חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ל"ה

[סט] צריך לתת מעט אפר בראש החתן במקום הנחת תפילין, בשעת הנישואין, כמו שתיקנו חכמינו ז"ל כדי לזכור את אבִילות ירושלם עיר קדשנו ותפארתנו, שנאמר {תקצד} לָשׂוּם לאבֵלי ציון, לתת להם פְּאֵר (דהיינו תפילין) תחת אֵפֶר {תקצה}. וכן הוא המנהג בקהילותינו שמביאים כלי {תקצו} ובו אפר, והרב טובל באפר את ראש אצבע יד ימינו, ונותן בראשו של־חתן {תקצז} במקום הנחת תפילין ממש, דהיינו על השיער {תקצח}. ואומר אז תוך כדי הנתינה, את הפסוקים {תקצט} אם אשכחך יְֽרושלָם: תשכח ימיני: תדבק לשוני לחכי: אם לא אזכרכי: אם לא אעלה: את ירושלַם: על ראש שמחתי {תר}. הרב אומר לו תחילה, אֱמוֹר, אם אשכחך וגו', והחתן חוזר אחריו פיסקא פיסקא {תרא}. ואם נותן את האפר עוד מלפני הקידושין, דהיינו קודם הליכת החתן לחופה {תרב}, יש לו על מה לסמוך, כי סוף סוף האפר נשאר מונח גם בזמן אמירת שבע ברכות הנישואין. אבל העיקר ליתנו אחרי שבע ברכות {תרג}. ויש מי שכתב שנותן אותו בפיסקת ועליך החתן הזה יתקיים מקרא שכתוב {תרד} י"י בעָזְּךָ ישמח מלך וגו', כשהוא אומר את הפסוק {תרה} על כן מְשָׁחֲךָ אלהים אלהֶיךָ שמן ששון מחבריך {תרו}:

 

[ע] בשאר קהילות ישראל נוהגים שהחתן שובר כוס זכוֹכית בשעת הנישואין, על־ידי דריכה בחוזק בעֲקֵב־רגלו הימנית. וטעמם כדי לזכור את ירושלם, על־ידי הצער על הכוס שנשברה {תרז}. וכן כדי למעֵט את גודל השמחה, על־דרך מה שדרשו חז"ל {תרח} בפסוק וגילו ברעדה { תרט}, במקום גילה שם תהא רעדה {תרי}. וכדי שלא לגרום נזק בפיזור הרסיסים, עוטפים את הכוס תחילה בנייר {תריא}. ומיד אחרי שבירת הכוס, הקהל אומרים בשמחה ובקול־רם "מזל־טוב" {תריב}. אבל רבים מהם מערערים על כל זאת, כי אין בכך לגרום צער מאחר שהכוס בזול {תריג}. וכל־שכן קריאת השמחה אז מזל־טוב, שהיא היפך הכוונה {תריד}. אמנם יש שיישבו את הטענות הללו {תרטו}. ולמעשה כבר הורגלו לכך כיום גם רבים בקהילותינו, וקשה לבטלו. ועל־כל־פנים צריך לשים לב שלא יהא זה תמורת נתינת האפר, לפי שהיא תקנת חז"ל כדלעיל בסעיף ס"ט, ולא להפוך את הטפל לעיקר {תרטז}. על־כן יעשו שני הדברים, דהיינו שבסיום שבע ברכות, יתן הרב תחילה את האפר על ראשו של־חתן, ויקדים לומר את הפסוק {תריז} לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר. ואחר־כך ישבור החתן את הכוס אם רצונם בכך {תריח}. ולפני שישבור, יְקַרֶ֗א אותו הרב את הפסוקים {תריט} אם אשכחך ירושלם וגו' על ראש שמחתי:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד