חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

"כי לא יחדל אביון מקרב הארץ""

בס"ד

  המחאה החברתית ההולכת וגוברת נגד הגזירות הכלכליות הפוגעות בשכבות החלשות, עלתה לכותרות בשבועות האחרונים. סוציולוגים טענו, כי ישנם סימנים ראשונים של "מרי חברתי", שאם ילך ויתרחב, תתקשה הממשלה להתמודד איתו." אך השלטון ממשיך בעקשותו חסרת הרחמים, "נפסיק לתמוך בנזקקים. מי שיש לו בעיה - שילך לעבוד" - זהו הפזמון המושמע, בצורה כזו או אחרת, מפי בכירי האוצר. שר האוצר מכריז שוב ושוב, כי הקיצוצים בהקצבות השונות לחלשים, נועדו להוציא אנשים לעבודה. "זהו מהלך לשינוי הגישה בישראל, מתרבות של קצבאות לתרבות של עבודה", כהגדרתו של נתניהו. באוצר מלקים בשוטים של לעג ציני את העשירונים התחתונים ומאשימים אותם, כי רק עצלותם ורפיון רוחם המיטו עליהם את העוני והדלות." אין ספק, כי הגישה הנוקשה והנעדרת כל רגש חמלה אנושית, הולמת את רוחה ואופיה של ממשלה זו, שהוקמה על תשתית אנטי-יהודית, המתנכרת לכל דבר שבקדושה. זמן קצר לאחר הקמת הממשלה העה הזו התברר, שהדבר נותן את אותותיו גם במדיניות הכלכלית. כבר נכתב רבות כיצד מצא השלטון דרכים יצירתיות לפגוע בענייני הדת, במסווה של "הצלת המשק" ו"רפורמה כלכלית". אך הפגיעה בשכבות החלשות מלמדת אותנו, כיצד הגישה האנטי-יהודית מתבטאת גם בראיה הכללית, לפיה "הפרודוקטיביות" הינה ערך עליון שעומד מעל לכל." עד כה הוזכר בהרחבה, כיצד בשם "דת העבודה" מבקשים לעקור לומדים מתלמודם ולמעט במספר אברכי הכוללים. אך ניתן להבחין בהיבט הכפרני והלא-יהודי של "דת העבודה" הלזו, גם ביחס כלפי העוני והדלות בכלל." אגב, בימים האחרונים ביקרה בארץ משלחת מומחים שביקשה להעתיק לישראל רעיון אמריקני בשם "תוכנית ויסקונסין", שמטרתה "להשיב מובטלים כרוניים למעגל העבודה". המומחה המוביל בחבורה הוא ג'ייסון טרנר, אדריכל תוכנית ויסקונסין האמריקאית, שעורר סערה בניו יורק כשדיבר בשבח התוכנית והסביר כי "העבודה משחררת"! טרנר השמיע את הערתו בראיון תקשורתי לפני כארבע שנים, לאחר שמונה בידי ראש העיר רודולף ג'וליאני לכהן כנציב לענייני רווחה והחליט לשלב עשרות אלפי מובטלים בתוכנית "ממדיניות סעד

 לעבודה", שאותה הפעיל לראשונה במדינת ויסקונסין. בשעתו עוררה התוכנית התנגדות בקרב ארגוני סיוע וחברה, בין השאר משום שהיא מחייבת מובטלים להשתתף בה וקונסת את הסרבנים בשלילת קצבת הקיום שלהם. כשנשאל טרנר על התנגדות מנהיג מקומי בניו יורק, שכינה את התוכנית "עבדות", ענה כי "העבודה היא שמשחררת את האדם"! טרנר אמנם התנצל מיד, אך מנהיגי הקהילה היהודית בעיר הגיבו בחריפות, והתקרית זכתה לכיסוי נרחב בניו יורק. בישראל הוא התקבל בזרועות פתוחות."

 [email protected]"

 גישה זו, לפיה גורלו הכלכלי של כל אדם תלוי בו בלבד, מושמעת שוב ושוב מפי שני השרים הפועלים במשרד האוצר, בנימין נתניהו ומאיר שטרית. הללו מטיפים במרץ נגד "העצלות" של אלה שמתחת לקו העוני, שאינם דואגים להיחלץ ממצבם בכוחות עצמם ונתמכים על שולחן אחרים, מתוך הטפה ל"דת העבודה", הסבורה כי רק בכוחו ובעוצם ידו של האדם ייקבע עתידו הכלכלי." לכאורה, מדובר ב"תיאוריה כלכלית חברתית", הנובעת מאיזו גישה מקצועית פטרונית ומתנשאת. אך יהודי מאמין יאבחן את ניצוצי הגישה הכפרנית, המתחבאים בין המילים." זו תמצית "הכלכלה האכזרית" בנוסח כמה הוגים כלכליים אמריקניים, שכמו בנושאים אחרים שוכללה כאן לדרגות גבוהות יותר של ניכור ונוקשות. החילוניות הישראלית מאמצת כל שיטה כפרנית שיסודה בשדות זרים ומטפחת אותה בהתלהבות יתירה." אנו יודעים, כי העוני והדלות, נגזרים על האדם כבר שלושים יום לפני יצירת הולד, כאשר מכריזים עליו אם יהיה עני או עשיר, ומי שנגזר עליו חיי עוני ל"ע, לא יוכל לצאת ממצבו בכוחו ובעוצם ידו. לכן כל חלום של "חיסול העוני", כאילו תיתכן מציאות שהעניים ידאגו להוציא עצמם ובכוחות עצמם מחיי הדלות, אינו ריאלי - וכפי שנראה בהמשך בדבריו המאלפים של רבינו מרן החפץ חיים זצוק"ל." התורה מלמדת אותנו "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", בכל זמן ובכל תקופה. ההכרה בכך שהעניות היא גזירת שמים, מונחת גם ביסודה של מצות צדקה. התורה מצווה אותנו לסייע לעני, ולא להטיף לו מוסר על חובתו להיחלץ ממצבו. חובת נתינת הצדקה לא נועדה למען העני המקבל, שהרבה דרכים למקום לפרנסו, אלא למען התורם שזוכה לקיום מצוה ומתעלה רוחנית באמצעותה. "וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלוקיכם אוהב עניים, מפני מה אינו מפרנסם. אמר לו: כדי שנינצל [email protected]אנו2@ בהן מדינה של גיהנום" (בבא בתרא י.)."

 

 מרן החפץ חיים זצוק"ל התייחס לנושא זה והביע הדברים בפשטות גאונית ונוקבת. וכך מעיד בנו:" "היה נזהר מאד מלענות קשה להעניים המסבבים, אף שהם מרגיזים לפעמים בדבריהם, ביראו, מפני לאו דאלמנה ויתום לא תענון, ולפי מה שביארו חכמינו במכילתא, דה"ה לכל המעונין ואפילו עינוי מועט, כמבואר שם. ואמר לי פעם, שלא בצדק אנו דנים לכף חוב את העניים, וכפי שמרגלא בפומיה דאינשי תמיד, כי הם עצלים (הולטייעס), והם חפצים לחיות בלי עבודה על חשבון אחרים העמלים בזעת אף. ובאמת אינם אשמים כלל בזה, רק קללת אלקים הוא, ולפי מאמר חכמינו שקודם ביאת האדם לעולם הזה מכריזים למעלה פלוני עשיר ופלוני עני. וכדי לאמת הכרוז, נותנים למי שצריך להיות עשיר זריזות גדולה, שלא ישקוט ולא ינוח, וכל עמל לא יכבד עליו וגם בלילה נודד שנתו מעיניו והכל כדי לצבור, כאמור 'אוהב כסף לא ישבע כסף'. ולהיפך, מי שמזלו עני, נותנים לו מן השמים כובד באבריו לאכול פת חריבה, וגם לא לשובע, ולישון על הארץ, רק לא לעמול, ובוחר במנוחה תמיד. וברוחו ועצלות גדולה, ]ואמר בלשונו: מען גיסט איהם אן, מיט בלייא[ עד אשר יבחר אמנם הוא קללה, אבל לא מזדון לבו, וצריכים אנו לחמול עליו ולהשתתף בצרתו". (הובא ב"דוגמא מדרכי אבי", אות ע')."

 בעני ובעשיר כאחד, הוטבעו תכונות נפשיות מלידה, שיתוו את הגורל שנקבע להם מן  השמים, עוד בטרם נוצרו בבטן אמם. ההיפראקטיביות חסרת המנוח של רודפי הממון, כמו  הפאסיביות המצמיתה של אלה שהפרוטה אינה מצויה בכיסם - נקבעו בנפשם מן השמים.

 (וכשמתבוננים על חיי השחיקה וההרס העצמי של הקרייריסטים חולי הכסף, שעסוקים במירוץ מטורף וחסר נשימה אחר העושר - קשה לקבוע איזו "בעיה נפשית" חמורה יותר)."  יהודי מאמין מבין אפוא, כי מהרגע בו נגזרה על העני גזירת העוני, טבעו בו גם את  תכונות הפאסיביות וחוסר האונים, שלא יאפשרו לו להיחלץ ממצוקתו בכוחות עצמו. וכפי  שמגדיר זאת מרן הח"ח: כאילו "יצקו בו עופרת", המשקיעה אותו בחיי הדלות ואינה  מאפשרת לו להתרומם ממצבו. כמובן שכל יהודי יכול לכוון ליבו לאביו שבשמים ולתחנן  להסיר את רוע הגזירה, מכח תפילה ומעשים טובים. אך כל עוד מה שנגזר עליו עומד  בתוקפו, הוא לא יוכל לשנות זאת באמצעים ארציים.

 מתוך הכרה זו, כי הקב"ה מנהיג הבריאה כך שלעולם יהיו עניים ועשירים בעולם, נקבעה  מצות הצדקה והחסד, המחייבת לסייע בידי המך והדל. כמובן שכחלק ממצות הצדקה והחסד, יש לנסות ולתת לו מלאכה להתפרנס בה בכוחות עצמו ולנסות להקימו על רגליו, משום "והחזקת בו", שזו מעלה גדולה במצות הצדקה, (כמבואר ברמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק י' הלכה ז'). גם העני מצידו צריך לדחוק עצמו כך שלא יצטרך לבריות ולא ישליך עצמו על הציבור (רמב"ם שם, הלכה י"ח). אך כל עוד לא עלה בידו להתפרנס כך, חובה על הציבור לסייע בידיו במתן סיוע כספי ואין למנוע זאת ממנו. התורה מחנכת אותנו לחמול על הזולת ולעשות עמו צדקה, מתוך הכרה במצב שנגזר עליו, ולא להטיף לו מוסר כי "העבודה משחררת". אך הגזרות האכזריות של השלטון הנוכחי מקשות עוד ועוד על החלשים, גוזלות מהם את פת לחמם, כשבמקביל זורים מלח על פצעיהם ומטיפים להם להיחלץ ממצוקתם במו ידיהם." [email protected]"

 "גלתה יהודה מעוני" (איכה א', ג'). "אמר לנו המקונן, על מה ועל מה גלו, וזה שאמר  'גלתה יהודה מעוני', כלומר מסיבת מה שהיו עושים לעניים ולאביונים אשר היו מבקשים  לחם, ואין גם אחד עושה צדקה בארץ - זו היתה סיבה ראשונה לגלותה. ועל כן נגזר עליה  שלא תיפדה אלא ע"י רוב הצדקה, אשר יעשו, וכמו שנאמר 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה' ואומר 'שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות'". (ביאור "לחם דמעה", לרבי שמואל די אוזידא)."

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד