חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הישועה המתינה בבית החיים בראש העין – בין אדם לחברו

@7 ר' אריה (שם בדוי) מוכר בבני ברק כ"פיינער חסיד'ישער יונגערמאן" (אברך חסידי

 טוב). הוא שוקד על לימודיו באחד הכוללים בעיר, ונושא בקרבו סיפור מפליא של השגחה
 פרטית ומוסר השכל. כאשר ביקשנו ממנו לשתף את הקוראים בסיפור, נענה לבקשה והדגיש
 שיש לו "הכרת הטוב" למדור המכתבים של "יתד נאמן" שהפך לשותף במסע הישועות הפרטי
 שלו... ר' אריה מרגיש זכות לחלוק את ניסיונו האישי עם הקוראים - לקראת ימי הרחמים
 בהם מתפייסים איש עם רעהו!
@6חיים ארבלי
לפני בני ברק התגורר ר' אריה בבת-ים, עיר וותיקה בארץ ישראל אשר שוכנת צמוד לחוף
 הים התיכון. הלחות בבת ים גבוהה - כבשאר ערי החוף. אך פניו של ר' אריה היו
 מלוחלחות לא רק מסיבה זו. הן היו רטובות מדמעות!
ברוך ד', המקרר בבית לא היה ריק, וגם הבית עצמו לא היה ריק: היה לו בן, עלם חמודות
 - אך לא יותר מכך! הבן-יחיד הלך וגדל. הוריו השקיעו בו את המיטב, אך הסתובבו תמיד
 עם טעם של עוד. בעיני רוחם דמיינו את האח או האחות הנוספים. האם הוא - או היא -
 יהיו דומים לבן הבכור? ואולי הוא יהיה שונה? באיזה צבע יהיו שערותיו? שאלות לא
 משמעותיות אך כאשר הן מסתובבות במוח במשך ארבע עשרה שנה - הן מסחררות!
הוא ובני ביתו עשו הכול על מנת לזכות בעוד ילדים. אך לשווא. רק מי שחווה זאת יודע
 במה מדובר. בלילה אתה חולם על תינוק שמעיר אותך מהשינה, וכשאתה מתעורר מסתבר שזה
 היה מין הזיה. בבוקר חולמים בהקיץ, על פעוט שמרעיש ומקשקש על הקירות. אך בינתיים,
 עד שהבן יחיד יחזור מה'חדר' הבית שקט ודי שומם.
@9 "לדירה שלנו בבת-ים" מספר ר' אריה "נכנסנו כאשר הבכור שלנו היה בן חצי שנה,
 דהיינו לפני כחמש עשרה שנה. בשלב הכניסה הייתה הדירה זקוקה לניקיון דחוף, אז הבאנו
 חברת ניקיון. זה היה לפני פסח והפועלים שפכו הרבה מים על מנת שהדירה תהייה
 מצוחצחת. גם כאשר הגיעו הפועלים לניקוי החלונות הם לא חסכו במים"
"פתאום הסתבר שהשכנה בקומה התחתונה כבר ניקתה את התריסים שלה לפסח, והמים שהפועלים
 שפכו לכלכו לה את התריסים. השכנה נורא כעסה. שכנות סיפרו לנו שהיא בכתה באוזניהן
 אודות המקרה".
השנים הבאות לימדו את ר' אריה ובני משפחתו, שהסיפור עם התריסים לא היה אלא הראשון
 בסדרת טענות מצד השכנה. היא התלוננה שבלילות היא שומעת את הצעדים של השכנים למעלה.
 והלילות שלה - חשוב להדגיש - היו ארוכים מאוד, כי עדיין לא סיפרנו שמדובר היה
 באלמנה שהתגוררה בגפה. הזמן בבית כזה חולף לאיטו! ומה גם שכאשר הבית ריק שומעים בו
 כל רעש ורחש!
"היא הייתה אישה תימנייה, צדיקה ופשוטה" נזכר ר' אריה "עם התמימות של פעם. בעלה
 המנוח היה יהודי תלמיד חכם והיא מאוד כיבדה אותו. לחדר שלו היא הייתה נכנסת בחרדת
 קודש ממש. לא נולדו לה ילדים ומאז שהיא התאלמנה - כמה שנים קודם לכן - חיה
 בבדידות".
גם המיטות בביתו של ר' אריה גרמו לבעיות. במיטות קיימים ארגזי אכסון, אליהם מגיעים
 באמצעות הרמת מדף המזרון אשר מחובר בצירים חזקים. כאשר מורידים את המזרן, העץ נושק
 בקול רעש ומזמין תלונה מצד השכנה...
ומה קרה כאשר התרחש רעש שגרתי מצוי?
ר' אריה: "פעם נפלה לי נטלה מקערת נעגל-וואסער, והיא התלוננה על הרעש. כיום אני
 מודע לכך שגם בפעולות קטנות אלו צריך זהירות יתירה. בזמנו לפעמים נזהרתי לא להרעיש
 - רק אחרי שהנטלה כבר נפלה... אכן. הייתי צריך לקחת בחשבון שהשכנה הינה אלמנה,
 ושבעצם מדובר בשעות הקטנות של הלילה!"
@9 "במשך כל אותן שנים המשכנו לפעול באמצעי השתדלות רבים כדי להיוושע. העתרנו
 תפילות רבות, הלכנו לקבל ברכות מצדיקים וניסינו סגולות מסגולות שונות. אמרו לנו
 שאולי לא טוב לנו לגור בדירה בה התגוררנו, וגם שמענו סיפורים על אנשים שהחליפו
 מקום מגורים ונושעו. אך בינתיים נשארנו לגור באותו מקום".
"המשכנו להשתדל ולנסות ואז הבחנתי בדבר מדהים: בכל פעם שאנו משתדלים ומרגישים שאנו
 מתקדמים, אזי מגיעה מכה שעוצרת אותנו. משהו שחוסם אותך! אתה שוב משתדל ושוב נתקל:
 מחסום!"
"הרגשתי שכביכול אני מנסה לפרוץ איזה שער, ובתגובה זוכה למכת בומרנג. בשלב זה עלתה
 בראשי מחשבה שייתכן ועלי לחדול מהשתדלות. ידוע על מקרים בהם הורו צדיקי הדורות
 לאנשים להפסיק להתעקש. חשבתי לעצמי: אולי הדבר הזה נכון גם לגביך?! שלחתי את השאלה
 לאחד מגדולי ישראל אך לא קיבלתי תשובה, לא לחיוב ולא לשלילה".
@9 "רשות הרבים" כך שמו של המדור הפופולארי של "יתד נאמן" בו מתפרסמים מידי יום
 רביעי "מכתבים למערכת". באחד המכתבים סיפר אדם שבמשך שנים רבות הוא ניסה למכור את
 הדירה שלו, אך ללא הצלחה. לימים נזכר שהוא פגע פעם באדם ולפיכך החליט לבקש את
 סליחתו.
מיד לאחר בקשת המחילה הצליח למכור את הדירה!
בין קוראי המכתב היה ר' אריה שאומר: "יש לי "הכרת הטוב" ליתד נאמן. בזמנו חשבתי
 מספר פעמים שאולי עלי לבקש מחילה מהשכנה האלמנה. אך המכתב הנ"ל היה בבחינת "המכה
 בפטיש". בעקבות קריאת המכתב החלטתי שכבר בבין הזמנים הקרוב אארגן מנין ואלך לבקש
 ממנה מחילה"
"שכן: - - - היא כבר לא הייתה בין החיים!"
@9 ראש העין. י"ד אב תשס"ו.
השמש קופחת על המצבות בבית הקברות המקומי, וביניהן נראות עשר דמויות אשר מחפשות
 משהו. הם לא מקומיים. גוון עורם החיוור משהו, כאילו מכריז "באנו הנה מהעיר בני ברק
 הסמוכה". היו אלה ר' אריה ועוד תשעה בחורים אשר חיפשו את מצבתה של "האלמנה".
ר' אריה: "ארגנתי מנין בחורי ישיבה ויצאנו לבית הקברות של ראש העין. שמענו מבני
 משפחתה שהיא טמונה שם, ומדובר בבית קברות לא כל כך גדול. רצינו שאחד מבני משפחתה
 יצטרף אלינו ויכוון אותנו למיקום קברה, אך היה להם אירוע משפחתי באותו יום. הם
 מסרו לנו את מיקום הקבר, אך כאשר הגענו למקום התברר ששינו את מספרי הגושים. איש
 חברה-קדישא שהיה במקום ניסה לסייע לנו לאתר את הקבר, אך בסוף התפרסנו כולנו בבית
 החיים, עברנו בין השורות וסרקנו את המצבות אחת לאחת עד שגילינו את קברה".
"למדנו במקום משניות ואף אמרנו פרקי תהלים - כפי שנהוג ביארצייט. לא כתוב בשולחן
 ערוך שבשעת בקשת מחילה צריך ללמוד משניות, אבל עשיתי הכול כדי שלנשמה "יהיה כדאי"
 למחול לי... לפני המעמד ביקשתי מרעייתי ומבני שימנו אותי כשליח לבקשת המחילה. בתום
 הלימוד והתפילה חלצתי את נעלי כדת וכדין, נעמדתי מול קברה וביקשתי מחילה כנוסח
 שמובא בשולחן ערוך: @1"חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו בחטא פלוני"@2
 וכו' ".
קריאות "מחול לך!" "מחול לך!" הדהדו בין המצבות שלוש פעמים, ונהרה נראתה מעל פניו
 של ר' אריה.
- - - ושוב הדהדו קריאות הנוכחים. ושוב נראתה נהרה על פניו של ר' אריה.
@1היה זה כאשר חבק את בנו השני[email protected]
***
הסמיכות בין שני האירועים זעקה שיש קשר ביניהן. אך מה שהכי מדהים בסיפור הם
 התאריכים:
@1בי"ד אב תשס"ו@2 ביקר ר' אריה בבית הקברות של ראש העין. @1בי"ד אייר תשס"ז@2 הוא
 ביקר במחלקת יולדות -בהפרש של תשעה חודשים בדיוק!
ר' אריה: "בדיוק תשעה חודשים אחר בקשת המחילה, נולד לנו ילד בריא ושלם והכול בדרך
 הטבע. הרגשתי שאני רואה את הקדוש ברוך הוא מול העיניים!!! בשלב זה גם הבנתי מה היה
 אותו מחסום, אשר תמיד הרגשתי שאני לא מסוגל לפרוץ. פתאום קלטתי מה מנע מהברכות
 והסגולות לחול. אני חושב שלפעמים זקוק אדם לסייעתא דשמיא לא רק כדי להיוושע, אלא
 פשוט כדי לדעת מה מונע ממנו להיוושע!"
"ישנה סגולה של "הבולם פיו בשעת מריבה". דהיינו אם אתה נקלע למצב של מריבה, ואתה
 מונע את עצמך מלהגיב ולהשתתף במריבה אתה יכול לבקש באותה שעה בקשות. מספר פעמים
 נקלעתי למצבים כאלו, ותמיד התפללתי שהקדוש ברוך הוא יאיר את עיני מה הוא המעכב
 שלי. וכמובן שגם התפללתי לזכות בעצם הישועה".
"עוד לפני שנסעתי לראש העין לבקש מחילה, כבר ביקשתי מחילה מכמה אנשים שחשבתי שהם
 נפגעו ממני. אך כנראה שהם לא היו המעכבים, אלא דווקא אותה אלמנה. עצם היזמה לשכור
 טנדר במאתיים שקלים, ולשלם לתשעה בחורים שיבואו איתך לראש העין זו כבר סייעתא
 דשמיא. סיפרתי את הסיפור לכמה רבנים וכולם השתוממו ממנו".
אם הייתי זקוק להמחשה בנוגע לסיפורו המרגש של ר' אריה, זה הגיע בדמות בכי של תינוק
 שהפריע למהלך השיחה... התינוק בכה - אבל זה נשמע כל כך מתוק!
שאלה: היית רוצה לומר משהו לאנשים שמצפים לישועות - כל אחד בתחומו?
"אסור להתייאש! תמיד צריך להמשיך צריך להשתדל ולהתפלל. סיפרתי את הסיפור לאחד שאין
 לו ילדים ואמרתי לו שאנו לא יודעים מה המעכב אצל כל אחד, אבל בעל התניא זי"ע אמר -
 וכמדומה שגם מרן החפץ חיים זי"ע נהג לומר זאת - שרוב המעכבים נובעים מעניינים שבין
 אדם לחברו".
"בשלב זה רציתי להדגיש נקודה נוספת. ראש הכולל שלי שליט"א היה ב"ניחום אבלים" והוא
 סיפר שם את הסיפור שלי. לאחר שיצא ניגש אליו אדם ושאל: "האם רק לאלמנה אסור
 להרעיש? אני ברוך השם לא אלמן, ואילו השכנים שגרים מעלי מרעישים לי כל הזמן. אין
 לי יום ואין לי לילה..." זאת אומרת גם אם הסיפור הספציפי התרחש עם אלמנה, אסור

 להזיק ולהפריע לאף אדם!"...

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד