חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

שכל אחד לא יעמוד על שלו

טיזר

סוף דבר החיים מלאים נסיונות, ומי שיעמוד על שלו, אפילו מאה פגישות לא יועילו, ומי שלא יעמוד על שלו, מספיק לו שלוש פגישות בכדי לקיים אמרם ז"ל "אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה", וההכרעה תלויה בזקני דורנו.

 

 

@1הסוד של שלום בית@2

 

שאל נשאלתי מדוע נבנה המשכן כך שהבריח התיכון היה צריך להתעקם פעמיים על ידי נס, מה שאין כן בבית העולמים )בית המקדש בירושלים(, ונראה לי על פי מה ששמעתי ממורי ורבי מרן הגראמ"מ שך זצוקללה"ה בחתונת בתי הצעירה, שאמר לפני החופה, @1"שכל אחד לא יעמוד על שלו"@2.

 

 

וכן כאן המשכן רומז על הקמת בית בישראל, כלומר, כמו שהמשכן תכליתו להשראת השכינה, כן הקמת בית בישראל לא יתכן אלא על ידי השראת השכינה. ואמרו חז"ל )סוטה י"ז, א'( איש ואשה, זכו ללכת בדרך ישרה - הקב"ה משרה שכינתו ביניהם, )דהיינו שהמלים כוללות יו"ד באיש וה"א באשה(, ואם לא זכו ללכת בדרך ישרה, אין הקב"ה משרה שכינתו ביניהם ואש אוכלתן )כלומר אז נשארת רק אש ואש(.

 

 

וזהו שאמר הכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, כלומר בית המקדש שמשם היו שואבין רוח הקודש, גרם להיות השכינה שורה בישראל אצל כל איש ואשה. וכמו שהמשכן אין לו קיום רק על ידי הבריח התיכון שמתעקם פעמיים על ידי נס, כן בהקמת בית בישראל אין לו קיום אם אין כאן שתי כפיפות, הן מצד האיש והן מצד האשה, דהיינו, שכל אחד לא יעמוד על שלו, ומה שבן אדם מתרומם מעל הטבע זה נקרא נס )שטבעו של אדם לעמוד על שלו(.

 

 

וזהו הסוד של שלום בית, כלומר, כמו שהמשכן מעולם לא נחרב בגלל שהיו בו שתי כפיפות, כן זיווגו של אדם יהיה לו קיום לעולם בגין הכפיפות. וזהו שאמרו חז"ל "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים", כלומר, כשכל אחד @1יעמוד@2 על שלו הרי תמיד יהיה צפוף, מה שאין כן כשכל אחד ישתחווה )יכפוף עצמו(, הרי תמיד יהיה ברווח.

 

 

ואמרו חז"ל בר"ה )י"ז, א'( מי שמעביר על מדותיו ואינו עומד על שלו, גם הקב"ה מעביר על מדותיו ואינו עומד על שלו, ואמרו חז"ל בחגיגה )ה', א'( שתלמיד חכם שאינו עומד על שלו מאריך ימים.

 

 

@1מה לומדים מאליעזר ורבקה[email protected]

 

----------------------------------------

 

 

וכן מצינו אצל אליעזר ורבקה, שאמר אליעזר "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק". ופירש רש"י "אותה הוכחת" - ראויה היא לו, ליצחק, שהיא תהיה בודאי גומלת חסדים, וכדאית היא להכנס בביתו של אברהם.

 

 

כלומר, בגלל שהעבד רצה, שהאשה שיקח ליצחק תהיה גומלת חסדים, דהיינו שתהיה ראויה להכנס בביתו של אברהם אבינו ]שגמילות חסד היתה מיסודותיו[, על כן אמר העבד "והיה הנערה אשר תאמר שתה וגם גמליך אשקה, הרי ברור שאותה הוכחת לעבדך ליצחק" - כלומר, מכיון שיש בה הוותרנות המופלאת שנותנת יותר ממה ששאל ממנה, הרי ברור שיש בה התנאי הראשון, שהיא גומלת חסדים, וראויה להכנס בביתו של אברהם אבינו.

 

 

וכן מבואר בתרגום יונתן שהבריח התיכון נעשה מהאשל שנטע אברהם אבינו. אשל זה, כשבני ישראל עברו את הים קטעו המלאכים את האילן הזה וזרקוהו לים, והיה צף על פני מים, והיה המלאך מכריז שזהו האילן שנטע אברהם, ובני ישראל לקחו את האילן וממנו עשו את הבריח התיכון במשכן, כלומר, מהעץ שעשה בו אברהם אבינו נדיבות מופלאת מעל הטבע, מהעץ הזה נעשה הבריח התיכון שהתכופף גם כן שלא כדרך הטבע, כי הא בהא תליא - היכן שיש נתינה מעל הטבע, באותו מקום יש גם כפיפה מעל הטבע.

 

 

והנה המאמר הזה, "שכל אחד לא יעמוד על שלו", דהיינו ששניהם חייבים להיות "וותרנים" בחיי יום יום, מבואר ברמב"ם ]אישות פט"ו הלי"ט-כ'[ וז"ל:

 

 

"וכן צוו חכמים, שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי ממונו. ולא יטיל עליה אימה יתירה. ויהיה דבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רגזן: וכן ציוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדי. ויהיה עליה מורא ממנו, ותעשה כל מעשיה על פיו. ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת ]לפי[ בתאוות לבו ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח", ע"כ.

 

 

יסוד חשוב לומדים אנו מדרכו של אברהם אבינו, שהוא הזהיר את אליעזר "אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו, כי אל ארצי ואל מולדתי תלך". יש כאן שאלה האם היה הבית של הכנעני יותר גרוע מהבית של בתואל ]הארמי, אבי רבקה[?

 

 

וביאר ב"כלי יקר" שהיסוד הוא, שטבע האבות נמשך גם לבנים, וזה דוקא באותן עבירות הבאות מפאת החומר כאכילה וכילות וקנאה וכל המדות הרעות הנתלין בחומר. נגעים אלו מתפשטים מהאבות לבנים, ותולדותיהן כיוצא בהם.

 

 

אבל העבודה זרה דבר התלוי בשכלו של אדם, אינו מתפשט מאבות לבנים. כי שלשה שותפין באדם והחומר בא מן אב ואם, לפיכך כל מעשה אבות התלוין בחומר יירשו בנים, אבל האמונה היא תלויה בשכלו של אדם. והרי הקב"ה נותן בו נשמה ושכל - למה יתפשט זה מאבות לבנים? על כן היה אברהם מרחיק הכנעני, שהיו שטופי תאוה וכמה מיני עבירות הנתלות בחומר האדם חוץ מעבודה זרה. ולא שלל את לבן ובתואל, שלא היה בהם כי אם פחיתת העבודה זרה לבד. ע"כ.

 

 

ועדיין יש לשאול, מניין היה אברהם אבינו כל כך בטוח שרבקה תשנה את השקפותיה שהיא ראתה בבית אבא? אמנם היא הנותנת - בגלל מדותיה הטובות היה בטוח שהיא תוותר ליצחק ולא תעמוד על שלה. מה שאין כן בנות הכנעני, שהיו מדותיהן פחותות בשל תורשתן, הרי אין להן תקנה.

 

 

 

@יש להיעזר בגדולי הדור@2

 

------------------------------------------

 

 

הנוהג של היום בחוגים שלנו הוא, שעושים פגישות ארוכות לפני שמחליטים על השידוך, והרבה פעמים קורה שהחלטה היא שלילית. ברצוני לשאול: האם מהפגישות הארוכות האלו ומרוב הפטפוט, האם הבחור יוכל לדעת עשירית ממדותיה? בשום אופן לא.

 

 

ומה שאמרו חז"ל - אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, ואפילו אם נאמר עד ועד בכלל, אין זה אלא על הצורה החיצונית שלה, וכמו שאמרו )שם בקידושין מ"א, א'( שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. ורחמנא אמר "ואהבת לרעך כמוך" ]שאם יכפו עליו לקחת אשה שאיננה מוצאת חן בעיניו, הרי ישנאנה כל חייו והתורה אמרה "ואהבת לרעך כמוך"[.

 

 

כדי לדעת על מדותיה אין חכמה ואין עצה רק "לשאול", וצריכים הרבה הרבה לשאול. ואחד מהנשאלים צריך להיות הגננת, כי בגיל הגן עדיין השכל לא שולט. ובעיקר צריך תפילה לד' כדי שימצאו את האדם הנכון.

 

 

ושמעתי פעם מחסיד על אחד האדמו"רים הגדולים בגאליציה, שדברו לאותו חסיד שדוך עבור בתו וזה מאד קסם לו בגלל המראה החיצוני של הבחור וגם כסף היה לו, אבל אז היו ימי פורים ואי אפשר היה לנסוע לרבי לשאול בגלל שהדרכים היו מלאות טיט ורפש מהשלג הנמס. אמרה לו אשתו: כשאתה בא לרבי מה הוא אומר תמיד, "פרעג זיך נאך" כלומר, "תשאל עליו". ובכן, תשאל עליו ולפי זה תחליט.

 

 

הוא שמע בקול אשתו ושאל עליו, ואחרי שקיבל עדכון חיובי עשה את השידוך, אך לא עליכם, השדוך לא עלה יפה. אחרי זה בא לרבי וסיפר לו את כל הספור, וענה לו הרבי: מה זה "פרעג זיך נאך", ממה נפשך, אם אתה פוגש ידיד של הנשאל הרי הוא יגיד לך טובות עליו אף על פי שזה לא אמת, ואם תשאל שונא שלו הוא יגיד לך רעות עליו אף על פי שזה לא אמת, אבל כשאני אומר לך "תשאל עליו" הרי אתה פוגש את האיש הנכון.

 

 

ומעשה היה בבחור שנפגש עם בחורה, ואחרי שתי פגישות ארוכות נולדו בו ספיקות ומסר את הנתונים לר"מ שלו, והחליט שזה לא בשבילו. ותדעו לכם, שזה לא השידוך היחיד שהוא דוחה, ומי יודע כמה שידוכים הוא עוד ידחה. וכאן יש לשאול, הלא מדובר כאן בדיני נפשות, והלא הקב"ה בעצמו מאז בריאת העולם יושב ומזווג זיווגים, ויש בבני ברק ובירושלים וגם בחוץ לארץ מאות בנות שנמצאות במשבר בגלל שהן מעוכבות זיווגים.

 

 

ולא מזמן נפגשתי עם בחורה שהיא בכתה בדמעות על זה שהיא עדיין לא זכתה להקים בית בישראל, וכאן בא ר"מ צעיר ומכריע בזה כהרף עין. הלא מתפקידו היה שימסרו את ההכרעה לזקני הדור, ועליהם נאמר כל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.

 

 

וכתב הרמב"ם באגרת תימן וז"ל: "ודע כי כמו שינצל הסומא בהשענו על הפקח בלכתו אחריו, לפי שהוא יודע בעצמו שאין לו עינים שיורוהו הדרך הישר, וכמו כן שינצל החולה שאינו יודע מחכמות הרפואות בשמעו עצת הרופא שינהיגהו וידריכהו, לפי שאינו יודע הדברים הממיתים ולא המחלימים המצילים, וישמע לעצתו כל מה שיאמר לו, כמו כן ראוי להמון למסור משענתם על הנביאים בעלי העינים האמיתיות, ודי להם במה שילמדו להם שהסברה הפלונית אמת, והסברה הפלונית אינה אמת, ואחרי הנביאים, החכמים החוקרים והרודפים יומם ולילות הסברות והדעות, כדי שידעו איזו מהן אמת ואיזו מהן שוא" ע"כ.

 

 

ואמרו ז"ל )תענית ט"ז, א'(: "אם יש זקן והוא חכם, אומר זקן והוא חכם, ואם לאו, אומר חכם". וכן הדברים ברמב"ם ובש"ע. הרי מבואר מכאן, דכשיש זקן וחכם הוא קודם לחכם. וכן מצינו אצל רבקה אמנו ע"ה שכתוב אצלה "ותלך לדרוש את ד"' ופירש רש"י: לבית מדרשו של שם. וכתב במדרש "שכל טוב" כי אף על פי שאברהם קיים הלכה אצל זקנים, ללמדך שכל המקבל פני זקן שבדור כאילו מקבל פני שכינה, עכ"ל.

 

 

וכן מצינו אצל רחבעם המלך, שכתוב אצלו )מלכים א' י"ב( "ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצוהו ויוועץ את הילדים אשר גדלו אתו", וכתיב )דה"ב י"ב( "בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו", הרי משמע מכאן שאלו שגדלו אתו כבר הגיעו לגיל בינה, מכל מקום ביחס לזקנים אשר היו עומדים את פני שלמה אביו הרי הם נקראים ילדים, ושגה בזה שעזב עצת זקנים.

 

 

ועיין במסכת אבות פרק ד': "ר' יוסי בן יהודה איש כפר הבבלי אומר, הלומד תורה מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו ]יין חדש[, והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן ]משובח[. רבי אומר, אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו", ע"כ.

 

 

ופירש ב"מדרש שמואל" כי לכן נקט ר' יוסי בר יהודה מאמרו בלשון רבים, והמשנה המאוחרת בלשון יחיד, לומר לנו, שמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי )שזה אמר כך וזה אמר כך ואינן חלוקים(, כלומר, ר' יוסי דיבר על סתם ברוב העולם, שעל פי רוב בסבי ]בזקנים[ עצה ולא בדרדקי ]תינוקות או צעירים[, כי אף על פי שחכמתם שקולה בעיני הבריות, יש ללמוד יותר מהזקן שנתיישב דעתו ושימש כל צרכו ושקטה רתיחת דמו, מאשר ללמוד מהבחור, שאף על פי שיודע כל כך כמו הזקן, מכל מקום עדיין לא נתיישבה דעתו ועודנו הומה בסיבת רתיחת דמו.

 

 

ורבינו הקדוש דיבר בלשון יחיד לפרש לנו שכוונתו בפרטים, כלומר, כי יש לפעמים שיימצא קנקן חדש מלא ישן, ו]קנקן[ ישן שאפילו חדש אין בו, ובזה אפילו ר' יוסי בן יהודה מודה. וזה מה שאמר אליהו )איוב ל"ב( "אמרתי ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, אכן רוח היא באנוש ונשמת ש-ד-י תבינם", כלומר, לעולם סבר אליהו שעל פי רוב בישישים חכמה, ורק לפעמים תמצא חכמה בבחור. ומה שטעה באיוב וחביריו הוא, כי מעיקרא חשב, שהם מן אלה שרוב שנותיהם יודיעו חכמה, וכיון שתהה בקנקן ומצאם בערכו חסרי מוח, אמר, אכן רוח היא באנוש ונשמת ש-ד-י תבינם, ועיי"ש עוד מש"כ בזה.

 

 

סוף דבר החיים מלאים נסיונות, ומי שיעמוד על שלו, אפילו מאה פגישות לא יועילו, ומי שלא יעמוד על שלו, מספיק לו שלוש פגישות בכדי לקיים אמרם ז"ל "אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה", וההכרעה תלויה בזקני דורנו.

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד