בעניין צורת שתי וערב

א. איתא בחולין דף קי"א ע"א אשכח ההוא כבדה וכו', קרעיה שתי וערב וחיתוכיה לתחת ע"כ. וכן הביאו הפוסקים כהאי לישנא דגמרא "שתי וערב".

וקשה למה הפוסקים לא חשו בזה לסימן אמונת הנוצרים, שהרי הרא"ש בפרק ג' דסוכה סוף אות כ"ו לגבי נענוע הלולב לפי סדר הרוחות דן אם יש בזה צורת שתי וערב וז"ל: כשמוליך ומביא לשתי רוחות ומעלה ומוריד הוא הנראה כשתי וערב כי ד' קצוות יש לו, אבל המוליך ומביא לד' רוחות ומעלה ומוריד ששה קצוות יש לו.

וכתב בספר ש"ע המקוצר יו"ד סי' קל"ג הערה ו' דיש חילוק בין דברים שהם מצוה דאז שייך לחוש לעניין צורה זו שמחסרת בשלמות עשיית המצוה, לבין דברים של אכילה כגון כבד כנזכר בגמרא הנ"ל. וכן מצינו גבי כחל בחולין דף ק"ט ע"ב קורעו שתי וערב וטחו בכותל, ובשו"ע יו"ד סימן צ' ס' א', דשם הוי מידי דאכילה.

ואם תאמר דאין ראיה מכחל כיון שמדובר בכחל שקורעו הרבה פעמים ולא רק שתי וערב,

יש לומר שמדברי הרמ"א שם בס' ב' וז"ל: ומה שנהגו לקורעו ולחתכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולו עדיף ומהני יותר מטיחה בכותל ע"כ. מוכח שמדובר בפעם אחת, שאם היה הרבה פעמים לא יצטרך טיחה בכותל. וכן מובא בדרכי תשובה שם ס"ק ה' בשם תורת חטאת דהיינו קריעה אחת לאורכו ואחת לרוחבו, ויש ראיה מדין כחל.

ועוד יש לומר כיון שקורע הכבד כפי מה שיזדמן ואינו מקפיד על הצורה, ויכול לעלות בידו צורה כעין זו T או כעין זו X, שאין בזה רמז לאמונת הנוצרים, משא"כ בלולב שיש עניין לעשות דווקא כפי סדר הרוחות.

וכן יש עוד לומר כיון שחותך מעט בעומק, מתרחקים חלקי הבשר מיד זה מזה ולא נשאר רושם החיתוך וצורתו.

כתב הרמ"א ביו"ד סי' ע"ג ס' א' עניין שתי וערב וז"ל: שאם מנקבה הרבה פעמים בסכין הוי כקריעת שתי וערב ע"כ. וכן כתב שם סי' צ' ס' ב' וז"ל: מה שנהגו לקורעו ולחתכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולו, עדיף ומהני מטיחה בכותל. הנהגה זו של שתי וערב עיקרה נולדה אצל האשכנזים, כיון שבארצותיהם הייתה אצל הגויים אמונה זו. לפיכך עשו כן בשינוי מהגמרא, כדי להרחיק מהם.

ולכאורה זה נסתר בהמשך דברי הרמ"א שם וז"ל: ולצלי נוהגים לכתחילה לקורעו שתי וערב וטיחה בכותל ע"כ. וצ"ב למה בזה לא נהגו לחתוך פעמים רבות. עכ"פ אצלינו בתימן אף שלא הייתה אמונה זו ידועה, ולכן לא חשו לה כגון בקשר תפילין של ראש בדל"ת, וכן לגבי גט שקורעים שתי וערב אחרי נתינתו לאשה כמובא בש"ע אהע"ז סי' קנ"ד ס' פ"ו, מכל מקום גם לפני צליית הכחל המנהג שחותכים הרבה פעמים ולא תלוי הא בהא.

ב. ישנם כאלו שנוהגים כשמנשקים הציציות בק"ש מניחים אותם תחילה על עין ימין ושמאל, ואח"כ על המצח ומנשקים וזהו צורת שתי וערב, האם שפיר עבדי?

כתב בספר שו"ת ישכיל עבדי חלק ח' סי' י"ג אות ג' שמותר, כיון שאין כוונתם לזה ודווקא עשייה אסורה ולא דבר שאינו ניכר לעין.

ובשו"ת עולת יצחק חלק ב' סי' כ"ג כתב להעיר על דבריו כי הנוצרים עושין על פניהם צורה כזו באצבעות ידיהם כשהם נכנסים לבית תיפלותם וא"כ יש לאסור זאת.

וכן הקשה על חילוקו שהרי הרא"ש הנ"ל דן בעניין נענוע הלולב אם יש בזה צורת שתי וערב, ואין ניכר לעין, וכן כתב כף החיים סי' ס"א ס"ק ל' בשם אחרונים שלא יטה הראש בקריאת פסוק שמע ישראל מזרח, מערב, צפון, דרום כדי שלא יהא נראה ח"ו כמרמז שתי וערב, הרי לנו שבהטיית הראש אין צורת שתי וערב קיימת ואע"פ כן מנעו זאת.

העולה מכל האמור שעדיף להחמיר שלא לעשות צורת שתי וערב לא שנא בדבר אכילה וכ"ש בדבר מצוה ולא שנא בדבר שאינו ניכר לעין וכ"ש בדבר של עשיה שניכר לעין. חוץ מדבר שכתבו הפוסקים בפירוש דשרי לחתוך בצורת שתי וערב.