חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

עונג קרא לשבת – הרב דן מייזלס

@7"אמר הקב"ה עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות כל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני" )ילקוט ויקהל ת"ח( * "השבת ויאמר ראשי וסופי תיבות תורה שעיקר התורה בשבת כשאדם פנוי מעסקיו" )בעל הטורים( * כיצד צריכה להיות ההתייחסות לשבת קדש בהיכלי התורה? * מהי הנהגתם של בני הישיבות ביום שבתון אשר בו ינוחו יגיעי כח? * בשאלות אלו פנינו אל הגאון רבי מנחם דן מייזלס שליט"א ראש ישיבת ראדין *

 

 

 

@1 כיצד מחזקים את ההתעלות הרוחנית ביום השבת?

 

 

 

ראשית רוצה אני להקדים כי במישור זה קיימים שני מיני בחורים. ישנם בחורים אשר במשך השבוע ממלאים את חובם כלפי סדרי הישיבה ומשתדלים להתעלות בעבודת ד', אבל ימי שישי ושבת נחשבים אצלם כימים שמחוץ למערכת ואינם מנוצלים כראוי. ישנו סוג נוסף של בחורים אשר משתדלים ללמוד גם בימים אלו בכל יכולתם, ומכל מקום חשים הם כי ימי ההתעלות האמיתיים הם במשך ימות החול. מבחינתם כל היחס לשבת קדש הוא בבחינת 'למזער את הנזקים'. וברור שאלו ואלו טועים. היחס לשבת קדש צריך להיות שהיא מקור הברכה לכל ימי השבוע.

 

 

מלבד זאת רואה אני חובה להקדים, כי לכל ישיבה וישיבה ההנהגות המיוחדות שלה בש"ק ואיני סבור כי מותר להציע הצעות לישיבות הק' המונהגות ע"י ראשי הישיבות והמשגיחים שליט"א. דברי הם באופן כללי ליחס כלפי שבת קדש. עיקר דברי מיוסדים על מה שקבלתי מרבותי ובפרט ממו"ר מרן המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל.

 

 

עלינו לברר את עומק הבעיה ואת שורשה.

 

 

חז"ל קבעו כי: "שינוי וסת תחילת חולי". היסוד המרכזי במסלול העליה של בן ישיבה הוא ה"סדר" וכבר ידוע ממרנן ורבנן זצוק"ל שהורו לבחורים כי עיקר העיקרים הוא לשמור על סדרי הישיבה הק'. מטבע הדברים אי אפשר לקבוע סדרים כבימות החול בימי שישי ושבת, וממילא שינוי הסדר מקנה הרגשה כי בימים אלו יוצאים מן המסלול הרגיל של עליה והתמדה.

 

 

ראש הישיבה דחברון הגאון רבי משה חברוני זצוק"ל תמה מדוע לצערנו הרבה תלמידים שיושבים ולומדים ברצינות אינם זוכים לגדול ולהיות גדולי תורה. וכך אמר, אם חלילה ימי שישי וש"ק אינם ממסלול העליה, נמצא כי כמעט שליש מהשבוע אינו דרך עליה. ואם במשך השבוע סדר אחד לא מנוצל כראוי א"כ יש כאן כבר שני שלישי שבוע. שליש שבוע זהו שליש מהחיים!

 

 

זאת ועוד, תוסיפו לזה את ימי בין הזמנים, נמצא כי למעלה מחמשה חדשים בשנה לא נמצאים בדרך עליה, ואם כן כבר לא פלא שלא זוכים לגדול!

 

 

מרן המשגיח רבי מאיר חדש זצוק"ל היה אומר, כי אם חלילה יומים אלו הם בבחינת "אם יום תעזבני יומים אעזבך", וזאת מלבד השפעת השבת על כל השבוע, נמצא כי כמעט כל השבוע הוא ללא סיעתא דשמיא ד' ירחם.

 

 

 

@1 מדוע אכן יומים אלו כה מזולזלים??

 

 

 

הדרך הנכונה היא לקבוע במחשבתנו כי היסוד הגדול הוא לעשות את רצונו ית'. רצונו ית' שנצא בשבת קדש משגרת ימות החול וכמאמר הנביא ישעיה: "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי... אז תתענג על ד'" וחז"ל מבואר )שבת קיג.( שלא יהא דיבורך בשבת כדיבורך בחול. ובירושלמי )הובא בבית יוסף ריש סי' רפ"ח( מבואר שגם תלמידי חכמים שכל השבוע הם בבחינת "שבת" שהרי עוסקים בתורה ודיבורם ומשאם ומתנם בתורה, צריכים לצאת מהשגרה. אדרבה, עליהם לדעת כי בשבת עליהם להתענג בסעודות שבת קדש ולנוח יותר מימות החול.

 

 

ישנם בני עליה שחושבים כי "שטייגען" אמיתי בשבת הוא כאשר יקיימו "עשה שבתך חול" כלומר שימעטו בעונג שבת ויעשו את השבת כיום חול רגיל )של לימודו(. ומכיון שלא תמיד מצליחים בכך, שהרי סוף כל סוף תפילות השבת ארוכות יותר וסעודות השבת אף הן 'גוזלות זמן', הם יוצאים עם תוצאה ששבת אינו יום עליה ו"שטייגען" והרגשה זו מחלחלת לאלו שפחותים במעלה וכך נקבע בלב כי השבת חלילה, היא מכשול ועיכוב בדרך העליה.

 

 

 

@1 מה ניתן לעשות נגד תחושה זו...

 

 

 

עלינו לקבוע בלב כי "יום מנוחה וקדושה לעמך נתת" זהו יום מכובד מכל הימים ודוקא על ידי "וקראת לשבת עונג" זוכים לעיקר תכלית האדם וחובתו בעולמו "אז תתענג על ד'".

 

 

כאשר נבין כי בשבת דרך העליה היא שונה, ואדרבה סגולת השבת היא להשפיע שפע רב על כל ימות החול, וכל ה"שטייגען" של ימות החול ירבה ויפרח מכוח המנוחה והקדושה של השבת קדש, אזי נתייחס אל שבת קדש והנלווה אליו כזמן עליה, ולא חלילה כזמן של רפיון וירידה.

 

 

 

@1 כיצד בפועל אכן עושים זאת?

 

 

 

ההתייחסות לשבת קדש צריכה להתבטא בשני מישורים עיקריים. הראשון, עצם הנהגת השבת. והשני, הלימוד.. כאשר זה כולל גם את יום שישי ומוצאי שבת קדש. ומתחילה נבאר את חלק הלימוד.

 

 

עיקר עמלו של בן ישיבה במשך ימות השבוע צריך להיות סביב סדרי הישיבה. הן מבחינת הזמן והן מבחינת סדר הלימוד הקבוע בישיבה. כמובן מעלה עצומה היא להיות מוסיף והולך, אך דוקא "מוסיף והולך" כאשר סדרי הישיבה נשמרים כראוי יש מעלה איש לפי כוחו ומעלתו להוסיף עליהם.

 

 

מאידך, טבע האדם הוא להישחק. בכל חלק בעבודת ד' יש להיזהר שלא יהא מצות אנשים מלומדה. העצה היעוצה לזה כידוע היא ההתחדשות ששומרת על הרעננות. כמו כן, יש לכל אדם נטיה לבטא את עצמו ואת יחודו, ובלימוד. הכוונה היא, ללמוד דברים שיש לכל אחד נטיה אישית אליהם.

 

 

אין כמו ימי שישי וש"ק ימים שבהם כל אחד יכול לבנות את מסגרת הלימוד בעצמאות כפי נטית ליבו. בימים אלו יכול כל אחד לקבוע חזרה על הנלמד בעיון ובבקיאות. אפשר להעמיק ולהרחיב סוגיא, מה שבלחץ השבוע אי אפשר לעשות. מלבד זאת רצוי לקבוע לימוד מיוחד לשבת קדש, לבד או עם חברותא , או בחבורה של כמה בחורים. וברוך ד' לא חסר ספרים או נושאים שניתן לקבוע בהם לימוד מיוחד. לימוד חלק מפרשת השבוע בעיון עם מדרשים וראשונים מתוך מגמה להעמיק ולחדש בהם. מנחת חינוך. שב שמעתתא. קצות החושן ועוד, איש כפי נטית ליבו. וכמובן כדאי ליצור "קביעות". יום שישי מיועד לדבר אחד, ליל שבת קדש מיועד לדבר אחר וכיוצא בזה.

 

 

דוקא היציאה ממסגרת הלימוד של כל ימות השבוע, תוך כמובן הישארות במסגרת של לימוד, היא שתתרום להתחיל את השבוע הבא מתוך התחדשות התרעננות וריתחא דאורייתא.

 

 

 

@1 כיצד צריכה להיות הנהגת סעודות שבת קדש בישיבות הק'?

 

 

 

חלק נכבד מסגולת השבת היא, שהעיסוק בענינים "כביכול" גשמיים, נחשב לקדושה ממש. דבר זה הרי הוא חלק נכבד מעבודת האדם כמבואר במסילת ישרים. כלל גדול בידינו: "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך" והיינו שבכל ענין ניתן למצוא דרך לעשותו באופן שיהא חלק מעבודת ד' יתברך.

 

 

בכל השבוע לשבת בנחת ולהאריך בסעודה הוא ענין של ביטול זמן. ההתענגות על האכילה, עלולה להיחשב תאוה. לעומת זאת בשבת קדש: "הילוכך תהא בנחת עונג קרא לשבת" יש מעלה לשבת בסעודת שבת בנחת, להתענג בתענוגים. בכל השבוע יש היתר דחוק מאד לשמוע ולהשמיע קול זמרה, אבל בשבת קדש: "מזמור שיר ליום השבת... ולזמר לשמך עליון".

 

 

אולי דוקא בישיבה אפשר לרומם את השירה והזמרה ולהתעלות על ידם בבחינת "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו" וכמובן צריך לדאוג שהדיבורים בסעודת שבת יהיו מתאימים "דיבורך בשבת לא כדיבורך של חול".

 

 

כן יש לשים דגש על התפילה. הרי אנו רואים שבשבת הוסיפו לנו על פסוקי דזמרה. התפילה היא מזון לנפש. ותפילת שבת קדש היא מזון לכל השבוע. גם כאן יש לתת דגש שהתפילה תהא בנחת ובנעימות ובבחינת "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לד'".

 

 

בן תורה צריך לצאת מהשבת נינוח, רענן ומדושן עונג. מלא כח ושמחה להתחיל שבוע של "שטייגען" בתורה ודבקות ביראה.

 

 

לסיום חובה לציין דבר נוסף. ידוע כי הלכות שבת הם כהררין התלויין בשערה. וכידוע האריך מרן החפץ חיים זצוק"ל בהקדמה למשנה ברורה ח"ג בדבר הנחיצות ללמוד היטיב הלכות שבת אשר בלא זה לא ניתן ואי אפשר לשמור שבת כהלכתה.

 

 

מלבד זאת כבר כתב מרן הגאון רבי ישראל סלנטר זצוק"ל באגרותיו כי יש ללימוד ההלכות גם ענין סגולי שעל ידי זה יש סיעתא דשמיא לדקדק ולשמור את המצוה.

 

 

 

במסגרת: "הלב נקרע על יומים בשבוע..."

 

 

 

באחת משיחותיו בישיבת פוניב'ז דיבר מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל בכאב ואמר, הנה ימי שישי ושבת, הלב נקרע על יומים בשבוע! זה כשליש מהחיים! מה עושים אז? מה שצריך לעשות לצורך שבת צריך לעשות ואפשר להספיק בשעה, אבל לא לבזבז את הזמן מפני שזה יום שישי.

 

 

אדרבה, שבת היא מעין הברכות. רבי ישראל סלנטר זועק )אור ישראל אגרת ו'( שביטול תורה בשבת גרוע יותר כי הניסיון קטן יותר, שהנה במשך השבוע האדם טרוד ויש לו נסיון, אבל בשבת הוא פנוי וצריך ללמוד יותר.

 

 

כל אחד צריך להספיק לחזור על המסכתות, יש זמן לחזור וגם בשבת. זכורני שאחת מההנהגות בישיבה היה קיום סדר ללמוד "קצות החושן" או "שב שמעתתא" או "נתיבות המשפט" בשבת, איזה קטע מהם. מי שיודע 'קצות' או רבי עקיבא איגר, הוא למדן, רק צריך קביעות לזה.

 

 

 

 

במסגרת: "יש לחזק במיוחד את זמני הלימוד"

 

 

 

@1קריאה קדושה לראשי הישיבות שליט"א

 

 

 

@1מצות עשה של לימוד התורה צריכה חיזוק במיחוד ביום שישי ערב שבת קדש ובשבת קדש שבהרבה מקומות מורגש חולשה בשמירת הסדר ובשיעורים. כפי הידוע בישיבות הגדולות בחו"ל אפי' בערב ש"ק אחרי הצהרים היה אולם הישיבה מלא מתלמידי הישיבה שלמדו בשקידה רבה.

 

 

@1כעת בפתיחת הזמן של חדשי החורף שהלילות ארוכים יש לחזק במיוחד את זמני הלימוד בליל שבת ובמוצאי שבת.

 

 

@1על זה באנו לבקש ולעורר.

 

 

@1בברכת הצלחה

 

 

@1אהרן יהודה ליב שטינמן

 

 

@1מיכל יהודה ליפקוביץ

 

 

)כרוז שפורסם לפני כמה שנים בהיכלי התורה(

 

 

 

 

 

@5בכל השבוע לשבת בנחת ולהאריך בסעודה הוא ענין של ביטול זמן. ההתענגות על האכילה, עלולה להיחשב תאוה. לעומת זאת בשבת קדש: "הילוכך תהא בנחת עונג קרא לשבת" יש מעלה לשבת בסעודת שבת בנחת, להתענג בתענוגים. בכל השבוע יש היתר דחוק מאד לשמוע ולהשמיע קול זמרה, אבל בשבת קדש: "מזמור שיר ליום השבת... ולזמר לשמך עליון". אולי דוקא בישיבה אפשר לרומם את השירה והזמרה ולהתעלות על ידם בבחינת "שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו" וכמובן צריך לדאוג שהדיבורים בסעודת שבת יהיו מתאימים "דיבורך בשבת לא כדיבורך של חול".

 

 

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד