חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

שחוטי חוץ לארץ

נדמה, כי אין חולק על כך, שנושא הבשר הבא לפינו, היה הנושא המדובר ביותר השבוע ביהדות החרדית. הכמיהה להקפיד אחר הידורי הכשרות למהדרין מן המהדרין, ללא כל פיקפוק, מתברר, חדרה כל כך עמוק לרובדי כל הציבור החרדי, עד שאי אפשר שלא לעמוד נפעם מול ההתעסקות בנושא - שהתמקדה בצד ההלכתי. מי לא רצה לדעת במה מדובר, מי לא התענין בפרטי הבעיה ההלכתית הסבוכה? מי לא המתין בציפייה דרוכה למוצא פיהם של מרנן ורבנן גדולי ישראל? # י. אפשטיין מביא את סיפורה של השחיטה למהדרין במדינות דרום אמריקה #

 

 בשר על כל שולחן

"רחוק מן העין רחוק מן הלב" היתה האימרה הרווחת בקרב ציבור יראי ד' ביחס לשחויטת חו"ל, ולא עלה על דעת הציבור החרדי ליבא בשר שנחט בחו"ל. "זו היתה פריצת דרך שהתחילה לפני כעשר שנים", מספר ל"יתד נאמן" הרב הגאון רבי ישראל זיכרמן שליט"א, רב מחלקת שחיטת חו"ל ב"שארית ישראל".

 

"עד אז נשחט כל הבשר ע"י הרבנות", הוא מספר, היה זה מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל שבניגוד לאימרה הנ"ל שהניח את היסוד לתעשיית הבשר המיובא מחו"ל. "בשעתו פנה אלי הגאון רבי חיים שאול קרליץ זצ"ל - בשליחותו של מרן הגראמ"מ שך זצוק"ל - בהצעה שאבדוק את הנושא. זה היה במוצאי שנת השמיטה. המטרה היתה לייבא בשר בהכשר מהדרין ובזול. שגם בני תורה יוכלו לצרוך בשר".

 

אולי שכחתם את התקופה שלפני. מי הרשה אז לעצמו לקנות בשר לחג? רק האמידים שבינינו. ובכל זאת, מדוע לשחוט דוקא בחו"ל?

 

"כי דווקא שם, בין הגויים, אפשר להדר בדרישות הכשרות", מסביר הרב זיכרמן. "שם אפשר ממש להחמיר בלי להכנס לסוגיות של "הפסד מרובה". זה פשוט. כל שאלה בבשר וכל טריפה עוברת מיד לגויים, וליהודים הייתה אורה.

 

 

"יבוא בשר התאפשר רק כאשר הופרט, בישראל, יבוא הבשר", מסביר שוקי פוטר מ"טעם מן". "עד אז לא הותר לייבא ארצה בשר. השינוי חל ב-39'".

 

הבחירה נפלה דוקא על דרום אמריקה. "בגלל איכות הבהמות. הבקר רועה שם במרעה טבעי ואיכותו מעולה". כך החלה השחיטה באורוגוואי ובארגנטינה, אזורים בהם הבקר בריא ואינו מקבל זריקות ותרופות. בארץ, אגב, מאביסים את הבקר ב"עגלות איבוס". תערובת שבה יש גם ויטמינים, סויה ועוד. אולי זו הסיבה לטעמו השונה של הבשר הטרי והוא, אולי, קצת יותר בריא.

 

"מאז ועד היום, העיקרון הוא לשחוט במקום בו אפשר לנו לעמוד, מבחינה הלכתית, בסטנדרטים הגבוהים ביותר. הבשר הזה, איננו שוכחים, מיועד לציבור מהדר ומדקדק. אנחנו יוצאים ידי כל השיטות כולן. האזור הזה, דרום אמריקה, עדיף על בקר מאירופה ומאזורים אחרים".

 

השקעה לא קטנה מושקעת בבשר עד שהוא מגיע אל השולחן שלנו, צלוי או מבושל, ריחני ורך. "היבואנים הקימו שם מתקני הכשרה בסטנדרטים גבוהים. מתקני ההכשרה הוקמו בהתאם לתכנון שלנו, וההכשרה נעשית ברמה גבוהה ביותר מבחינה הלכתית".

 

@1 מדוע לא לשחוט בארץ[email protected]

 

"לא היינו מרוויחים דבר משחיטה בארץ. מחירי בשר טרי הנשחט בארץ יקרים פי שניים וחצי ממחירי הבשר הקפוא. אם מחיר קילו בשר הוא 53-73 ש"ח לקילו, הבשר בארץ עולה בין 08-001 ש"ח הקילו. זה, כמובן, משמעותי ביותר".

 

 יבואן מביא יבואן

 

@1 איך, בכלל, מגיעים אנשי "שארית ישראל" למקומות שבהם הבקר טוב וראוי? מה התהליך שיש לעבור עד שמגיעים לשחיטה[email protected]

 

"אנחנו עובדים באמצעות יבואני בשר. הם מאושרים ע"י הרה"ר ומותר להם לייבא בשר. לא כל אחד מורשה לייבא בשר, כמובן. היבואנים מאושרים ע"י הרה"ר, מחלקת היבוא. בשטח פונים אלינו היבואנים האחים הקר ומפעל 'טעם מן' - שני היבואנים המאושרים ע"י 'שארית ישראל', כשהם רוצים לשחוט. הם עושים את עבודת השטח המקדימה ואנחנו נכנסים לתמונה מבחינה הלכתית".

 

גם היבואנים, מתברר, עובדים בעזרת יבואנים. כך מסבירים לנו ב'הקר': "אנחנו מייבאים באמצעות יבואן העוסק בבשר כשר. אנחנו איננו רוצים שתהיה לנו יד ורגל בבשר כשר".

 

מרגישים תמיהה? גם אנחנו הרגשנו כך עד שמר הקר הבהיר את התמונה. "אנחנו מתעסקים אך ורק בבשר גלאט. היבואן שאיתו אנו עובדים לוקח את הבשר הכשר שאינו חלק. הטריפה? לגויים. כלומר, עלינו לעבוד עם יבואן שיקח מאיתנו את הבשר הכשר וכך נוכל לעמוד בהוצאות". כשהפכו האחים ליבואנים, הם התייעצו עם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והוא שדרש מהם לעסוק רק בבשר גלאט ולא בבשר כשר בכשרות רגילה. גם 'הקר' הוא יבואן בעל רשיון, וזה מפשט את התהליך שאינו מסובך כפי שהיינו מצפים במדינת ישראל. "צריך רשיון ממשרד החקלאות, התמ"ת והרה"ר", אומר מר הקר.

 

 מסובך. ביורוקרטי

 

"ממש לא. התהליך, היום, הוא כמעט אוטומטי".

 

גם זו בשורה בימים טרופים אלה. זו השעה לפנות אל 'שארית ישראל' ולתאם את השחיטה. "אנחנו מקפידים שכל השוחטים שלנו יגיעו מהארץ", אומר הקר. "אנחנו הולכים לאורם של מרנן הגאונים רבי יהושע ליב דיסקין ורבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל שהורו כך, הדבר חשוב במיוחד עקב מיומנותם והכרת עבודתם מקרוב. כך פסקו לנו כל גדולי הדור: לקחת את כל השוחטים והמשגיחים מהארץ ולא להשתמש בשירותיהם של שוחטי חו"ל". השחיטה בחו"ל, אגב, מוזילה משהו את מחיר הבשר. "אבל", אומר מר הקר, "אנחנו משלמים את המחיר כדי להיות נאמנים להוראות רבותינו. לפני שמונה שנים פסק מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א לנהוג כך ואנחנו הולכים לאורך כל השנים בדרך זו ושולחים את השוחטים והמשגיחים מהארץ".

 

"כל מפעל בשר עמו אנו עובדים, נזקק לאישור שלנו", אומר הגר"י זיכרמן. "לכל מפעל חדש אני נוסע כדי להדריך ולערוך את השינויים הדרושים, כך שהמפעל יתאים לדרישות שלנו שהן, אכן, קפדניות. זה יכול להיות מערך אדיר לשנות ליין, להרוס אותו, לעצור אותו. אנחנו מקפידים על כך שהבדיקות הנעשות בבהמה, תהיינה כשהליין בעמידה ולא בתנועה. בודקים את מתקן ההכשרה, היינו מליחה, את סידורי הפירוק והאריזה. שהכל יעמוד בדרישות. יש בזה הרבה מורכבות. וטרם הגענו, בכלל, להקמת הצוות".

 

הצוות מורכב בארץ, כולו. "הצוותות שלנו כבר קבועים, בדרך כלל. אנחנו בוררים היטב את האנשים בגלל הדרישות המיוחדות שלנו. לפני יציאה לשחיטה וכאשר מצטרף שוחט חדש לצוות, אנו פונים לרבותינו למרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והגאון הגדול רבי אהרן יהודה ליב שטינמן שליט"א, והם נותנים תדרוך לאנשים. לפני כל יציאה, אנחנו מביאים את תכנית השחיטה לפני רבותינו, מקבלים את האישור ויוצאים".

 

כך נפרדות כמה וכמה משפחות מאבי המשפחה לחודש ימים. "רק חודש", מדגיש הרב זיכרמן. "לעולם לא יותר. שלא יווצר מתח ועצבנות הנגרמים ע"י שהיה מרובה מידי מחוץ לבית. איננו משאירים את הבשר לכל אורך התהליך כולו ללא השגחה ולו לרגע. עד שאחרון הארגזים נארז. אבל עד תחילת השחיטה עובר זמן. איננו נכנסים מיד לתוך השחיטה".

 

@1 הכוונה היא לאפשר לשוחטים לנוח מהדרך[email protected]

 

"גם הכוונה הזו. מעבר לרצון לאפשר לאנשים מנוחה אנחנו עורכים, במשך יומיים, בדיקות יסודיות כדי לראות שכל ההוראות שלנו בוצעו".

 

@1 השארתם את ה'סמוך' בארץ[email protected]

 

"נכון. אנחנו מגיעים, לרוב, ביום שני. השחיטה אינה מתחילה לפני בוקר יום רביעי".

 

@1 אבל כשהעבודה מתחילה, הקצב אינטנסיבי[email protected]

 

"עם לא מעט מגבלות. קודם כל, לעולם איננו שוחטים למעלה מחמישה ימים בשבוע, ולא לאורך יום שלם. האנשים שלנו שוחטים במשך שש וחצי שעות וזהו )כולל הפסקות לתפילה וכדו'( המחצית השניה של היום מוקדשת ללימוד. אנחנו חושבים שחשוב מאוד לנוח מהעבודה הקשה ולחזק את המצברים. לא רק את הגופניים, אלא גם ואולי בעיקר את הרוחניים. אז יש עלינו לחצים לעבוד יותר ויותר מהר, אבל אנחנו עומדים בלחצים". @1 איך תוכלו להכיר את הבשר מהשחיטה שלכם? ארגזים הם ניידים[email protected]

 

"אנחנו מכניסים לכל אריזה חותם בתוך חותם, כך שנוכל להכיר את הבשר שלנו. אחרי השחיטה, הארגזים החתומים יוצאים לדרך ארוכה, על הים. ההפלגה נמשכת בין ששה לשמונה שבועות".

 

 רמאות עם הכשר

 

אבל יש עוד הרבה שלבים לעבור לפני ההפלגה הזו בים. לכל מה שקשור לצד ההלכתי של השחיטה דואג הצוות של 'שארית', אבל במה שנוגע לאיכות הבשר, דרושים אנשי מקצוע.

 

"אנחנו דור ששי לסוחרי בשר", אומר מר הקר. "במרוצת השנים צברנו הרבה מאוד ידע על זני וסוגי הבקר. רק מי שמתעסק בתחום הזה, יכול לזהות את זני הבקר ואת גילו. אנחנו מקפידים למכור בשר ללא הזרקת מים".

 

@1 מדוע אתם מתנגדים להזרקת המים[email protected]

 

"כי, כמו שהגדיר לנו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, הזרקת מים בבשר זו רמאות עם הכשר".

 

קשה היום, לעין לא מקצועית, להבחין בין בשר מוזרק לשאינו כזה. היום מזריקים לבשר הרבה יותר ממים שהם מנפחים את נפח הבשר )המצטמק פלאים בסיר הבישול( אבל אינם מרככים אותו מספיק. כדי לרכך בשר, אומר לנו הקר, יש להזריק חומרים כימיים. "לא סתם חומרים כימיים, אלא חומרים מסרטנים כשהם עוברים את המידה". ועל הצטברות של חומרים כאלו אין מדברים בכלל.

 

לשוקי פוטר ממפעל "טעם מן" הערכה שונה. במפעל שלו מעבדים אחוז מזערי מן הבשר כדי להשביח אותו. לא כדי להגדיל את מימדיו. "להיפך", אומר פוטר. "אם לאחר בישול בשר רגיל בלתי מעובד נשארים בסיר כ-85% מהנתח המקורי, אצלנו נשארים בין 07-08%. המים במידה המועטה שאנו מכניסים ביחד עם חומרים טבעיים ולא מזיקים משפרים את הנתח ונשארים כלואים בתוכו. כך הבשר מתרכך ומשביח". עם זאת גם ב"טעם מן" מעבדים אחוז נמוך מן התוצרת.

 

קשה לזהות את בשר הזבו שאותו אסר מרן החזו"א בתקיפות מאחר שאין עליו מסורת כשרות. "בשר הזבו הוא קשה", אומר הקר, "וצריך ריכוך".

 

לכן יש צורך להכיר היטב את השטח ולבחור את זני הבקר שהם גם כשרים למהדרין לכל הדיעות וגם רכים וטובים. "אנחנו מחליטים אילו זנים אנו רוצים לשחוט וקובעים זאת עם היבואן. אחד מבני המשפחה יוצא בזמן השחיטה לחו"ל ובודק, בכל לילה, מה ישחט ומה שילך ישר לגויים".

 

@1 אצל 'הקר' בוחרים רק עגלים צעירים. לא עגלי חלב. מה ההבדל[email protected]

 

"עגלי חלב הם צעירים מאוד. עד גיל שלושה חודשים עגל נחשב כעגל חלב. שוחטים אותם כבר בגיל חודשיים וחצי. אנחנו מקפידים לשחוט עגלים שגילם עומד על 21 חודש. מקסימום ארבעה עשר חודש".

 

@1 איך מבחינים ביניהם ויודעים את גילם[email protected]

 

"אותו בן משפחה שנוסע לחו"ל לקראת השחיטה, בודק את גילם של העגלים. הוא מכיר בגילם עפ"י שיניהם. שיניהם של העגלים הן שיני חלב. בגיל 51 חודש מתחלפות שיניהם של העגלים". ולא שאז קל כל כך להבחין. שיני הבשר אינן שינים גדולות, בתחילה. "ענין של מומחיות".

 

בזן ה'זבו' לא נגעו בהקר מעולם. "זה מפני שהבשר הוא קשה. מי שאינו מזריק מים או חומרים כימיים אינו יכול להשתמש בזבו".

 

איך מרגישים השוחטים כשהם רחוקים מהבית ומתעסקים בעבודה קשה כמו השחיטה?

 

"יש בצוות שלנו אוירה מיוחדת", מספר הרב זיכרמן. "אוירה של בית מדרש. בכל יום מוסר אחד הרבנים שיעור, מלבד השיעור הקבוע בדף היומי. התפילות נערכות, כמובן, כסדר, ויש גם ריתחא דאוריתא כמו בישיבה, כאשר עולות קושיות אותן מפרקים כולם ביחד."

 

 לשולחנם של בני תורה

 

@1 איך מרגישים בני תורה, אנשים עדיני נפש, כשהם שוחטים בהמה[email protected]

 

הכל תלוי בגישה. "אם ניגשים לשחיטה מתוך ידיעה שזו מצווה מן התורה ויודעים שהבהמה מגיעה לתיקונה כאשר מברכים על השחיטה ומקיימים את כל המצוות הקשורות בשחיטה, ההרגשה טובה. ויותר מזה. אנו הרי יודעים לאיזה ציבור מיועד הבשר, וזו הרגשה טובה לחזק את בני התורה ומשפחותיהם.

 

סיפר לי פעם אחד מראשי הישיבה בדורנו: "הייתי ממש באפיסת כוחות. על כתפי מוטל עול הישיבה וזה לפעמים קשה מאוד. הרגשתי שאני הולך ונחלש.

 

באותה תקופה התחלתי לאכול, יום יום, בשר. אין לך מושג כמה התחזקתי. הרגשתי איך חוזרים אלי כוחותי". כששומעים סיפור כזה ויודעים שללא השגחת 'שארית', אותו ראש ישיבה לא היה יכול לאכול מנת בשר בכל יום, מתחזקת התחושה שהעבודה שאנו עושים היא עבודה של שליחות. התחושה הזו מלווה אותנו בעבודת הקודש שלנו, וזו באמת עבודת קודש. מישהו שהזדמן למקום בזמן השחיטה אמר, כי הוא מרגיש בכולל".

 

"כבר כשהייתי ילד", אומר מר הקר, "נאמר לי שהבקר הנשחט בא על תיקונו".

 

@1 האם הפרות או העגלים מרגישים פחד מפני השחיטה? @2

 

"אין לי ספק שהפרות מרגישות פחד", אומר הקר. "ישנה הלכה הקובעת שאסור להראות לפרה את שחיטת חברתה, שאז הריאות מצטמקות.

 

פעם נסעתי לאחד הקיבוצים בנגב. בקיבוץ הזה רכשתי פרה והעמסתי אותה על האוטו. זה היה מאוד קשה, מכיון שהיא התנגדה. היא ממש התעקשה לא לעלות. נאלצתי להשתמש באמצעי חשמלי כדי להעלות אותה. לפי ההוראות נמצאים באמצעי חשמלי חלש המופעל ע"י בטריה ולא בעוצמת חשמל חזקה מחשש שהדבר יכול להביא לטריפות.

 

השחיטה ההלכתית מונעת צער מבעלי החיים. "בשחיטה ע"י החלף החד, משתקים את עצבי הפרה", אומר הקר. כאשר הורגים פרה ע"י פטיש ההריגה מהירה, אבל העצבים נשארים חיים. לא כך בשחיטה לפי ההלכה".

 

כדי למנוע את הבקר הנשחט מלראות שחיטה, מוכנס כל ראש בקר לתא נפרד. אבל אי אפשר למנוע מהם לשמוע את הגעיות. "מסתבר שאינה דומה ראיה לשמיעה", אומר הקר. העובדה היא שהריאות אינן מצטמקות בעקבות שמיעת הגעיות".

 

הריאות הן אחת הסיבות לשימוש בזבו. יש לזן זה ריאות חזקות מאוד שהטריפות בו מועטות.

 

 

 

במסגרת

 

 החטוטרת והזבו

 

איך פרצה שערוריית הזבו האחרונה? "יתד נאמן" שאל את הרב הגאון רבי יצחק מרדכי רובין שליט"א מירושלים.

 

"מישהו פנה אלי בשאלה הלכתית שאינה נוגעת כלל לבשר", אמר הרב רובין. "כדי לברר את השאלה חיפשנו מקורות, ואז התברר לי שבמשך השנים בהן יובא בשר מדרום אמריקה, יובאה גם בהמה נגד דעתו הברורה של מרן החזון איש זצוק"ל".

 

@1 איך אפשר להסביר דבר כזה[email protected]

 

"ועדות הכשרות טעו, משום שבספר 'פאר הדור' תואר הזבו כבהמה בעלת קרן אחת, אך הזבו איננו חד קרן. סימן ההיכר שלו היא חטוטרת גדולה הקרובה לראש בגודל 02 ס"מ. פניתי בשאלה לגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א והוא אישר שהזבו הוא בעל החטוטרת".

 

הבעיה היא שלא כל כך קל לזהות את הזבו, "כיון שמרבים להכליא את הזבו עם זנים אחרים מכיון שזו בהמה חזקה במיוחד", אומר הרב רובין. "בעקבות ההכלאות החטוטרת מצטמצמת או נעלמת לגמרי".

 

אבל יש דרכים לזהות את הזן. "העליתי את הנושא בפני מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א. מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א בירר אצל כל ועדות הכשרות והתמונה התבהרה".

 

כך התפרסמה מודעה ב"יתד נאמן" ביום ג' האומרת, שכל הבקר ששחטו בארגנטינה ובאורוגוואי הוא בקר כשר ומותר לכתחילה כי איננו מזן הזבו, ושם אכן שחטו ב"שארית ישראל", לעומת זאת הבשר הנשחט בברזיל ופארגוואי הוא בעייתי מבחינת הכשרות.

 

 

 

 

 

 

 עם כפפות על הידיים

 

אם אתם מציירים בדמיונכם מפעל בשר כמקום מזוהם בו פזורים כתמי דם לא בקרתם במפעל המשוכלל בו שוחטים את הבשר של מפעל "טעם מן".

 

"אנחנו שוחטים במפעלים משוכללים מאוד. האחרון שבהם הוא מפעל בסלטו, ארגנטינה.

 

זהו מפעל גדול מאוד שכל תוצרתו מיוצאת ל-21 מדינות.

 

נתחי הבשר נחתכים במפעל בעודם טריים לנתחים המגיעים עד 007 גרם. "אפשר בהחלט להתבלבל ולחשוב שהגעתם לחדר הניתוח בבית חולים גדול בארץ", אומר שוקי פוטר. "הקצבים לבושים בחלוקים לבנים ועל פיותיהם כיסויי בד. על הראשים כיסויים חד פעמיים והם נעולים בנעליים מיוחדות שניתנות לשטיפה ועליהם כיסויים חד פעמיים. לפני שנכנסים חובה לשטוף את הנעליים".

 

המפעל מבוקר בטמפרטורה מדוקדקת. במפעל זה הכינו ל"טעם מן" את הבשר המיושן שהם מוכרים. בשר העובר תהליכי הבשלה כשהוא סגור בשקיות ואקום מיוחדות במשך 12 יום במקרר מבוקר לטמפרטורה של אפס מעלות, ורק אחר כך ניתן להקפיאו. האיכות, מעיד פוטר, מעולה ממש.

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד