חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

המוסר מחכים - פרק ב'

המאמר תחת הכותרת "המוסר מחכים" הופיע בה' בטבת בעיתון זה. עיקר הרעיון של המאמר היה שכל דבור וכל פעולה דורשים שלמות מכל ההיבטים, ורק על ידי חכמה וחשבון, יכולים להגיע לרמה זו.

 

שם הבאנו שני סיפורים אודות גדולי הדור, כדי להראות שפעולותיהם במעשה חסד היו בנויות על פי דעת תורה ועל חשבון בכל האפשרויות שבענין. רק אחרי עיון ומשקל עמוק בענין, בחרו מרנן הגאונים רבי חיים עוזר זצוק"ל ורבי עקיבא אייגר זצוק"ל את הדרך הנכונה בה יש לקיים את מצות הכנסת אורחים שהזדמנה להם באופן הכי נכון.

 

הגיעו לידי תגובות חיוביות על המאמר מכמה ידידים בני תורה. הם ציינו שאכן המאמר היה ברור ומקובל על דעתם, אך שאלו היאך אנו, אנשים פשוטים, יכולים להגיע לדרגה זו? איך לומדים לשקול כל דיבור וכל מעשה שלנו במחשבה עמוקה? איך אנו יכולים לקיים את דברי הרמב"ן בעצתו לבנו "וחשוב הדבר קודם שתוציאנו מפיך" )אגרת הרמב"ן(? )עי' עוד נוסח בזה במסכת דרך זוטא, פרק ג' - "תן דעתך עד שיצא מפיך, חשוב מעשיך בדרך ארץ" או לפי לשון אחר - "הוי דן דבריך עד שלא תוציאם"(.

 

היו הרבה שטענו שבדברים הגיוניים הם מצליחים להשתמש בכל כח שכלם כדי להבין את הדיון בענין, אבל בעניני מדות, רגש והנהגה אישית, לא הכל הם יכולים לעשות בחכמה ומחשבה, ואז שאלו מהי הדרך האסטרטגית להצליח בעבודה זו? איך נגשים לתפוס את הכללים היסודיים בענין חשוב כזה?

 

חשוב לדעת מה הם הדברים המונעים את האדם לראות את ההיקף המלא בענין המדובר. למה הרבה פעמים עיני האדם כמעט עצומות בתחום זה? למה נראה האדם לעתים כאחד שאינו מודע כלל לאשר לפניו?

 

 

 

@9בעל "מסילת ישרים" מעלה את התביעה להתבוננות ומגדיר את אי ההתבוננות בדברים הללו: "ההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו ואם רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר, אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו" )פרק ב(.

 

בעל "מסילת ישרים" מתאר לנו באופן דינמי איך מתעורר בן אדם, כשהוא מתעמק ומתבונן בדיבוריו ומעשיו.

 

ואכן, "קניית הנקיות היא ע"י התמדת הקריאה בדברי חז"ל בהלכה ובמוסר והתועלת של הקריאה היא: שבקריאת הדברים יתעורר במה שלא ידע ויתבונן במה שלא השכיל מתחילה, ואפילו במה שלא ימצא בספרים עצמם, כי בהיות שכלו נעור על הדבר, הולך ומשגיח הוא על כל הצדדים וממציא ענינים חדשים ממקור האמת" )מסילת ישרים, פרק יב(.

 

על זה מוסיף הרב חיים יצחק ליפקין בפירושו ל"מסילת ישרים" ב"סיכומים והשוואות" את הגישה הנכונה: "כאן מקור הלימוד שתורת המוסר לימדה אותנו להיות האדם ער ולחדש תמיד, ולא לעשות את המעשים והמצות כמלומדה".

 

הרעיון המובא כאן מפאת חשיבותו, הביא אותנו לערוך מחקר במשך כמה שנים, על מנת למצוא את הדרך שעל ידה נוכל להתבונן בעניני מוסר, דיבור ומעשה.

 

לכל אחד יש בכל יום ויום נסיונות ואירועים. אם נתענין בכל דבורינו ומעשינו, כולנו נמצא כמה אפשרויות בדבר.

 

נקח דוגמא פשוטה, אשר תוכל להבהיר נושא זה. בדוגמא זו נראה כולנו, איך וכיצד אפילו אנשים פשוטים יכולים להגיע למדרגה של עיון, התבוננות והסתכלות ולבוא לחשבון ושיקול בכל דיבורינו ופעולותינו.

 

מענין לראות איך רבי משה חיים לוצאטו זצוק"ל בספרו הקדוש "מסילת ישרים", חוזר הרבה פעמים על המלים "עיון, התבוננות, הסתכלות" - וכל זה ללמדנו את חכמת המוסר.

 

לפני מספר רב של שנים, היתה שמחת חתונה במשפחתנו. חזרנו הביתה מהשמחה לאחר חצות. לפני שיצאנו מהמכונית, ראינו שבמכונית של שכן שגר מול ביתנו דולקים עדיין הפנסים. כנראה, הוא שכח לכבות את הפנסים לפני כניסתו לביתו.

 

עלה בדעתי ברגע זה לומר לילדים שהיו אתנו במכונית להתבונן היטב במצב. חשבתי שאולי אעשה תרגיל עמהם, כדי לחנך אותם במדות.

 

שטחתי לפניהם את הבעיה. אמרתי שהפנסים של המכונית של השכן עדיין דולקים, שהוא כנראה שכח לכבות את הפנסים, הוא כבר בביתו והשעה היא כבר אחר חצות.

 

הבאתי בפניהם את הבעיה כדילמה מוסרית: מה לעשות עכשיו על מנת לעזור לשכננו?

 

הילדים התחילו לעשות חושבים, והשתדלו להגיש את חוות דעתם בכל פרט ופרט.

 

הראשון אמר שאין לנו כל אחריות בענין. הבעיה הזו היא כולה של השכן בלבד. הוא שכח לכבות את הפנסים, ונושא באחריות.

 

על תגובה זו אמרתי, שאדם זה עובד בכל יום במרחק של שעה מהבית, וברור שאם הפנסים ידלקו כל הלילה, הוא לא יוכל להתחיל בקלות להדליק את המנוע של המכונית למחרת, ועלול על ידי כך להפסיד שכר יום מלא מעבודתו. בלי ספק, מצב זה יגרום לאבוד כמה שעות עבודה עד שישיג בעל מלאכה שיתקן את המכונית.

 

ילד שני הציע עוד דרך לפתור את הבעיה. הוא טען שכדאי להעיר את השכן, ולצורך כך, נדפוק על דלת הבית. אך טענתי שדרך זו לא כדאית, כי אולי השכן ישן בחדר פנימי, רחוק מדלת הכניסה, ואז נאלץ לדפוק בחזקה על מנת להעירו ועל ידי זה נעיר את כל משפחתו ואולי אפילו גם שכנים.

 

ילד שלישי הציע שכדאי לצלצל בטלפון, אך חששנו להעיר את יתר בני הבית.

 

ילד נוסף אמר שאולי ננסה לפתוח את המכונית כדי לכבות את האור, אך דרך זה נפסלה מיד, כי אם נעשה זאת ויראו אותנו אנשים בשעת מעשה, יחשדו בנו בגניבה.

 

מענין שהילדים הפעילו את מחשבתם לעומק במציאת פתרון לבעיה, והיה אף ילד שטען שאולי נקרא למשטרה, אך גם דרך זו נפסלה מפאת הרעש שיכול לבוא בעקבותיה.

 

ואז, בס"ד הגיע בנו של השכן, ראה את הפנסים הדולקים וסדר את העניין בצורה הטובה ביותר.

 

מה למדתי מתרגיל זה? מה למדו הילדים? בודאי למדו כולם לקח חשוב מהאירוע, שממבט ראשון היה קטן מאד ופשוט. מכל האפשרויות שהעלו, בדקו ושקלו, למדו היטב מוסר השכל, שלא במהרה ישכחוהו.

 

כולנו למדנו עד כמה בפעולה שכזו יש הרבה אפשרויות, הרבה דרכים להביט ולנהוג בענין. למדנו שכל דרך דורשת עיון, חכמה ושיקול, לפי דעת תורה, עד שבאים למסקנה.

 

כדוגמא נוספת, נביא עוד אירוע שמדגיש את הרעיון הזה.

 

מעשה שהיה כך היה: חבר שלי היה מגיד שיעור בחדר בארה"ב. תלמידיו היו בגיל בר מצוה בערך, והוא היה מאד מכובד ומפורסם.

 

פעם דברנו אודות בעיות בעניני חינוך. הוא אמר לי שיש לו בעיה בנוגע להנהגת תלמידיו, שנמצאים לפני או אחרי בר מצוה.

 

בעת סיום הלימודים ביום שישי, התלמידים סוגרים ספריהם ויוצאים מן החדר. כל התלמידים עוברים לפניו כדי לצאת. רק שני תלמידים עוברים לפניו ואומרים לו: "גוט שבת, רבי". האחרים אינם אומרים כלום.

 

הרבי אמר שדיבר על ענין זה כמה פעמים, והוא מתפלא למה רק שני תלמידים מאחלים לו שבת שלום. בכתה יש 03 תלמידים, כולם מתנהגים בדרך ארץ, כמעט כולם ממשפחות שומרות תורה ומצוות. כולם משתתפים באופן טוב בשיעורים. ולמה רק שני תלמידים מאחלים לו שבת שלום? מה עם האחרים? הוא הוסיף שהוא מתוסכל וכמעט כועס ר"ל, בגלל מצב זה.

 

ידידי בקש ממני את דעתי בענין. חשבתי הרבה מה באמת יכולות הסיבות לענין זה.

 

כשפנגשנו לאחר כמה שבועות, אמרתי שיש לי לפחות שלוש סברות במה לתלות את ההנהגה של התלמידים.

 

1. יש ביניהם שבטבע הם ביישנים, ואין יכולים לאחל לרבי "שבת שלום" בפה מלא. קשה להם לבטא את המלים הללו.

 

2. יש מהם שמחייכים חיוך קטן כשהם עוזבים את החדר, והם חושבים שדבר זה בא במקום הבעה גמורה של "שבת שלום". הם מגישים את החיוך "במקום".

 

3. ויש ביניהם שחושבים שאת ה"גוט שבת" אומרים רק מבוגרים.

 

אחרי ההסבר שלי, הוספתי שאם הייתי רואה את כל היקף הענין ופרטיו, לא היית עצוב ומדוכא מענין זה. הוספתי שנתוח ענין כזה בא אחרי הרבה תרגילים בענין.

 

@9כל הענין שהבאנו במאמר זה דורש עבודה בלי הפסק. חינוך בגישה זו לדיבורנו ולמעשינו דורש הכנה, ולאו דוקא ספונטניות.

 

עלינו ללמוד חכמת המוסר בקביעות ובעומק. הכשרון לנתח מאורעות בחיינו לא יבוא מיד. תרגילים בדרך ההתבוננות וההסתכלות במאורעות הקורים ומזדמנים לנו יסייעו לנו להצליח. יש צורך שלכל אחד שעוסק בלימוד זה יהיה חברותא, שיאשר את כל הדיונים והאפשרויות בכל בעיה. בלי ספק, המשגיחים בישיבות יעזרו לברר ולראות כל נקודה באור תורה ומוסר.

 

ויהי רצון שנזכה כולנו להגיע למדרגה שנוכל לשקול את כל האפשרויות בכל ענין של מחשבה או רגש מתוך חכמה ומחשבה מלאה.

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד