חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

זובחי אדם עגלים יישקון - מול המראה

מותה המזעזע של פעוטה בת ארבע בידי כלב-טרף מסוג אמסטף זעזע את המדינה והביא לחשיבה חדשה בכל הנוגע להחזקת כלבי טרף. בעקבות המקרה החלו ויכוחי סרק בשתי רבדים: 1. האם יש לאסור אחזקת כלבים שכאלה 2. האם יש להרוג את הכלב הטורף. ואילו את התובנה האמיתית העדיפו משום מה לשכוח ולהשכיח. אבל אנחנו - לא שכחנו. @9לפני כשנה נהרגה פעוטה חרדית שנשכחה ברכב הסעות באישון לילה בשל צרוף אומלל של חוסר תאום שיכול היה לקרות לכל אחד ואחד ח"ו. התקשורת החילונית חגגה על דמם של הורי הילדה ובעצם על דמו של הציבור החרדי כולו. במקום לגלות אמפטיה והבנה ומילים של נחמה, התחרו העיתונים החילוניים ביניהם מי ישפוך את דם המשפחה בצורה יעילה יותר ומי יציג בצורה יעילה יותר את המקרה כאשמה במקום כטעות נוראה ואומללה. וגם הציבור החרדי לא יצא נקי ופתאום נחלצו אבירי זכויות האדם בשאלה האם הציבור החרדי שומר על ילדיו כפי שצריך וכמובן באה התשובה הנחרצת: ריבוי הילדים בציבור החרדי הוא היה הגורם למותה של הילדה ומסכן אלפי ילדים אחרים. ודוברי הציבור החרדי ניסו להדוף את ההתקפות המרושעות, עד שהבינו כי המטרה כבר סומנה, וכל נסיון להגן על ההורים האומללים נתקל בפגיעות נוספות ובלעג. וכעת בא המקרה האומלל הזה והוכיח כי אסונות נוראיים יכולים לקרות גם בבתים הלקוחים מתוך ספר ההוראות החילוני. היינו שני ילדים וכלב או שני כלבים וילד. האם מישהו האשים את ההורים החילוניים הדואגים לכלב שלהם על חשבון הילדים? ובעצם הרבה יותר מכך: רואים בכלב חלק בלתי נפרד מחישוב בני הבית. האם היתה התקפה על כל מחזיקי כלבי הטרף כהאמסטף ודומיו )ומדובר באלפים רבים( על הפקרת חיי ילדיהם? שום כלום. הויכוח היחיד היה האם יש להרוג את הכלב או לא. ארגוני החיות פעלו בכל כוחם להשאיר את הכלב הטורף בחיים ואף קיבלו תמיכה למאבקם מעיתונאים ואנשי ציבור. עיתונאית אחת כתבה דברים מקוממים ממש המעידים על בלבול המושגים העצום הקיים בחברה החילונית "הסיפור הזה" כך כתבה "תפס אותי בגרון כמו שהכלב תפס את הילדה בגרון...מובן שאין דבר נורא ממות של ילד אבל אם יש מי שהורג את זולתו שזה לא אומר שתריך להרוג את כל בני האדם ואם האמסטף היה גדל אצלי הוא היה הופך לפודל". שיר הלל לחוסר רגישות לחיי אדם לעומת הרגישות לחיי כלב. ועל כך כבר נאמר: זובחי אדם עגלים יישקון". @9ובאשר לסוגיה עצמה: אין כוונה לטעון כאילו הציבור החילוני אוהב את ילדיו פחות מהציבור החרדי, אולם בהחלט ניתן לטעון כי הוא אוהב את ע צ מ ו יותר. במחצית מאה האחרונה חלו שינויים רבים בצורת ההסתכלות של החברה המערבית. ה"אני" תופס מקום מרכזי במקום ראיית הכלל. חלו שינויים עצוןמים בתפיסת המשפחה, בתפיסת האחריות האישית ומידת ההתחייבות של בני אדם כלפי זולתם, גם הקרובים ביותר כמו הורים, בני זוג וילדים. העולם המערבי מחנך את נתיניו לראות בראש ובראשונה את עצמם ואת האינטרס הפרטי שלהם. את התוצאות ניתן לראות בבתי האבות בהם יושבים קשישים שלא ראו את ילדיהם במשך חודשים רבים, וכשראו, רק לצורך חתימה על צוואה או העברת רכוש. מקרי הגירושין הרבים מעידים על הסתכלות חדשה בכל הנוגע למושג "משפחה". אם נוח לי אני שם ואם לא אני מסתלק. ומה על הילדים? ומה על החינוך? ומה עם המחויבות? את מי זה בכלל מעניין? המחויובות של האדם היא בעיקר לעצמו ולרצונותיו, וכל השאר שידאגו לעצמם. לעומת זאת בחברה החרדית הדאגה היא בעיקר לזולת. תחילה למשפחה, לילדים לחינוכם לעתידם ולנישואיהם, כאשר ברור שהממון שהוציאו הורים לנישואי ילדיהם אם היו משאירים בידיהם יכלו לחיות ברווחה ואפילו בעושר, אך הראייה תמיד לטובת הילדים. ולא רק להם, תעשית החסד, הגמחי"ם הארגונים הרבים הנתמכים על ידי הציבור, מעידה שהציבור החרדי חושב לא רק על משפחתו וילדיו אלא גם על משפחות אחרות ועל ילדי זולתו. ניתן לראות זאת בבירור: ככל שהאדם יותר מנותק מתורה ומצוות הוא חושב על עצמו על רצונותיו ומאווייו, ואילו ככל שהוא מחובר יותר ושומר תורה ומצוות הוא ממזער את עצמו ודואג לזולתו. האשמת הציבור החרדי בהזנחה בשל מקרה אסון נורא ויחידי לא היתה אלא עלילה מרושעת ושקרית, וכדרכן של עלילות מרושעות זה עניין של זמן עד שהן נחשפות. @9אנו לא היינו צריכם כל הוכחות בנושא, אך מותה של הילדה המסכנה בידי כלב טרף משפחתי, וצורת ההתייחסות של הציבור הכללי אל המקרה, האיר מחדש את הפרשה והוכיח למאשימים למיניהם, וגם לאנשים מתוכינו שהושפעו מהתעמולה הצינית שהציגה את ריבוי הילדים כהזנחה - כי אסונות עלולים לקרות בכל מקום ל"ע, וחלילה לנו מלהאשים הורים באסון שבא מאת שמים.

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד