חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

הלימוד מנס פורים - שזה אף בזמן הגלות

מתוך הספר החדש "דברי ברוך" שיחות חכמה ומוסר שיו"ל ליום השנה הראשון א' אדר תשס"ה

 

א. הרמב"ן בתחילת פ' במדבר בפסוק ]א, ב-ג[ "שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' כל יוצא צבא בישראל", מביא פי' רש"י )אינו לפנינו( וז"ל כמו שאומרים לקוסטינר ארים רישי' דדין, וכתב ע"ז הרמב"ן וז"ל לא נתברר לי למה דרשו אותו לגנאי, אם מפני שמתו במדבר, ובמטה לוי אמר "פקוד" לפי שלא היו בכלל גזירה, והלא במנין שני של באי הארץ אמר כן שאו את ראש כל עדת בני ישראל, אבל בהגדה של ויקרא רב דורש לשבח, אין שאו אלא לשון גדולה, כמו דכתיב ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך, אמר הקב"ה לישראל, נתתי לכם תלוי ראש ודמיתי אתכם לי, כשם שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם שנאמר 'לך ד' הממלכה והמתנשא לכל לראש', אף לכם עשיתי תלוי ראש שנאמר 'שאו את ראש' וגו', לקיים מה שנאמר וירם קרן לעמו, וכן הוא אומר 'ונתנך ד' א' עליו על כל גויי הארץ'.

 

שוב מצאתי בבמדבר סיני רבה שאמרו 'אמר ר' פינחס אמר רב אידי מאי דכתיב בראש הספר שאו את ראש, רוממו את ראש גדלו את ראש לא נאמר, אלא שאו את ראש, כאדם שאמר לקוסטינר סב רישי' דפלן', כאן נתן רמז למשה - שאו את ראש, שאם יזכו, יעלו לגדולה כמה דכתיב ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך, ואם לא יזכו, ימותו כולם כמה דכתיב ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ, והנה הלשון כפי הכונה יתפרש בטובה לטובים, וכיון שהוא לשון גדולה ונאמר כן במנין הראשון אמר כן במנין השני, עכ"ל הרמב"ן.

 

ב. ונראה ביאור הענין, שאין זה רק רמזים בעלמא, שאם יזכו יעלו לגדולה ואם לא יזכו יהי' להיפך ח"ו, אלא ביאר להם הקב"ה, שזהו תוכן מצבם, שכיון שנעשו גדולים יותר מכל באי עולם וכמו שהביא הרמב"ן מה שאמר הקב"ה ונתנך ד' א' עליון על כל גויי הארץ מזה עצמו נובע שאם אינם ממלאים את תפקידם, הם נענשים יותר מכל באי הארץ. וכמו שכתבו )עי' כוזרי א', לט(, שכמו שיש ארבעה סוגים בבריאה דומם צומח חי מדבר, כן יש סוג חמישי שהוא ישראל, וביארו המפרשים בזה את מה שאמרו חז"ל בכתובות דף ס"ו ע"ב, במעשה דריב"ז שראה את בתו של נקדימון בן גוריון שהיה מעשירי ירושלים, שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, ואמרו שם, בכה ריב"ז ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושים רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. ומקשים מהו שאמר ריב"ז אשריכם ישראל, ופירשו שזהו שאמר כאן שישראל אינם רק בדרגה יותר גבוהה בין האומות, אלא הם מציאות אחרת לגמרי, וכמו כשמין החי מפסיק לחיות אינו נעשה צומח ואפי' לא דומם, אלא כלה ומתפורר לגמרי, כך ישראל, כשיורדים ממדרגתם נעשים שפלים יותר משאר אומות, וזהו שבכה ריב"ז - ומ"מ אמר אשריכם ישראל, כיון שהשפלות הזו הוא סימן על הדרגה שלהם, וזהו גם ביאור דברי חז"ל הנ"ל שהביא הרמב"ן.

 

]ועיי"ש במהרש"א בח"א בכתובות שם שכתב ג"כ כך, ותוכן דבריו ז"ל שישראל אין להם שר בשמים כי הם חלק ד', וע"כ כשהקב"ה מסיר השגחתו מהם הם שפלים יותר מכולם, כי לכולם יש שר בשמים ולישראל אין שר בשמים, עכ"ד המהרש"א, והוא כהפי' הנ"ל[.

 

ג. ונראה שלפי מה שאמרנו יש להבין את דברי חז"ל במס' שבת דף פ"ח ע"א, ויתיצבו בתחתית ההר, א"ר אבדימי בר חמא בר חסא, מלמד שכפה הקב"ה עליהם הר כגיגית ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, א"ר אחא בר יעקב, מכאן מודעא רבה לאורייתא, פי' רש"י שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוה באונס עכ"ל, אמר רבה, אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקבלו כבר. והקשו הראשונים, שהרי ישראל הקדימו נעשה לנשמע, וא"כ הא קבלו בסיני את התורה ברצון. ונראה שעפ"י הדברים דלעיל יש לפרש, דמה שכפה עליהם את ההר כגיגית, היינו שגילה להם הקב"ה שהם בדרגה גבוהה כזו שמצד מציאותם הם ראוים לקבל את התורה עם כל מצוותיה ואזהרותיה שהוא ההליכה בדרכיו, כיון שכל התורה כולה היא חכמתו יתברך שזהו תכלית רצונו שכך יתנהג העולם עפ"י תרי"ג מצוות ולא באופן אחר, וגילה הקב"ה להם שזהו מצבם והם ראוים לכך, ואם כן מה שאמר להם הקב"ה שאם לא יקבלו את התורה שם תהא קבורתכם אין זה עונש, אלא שאם לא יקבלו את התורה, תתבטל מציאותם ממילא כדרך שבארנו לעיל. וא"כ בודאי הם קבלו עליהם את התורה ברצון וכמו שבאמת אמרו נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע, וגם במצב של תחתית ההר היתה קבלתם ברצון, אלא שהודיעו להם שאין קבלתם כאילו מקבלים עליהם חובות שהם גדולים ממדרגתם, אלא שכל חובות התורה שמקבלים, זוהי דרגתם שהם עומדים בה, שעל כן אם לא יקבלו אין להם מציאות כלל. ]וראיתי מביאים בשם ר' יוסף קמחי עה"פ ויתיצבו בתחתית ההר, שמתוך חיבתו הראה להם הקב"ה שאילו לא קבלו ברצון היה מכריחם עכ"ד, והוא מתאים לדברינו. וע"ע להלן או"ו[.

 

ד. ולפי"ז יש לפרש מה שאמרו חז"ל בריש מס' ע"ז דף ב' ע"ב, שלעתיד לבוא יתבעו אוה"ע שכר בעוה"ב, ויאמר להם הקב"ה כלום יש בכם מגיד זאת וכו', ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה, ויאמרו לפניו יתברך, רבש"ע כלום נתת לנו ולא קבלנוה, ומקשה הגמ', הרי כתוב בפסוקים שחיזר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה ולא קבלוה, ומתרצת הגמ', אלא הכי קאמרי כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר וכו', מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו וכו'. שבע מצוות שקבלתם היכן קיימתם, ומנלן דלא קיימום דתני רב יוסף עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוי, ראה שבע מצוות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום וכו', אומרים לפני הקב"ה ישראל שקבלוה היכן קיימוה וכו', אמר להם הקב"ה מכם יבואו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד ע"ז, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה, יבא נבוכדנצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם, יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפילה, יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה שנאמר יתנו עידיהם ויצדקו, ע"כ הסוגיא. וצריך להבין בזה, הא' כשאמרו הגוים כלום כפית עלינו הר כגיגית, לכאורה לא השיבו להם על זה, אלא שאמרו להם טענה אחרת שגם מה שקבלו לא קיימו, וגם מה שאמרו שישראל ג"כ לא קיימו את התורה, שהרי חטאו בע"ז ובכמה עבירות שעבור זה נגזר הגלות, לכאורה אינו מובן מה שענו להם, דהא אם גדולי הדורות בישראל קיימו את התורה בשלימות, הנה בודאי גם באוה"ע גדולי הדורות כגון חנוך ונח ושם ועבר ומתושלח ג"כ היו שלימים ובודאי קיימו כל השבע מצוות בתכלית השלימות, ודברי הגמ' צריכים ביאור.

 

ה. ונראה שכל מה שזכרו בגמ' יבואו מכם ויעידו בישראל שקיימו את התורה זהו באמת על השלימים שבישראל, אבל מה שהעידו עליהם הוא שמסרו עצמם למיתה על שמירת התורה, וכאברהם אצל נמרוד שהפילו לכבשן האש, וחנניה מישאל ועזריה וכן דניאל קיימו את התורה אצל האומות במסי"נ, וכן צריך לפרש אצל יוסף שהיה בסכנת נפשות אצל אשת פוטיפר, וכן יעקב אבינו אומר הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה מצד זהירותו בגזל שלא ימעול בתפקידו כשומר שכר, וגם מה שאמרו יבא בלדד השוחי וכו' שהם חבריו של איוב ויעידו בישראל. ונראה הפי' שאיוב שלא היה מבני ישראל, לא עמד בנסיון והתוכח עם הקב"ה על מדת הדין שפגעה בו. וישראל אינם כן, אלא הלכו על קידוש השם ולא שאלו קושיות, וכל זה הוא ראיה שהתורה אצל ישראל הוא הדרגה שלהם, כיון שהתורה הוא החיים שלהם - בין שחיים ובין שמתים עבורה, ומה שאין כן באוה"ע, אפי' החסידים שבהם לא נשתבחו במדה זו של מסירות נפש, ואפי' אינם מצווים על כך כדאיתא בסנהדרין סו"פ בן סורר דמסיק הש"ס שאין בן נח מצווה על קידוש השם עי"ש, וא"כ זהו שהשיב להם הקב"ה, שאתם אפי' הז' מצוות שלכם אינם הדרגה שלכם ואינם המציאות שלכם, והוא כיון שאין עבודת השי"ת כל מציאותם אפי' בגדולי הדורות שלהם, אבל ישראל כל מציאותם הוא רק עבודת השי"ת.

 

ולפי"ז, זו התשובה שעונים להם על מה שאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית, וכמו שבארנו לעיל שאין זה אונס והכרח, רק הוא גילוי שזהו המציאות של כלל ישראל שאלמלא התורה אין להם חיים. ]ועי' במל"מ פ"י מהל' מלכים ה"ב שכתב שנראה לו שעל שפי"ד חייב אף בן נח למסור עצמו למיתה, כיון שזהו מסברא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דלמא דמאי דחברך סומק טפי, עיי"ש שכ"כ בס' פרשת דרכים, ולכאורה קשה להבין זאת ששפיכות דמים תהיה חמורה בדינים של בן נח יותר מע"ז, אבל לפי דברינו יש ליישב דכיון ששפיכות דמים הוא מצוה שהשכל מחייבה, זה כבר נכנס בגדר מציאותו של בן נח, ולכך שייך שיהיה חייב גם למסור נפשו על זה.

 

ו. אמנם עדיין צריך להבין מה שאמרו שם בגמ' מכאן מודעא רבה לאורייתא, ומשמע שהקבלה היתה באונס, ובאמת קשה עוד דהא אם יכולים לטעון שקבלוה באונס, למה נענשו כלל ישראל בחורבן בית ראשון ובגלות, שזה היה לפני שהדר קבלוה בימי אחשורוש ברצון.

 

ז. ונראה לומר דהנה יש פרשה ביחזקאל פ"כ דכתיב, ויהי בשנה השביעית וגו' באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ד' וישבו לפני, ואח"כ כתוב 'והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן, חי אני נאום ד' א' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם', עיי"ש כל הפרשה כולה. ואמרו חז"ל בילקוט שם, שזקני ישראל אמרו ליחזקאל, בן אדם, כהן הקונה עבד מהו שיאכל בתרומה, אמר להם יאכל, אם חזר ומכרו לישראל, לא יצא מרשותו אמר להם הן, אמרו לו אף אנו יצאנו מרשותו של הקב"ה, אמר להם יחזקאל, והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו'. אמר להם, כל זמן שלא מכרו ברשותו הוא, ואתם לא נמכרתם בדמים שנאמר כי כה אמר ד' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. וביאור הדבר, שזקני ישראל טענו, שאחר חורבן בית המקדש וגלות ישראל לבבל, ירדו ישראל ממדרגתם ואינם כבר נחלת ד' כמו שהיו ממתן תורה עד אז, וא"כ בטל אצלם החיוב לשמור את התורה ומצוותי' שקבלוה מפני שהיו ברשותו של הקב"ה, אבל עכשיו הוא גירש אותם ואינם יותר ברשותו ונתרחקו מהקב"ה כיון שאין בית המקדש ואין שכינה ואין ארץ ישראל, והם דומים לכהן שמכר עבדו לישראל. וענה להם יחזקאל, שאמנם הקב"ה השאיל - או השכיר - או הפקיד אתכם אצל הגויים ואינכם בביתו, אבל עדיין אתם שלו כי לא מכר אתכם.

 

ח. אמנם עדיין צ"ב, דאף דמצד המשל לא היו צודקים זקני ישראל, אבל טענתם בכל זאת טענה היא, כי קבלו את התורה כשהיו בבית ד' וזה היה מציאותם, אבל עכשיו שאינם בבית ד' אין התורה מציאותם, ומה השיב להם יחזקאל ע"ז. וצריך לומר שזהו הפי' מכאן מודעא רבה לאורייתא, שאין זה הולך על הזמן של מתן תורה שהיתה הקבלה באונס, וכמו שבארנו שקבלתם היתה ברצון וזה היה כל חייהם, אבל זה הולך על זמן החורבן שאמר להם יחזקאל שמה שקבלתם עליכם אתם חייבים לקיים אפי' שאינכם בביתו של ד', כי נשארתם עמו ונחלתו אפי' שאין אתם מרגישים, ואפי' שנדמה לכם שאינכם בניו של מקום - אין זה נכון כי נשארתם בניו של מקום, אבל מגורשים. והמצב הזה קראוהו חז"ל אונס, ואמרו חז"ל שהטענה הזו היתה מימות החורבן עד זמן מרדכי ואסתר, שאז כשראו את כל השתלשלות הנס של גזירת המן וביטול הגזירה בהשגחה נפלאה, אז חזרו וקבלו מחדש את התורה ברצון, כיון שהרגישו עצמם שהם בנים למקום אפי' כשמגורשים מבית ד'.

 

ט. ואפשר להבחין כי בכל שנות הגלות, וגם ממה שיכולים לזכור מי שגדל בחוץ לארץ בין הגויים, כי כלל ישראל הנאמן לתורה, הרגיש את עצמו כציבור יהודי בלי להתייחס להגוים הסובבים אותו כלל, והגוי היה ידוע רק כמשרת הבית של היהודי, והיהודי חי כמו בתוך ארץ שלו בכל מקום שהיה, וכל זה הוא מכח אותה הקבלה ברצון שהיתה בימי מרדכי ואסתר. וכך הוא החוב עלינו שאע"פ שאין לנו בית המקדש ואין לנו שכינה ואנחנו גם היום מגורשים מבית ד', בכל זאת די לנו שאנחנו בניו של מקום, ומכח זה התורה של הקב"ה היא חיינו ואורך ימינו כמו שהיה בזמן שקבלנו אותה, וכך יהיה עד ביאת המשיח במהרה בימינו שאז נחזור להסתופף בבית ד' כמקדם, ויתן ד' ותתקיים תפילתנו 'השיבנו ד' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם'.

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד