חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ו' שבוע פרשת שלח

[ט] אופן השילוח לכתחילה, הוא על ידי שיאחז בכנפיה ויפריחנה. אך גם באופנים אחרים שמגרש אותה כגון שמקיש על הקן, ואפילו אם ברחה מחמת שפחדה ממנו כשהתקרב אליה, גם כן קיים המצוה{כה}. וכך הוא המנהג, שאוחזים אותה בכנפיה אם אפשר, ואם לאו מגרשים אותה{כו}. ויש קצת שנהגו לברך "אשר קידשנו במצותיו וציוונו על שילוח הקן" בשעת האחיזה, ואחר־כך משלחים אותה. ובמקום שאין מנהג ידוע, אין לברך{כז}. ובשום מקום אין לברך שהחיינו, אפילו כשמקיים המצוה בפעם הראשונה{כח}. וכשהוא לוקחה, יתכוין שלא לזכות בה, אלא שלוקחה כדי לקיים מצות שילוח, ואז לא יעבור על איסור "לא תקח האם על הבנים"{כט}:
[י] אם היו הביצים מוּזָרוֹת (דהיינו רקובות ונפסדות שאינן ראויות להוציא אפרוח{כט*}) או נוצר בהן אפרוח (או שבורות{ל}), פטור מלשלח. וכן אם גדלו האפרוחים עד כדי שהם מְפָרְחִים{לא}, שאינם צריכים לאִמם שתאכילם, או אם היו טריפה, פטור{לב}. אבל אם נמצא בהם דם, קיים המצוה. ולכן גם כשהם בני יומיים שרגיל מאז להימצא בהם טיפת־דם, חייב לשלח{לג}:

סימן קע"ד
הִלְכּוֹת החולה והרופא, ובמה מתרפאים
[א] לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה. שאם חלה, אומרים לו הבא זכות והיפטר. ומי שחש בראשו, יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקֻלָּר (פי' בשלשלת). עלה למטה ונפל למשכב, יהי דומה בעיניו כמי שהעלוהו לגרדום (דהיינו מקום שדנים דיני נפשות) לידון, שכל העולה לגרדום לידון, אם יש לו פרקליטים גדולים ניצול, ואם לאו אינו ניצול. ואלו הן פרקליטים של־אדם, תשובה ומעשים טובים. ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה, ואחד מלמד עליו זכות, ניצול, שנאמר{א }אם יש עליו מלאך מליץ אחד מִנִּי אָלֶף, להגיד לְאדם יָשְׁרוֹ, וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת וגו'{ב}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד