חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום כ"ו

[נא] גם אם לא תפס המוכר (בנדון דידן הוא החתן) את כל הכלי שקנהו חֵלֶף מִמְכָּרוֹ (התחייבויות הכתובה), אלא אחז רק את מקצתו, ואחז המַקנה לו (הרב, או אחד העדים) את מקצתו, אף על פי כן מועיל הקניין. אבל זה דוקא אם אחז ממנו כדי שֵׁיעור כלי, או שאֲחָזוֹ אחיזה שהוא יכול לִנְתּוֹק {תלב} את כל הכלי מיד המקנה לו. הלכך אם עושים את הקניין בבגד, צריך שיאחוז (החתן) מן הבגד לפחות כדי שלוש אצבעות אורך, על שלוש אצבעות רוחב {תלג} (דהיינו 6 סנטימטר על 6 סנטימטר {תלד}). והטעם, לפי שאם ייחתך מאותו המקום שאחז, הרי הוא נחשב כלי בפני עצמו. כיון ששֵיעור בגד זה, מקפידים העניים לשמור עליו. על כן רואים מקום זה כאילו הוא חתוך. ואף אם אחז בבגד פחות משלוש, אלא שהיה באופן שיכול לִנְתּוֹק {תלה} את כולו ולהביאו אצלו (דהיינו שהחתן אחז בחוזק, והרב ברפיון), הרי זה קנה {תלו}. ובאופנים הללו, הואיל ושניהם (הרב והחתן) אוחזים בבגד, צריך שיגביה (החתן) גם־כן את הכלי {תלז} לכל הפחות טפח (דהיינו שֶׁיָּרִים אותו 8 סנטימטרתלד}), ולכתחילה יגביהנו שלושה טפחים {תלח}. אבל אם הוא (החתן) לבדו אוחז את הכל (דהיינו שהרב מסר לו לגמרי את כל הבגד, ואינו ממשיך להחזיק בו), אינו צריך להגביהו אפילו טפח, אלא מעט כל־שהוא {תלט}. וקל וחומר אם כל הכלי מונח תוך חלל ידו, ואין בולט ממנו אפילו קצת חוץ ממנה {תמ}:

[נב] כל קניין־סודר, צריך להיות באמירה. דהיינו שיאמר הקונה למקנה, קְנֵה כלי זה, חֵלֶף הקרקע או היין שמכרת לי בכך וכך {תמא}. ולכן נוהגים בקהילותינו שאומר הרב מסדר־הקידושין לחתן כדברים האלה, קְנֵה בַכְּלִי הַכָּשֵׁר הזה שקיבלת על עצמך כל חיובי הכתובה, תַּעֲנֶה אמן {תמב}. ובמקומות רבים בקהילותינו נהגו הרבנים לומר לחתנים עניינים אלו בהרחבה וּבִפְרֻטְרוֹט. וכן נכון לעשות, כיון שרוב החתנים אינם מבינים מהות הקניין, מה־זה ועל מה־זה. וכל־שכן עניין ביטול הַמּוּדַעוֹת. ועל כן טוב שהרב יסביר לחתן זאת מתחילה, שלא ייראה שקר חס ושלום {תמג}. וזהו הנוסח שראוי לומר אז {תמד}. תחילה ישאל את החתן, ביטלתָּ מקניין זה כל מוּדַעֵי וּתְנַאיֵי {תמה} עַד סוֹפָם {תמו}. אֱמוֹר, ביטלתִּי. והחתן יענה, ביטלתִּי. ואחר־כך יאמר הרב כדברים האלה, קְנֵה בַּכְּלִי הַכָּשֵׁר הזה, קניין שלם חמור גמור מעכשיו, שֶׁחִייבתָּ עצמך לארוסתך {תמז} פלונית בת פלוני, בכל מה שנכלל בכתובה, עיקר ותוספת ונדוניא ומתנתא קמייתא ודָרתא. ושִׁעְבַּדְתָּ לה כל נכסיך {תמח} מִקַּרקעי ומִטַּלטלי, מטלטלי אגב מקרקעי, בחייך ואחר חייך {תמט}. ונתחייבת לה בעשרה דברים {תנ}, שלושה מן התורה {תנא} ושבעה מדברי סופרים. הכל קיבלת על עצמך, ועל כל בָּאֵי כֹּחך, ברצונך ומדעתך בלא שום אונס כלל ועיקר. תַּעֲנֶה אָמֵן {תנב}. והחתן יענה אָמֵן {תנג}. ואז מקבל החתן הקניין, בבגד של־הרב, בנוכחות העדים. או בבגד של־אחד העדים. כי אף־על־פי ששאר כל קניין־סודר, אין צריך שיהא בפני עדים {תנד}, מכל־מקום לקניין של־חיובי הכתובה צריך שיהיו עדים {תנה}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד