חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הכרת הטוב - "נפשנו קצה בלחם הקלוקל"

* חיוב הכרת הטוב אף לבעל חיים ולדומם * חיוב כיבוד אב ואם בבן מאומץ * אדם צריך  

להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו *»                                          

 

@מקור חיוב הכרת הטוב

על הפסוק "ויאמר ד' אל משה אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים" (שמות ז' 

י"ט) כתב רש"י - לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם 

ולא בצפרדעים ולקה ע"י אהרן. וגם במכת כינים נאמר "אמור אל אהרן נטה את מטך והך   

את עפר הארץ". כתב רש"י - לא היה העפר כדאי ללקות ע"י משה לפי שהגן עליו כשהרג את 

המצרי ויטמנהו בחול. לומדים אנו מדברי רש"י על חובת הכרת הטוב שצריך לגמול לזולתו 

על עזרתו, ואף לדומם. מוצאים אנו הכרת הטוב אף כלפי בעלי חיים בדברי הירושלמי     

כלאים פרק ח' הלכה ג' - מעשה באדם אחד שהזמין רב אחד לסעודה, הושיב את כלבו ליד   

השלחן סמוך לרב. שאל הרב: מה עשיתי שאתה מבזה אותי? והשיב שהוא חייב טובה לאותו   

כלב, שהציל את אשתו. כתוב "לא תחסום שור בדישו" (דברים כ"ה ד'). טעם האיסור לחסום 

שור בעת שהוא עושה עבודה בדבר מאכל משום כפיות טובה כלפי הבהמה העובדת למען האדם  

והוא מונע ממנה מאכל בעת עבודתה, כך משמע מדברי הס' חסידים סימן תרס"ה, ומדברי ס' 

החינוך מצוה תקצ"ו. כתוב "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו". וכתב     

רש"י - למדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר "ולכל בני ישראל לא יחרץ    

כלב לשונו" (שמות י"א) דהיינו שהמצרים היו משסים את הכלבים וא"כ כשיצאו בני ישראל 

ממצרים, היו צריכים הכלבים לנבוח, והיות והם לא נבחו ראויים הם לקבל שכר, והדברים 

קל וחומר, ומה אם חיה לא מקפח אדם עכו"כ. הגרע"א מביא בגליון הש"ס בברכות כ"ה ע"א 

דברי הילקוט פרשת בא וז"ל - [email protected]ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות (קלפים) מצואתן ולכתוב 

בהם ספר תורה.

[email protected]כיבוד אב ואם

בעל ספר החינוך במצוה ל"ג כתב להסביר שורש מצות כבוד אב ואם וז"ל "משרשי המצוה זו 

פוי      שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהיה נבל ומתנכר ו

טובה, שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלופים ואנשים", וכתב בשו"ת אגרות משה יור"ד

ח"ב סימן ק"ל דמש"כ הרמב"ם בהלכות ממרים פ"ו שהגר נוהג באביו הגוי "מקצת כיבוד"   

הוא כדי שלא להחשב בעיני הבריות לכפוי טובה. ולכאורה לפי"ז ילד מאומץ צריך לכבד   

ולהכיר טובה להוריו שאימצו אותו שהרי המאמצים היטיבו עמו אולם מדברי הגמ' בסוטה דף

מ"ט ע"א משמע שהמאומץ אינו מחויב בכיבוד מגדליו. בעל השדי חמד מערכת אבילות סימן  

קנ"ו מביא דברי המדרש שמות פרשה ד' - בשעה שאמר הקב"ה למשה לכה ואשלחך אל פרעה,

 אמר: רבש"ע, איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי ביתו ואני עמו כבן ולא עוד שכל   

הפותח לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו ואמו. אולם כותב השדי חמד שאין שום סתירה    

מדברי הגמ' בסוטה מ"ט דאף שאינו מחויב במצות עשה של כיבוד אב ואם, אלא דמדרך      

אנושית חייב דכן הוא דרך העולם לאהוב ולכבוד למי שמקבל ממנו טובה.»               

[email protected]החזקת טובה»

מובא בגמ' ב"ק צ"ב ע"ב - מנא הא מילתא דאמרי אינשי ברא דשתית מיניה לא תשדי ביה   

קלא דכתיב "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". ופירש    

רש"י - דבר הנצרך לך פעם אחת אל תבזהו. »                                        

כתוב "ויחן את פני העיר" (בראשית ל"ג י"ח). ומובא ע"ז במד"ר בראשית פרשה ע"ט -   

התחיל מעמיד הטליסין (איטליז) ומוכר בזול. זה שאומרים שאדם צריך להחזיק טובה      

למקום שיש לו הנאה ממנו. רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו היו במערה י"ג שנים, ראו    

שצייד מנסה לצוד שתי צפורים ושמעו בת קול שאמר דימוס (פטור) ניצולה הציפור. כששמעו

בת קול ספקולטא (עונש מות) ניצודה הציפור. אמרו: ציפור אינה ניצודה בלי גזירה מן  

השמים, כש"כ אדם. יצאו מן המערה והתברר להם שהגזרה בטלה. הלכו והתרחצו בחמי טבריא,

אמר רבי אליעזר לרבי שמעון: כל אלו הטובות עשתה לנו עיר טבריה ואין אנו מטהרים את 

הרחובות מן המתים שהכהנים יוכלו ללכת שם? אמר: צריכים אנו לעשות טובה כדרך שהיו   

אבותינו (יעקב אבינו) עושים, שהקימו איטליזים ומוכרים בזול ואמר אנו צריכים לטהר  

את העיר והם טהרו את העיר ממתים. כלומר שצריכים לגמול חסד עם המקום והאנשים       

שמקבלים מהם טובת הנאה, ומש"כ "ויחן" יעקב את פני העיר היינו שיעקב אבינו חנן את  

בני העיר וגמל אתם חסד. (עי' שטמ"ק ב"ק צ"ב מה שמביא סיפור מהר"י מיגאש בדין      

תורה על מרחץ).»  

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד