חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ד' שבוע פרשת נח

[ו] בזמנינו ששוחטים ובודקים את הבהמות בבתי־מטבחיים גדולים ומשוכללים, ואת העופות במשחטות בכמויות עצומות, ואחר־כך מוכרים בשווקים ובאיטליזים, רבו המכשלות רחמנא ליצלן. יען כי נתרבו החכמות וההתחכמויות הזיופים והרמאויות, אין יראת ה' לנגד פניהם, ועושים במַחשָׁך מעשיהם. הלכך אסור לאכול זולתי ממקומות שיש עליהם השגחה מעולה ופיקוח חמור מרבנים נאמנים ומנוסים יראים ושלמים פקחים ותקיפים לעמוד על המשמר ולגדור כל פרצה, וגם שהמוכרים המה יראי־שמים ישרים ונאמנים{יט}. ולא רק בבשר, אלא בכל מיני האוכלין והמשקין בזמנינו ישנם חששות גדולים ורבים, כי הם מעורבים ומורכבים מאד מדברים שונים ומשונים, ואפילו דברים הנראים טבעיים{כ}:
[ז] אם הַמָּרָה חסרה, טריפה. אבל יכול לקרוע את הכבד שתי וערב במקום המרה ולטָעמו בלשונו, ואם טָעַם טַעַם מר, כשרה, כי זו הוכחה שהיתה מרה אלא שנבלעה בכבד. ובמקום הפסד מרובה{כא}, יש לסמוך על הפוסקים המכשירים בחסרה המרה אפילו בלא טעימת הכבד. וכן הדין אם נמצאו שתי מרות{כב}:
[ח] אם נמצא מחט בַּחֲלַל הבהמה או העוף, אף על פי שאינו תחוב, דעת מרן{כג} שטריפה מספק, שמא ניקב אחד האיברים שנקיבתם במשהו. ולדעת רבינו הרמב"ם{כד} מועילה בדיקת כל הַחֲלַל, שאם אין מוצאים נקב, כשרה. ויש אומרים{כה} שכך הוא מנהגינו לבדוק כל הַחֲלַל:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד