חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת בֹא – נשמוֹת הָעֵרֶב רַב

כאשר בני ישראל יצאו ממצרים התלווּ אליהם אנשים שנקראו "עֵרֶב רַב" שנאמר "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות יב, לח), "עָלָה" הוא לשון יחיד, לפי שכולם היו רק מהאוּמה המצרית (זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"א ד"ה אלא ערב רב). אותם ערב רב שעלו יחד עִם בני ישראל היו רבים ועצומים, כפלי כפליים מבני ישראל ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש על מצרים' ודע כי ב' בחינות) יש אומרים שהיו מאה ועשרים ריבוא, יש אומרים מאתים וארבעים ריבוא, ויש אומרים שלוש מאות וששים ריבוא (ראה 'ילקוט שמעוני' פרשת בא רמז רט).
ויש להתבונן, מי הם היו אותם אנשי "העֵרֶב רַב" שהצטרפו לישראל? וכיצד הם השפיעו על מעשיהם של בני ישראל במדבר?
יוסף הצדיק החל לתקן את נשמותיהם של הערב רב
אחרי שאדם הראשון גורש מגן עדן, הוא פרשׁ מאשתו חוה למשך מאה ושלשים שנה (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה וכל מלין, זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב - נה ע"א ד"ה ואמר רבי יצחק וד"ה בתר מאה) בכל אותם השנים היה יוצא מהאדם הראשון טיפות קרי לאונסו (גמ' עירובין דף יח ע"ב. ראה זוהר פרשת אחרי מות דף עו ע"ב ד"ה 'ותרין רוחין' וכן בזוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה 'ואף על גב') ובהם היו כלולות נשמות רמות וקדושות שבעקבות כך התערבבו ב'קליפות' ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה נמצא, 'ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל ד"ה 'י' דורות מנח עד אברהם') חלק מהן התגלגלו בכמה דורות ואחר כך בתוך בני ישראל שהשתעבדו במצרים, ושם התבררו והתלבנו מן הרע (ראה 'שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה והנה אותם) ותוקנו לגמרי. וחלק מהנשמות התגלגלו בבניהם של המצריים עצמם ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה 'כי ב' בחינות'. 'שער הפסוקים' פרשת ויגש על הפסוק 'ואת העם העביר אותו לערים', 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה וירא ה' כי סר לראות) (להרחבה על גלגול נשמות ישראל ראה מאמרינו לפרשת שמות – 'עבדות בני ישראל במצרים').
כאשר החלו שנות הרעב באו המצריים שהיו מגולגלים בהם הנשמות מאדם הראשון והתחננו לפני פרעה ללחם. פרעה שלח אותם אל יוסף שכבר עלה למלוכה כפי שנאמר "וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ" (בראשית מא, נה) ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש על מצרים' ד"ה דע כי ב' בחינות, 'עמק המלך' דף קו ע"ב שער קרית ארבע תחילת פרק קח). יוסף ראה אותם והבין שנשמותיהן צריכות להיתקן ועל כן גייר אותם ('שער הפסוקים' פרשת בשלח על הפסוק 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו), עשה להם ברית מילה (ראה רש"י בראשית מא, נה), והעבירם בין הערים מקצה גבול מצרים לקצהו על מנת לצרפם וללבנם ולהחזירם אל הקדוּשה כפי שנאמר "וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ" (בראשית מז, כא) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת מקץ ד"ה 'לכו אל יוסף', 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש על הפסוק 'ואת העם העביר אותו לערים' וכן 'שער הפסוקים' בפרשת בשלח על הפסוק 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו'). יוסף גם אמר להם "הֵא לָכֶם זֶרַע" (בראשית מז, כג) בכדי לרמוז שהם "זֶרַע" הבא מ'מקום אחר' כלומר מאדם הראשון ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק ב' פרשת שמות ד"ה בטעם בר היות סיבת).
אותם המצריים שנימולו על ידי יוסף ('שער הפסוקים' פרשת ויגש על הפסוק 'ואת העם העביר אותו לערים') והתגיירו ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת מטות דף קו ע"ב טור ב ד"ה 'איתא במדרש') נקראו 'ערב רב' ('שער הפסוקים' פרשת ויגש על הפסוק 'ואת העם העביר אותו לערים') ועליהם אמר יעקב אבינו ברוח הקודש "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (בראשית מה, כח), "רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי" – כלומר שיוסף החיה את הערב רב באמצעות ברית המילה שעשה להם, כי אותן נשמות גלו דווקא לארץ מצרים בגלל שהיא "עֶרְוַת הָאָרֶץ" (בראשית מב, ט) ונתקנו על ידי יוסף שהוא סוד הברית ('מגלה עמוקות' פרשת ויגש ד"ה 'ימי מגורי מאה ושלשים'). וזה גם מה שאמר יוסף לאחיו "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנִי: וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (בראשית נ, יט – כ), "עַם רָב" – אלו הערב רב ('זרע ברך' חלק שני פרשת שמות ד"ה 'ובטעם הג' שנזכר לעיל') 'שֶהֶחֱיָה' אותם יוסף הצדיק.
אותם 'הערב רב' לא התערבבו עם שאר המצריים והיו נמצאים בערים מיוחדות ונוהגים כמנהג בני ישראל ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש על מצרים' ד"ה דע כי ב' בחינות, 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת מקץ ד"ה לכו אל יוסף). הם אלו שנקראו "עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (שמות א, ט) ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש על מצרים' ד"ה דע כי ב' בחינות). וגם נקראו בתורה 'העם' בסתם ('שער הפסוקים' פרשת ויגש על הפסוק 'ואת העם העביר אותו לערים', זוהר פרשת בשלח דף מה ע"ב ד"ה ויסב אלקים, עפ"י זוהר פרשת כי תשא קצא ע"א ד"ה תא חזי, 'שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת מטות דף קו ע"ב טור ב ד"ה 'איתא במדרש' בשם הזוהר) ולא נקראו יותר 'מצריים' כיון שהם נימולו (זוהר פרשת בשלח דף מה סוף ע"ב ד"ה רבי יוסי אקשי). אך למרות כל מעשיו של יוסף הם לא תוקנו לגמרי (עפ"י 'שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה 'כי ב' בחינות', 'שער הפסוקים' פרשת ויגש על הפסוק 'ואת העם העביר אותו לערים', 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה וירא ה' כי) וגם חזרו לסורם במשך השנים במצרים ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת בשלח ד"ה 'ויקח משה את עצמות יוסף').
משה רבינו החליט להוציא את נשמות הערב רב ממצרים למרות שלא תוקנו
אחרי שהערב רב ראו את כל הנסים והנפלאות שעשה משה במצרים, הם באו אל משה וביקשו ממנו לשוב ולהתגייר. הקב"ה אמר למשה רבינו שלא יקבל אותם (זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"א ד"ה כיון דחמו) כי הם מחלק רע (זוהר פרשת בראשית דף כח ע"ב סוף ד"ה ועם כל דא משה) וצריכים עוד להישאר בגלות ולהיגאל בזמן אחר. לגאולתם הנפרדת היה סימן שנמסר לאבותיהם של ישראל על הגאולה והוא אמירת לשון כפולה "פָּקֹד פָּקַדְתִּי" (שמות ג, טז), לפי שרצונו יתברך היה שהגאולה תהיה בשני זמנים ולא בבת אחת. גאולה ראשונה לבני ישראל, ואחרי זמן גאולה גם לערב רב ('זרע ברך' חלק ב פרשת שמות סוף ד"ה 'ולפע"ד זהו כפל'). וכנגד זה ציוה יוסף את ישראל לפני מותו ואמר "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹקִים אֶתְכֶם וְהַֽעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית נ, כה), "פָּקֹד יִפְקֹד" – כלומר שגילה להם כי יהיו שתי פקידות, והוסיף להשׁביע אותם שיעלו את עצמותיו כשיפקוד "אֶתְכֶם" בתחילה, ולא ימתינו לפקידה השניה של הערב רב ('זרע ברך' חלק ב פרשת שמות סוף ד"ה 'כלל העולה דמתחלה').
הקב"ה ראה שאותן הנשמות של הערב רב עדיין לא היו מתוקנות וראויות, ולא רצה להוציאן טרם הזמן ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת מקץ ד"ה לכו אל יוסף) שנתקנו במצרים ('זרע ברך' חלק ב פרשת שמות סוף ד"ה 'ומעתה אניף ידי שנית' בשם כוונת האר"י ז"ל), כי ידע שיחטאו ('דברים רבה' מב אות ו, 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת אתחנן על הפסוק 'ויתעבר ה' בי למענכם') אם ייצאו כעת, שעדיין יש טינא וזוהמא בלבבם כי לא נזדככו כל צורכם ('זרע ברך' חלק ב פרשת שמות ד"ה 'ולפע"ד זהו כפל הפקידות'), והם ידבקו בעם ישראל אשר ילמדו ממעשיהם ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי פרשת בשלח בחלק 'זרע האב' דף לג ע"א ד"ה וראיתי למוה"ר נסים הכהן). לכן בכל הנבואות שהתנבא משה רבינו נאמר לו רק על הוצאת בני ישראל כמו "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות ח, טז), וכן שנאמר "וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב) ('באר מים חיים' פרשת בשלח ד"ה 'ויהי בשלח פרעה') וכן "וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים" (שמות ז, ד) אך לא הצטווה להוציא את הערב רב ('שמות רבה' מב, ו) ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק ארבעה עשר דף כג ע"ב ד"ה והאומות קוצים, 'באר מים חיים' פרשת בשלח ד"ה 'ויהי בשלח פרעה').
כשראה משה רבינו שהערב רב באו מעצמם להידבק בבני ישראל, הוא לא רצה לטֹרדם מן העולם ולדחוף אותם בשתי ידיים ('באר מים חיים' פרשת בשלח ד"ה ויהי בשלח פרעה). וענה לקב"ה שכיון שהם רוצים להתגייר אז טוב לקבלם (זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"א ד"ה כיון דחמו) כבר עתה, וכך יגאלו כולם בבת אחת ('זרע ברך' חלק ב פרשת שמות סוף ד"ה 'ולפע"ד זהו כפל') ויראו הערב רב בכל יום ויום שאין אלוה בלעדיו (זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"א ד"ה כיון דחמו). ובזה משה רבינו התכוון לתקן את נשמות הערב רב ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה') תיכף, אף שהיה קודם זמנם ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת שמות ד"ה וירא ה' כי סר לראות), ולהפסיק את הזוהמא מהם ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק כב) על ידי כוחו הרב ('באר מים חיים' פרשת בשלח ד"ה ויהי בשלח פרעה) שיוציא טהור מטמא ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה ובהיות כי הערב רב) וכשיתגברו על הרע שבהם ויעלו לחלק הטוב שבקדושה ('באר מים חיים' פרשת בשלח ד"ה ויהי בשלח פרעה).
ואכן משה רבינו קיבל אותם וגיירם (זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"א ד"ה כיון דחמו), ואף לקח את עצמות יוסף עמו בעת יציאת מצרים, כי יוסף הצדיק הוא זה שהתחיל בקירובם וגיורם של אותם הערב רב תחת כנפי השכינה ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בשלח על הפסוק 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו'). אך מה שקרבם משה רבינו היה מדעתו ולא מדעת ה' יתברך ('באר מים חיים' פרשת בשלח ד"ה 'ויהי בשלח פרעה', עפ"י זוהר פרשת בשלח דף מה סוף ע"ב סוף ד"ה רבי יוסי אקשי, עפ"י שמות רבה מב, ו) אשר ביטל דעתו ורצונו באותה העת מפני רצון משה, ואף הודיע למשה שפרעה ישלח גם את 'הערב רב' יחד עם בני ישראל שנאמר "כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ" (שמות ו, א), "בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם" – אלו בני ישראל שכבר הגיע זמנם לצאת, "וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם" – אלו הערב רב שפרעה יגרשם קודם הזמן הראוי להם ('זרע ברך' חלק ב פרשת שמות ד"ה 'ולפי שביני וביני' וד"ה 'וזה אפשר מה שאמר משה'). אך למעשה לא הועיל לערב רב מה שמשה רבינו השתדל לתקנם ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל חלק ליקוטים ד"ה וגם הערב רב).
משה רבינו הוציא מעצמו את הערב רב מארץ מצרים (ספר 'מתתי-ה' על התורה פרשת תצוה דף לא ע"ב ד"ה נשמע שמשה קיבל ערב רב מעצמו) לכן הם נקראים על שמו. כפי שהיה כאשר הם קלקלו בחטא העגל שאז אמר הקב"ה למשה רבינו "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ז), כלומר אמר לו ה' "כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" ולא עמי, שאני אמרתי לך לא לערב בבני ישראל את הערב רב כי ידעתי מה הם עתידים לעשות, אך בכל אופן עשיתי את רצונך – לכן הם נקראים העם שלך ('שמות רבה' מב, ו). ומחמת הערב רב נגזר על משה להיקבר עמהם במדבר כפי שנאמר לו בכניסה לארץ "רַב לָךְ" (דברים ג, כו) ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס בחלק השמטות דף עט ע"א ד"ה אי נמי רב לך). ומאחר והערב רב התערבבו עִם בני ישראל בהיותם במדבר, על כן גם ישראל נקראו לפעמים בתורה בשם 'העם' (זוהר פרשת בשלח דף מה ע"ב ד"ה אוף הכא). וכשהיה רוצה ה' יתברך לדבר עם בני ישראל לבדם אמר במפורש "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ('באר מים חיים' פרשת בשלח ד"ה ויהי בשלח פרעה). כמו שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד, טו).
הערב רב הם שגרמו לכל החטאים של בני ישראל במדבר
הגֵרוּת של הערב רב לא היתה כראוי (זוהר פרשת כי תשא דף קצב ע"א ד"ה 'תא חזי') והם היו סיבת כל הרעות שבאו על ישראל ('שפתי כהן על התורה' תחילת פרשת בשלח ד"ה ויהי בשלח פרעה) וכן כל החטאים והצרות ('ליקוטי הלכות' לר' נתן אורח חיים ב' דברים הנוהגים בסעודה ז) הם אלו שגרמו לבני ישראל לנאצות ולמרידה בה' אלוקיהם לכן נאמר "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז), והרי כל "וַיְהִי" הוא לשון צער (ראה גמ' מגילה דף י ע"ב), וגם כאן היה זה צרה ויגון לעם ישראל כאשר פרעה שלח איתם את "הָעָם" שהם הערב רב ('באר מים חיים' פרשת בשלח ד"ה ולזה אמר הכתוב) אשר ליוו את ישראל. אך מכל מקום הם לא היו עמהם תחת ענני הכבוד ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת אמור דף קט ע"א טור ב ד"ה 'מדרש רבה' עפ"י הזוהר פרשת כי תשא) ולא שתו ממי בארה של מרים ('בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן תאומים ספר במדבר פרשת בלק דף יב ע"ב טור א ד"ה ועם זה יובן המשך). ואף שכן היו ניזונים מהמן, הרי שלא ניזונו כמו שהוא ירד משמים אלא שהיה מתעבה כפי עובי חוֹמרם עד שהיו צריכים לטחון אותו כדי לאוכלו ('זרע שמשון' פרשת תצוה דף פד ע"ב טור א ד"ה 'דרשינן שפיר' בשם שפתי כהן על התורה וגורי האר"י ז"ל) (להרחבה על המן ראה מאמרינו לפרשת בשלח – 'לחם מן השמים').
לבם של הערב רב היה רע וקשה ('ספר המפואר' לר' שלמה מלכו בחלק 'דרשות רשם מחטא העגל' דף י ע"א סוף טור א ד"ה 'ודע כי מה שאמרתי'), וטבעם הרע ושֹׁרשׁם הטמא היה מביאם תמיד להיות מקדימים לכל הקלקולים ואחר כך היו נגררים אחריהם גם בני ישראל (הרמ"ד וואלי פרשת בהעלותך פרק יא על הפסוק 'וישב ישראל בשטים'). הם אלו שניסו את הקב"ה עשר פעמים בַמִּדְבָּר שנאמר "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי" (במדבר יד, כב) ('שפתי כהן על התורה' פרשת דברים ד"ה והימים אשר הלכנו) ולא היו אלו בני ישראל שניסו את ה', שהרי הם הקדימו אפילו 'נעשה' ל'נשמע' בהר סיני ('ילקוט דוד' פרשת שלח לך ד"ה וינסו אותי זה עשר פעמים). מטעם זה סובב ה' יתברך את בני ישראל במדבר, כדי שהערב רב יראו מלחמות רבות וישובו למצרים וכך יהיו ישראל מסולקים מהם שנאמר "כִּי אָמַר אֱלֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז) ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת בשלח ד"ה 'ולא נחם אלקים', 'קרית ארבע' לר' רחמים חורי פרשת בשלח בחלק 'זרע האב' דף לג ע"א ד"ה וראיתי למוה"ר נסים הכהן), "פֶּן יִנָּחֵם הָעָם" – כלומר אולי על ידי כן ינחם הערב רב "וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי פרשת בשלח בחלק 'זרע האב' דף לג ע"א ד"ה וראיתי למוה"ר נסים הכהן). ואכן רבים מהם שבו למצרים כאשר פרעה רדף אחרי ישראל ('תפארת יהונתן' פרשת בשלח ד"ה 'ולא נחם אלקים').
הערב רב הם אלו שחטאו והשחיתו במעשה העגל
הערב רב היו המקור והעיקר למעשה חטא העגל ('רבינו בחיי' שמות לב ד"ה ומפורש אמרו במדרש, 'כלי יקר' במדבר כג, יד ד"ה 'או יאמר שאף') והם השחיתו והתעיבו בעשותם את העגל ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל תהלים סח ד"ה גער חית קנה) בכוח טומאת הכשפים ('נזר הקודש' בראשית רבה נג, י ד"ה ואמנם הכל הולך) כאשר עמהם היו מכשפים וחרטומים שיצאו ממצרים (זוהר פרשת כי תשא דף קצא ע"א ד"ה אלא ערב רב), ובני ישראל טעו אחריהם ונענשו על כך ('רבינו בחיי' שמות לב ד"ה ומפורש אמרו במדרש). וזה מה שאמר אהרן למשה רבינו כאשר ירד מן ההר "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא" (שמות לב, כב), "אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם" – כלומר אתה ידעת ש'הערב רב' אשר העלית ממצרים רעים וחטאים לה' מאוד וטבעם נותן להם לחזור לסורם הרע, ואף על פי כן קיבלת אותם ('צרור המור' פרשת כי תשא ד"ה ויאמר אהרן אל יחר), ועתה הם אלו שהחטיאו את ישראל כפי שרמוז בתיבה "בְרָע" שהיא אותיות 'ערב' ומלשון 'ערב רב' ('רבינו אפרים על התורה' פרשת כי תשא ד"ה כי ברע הוא, 'מאמר צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו חלק ב אות ח', 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת כי תשא פרק כב, טו בשם רבינו אפרים) (להרחבה בענין העגל ראה מאמרינו לפרשת כי תשא – 'מעשה העגל').
משה רבינו השתדל והתפלל על הערב רב אחרי חטא העגל ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בהעלותך על הפסוק 'פ' ואם ככה את עושה לי'). כפי שנאמר "וַיְהִי מִֽמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶֽעֱלֶה אֶל ה' אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם: וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב: וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות ל, ל – לב) והועילה תפילתו שה' לא עשה כליה בכל הערב רב ורק נגף בהם ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד פרשת כי תשא ד"ה 'עי"ל טעם אחר בתחילה' ועיי"ש עוד דברים נפלאים) ומתו אותם ערב רב שחטאו במעשה העגל כפי שנאמר "וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן" (שמות לב, לה) ('מאמר צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו חלק ב אות ח) ועליהם גם נאמר "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות לב, כח). אך מבני ישראל לא מת אפילו אחד (זוהר פרשת פנחס דף רלז ע"א ד"ה וכי האיך השיב וד"ה אלא ודאי ברירא).
משה רבינו ירד ממדרגתו בעקבות קלקולם של הערב רב בעגל, וזה מה שאמר לו ה' "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ז),"לֶךְ רֵד" ממדרגתך "כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" אשר טרחת ו"הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (זוהר פרשת בראשית דף כה ע"א ד"ה ומשה בגין, רש"י שמות לב פסוק ז, הרמ"ד וואלי פרשת כי תשא פרק לב ד"ה וידבר ה' אל משה לך רד). והוסיף לומר "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה" (שמות לב, ח), כאשר התיבה "צִוִּיתִם" כתובה כשהיא חסרה אות י' וכאילו נקראת בניקוד "צִוִּיתָם" (זוהר פרשת בשלח דף מו ע"א ד"ה רבי יוסי אקשי) כלומר אתה משה ציותה אותם על עבודת ה' והדרכת אותם בדרכי ושלא מדעתי ('אור החמה' על הזוהר פרשת בשלח דף מו ע"א ממהרח"ו). ובנוסף לזה, הדיבור שהיה למשה עם ה' הסתלק כל זמן שהערב רב היו קיימים ('שפתי כהן על התורה' פרשת דברים ד"ה 'וגם יד ה' היתה בם'), כלומר שלא היה בייחוד וחיבה (עפ"י רש"י גמ' תענית דף ל ע"ב ד"ה לא היה הדבור).
הערב רב הם אלו שחטאו בתבערה בקברות התאוה בבנות מואב ובמרגלים
הערב רב היו שׁוֹרשׁ פורה ראש ולענה לכל ישראל, והם היו אלו שחטאו בתחילה והתלוננו (הרמ"ד וואלי ספר במדבר פרק יא על הפסוק 'ותאכל בקצה המחנה') על עינוי ההליכה בדרך (רש"י במדבר יא, א ד"ה רע באזני). אז פגע בהם יד ה' במקום שנקרא על שם כך 'תבערה' כפי שנאמר "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה" (במדבר יא, א), "בִּקְצֵה" – אלו הערב רב שהם המוקצים שבמחנה (רש"י במדבר יא, א) וכפי שנאמר עליהם אצל בלעם "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם" (במדבר כב, מא) שהם אותם הערב רב, כי את בני ישראל הוא לא היה יכול לראות היות שכיסו אותם ענני הכבוד ('ילקוט דוד' פרשת שלח לך ד"ה ויראהו משם קצה העם). וכאשר בערה אש ה' בערב רב, אז הבינו בני ישראל שזה עונש על תלונותיהם וגם הם הפסיקו ('כלי יקר' לר' שלמה אפרים מלונטשיץ במדבר יא, ד ד"ה והאספסוף).
אך לעומתם הערב רב המשיכו בתלונתם שנאמר "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (במדבר יא, ד), "הָאסַפְסֻף" – זה אותם הערב רב שהמשיכו בתאוותם, והיו בוכים ('כלי יקר' במדבר יא, ד ד"ה והאספסוף) שנאמר "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע" (במדבר יא, י) ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בהעלותך על הפסוק 'ובעיני משה רע'). אותם ערב רב גרמו שגם בני ישראל בָּכוּ כפי שנאמר "וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ('כלי יקר' במדבר יא, ד ד"ה והאספסוף). על כן ה' פגע באותם ערב רב שהיו בעלי תאווה והרגם שנאמר "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים" (במדבר יא, לד) כלומר את הערב רב שהיו "מִּתְאַוִּים" לבשר ('ערבי נחל' פרשת בהעלותך דרוש א' ד"ה וסיים הפרשה).
כאשר באו הערב רב אל ישראל לאחר שהתגיירו על ידי משה רבינו, הם התחתנו עם בנותיו של שבט שמעון ונולדו להם עשרים וארבע אלף בנים. וכשגדלו הבנים הם היו אלו שחטאו עם בנות מואב בשטים (עפ"י זוהר פרשת פנחס דף רלז ע"א ד"ה אלא ודאי ברירא, 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק א' סימן ג) שנאמר "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן" (במדבר כה, א - ב) כאשר התיבה "הָעָם" מופיעה בפסוקים אלו שלוש פעמים על מנת להורות שהערב רב הם אלו שחטאו בשׁטים ואילו קלקולם של בני ישראל היה רק שנצמדו והתחברו לערב רב לראות את מעשיהם ולא מיחו בידם, ועל כך נאמר שחרה אף ה' "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, ג) ('בעלי ברית אברם' פרשת בלק ד"ה וישב ישראל), אך לא שישראל עבדוּ או השתחווּ לבעל פעור ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בלק ד"ה ומה שאמר ויצמד) כי ישראל לא חטאו ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת מטות דף קו ע"ב טור ב ד"ה 'איתא במדרש') (להרחבה על נישואי הערב רב עם בנות שבט שמעון ראה מאמרינו לפרשת פנחס – 'גלגולי נשמות זמרי וכזבי').
ה' נפרע מהערב רב והרג את כל אלו שחטאו שנאמר "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (במדבר כה, ט) אך מבני ישראל לא מת אפילו אדם אחד שנאמר "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (במדבר כה, יא) (זוהר פרשת פנחס דף רלז ע"א ד"ה ובגין דאסתמרו). מטעם זה נאמר "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה" (במדבר כה, ט) ולא נאמר "מֵּתִים" בסתם ('זרע ברך' חלק ב פרשת שמות ד"ה 'בטעם ב היות סיבת' בשם הזוהר) כדי ללמד שכבר בחייהם היו נקראים 'מתים' ('זרע ברך' חלק ב פרשת שמות ד"ה 'בטעם ב היות סיבת' בשם הזוהר. ועיי"ש עוד בדבריו) כי הרשעים נקראים 'מתים' ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם פרשת פנחס ד"ה ונראה שיובן בהקדים וד"ה נמצא שבאותה המגפה) עוד בחייהם ('זרע ברך' חלק ב פרשת שמות ד"ה 'בטעם ב היות סיבת' בשם הזוהר. ועיי"ש עוד בדבריו) על שחשובים כמתים (עפ"י 'צרור המור' סוף פרשת בלק ד"ה ותעצר המגפה) (להרחבה על החטא עם בנות מואב בשטים ראה מאמרינו לפרשת פנחס – 'נשמות זמרי וכזבי'). וכך היו הערב רב רשעים מגזע רע וגרמו נזקים לישראל לכל עוון ולכל חטאת ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם פרשת פנחס ד"ה ונראה שיובן בהקדים וד"ה נמצא שבאותה המגפה).
הערב רב המרידו את בני ישראל אחרי שובם של המרגלים מתוּר הארץ שנאמר "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר יד, א), כאשר "הָעָם" אלו הערב רב שהיו בוכים ביללות ובקולי קולות בכדי להחטיא את ישראל שיסירו בטחונם מה'. הם הוסיפו ואמרו "וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה" (במדבר יד, ג), "טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה" – לפי שכל מה שעשו הערב רב במצרים זה לעבוד ולא סבלו את המכות והרדיפות שסבלו בני ישראל, לכן היה טוב להם לשוב למצרים ('שפתי כהן על התורה' פרשת שלח לך ד"ה 'ויבכו העם בלילה ההוא' עיי"ש). ועליהם אמר ה' "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ" (במדבר יד, יא), כלומר שניאצו את ה' יתברך לישראל בבכיה שעשו ובהרמת קולם, וגרמו שגם בני ישראל בעצמם הלינו על משה ועל אהרן "וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יד, ב) ('שפתי כהן על התורה' פרשת שלח לך ד"ה ויאמר ה' אל משה).
הערב רב מתו במדבר ונשמותיהם שבים ומתגלגלים בתוך בני ישראל
אנשי הערב רב מתו במעשה העגל ('צרור המור' פרשת בלק ד"ה ולפי שהחטיאו לישראל) בתבערה ('צרור המור' פרשת בלק ד"ה ולפי שהחטיאו לישראל, 'שפתי כהן' פרשת מסעי ד"ה עוד אפשר לומר למה נכתבו) בקברות התאוה ('שפתי כהן' פרשת מסעי ד"ה עוד אפשר לומר למה נכתבו) במרגלים ('צרור המור' פרשת בלק ד"ה ולפי שהחטיאו לישראל) בשיטים (זוהר פרשת פנחס דף רלז ע"א ד"ה אלא ודאי ברירא, 'צרור המור' פרשת בלק ד"ה ולפי שהחטיאו לישראל) ובנחשים השׂרפים ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו זצ"ל פרשת חקת ד"ה 'ואין מים יובן') ועליהם נאמר "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם" (דברים ב, יד), "תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה" – הם הערב רב שהיו נלחמים עִם ישראל בכל שעה ('שפתי כהן על התורה' פרשת דברים ד"ה והימים אשר הלכנו) וכולם מתו במדבר עד שלא נותר מהם איש ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו זצ"ל פרשת כי תשא ד"ה 'כנ"ל אבל ודאי' בשם הזוהר). ואחרי מותם חזר הדיבור של משה רבינו עִם ה' ('שפתי כהן על התורה' פרשת דברים ד"ה 'וגם יד ה' היתה בם') (להרחבה בעניין הערב רב והנחשים השרפים ראה מאמרינו לפרשת חקת – 'נחש הנחושת').
נשמותיהם של 'הערב רב' שָׁבוּ והתגלגלו בין בני ישראל במשך הדורות (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת פנחס דף רלז ע"ב ד"ה 'קחו מאתכם' רעיא מהימנא מהרמ"ק) והם מעורבים בהם בזמן הגלות ('תיקוני זוהר' תיקון שתיתאה דף קמד ע"א ד"ה קם רבי שמעון) ודבוקים בהם יותר מאשר אומות העולם, ואי אפשר להפרידם אלא על ידי קושי הגלות ('אבן שלמה' מהגר"א פרק יא אות ו). ויש בהם כמה מינים – מהם המתמנים על ישראל בכלי חמס ולא מנהיגים אותם ברחמים, מהם שנואפים ונופלים לזנוּת, מהם שבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות כשכל כוונתם לקנות להם שֵׁם ולא לשם שמים, מהם שאינם מצילים את ישראל מיד אויביהם, מהם שמזלזלים בכבוד תלמידי חכמים ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה 'בלק ובלעם מסטרא' עד סוף הדף. וראה זוהר פרשת בראשית דף כה ע"א – כה ע"ב), ואוי להם לישראל בשעה שהערב רב מעורב בהם ('תיקוני זוהר' תיקון כא דף נב ע"א ד"ה ווי לנשמתא).
נשמותיהם של הערב רב באות בתוך משפחות בית ישראל, ובעיקר במשפחה בה האב והאם לא התקדשו במחשבתם בעת קיום המצוה ('אור החמה' על זוהר פרשת פנחס דף רלז ע"ב ד"ה 'קחו מאתכם' רעיא מהימנא מהרמ"ק). אך יכול להיות גם אב ואם שהם צנועים וחסודים, ואף על פי כן נשמת בנם תהיה חלילה מהערב רב ('קב הישר' פרק ג' ד"ה על כן טוב יותר), כך שלא כל מי שהוא מזרע ישראל הוא גם בהכרח מבני אברהם יצחק ויעקב והשבטים הקדושים וּמִשִּׁשִּׁים ריבוא נפשות שיצאו ממצרים הנקראות 'צבאות ה'' ('לשם שבו ואחלמה – הקדמות ושערים' שער ו' פרק ה' ד"ה אמנם דע כי). ואפילו שהערב רב נימולים בברית המילה, הרי שהם נמשכים אחר עורלתם כי אין להם חלק בנחלת ה' ('סור מרע ועשה טוב' לרבי מזידיטשוב בהוספות עמ' סו ד"ה ועוד שם בטבע האיש הישראלי).
על אף שמשפחה של ערב רב שנטמעה בתוך משפחות בני ישראל תהיה כשרה לעתיד לבוא, עדיין יש חילוק בין נשמותיהם לבין נשמות ישראל, שכל אלו הנשמות של הערב רב אפילו אם נולדו ממשפחה בישראל, לא יזכו לכל הייעודים העתידים לימות המשיח ולחיי העולם הבא אלא אם יהיו ראויים לכך מצד המעשים הטובים שבהם, אבל בלא זה הם יִכְלוּ כְּלִיָּה גמורה ככל רשעי אומות העולם ויתבטלו ביטול גמור עם ביטול הרע והזוהמא כולה. ולעומתם כל נשמותיהם של ישראל יתוקנו ויזכו לתחיית המתים ולחיי העולם הבא בלי שיחסר מהם אפילו אחד ('לשם שבו ואחלמה – הקדמות ושערים' שער ו' פרק ה' ד"ה אמנם דע כי).
הערב רב עתידים להצר לחכמים בגלות האחרונה אך בסוף הם ייפרדו מישראל
אותם ערב רב נעשים ראשים על ישראל בגלותם (זוהר פרשת פנחס דף רלז ע"ב ד"ה ולא עוד אלא, זוהר פרשת נשא דף קכה ע"ב ד"ה אמר ליה רעיא) כי תשוקתם עד היום היא לעלות בראש ובראשון, וכפי שאמרו במדבר "נִתְּנָה רֹאשׁ" (במדבר יד, ד). וגם עלייתם לראש היא במהירות רבה, כפי שרצו למנות עליהם ראש בפעם אחת בזמן שעשו את העגל שנאמר "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" (שמות לב, א) ('היכל הברכה' לאדמו"ר מקאמרנא פרשת כי תשא פרק לב, א עיי"ש דברים נוראים שכתב בזה). ובעת שהערב רב נמצאים בראש בני ישראל, נחשב שכביכול עוברים על שלטונו של הקב"ה, וישראל נכנסים תחת הנהגת הכוכבים והמזלות (זוהר פרשת פנחס דף רלז ע"ב ד"ה ולא עוד אלא כד בני ישראל).
עתידים הערב רב להיות ראשי העם בגלות האחרונה, ואילו יראי החטא יהיו מאוסים ללעג וקלס ('ליקוטי הלכות' אורח חיים חלק א' ברכות השחר ג' אות ט'. ראה גמ' סוטה דף מט ע"ב), הערב רב ינסו לפגוע בצדיקים ('תיקוני זוהר' תקונא תליתאה דף קמ ע"ב ד"ה טחול דא) משום שחכמת סופרים תסרח בעיניהם, והם יגזרו שאותם חכמים יקבלו למחייתם רק סכום קצוב בלבד, כדי שלא תהיה חלילה תקומה לנפילתם (זוהר פרשת נשא דף קכה ע"ב ד"ה אמר ליה רעיא וד"ה ואנשי חיל ויראי חטא). הם לא יחלקו כבוד לתלמידי החכמים שיושבים בצער ובדוחק, בעוד שהם עצמם יהיו יושבים בעושר ובחדוה. וגם אותם מעט שירצו להיטיב לתלמידי חכמים לא יוכלו מחמת אותם ערב רב (ראה 'יסוד יוסף' לרבו של בעל 'קב הישר' סוף פרק מז). וכשיראה זאת משה רבינו הוא יצטער צער רב וישׁביע את אליהו הנביא בשם הויה לא לאחר את הקץ (זוהר פרשת נשא דף קכה ע"ב ד"ה אמר ליה רעיא. וראה 'תיקוני זוהר' תיקון תריסר דף כז ע"א ד"ה ודוחקא דגלותא).
קוֹשי הגלות עתיד להפריד את הערב רב מתוך בני ישראל ('אבן שלמה' מהגר"א פרק יא אות ו). וכשייצאו מהגלות יתבררו ישראל מהם כמו אוֹכל מתוך פסולת, עד שיהיו ניכרים ישראל מתוכם ('זוהר' פרשת משפטים דף קכ ע"ב ד"ה כד יפקון), ויתגלה קרוב לימות המשיח נבלותם של הערב רב לעין כל ('סור מרע ועשה טוב' לרבי מזידיטשוב בהוספות עמ' סו ד"ה ועוד שם בטבע האיש הישראלי). כי צריכים להיטהר ולהתברר מהם על מנת שיבוא גואל ויגאל את ישראל מגלותם הארוכה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל תהלים סח ד"ה גער חית קנה). ובעת שיתגלה אור ה' לעתיד לבוא, ימחו הערב רב מן העולם (זוהר בראשית כה ע"ב ד"ה ענקים מינא חמישאה) ואז יחזרו ישראל למעלתם ('כבוד מלך' לר' שלום בוזגאלו על תיקוני הזוהר תיקון תליתאה דף קמ ע"ב ד"ה בגין ערב רב) במהרה בימינו, אמן

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד