של פסח לומר את פסוקי "שירת הים" פסוק בפסוק בשירה וריקודים.
יש הנוהגים בתפילת שחרית של שביעי של פסח לומר פסוקי ה"שירה" בפסוקי דזמרא – פסוק פסוק.
מזכירין נשמות בשביעי של פסח, ובחו"ל – באחרון של פסח.
בשבת שהוא "אסרו חג", אין אומרים "אב הרחמים".
 
מכשירי טלפון
.יש לזכור לנקות את מכשירי הטלפון לסוגיו, טלפון אלחוטי, פלאפון, בפרט את השפופרת שרגילים להשתמש גם בשעות האוכל.
ברכונים
יש להצניע את החפצים המצויים על השולחן בשעת האוכל או בסמוך לו, כגון: ברכונים, זמירות שבת, פנקס טלפונים וכד'.
דלתות
בעת ניקוי הדלתות יש להיזהר מאד שלא ישפך מים על המזוזה, מחשש לפסילתה בשל כך. במקרה של חשש שהמזוזה אכן נרטבה, יש לבדוק את המזוזה מיד.
תיקים
לזכור לנקות היטב את כל התיקים שמשתמשים בהם במשך ימות השנה, מחשש לחמץ שנשאר בהם. ובמיוחד יש לבדוק את תיקי הילדים, ויש שנהגו אף לכבסם או למכרם, כי מצוי שהחמץ נדבק בהם.
בגדים וכפליהם
לזכור לנקות היטב את כיסי הבגדים, (במיוחד של ילדים), וכן את כל הכפלים הנמצאים בבגד, בכל מקום שהוא.
ארון חשמל
לזכור לנקותו מכל חמץ שבו, ורצוי אף לבדקו אף בליל בדיקת חמץ, וכן את תיבת הדואר.
רכוש משותף
על כל המתגוררים בבית מוטל החיוב לדאוג שלא יישאר חמץ בכל מקום שהוא בשטח הבית, כולל חצרות, חדרי מדרגות, חדרי עגלות, חדרי אשפה, ורצוי לבדוק שוב בסמוך לזמן האיסור, אם לא נשאר חמץ בעין.
מכונית
על בעלי רכב לנקות היטב את המכונית. הנקיון צריך להיעשות בכל פינות הרכב, כולל בתא המטען, שעלול להימצא שם חמץ. רצוי מאד לנקות גם עם שואב אבק, כדי לוודא, שאכן הפינות נוקו היטב.
מן הראוי, שבעלי הרכב ינקו את רכבם מבעוד מועד, כדי שלא ידבק חמץ לבגדים או התיקים, ויוכנסו למקומות שכבר נוקו מחמץ. במיוחד יש להקפיד שלא להוביל בגדים, כלים או מוצרים שונים, ובודאי שלא מוצרי מזון המיועדים לחג הפסח, כל זמן שלא נוקה הרכב.
טבעות הנשים
לנקות היטב, בפרט בינות לחריצים. ומן הראוי להגעילם במים רותחים.
שואב אבק
לזכור להוריק את שקית שואב האבק בערב פסח (או בסיום הנקיון לקראת החג), ולנקותו היטב.
מטאטא
עם סיום כל הנקיון לפסח, יש לנקותו היטב מהפרורים הדבוקים בשערותיו, ומן הראוי לקנות מטאטא מיוחד לפסח.
פרחי נוי מיובשים
צפורן הרחה (בשמים), פלסטלינה, יש בהם חשש תערובת חמץ, ויש למכרם במכירת החמץ.

נייר לבן
מצוי בשוק נייר שיש עליו חשש שנעשה מתערובת חמץ. וע"כ לכתחילה אין להניח עליו דבר חם או לח, אבל מותר להניחו בארונות. מן הראוי לקנות לפסח נייר לבן, או שידוע שלא נעשה מתערובת חמץ.
מגבוני נייר ריחניים
עלול להיות חשש חמץ באלכוהול המעורב בהם.
הגעלת כלים
כל הכלים הטעונים הגעלה יש להגעילם.
טבילת כלים
כלים שנקנו מנכרי צריך להטבילם.
שטיפת מצרכים
יש הנוהגים לשטוף לפני החג מצרכים שונים, כגון ביצים, פירות וירקות.
הפרשת תרומות ומעשרות
לזכור להפריש תרומות ומעשרות מן הפירות והירקות הטעונים הפרשה.
הדחת הפה
לאחר אכילת החמץ, מן הראוי לשטוף את הפה, לחצוץ את השיניים, כדי שלא יישארו בפיו פירורי חמץ.
שיניים תותבות
יש להכשירם לפסח.
הכנת הגוף
להסתפר וליטול את הציפורניים קודם חצות היום. ומצווה לרחוץ את כל הגוף במים חמים לכבוד הרגל.
הכנת הקערה
יש להכין את מוצרי הקערה מבעוד יום.
הכנת יין
ראוי לפתוח את בקבוקי היין ומיץ ענבים לפני החג.
שעון שבת
לכוון את השעון שידלק עד לשעה מאוחרת כדי שלא ייכבה באמצע עריכת הסדר.
יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד