חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום נ"ד

[לא] כשהחתן בא לבית־הכנסת, מנהגינו שמושיבים אותו במקום מכובד, על־יד הרב וחשובי הקהל {רפ}. אמנם אין נוהגים לקום מפניו בעת כניסתו לבית־הכנסת, וגם לא כשהוא עולה לספר־תורה {רפא}. והוא עצמו עומד מלוא קומתו לכבוד תלמיד־חכם או שֵׂיבה {רפב}, וכל־שכן לאביו {רפג}. ויש נוהגים לכבד את החתן להיות שליח־ציבור בכל התפילות, הן בחול הן בשבת, ויש נוהגים רק בחֵלק מן התפילות {רפד}. ויש נוהגים שאינו עוטף טליתו כשאר כל אדם, אלא בדרך קישוט, דהיינו שמגביה את צדדי הטלית על כתיפיו וזרועותיו מימינו ומשמאלו, במשך כל התפילה, בין כשהוא שליח־ציבור בין כשיושב במקומו. וטוב לעשות כן {רפה}:

 

[לב] חתן שיצא מביתו להתארח בבית אחרים שעשו במיוחד סעודה או שמחה לכבודו, ויש שם עשרה ופנים חדשות, מנהגינו לומר לו שבע ברכות, אף־על־פי שאין זה המקום הקבוע לישיבתו לשמוח בשבעת ימי המשתה {רפו}, וזאת אף כשאין [] הכלה מתארחת עמו שם {רפז}. והוא הדין אם אירע להיפך, דהיינו שהכלה מתארחת שם מבלעדי החתן {רפח}. וכל־שכן שאומרים באופנים אלו בזימון, שהשמחה במעונו {רפט}. וקל־וחומר בזמנינו שאין לחתן ולכלה מקום קבוע כלל לשמוח שם בשבעת ימי המשתה, לא בבית אבי החתן כפי שהיה נהוג בדורות הקודמים {רצ}, ואף לא בביתם הנפרד כנהוג היום, אלא מזמינים את שניהם בכל־פעם להתארח בבית אחר, ואפילו בעיר אחרת ובריחוק מקום רב. כגון פעם בבית אבי הכלה, ופעמים אחרות בבתי שאר קרוביהם ומכיריהם {רצא}, וכן באיזה אולם, או בחדר־אוכל של־ישיבה וכדומה. ולכן נוהגים לומר שהשמחה במעונו ושבע ברכות, כי בכל מקום שהם באים, שם הוא מקום שמחתם {רצב }. וכן הוא מנהג האשכנזים, זולת מקצת מן הספרדים שאינם אומרים באופנים אלו שם רק ברכת אשר ברא {רצג}. ולפי מנהגינו אומרים שבע ברכות גם כשלא נעשתה הסעודה (או השמחה {רצד}) במיוחד לכבוד החתן, כגון שהוזמן לברית־מילה או פדיון הבן או חינוך בית {רצה}, אבל זה בתנאי שהקרואים שִׂימחו אותו שם {רצו}, דהיינו כגון שהוסיפו במיוחד שיר לכבודו, או איזה מאכל או משקה {רצז}. ואף־על־פי שבסעודת ברית־מילה אין אומרים בזימון שהשמחה במעונו, מפני צער התינוק, כאן הואיל ויש שמחת חתן, יש נוהגים לומר גם שהשמחה במעונו {רחצ}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד