חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

דף כז:

דף כז:

 

ש. חז"ל בברכות כז' ע"ב מביאים את הדין שאסור לעמוד להתפלל אחורי רבו וכן נפסק בשו"ע בסימן צ' סעיף כד'. וכותב המשנה ברורה שרבו הכוונה שרוב חכמתו הימנו או גדול הדור. לפי"ז יש לעיין כיצד הדין בישיבה לעמוד אחורי המשגיח בישיבה שלא למדו ממנו רוב חכמתו, האם למעשה מותר לתלמיד באופן כזה לעמוד שמו"ע אחורי רבו.

ת. יזהר.

 

ש. כמו כן יש לעיין בבחורים חדשים שבאו לישיבה, האם יהא מותר להם לעמוד שמו"ע אחורי הרב שלהם, כי עדיין לא למדו ממנו רוב חכמתו.

ת. לא.

 

ש. עוד מביא המשנה ברורה בשם החיי אדם שהוא הדין לעמוד אחורי ובצד אביו. לכאורה צ"ב, האם אביו שלמדו תורה כמו ברב שרוב חכמתו הימנו, או באביו אפילו סתם.

ת. תפוס לשון אחרון.

 

ש. עוד יש לעיין כיצד הדין באופן שאבא רוצה שבניו ישבו עמו בספסל כשבאים מהישיבות, האם כיון שמסכים יוכלו לשבת בצידו בספסל.

ת. הואיל והוא רצונו זה כבודו.

 

ש. עוד יש לעיין, באיסור להתפלל אחורי רבו, הוא הדין לפניו. לפי"ז כיצד הדין באביו באופן שיש בספסל לפני אביו מקום ריק ואביו יושב בספסל אחרי זה, האם לדינא לא ישב שם במקום הריק, כי אסור לשבת לפני אביו.

ת. לא ישב.

 

ש. כיצד הדין בילדים בגיל חינוך שהאבא רוצה לראות כיצד הילדים מתפללים וכדומה, האם יוכלו לשבת בצידו.

ת. לא.

 

ש. בן נשוי שבא להתארח בשבת אצל הוריו והולך להתפלל עם אביו בבית כנסת ויש בספסל של אביו מקום לשבת, האם לא ישב שם כי אסור לשבת בצידי אביו, כמו בצד רבו.

ת. אסור.

 

ש. בסוגיא בברכות כז' ע"ב מבואר שאסור להתפלל אחורי רבו ובצידי רבו. והמשנה ברורה בסימן צ' מביא בשם החיי אדם שהוא הדין שאסור אחורי ובצידי אביו. מעתה יש לדון כיצד הדין לגבי נכדים האם מותר להם לשבת על ספסל אחד ביחד עם הסבא שלהן.

ת. בני בנים כבנים.

 

ש. כיצד הדין בספסל שיש שם מקום לארבע אנשים לשבת, ואביו יושב בצד אחד בתחילת הספסל ובאמצע יושב אדם אחר, ונשאר בצד השני מקום, האם בכה"ג יוכל הבן לשבת באותו ספסל, כי יש מישהו שמפסיק באמצע ביניהם או שעדיין זה נחשב לספסל אחד ולא מהני שמישהו אחר מפסיק ביניהם.

ת. יכול.

 

ש. כיצד הדין באופן שאין לאבא מקום קבוע בבית כנסת היכן לשבת, ובכל פעם הוא יושב במקום אחר, ואירע שהבן ישב באיזה ספסל לפני התפילה כשבא ראשון, ואח"כ בא אביו ורואה שם מקום ריק ורוצה לשבת בספסל שבנו יושב, האם הבן יכול להשאר לשבת באותו ספסל עם אביו, או שיצטרך עתה לחפש מקום אחר ברגע שאביו הגיע.

ת. יקום.

 

ש. הגמ' בברכות כז' ע"ב אומרת "פעם אחת נתקשרו שמים בעבים כסבורים העם לומר חשכה הוא ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת ונתפזרו העבים וזרחה החמה וכו' שאני צבור דלא מטרחינן להו". וכן נפסק בהלכה בסימן רסג' סעיף יד', שציבור שטעו והתפללו מעריב של שבת מבעוד יום אחרי פלג המנחה, לא מחזירים אותם להתפלל, ועכ"ז מותרים במלאכה.

לכאורה צ"ב, אם תפלתם לא הועילה להם, שהרי מותרים במלאכה, וזה כמו שלא קיבלו עדיין שבת בתפלתם, הרי שנחשב כאילו לא התפללו מעריב היום, ומדוע לא מחזירים אותם להתפלל. וכי אם יהא ציבור שנאספו לאיזה ענין ואח"כ לא יהא כח לאוספם שוב, נאמר שמשום טירחא דציבורא, פטורים מלהתפלל מעריב, הרי היום לא התפללו מעריב.

ת. זהו תפלתם.

 

ש. עוד צ"ב, שאם נאמר שלגבי תפלת מעריב, נחשב כאילו שהתפללו אף שזה היה בטעות, א"כ הרי בתפלת מעריב זו קבלו על עצמם שבת, ומדוע מותרים במלאכה, איך אפשר לחלק ולומר שלגבי תפלה זה הועיל להם שלא יצטרכו לחזור, ולגבי מלאכה מותרים.

ת. הוי כתנאי.

 

ש. עוד יש לעיין, מלשון הגמ' משמע וכן בשו"ע מבואר שבציבור לא צריכים לחזור מפני שלא הטריחו אותם. האם הפשט, שאחרי שלא הטריחו אותם, גם אם ירצו להתאסף שוב, לא יוכלו לחזור להתפלל, כי מפני טורח ציבור אמרו שיותר לא יתפללו עוד פעם כלל, או שהפשט, שרק לא הטריחו הציבור לחזור להתפלל, אבל אם ירצו בכל אופן להתפלל, אין הכא נמי יוכלו לחזור ולהתפלל, כי מעיקר הדין חייבים להתפלל, רק רבנן פטרו.

ת. לא.

 

ש. עוד יש לעיין, מבואר בגמ' וכן נפסק בהלכה, שרק ציבור לא מטריחים לחזור להתפלל, אבל יחיד שהתפלל מעריב בטעות מוקדם, חייב לחזור להתפלל. מעתה יש לעיין כיצד הדין בציבור שהתפללו בטעות מעריב של שבת בערב שבת מוקדם, שאת הציבור לא הטריחו לחזור, אולם מה הדין ביחיד בתוך הציבור הזה שרוצה בכל אופן ללכת אח"כ לבית כנסת אחר להתפלל מעריב עם ציבור אחר שעדיין לא התפללו, האם באופן זה יוכל היחיד ללכת להתפלל, או עד כמה שהיה מקודם בציבור הראשון, ואותם פטרו שלא יצטרכו לחזור, זה פסק על כל יחיד מאותו ציבור, שלא יכול ללכת לבית כנסת אחר להתפלל.

ת. ברכה לבטלה.

 

ש. בהלכה מבואר שיש הבדל בין ציבור ליחיד בהתפללו בטעות מוקדם בערב שבת, רק לגבי תפילה האם צריך לחזור להתפלל, שבציבור לא חוזר ומתפלל ואילו יחיד חוזר ומתפלל. אבל לגבי עשיית מלאכה, הן ציבור והן יחיד מותרים במלאכה, אולם יש ראשונים שחולקים וסוברים שיש הבדל בין ציבור ליחיד גם לגבי מלאכה, שציבור שלא חוזרים להתפלל לכן אסורים במלאכה, משא"כ יחיד שחוזר ומתפלל מותר במלאכה.

מעתה יש לעיין לפי הראשונים שסוברים שציבור שטעו שלא חוזרים להתפלל ואסורים במלאכה, כיצד הדין ביחיד שהיה בתוך הציבור הזה שנפטר מלחזור להתפלל, והוא רוצה להחמיר על עצמו ללכת למקום אחר לחזור להתפלל מעריב, שהוא מוכן לטרוח להתפלל שוב מעריב, האם יוכל ללכת להתפלל מעריב ויהא מותר במלאכה, כדין יחיד שטעה והתפלל מעריב בטעות, או שהיחיד לא יכול לפרוש מהציבור שהתפלל, ועד כמה שפטרו את הציבור שהיה עמהם מלחזור להתפלל, פירוש הדבר שכבר יצאו במעריב ולא יכול להתפלל שוב ויצא במעריב ואסור במלאכה.

ת. לחומרא ולא לקולא.

 

ש. המשנה ברורה שם ס"ק נה' אומר שהוא הדין בחול דינא הכי שצריך לחזור להתפלל שוב מעריב, כיון שהוא נוהג תמיד להתפלל מעריב בזמנו כרבנן והיום בטעות התפלל. מלשון המשנה ברורה מבואר שמדובר כשמתפלל תמיד כרבנן. מה הדין באדם שרוב פעמים מתפל לכרבנן, או מחצה כרבנן, ולפעמים כר' יהודה, האם יהא פטור מלחזור באופן כזה, כי המשנה ברורה הזכיר "תמיד", או שהכוונה לאו דוקא.

ת. ספק ברכות להקל.

       

ש. בגמ' בברכות כז' ע"ב מובא הענין האם אפשר להתפלל מעריב של מוצאי שבת מבעוד יום בתוך שבת. וכתבו התוס' וז"ל "יש לומר דהכא מיירי שיש לו צורך מצוה לעשות במוצאי שבת כגון ללכת למול תינוק ולא יהיה לו יין להבדלה אם לא יקדים וכו'". מדוע התוס' נקטו צורך מצוה כזה רחוק שצריך למול תינוק ביום ראשון, ולא נקטו מקרה פשוט יותר כשאר הראשונים שהזכירו להחשיך על התחום לצורך מצוה כדומה או שמחת חתן שזה נוגע למוצאי שבת ולא לצורך יום ראשון בבוקר. וכי לתוס' צורך מצוה של מת במוצאי שבת לא מספיק סיבה להתיר להתפלל מבעוד יום כשאר הראשונים.

ת. נקטו דבר טוב.

 

ש. במשנה בתחילת תפלת השחר כו' ע"א אמרו "תפלת הערב אין לה קבע". והגמ' בדף כז' ע"ב שואלת מאי אין לה קבע, וכו' אלא מאי אין להקבע דאמר ערבית רשות וכו'". לכאורה אליבא דאביי בר אבין וק חנינא בר אבין שהזכירו שיש חסרון שאדם עושה תפלתו קבע ולא תחנונים רק לגבי שחרית ומנחה, האם נוכל לפרש שהטעם שלא הזכירו מעריב, כי סברו שתפלת ערבית זה רשות, והעומק בדברי המשנה "תפלת הערב אין לה קבע", השתמשו בלשון הזה כדי להשמיענו עוד דרך אגב, שבגלל שמעריב זה רשות לכן אין חסרון אם מתפלל תפלתו קבע ולא תחנונים, ולאדומה לשחרית ומנחה שהם חובה ואסור להתפלל אותם כקבע ולא בעת מצוה ורצון. וא"כ חז"ל בלשונם תפלת הערב אין לה קבע רמזו שמעריב אפשר להתפלל קבע ולא תחנונים, וכל זה מפני שהוא רשות, וא"כ לשיטתם מבואר היטב הלשון תפלת הערב אין לה קבע ולא אמרו תפלת הערב רשות, כי רצו דרך אגב להשמיענו דין זה של תפלתו קבע שאפשר רק במעריב ולא בשאר התפלות.

ת. אולי.

 

ש. מה שצ"ב, שבגמ' בדף ו' ע"ב מבואר שאדם צריך להיות זהיר בכל התפלות, כי אליהו נענה במנחה, ור' יוחנן אומר שצריך להיות זהיר במעריב שנאמר תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. הרי שגם תפלת מעריב יש בזה עת רצון וצריך להיות זהיר בזה, והדרא קושיא לדוכתיה מדוע לא הזכירו אביי בר אבין ור' יוחנן בר אבין גם תפלת מעריב שיזהרו לא לעשותו תפלת קבע כי אם תחנונים.      

ת. בזמנינו ודאי הוא חיוב גמור ואפי' בנשים.

 

ש. הגמ' בדף כז' ע"ב אומרת "ת"ר מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע אמר ליה תפלת ערבית רשות או חובה, א"ל רשות. בא לפני רבן גמליאל א"ל תפלת ערבית רשות או חובה, א"ל חובה וכו'". איך אותו תלמיד שמבואר בסוף הסוגיא שזה היה ר' שמעון בר יוחאי הלך ושואל שאלה לשני רבנים, הרי ידוע שאין לשאול אותו שאלה לשני רבנים.

ת. הודיעו.  

 

ש. הגמ' בברכות כז' ע"ב מביאה את כל המעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע ושאל אותו האם תפלת ערבית רשות או לא ואיך שהעבירו את ר"ג מנשיאותו, ובסוף הסוגיא בדף כח' ע"א מסיימת הגמ' "ואותו תלמיד ר'שמעון בן יוחאי הוה". מדוע רק בסוף המעשה הזכירו את שמו ולא הזכירו כן מיד בתחילה.

ת. זה אינו מסוגייתנו רק אמורא מאמוראים הוסיפו זה.[1]

 

ש. הגמ' ממשיכה במעשה ההוא "היה רבן גמליאל יושב ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התרוגמן עמוד". ורש"י מפרש שכוונתו לשתוק ועמד. איך העיזו העם לומר לחוצפית התורגמן מה לעשות, בזמן שרבן גמליאל הנשיא נמצא ודורש, וכי מדובר כאן באנשים בלי דרך ארץ שהעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו, ומשתקים את התורגמן.

ת. היו תלמידי חכמים גדולים כמותו.

 

ש. עוד צ"ב, מדוע חוצפית התורגמן שהיה אדם ענק שזכה להיות מעשרה הרוגי מלכות, בכלל שמע בקולם.

ת. הלך אחרי הרוב.

 

ש. עוד צ"ב, במסכת בכורות לו' ע"א יש מעשה דומה ממש בענין אחר, ושם נזכר לפי גירסת התוס' "ואמרו לרבי חוצפית המתורגמן וכו'". מדוע כאן לא נזכר "רבי", אלא סתם "חוצפית התורגמן".

ת. זה המדפיס אשם.

 

ש. הגמ' בדף כז' ע"ב במעשה שהעבירו את ר"ג מנשיאותו, אומרת "מאן נוקים ליה, נקומיה לרבי יהושע, בעל מעשה הוא וכו'". הראני הגאון ר' מנחם צבי ברלין שליט"א את דברי המאירי כאן בסוגיא שאומר בתוך דבריו "כל שאפשר לאדם להרחיק מן המחלוקת ראוי להרחיק וכו' ואף כשהכרח מביאם לחלוק ולהעביר הנכבד משררתו אין ראוי להם ליתנה לאותו שבשבילו אירע לו דבר זה, אעפ"י שהוא ראוי לכך, מפני שבזו יש למועבר חלישות הדעת יתרה. והוא שאמרו כאן מאן נוקים, נוקמיה לר' יהושע הוה ליה בעל דבר וכן מצינו במחלוקת של קורח אמור אל אלעזר בן אהרן וירם את המחתות ולא רצה הקב"ה לומר כן לאהרן עצמו, כדי ללמד דרך ארץ בכך וכו'. לכאורה קשה, בשלמא במעשה בחז"ל רבן גמליאל היה בחיים וזה יגרום לו חלישות הדעת כשימנו את ר' יהושע, אבל במעשה של קורח הרי הוא כבר מת בתוך האדמה ואיזה חלישות הדעת יהא במה שיאמרו לאהרן להרים את המחתות.

ת. ידעו שיהי' כן.

 

ש. עוד יותר קשה, קורח שכפר בהקב"ה ובתורתו, וכי באדם כזה צריך להחשב ולהזהר שלא יהא לו חלישות הדעת, ואיך מדמה המאירי את הדברים למעשה כאן בחז"ל.

ת. מה שמגיע מגיע ולא יותר. 

 

ש. בגמ' בברכות כז' ע"ב במעשה שרצו למנות את ר' אלעזר בן עזריה לנשיא במקום רבן גמליאל, מובא שאמר להם "איזיל ואימליך באינשי ביתי". וראיתי מביאים בשם היערות דבש שביאר מדוע הוצרך לשאול רשות את אשתו, כי ממעט במצות עונה, שעונת ת"ח היא בליל שבת ועונת נשיא מבואר באבות דרבי נתן שהוא פעם בחודש, ולכן הוצרך לבקש רשות. אולם ראיתי הרבה ששואלים שלא נמצא באבות דר"נ כזה דין שעונת נשיא הוא פעם בחודש. ילמדנו רבינו שליט"א האם יש מקור אחר בחז"ל שעונת נשיא פעם בחודש.

ת. כבר העירו בזה רבים.[2]

 

ש. הגמ' בדף כז' ע"ב מספרת שכשבאו למנות את ר' אלעזר בן עזריה לנשיא אמר להם "איזיל ואימליך באינשי ביתי. אזל ואמליך בדביתהו, אמרה ליה דילמא מעברין לך, אמר לה לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר וכו'". אומר רש"י "במשל הדיוט יום אחד ישתמש בו בעליו ויתכבד בו ואם ישבר ישבר". מבואר שלא אכפת לו לעלות לגדולה אפילו אם יורידוהו למחרת. וקשה, שמצינו בגמ' במנחות קט' ע"ב על ר' יהושע בן פרחיה שהיה אומר, שהאומר לי עלה לגדולה אני כופתו ונותנו בפני הארי. ועתה כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין, וכל זה מפני שקשה לרדת מגדולה שזכה לעלות, ואיך כאן ר' אלעזר בן עזריה לא היה אכפת לו לעלות לגדולה ליום אחד ולמחרת יורידוהו בקלות.

ת. אם מתחילה התכוין לכך, א"כ לא איכפת לי'.



[1] מצאתי בבן יהוידע כתב לפרש שבתחילה הסתירו את שמו, כי יצא כאן איזה קלקול שהוצרכו להעביר את רבן גמליאל מנשיאותו והיו אומרים שמגלגלין חובה על ידי חייב, אבל לבסוף שהכל הסתדר ויצא מזה טובה שהרי רבן גמליאל חזר לנשיאותו וגם ר' אלעזר בן עזריה קיבל שבת אחת, כעת אפשר להזכיר את שמו, כי מגלגלין זכות על ידי זכאי.

אפשר להוסיף שלבסוף יצא מזה הרבה תועלת, כי נתרבו הספסלים ונתרבה תורה בישראל, כל מסכת עדויות ועוד ספקות שזכו לברר באותו היום. 

[2] ראיתי מביאים את דברי הפתחי תשובה אבן העזר סימן עו' ס"ק ג' שהביא את כל דברי היערות דבש והביא שבספר כרם שלמה כתב על זה שדבריו פי חכם כן אבל לא נמצא כן באבות דר"נ ולא בשום מקום.

באוצר הפוסקים כאן על אבן העזר סימן עו' ס"ק יד' האריך שאין מקור מפורש באבות דר"נ לכל זה, עד דהביא שיש מי שרצה לטעון שאולי טעות סופר הוא. והביא בשם החתם סופר שסבר שעונת נשיא הוא פעם בשנה, והביא שיש אומרים שעונת נשיא פעם בשתי שנים וע"ש.

ראיתי מביאים בשם הנמוקי יוסף שמאריך בסוגיין בשש עשרה לימודים ומוסר השכל הנלמד מכל המעשה כאן. ומובא בספר קובץ שיטות קמאי עמוד תרלא', ובין הדברים כתב דהא דנתייעץ ר' אליעזר בן עזריה עם אשתו מזה למדנו שראוי לאדם להתייעץ עם אשתו מפני הכבוד.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד