שיחה מיוחדת מהגה"צ רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל לל"ג בעומר

 

ל"ג בעומר יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי זיע"א ורבים מעם ישראל נהגו לעלות לקברו ביום זה מה שלא מצינו כמעט אצל אף אחד אחר מגדולי הדורות.

ישנה נקודה מעניינת ביום זה שעלינו להתבונן בה, כידוע בשם גדולים וצדיקים כל הזמירות השירות והתשבחות שהתפשטו בתפוצות ישראל נאמרו ברוח הקודש, ורובן אפוא מכוונות כביכול כלפי מעלה כלפי הקב"ה, והנה בל"ג בעומר מצינו פזמונים מיוחדים שנתחברו ע"י גדולי עולם לכבודו של רשב"י כגון "בר יוחאי נמשחת אשריך שמן ששון מחבריך" וכו', פזמון ארוך ומפורט שתוכנו הוא תיאור כבודו ומעלתו של רשב"י, לא שמענו שחוברו פזמונים כלשהם לכבוד אברהם יצחק ויעקב, או לכבוד משה רבינו יהושע בן נון עזרא הסופר ושאר התנאים והאמוראים.

למנהג האשכנזים בשמחת תורה ישנו פזמון שמקצתו עוסק בשבחו של משה רבינו "התקבצו מלאכים זה לזה וכו' משה עלה למרום והוא הוריד עוז מבטחה", רק לכבוד רשב"י חוברו פזמונים, מה פשר הענין במה התיחדה דמותו המופלאה של רבי שמעון בר יוחאי.

 

אותו פיוט "בר יוחאי נמשכת אשריך" כולל בתוכו דברים נוראים ונפלאים על פי סודות התורה, דברים נשגבים מבינתנו אחד התוארים המובאים שם הוא "נעשה אדם נאמר בעבורך", בפשטות כוונת המשורר לומר כך כשם שלהבדיל אלף אלפי הבדלות על כלל ישראל, כלפי אומות העולם נאמר כידוע "'אדם אתם' אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם" יבמות מא ע"א, כלומר אמירת הקב"ה "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" לא היתה מכוונת כלפי הגוים, והמובן הנכון והאמיתי של המושג "אדם" נאמר אך ורק על העם היהודי, מאחר והכוונה למעלה העליונה הטמונה בו, כך התחדש כאן כי אף שבכללות כל אחד מישראל הוא בגדר "יהודי" וקיים בו גוון מסויים של בחינת "אדם". אך במובן ההחלטי "נעשה אדם נאמר בעבווך" באומרו "נעשה אדם" התכוון הקב"ה באופן מיוחד לרשב"י.

עלינו להתבונן בשתי נקודות הטעונות הסבר, ראשית מהו בכלל פשר התואר "אדם" הן מלבד תואר זה מצינו בדברי הנביאים תוארים נוספים כגון "איש" שהוא לשון של חשיבות, "והאיש משה" [במדבר יב, ג] או כפי שאמר דוד המע"ה לאבנר "הלא איש אתה" [ש"א כו סו] כלומר הרי אתה אישיות חשובה לעומתו, ואת התואר "אדם" אינו מבטא בהכרח חשיבות, אדרבה המילה "אדם" לקוחה מהמלה "אדמה" מהי אפוא הגדולה הטמונה בתואר "אדם".

ודבר נוסף שעלינו לברר מדוע המושג "אדם" בא לידי ביטוי באופן מיוחד דוקא אצל רשב"י.

 

ישנה ברכה מיוחדת על יצירת האדם אותה מברכים אנו מספר פעמים ביום, "אשר יצר את האדם בחכמה" וכו', חתימת ברכה היא "רופא כל בשר ומפליא לעשות".

ומובא בטור [סי' ו] "ומפליא לעשות כדאיתא במדרש כי גדול אתה ועושה נפלאות האדם דומה לנאד מלא רוח ואם יעשה אדם בנאד נקב כחודה של מחט, הרוח יוצאת והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו הרי עושה נפלאות", ודאי שכל מעשי השי"ת הם פלאי פלאים, ממש כל גרגיר של חול, כל טיפת דם, כל שכן פרי, כל שכן עין או אוזן, כל שכן שמש ירח וכו' כולם פלא אחד מופלא ועצום, אולם הפלא הגדול מכולם עליו נתייחדה ברכת "מפליא לעשות", הוא חיבור הנפש עם הגוף היוצר את היצירה ששמה "אדם".

הגוף הוא דבר גשמי עפר מן האדמה כעצים ואבנים, לעומתו הנפש היא דבר רוחני כיצד ניתן לחבר גשמיות עם רוחניות הן אלו שתי מציאויות שונות, שאין לכאורה שום פרט המקשר ביניהן.

וכדי להמחיש את הדברים, וכי ישנה אפשרות בעולם ליטול סיר גדול להכניס בתוכו פסוק מילים רוחניות כגון "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ושעי"ז יווצר חיבור בין שניהם על אחת כמה וכמה שלא יתכן שהמושג הרוחני הנקרא "שכל" יתחבר לראש למח ללב ולשאר הכוחות הגשמיים, לכן דוקא על חיבור מופלא וה בין הגוף לנשמה נאמר "ומפליא לעשות", כי בביטוי פלא מתכוונים תמיד לדבר שלמראית עין מתגלה בו סתירה מסויימת לחוקי הטבע, כגון אותו נס של "מועט המחזיק את המרובה", שהתרחש בשעה שמשה רבנו וכן יהושע הכניסו את כל כלל ישראל, שמנו באותה שעה ששים רבוא בתוך שתים והצי האמות שבין שני בדי הארון, זהו דבר פלא, כי הוא סותר את עצמו ומנוגד לתפיסה הפשוטה והטבעית של האדם.

זוהי בעצם הגדרת הפלא הגדול ביותר האדם האדם מקורו מהאדמה, המלה "אדם" מורכבת משני חלקים א' ו-דם, האות א' בכל מקום מבטאת פלא אותיות המלה אל"ף הן גם אותיות המלה "פלא", בריאת העולם מתחילה באות ב' מאחר והאות א' היא פלאית ונמצאת מעל העולם שלנו, א' היא ביטוי לעוצמה ולקדושה ובלשון הקדמונים הכתר מתבטא דרך האות א', ב' זו כבר החכמה הכתר הוא המקור לכל כביכול הרוחניות האינסופיות הכל בא לידי ביטוי בא', החיבור בין הא' ל"דם" בבחינת "הדם הוא הנפש", עצם עובדה פלאית זו שהדם הגשמי מסוגל להכיל בתוכו את הנפש הרוחנית היא זו היוצרת את ה"אדם".

 

כל יצור אנושי ואפילו גוי נקרא "אדם" כשרואים מולנו גוי גם הוא נדמה בעינינו כאדם חי הוא הולך אוכל שר וכו' זהו סימן אפוא שגם אצלו קיים קשר מסויים בין הגשמיות לרוחניות, אולם אין זה ייאדם" במובן האמיתי שלו, מאחר וגם הרוחניות שבו אינה רוחניות בצורתה האמיתי, כל מהלך חייו סובב אך ורק סביב לחומריות נפש האדם חוצבה מכסא הכבוד כביכול, "מאן דנסח מדיליה נפח", מקור הנשמה מפנימיות הקדושה וע"י הרכבתה על הגוף הגשמי נוצר אדם, ואכן מטרת כל התורה כולה לבנות את האדם השלם שילוב אמיתי בין חומר לרוח.

כולם יודעים כי קיים הבדל מהותי בין היהדות ולהבדיל אוה"ע, בהגדרת המושגים צדקות פרישות וקדושה אוה"ע רואים סתירה עצומה בין רוחניות וקדושה לבין עניני החומר, לדידו של הגוי אין אפשרות כלל לחבר בין הא' ל"דם", עניני ה"דם" הגוף מעכבים בעדו מלהיעשות "אלף" אלוף מבחינה רוחנית כאפשרותו אפוא או להתעסק כל הזמן אך ורק בעניני העולם, ואם ברצונו להמנות על אלו הנקראים "אנשי רוח" עליו להיות פרוש לחלוטין מעניני העולם, לחיות על פיסגת הר בודד, שם כביכול חייו הם חיים של "קדושה וטהרה", הוא אינו אוכל אינו שותה ואינו נושא אשה, לעומת זאת כלל ישראל אינם מעונינים בהשגת הא' הרוחניות לבד, ולא בהשגת "דם", הגשמיות לבד אלא בחיבור ובהרכבה של שני הדברים כאחד, גשמיות עם רוחניות, מטרתנו לחיות את חיי השיגרה ובתוכם להכניס את הקדושה ואת הטהרה זוהי צורת "אדם".

 

במושג "אדם" עצמו ישנן מדרגות שונות, הבסיס הראשוני הוא שהנו מורכב מגשמיות ורוחניות לאחר מכן ניתנו לנו המצוות שענינן לחבר גשמיות עם רוחניות. לאמיתו של דבר סוגיה זו מתרחבת לכיוונים שונים אחד מהם הוא התורה הקדושה הבונה את האדם מהי תורה, לפני מתן תורה היה עולם בפני עצמו והתורה היתה אך ורק בשמים, במעמד הר סיני "בא משה והורידה לארץ" משה רבנו יצר חיבור עצום בין שני העולמות, התורה ועולמנו השפל אותו "מפליא לעשות" שהיה ביצירת האדם חזר על עצמו במתן תורה.

בזה ניתן גם להבין דבר נוסף ידוע שפרעה לא ידע את לשון הקודש, כיצד יתכן אפוא שכיום רואים אנו גוים דוברי עברית לשון הקודש, עפ"י המתבאר הענין בזה הוא כך פרעה חי לפני מתן תורה ובאותה שעה עדיין לא היה כל חיבור בין קדושה לחומר, ולכן לא היה שייך שלשון הקודש שהנה שפה קדושה תתחבר לראש כמו ראשו של פרעה, אך במתן תורה בשעה שהקב"ה הוריד את התורה לארץ ניתנה אפשרות חיבור עם התורה, לא רק לכלל ישראל אלא גם לאוה"ע.

וכמו שביאר המשגיח ר' ירוחם ממיר זצ"ל את הפסוק "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו" [תהלים קיז א, ב] וגו' והתמיהה ידועה וכי מאחר וחסד ה' גבר עלינו צריכים אומות העולם להודות לו יתברך על כך, אלא שהקב"ה השפיע עלינו כמות כה גדולה של חסד עד שהחסד כביכול "גלש" החוצה, וכיום גם לאוה"ע ישנה תפיסה מסויימת בקדושה שמכוחה יש באפשרותם לדבר בלשון הקודש, לכן רק אבותינו הקדושים נקראו "אדם", מאחר והם למדו את התורה הקדושה ומתוך כך גם זכו להבין את לשון הקודש אף קודם מתן תורה. אך פרעה לא היה בגדר "אדם" ולכן לא יכול היה לתפוס את לשון הקודש.

 

משה רבינו אכן חיבר בין התורה לכלל ישראל, ובכך הוא בנה את היהודים והכניס בהם צורת "אדם", אולם סו"ס מאחר ומדובר היה בדור דעה דור מקבלי התורה, היתה להם שייכות בנקודה מסויימת לתורה הקדושה והתורה אכן היתה ראויה להם.

רשב"י ע"ה חידש חידוש מופלא ידוע מה שמובא ב"זוהר" הק' שבזכות רשב"י ודברי תורתו יבוא משיח, המובן בזה הוא כך ודאי שכל ההוספות של רשב"י היו מכח משה רבנו כמו שמובא בספרים שרשב"י עצמו היה ניצוץ של משה רבינו ואעפי"כ היה זה דבר שלא חידשו אדם לפניו מעולם רשב"י לקח את פנימיות התורה לא רק את התורה כפשטותה וגילה אותה באופן פלאי, שאפילו לדורות הבאים כולל הדור שלפני ביאת המשיח תהיה אפשרות להבין את הדברים, הוא עשה זאת בצורה מופלאה עד מאוד, מצד אחד הדברים נשארו בכבודם ובתפארתם בגדר "נסתרות התורה", ומצד שני ספר "הזוהר" פתוח בפני כל מי שראוי ומעוניין ללמוד בו.

ולא עוד אלא שהובטחנו כי לדור האחרון יהיה גילוי מיוחד בפנימיות התורה, כפי שואינו החל מתקופת האר"י הקדוש, וכידוע נמצא אפוא כי רשב"י היה זה שזכה לחבר בין שתי הקצוות המרוחקות ביותר, אחת מהשניה פנימיות התורה לדור "עקבתא דמשיחא", שהוא הדור השפל ביותר "חוצפה יסגי" וכו' זוהי בחינת ה"מפליא לעשות" הגדולה ביותר שתיתכן בעולם, והיא הגיעה דרך רשב"י לכן "נעשה אדם נאמר בעבורך", בחיבור זה התגלתה יצירת "אדם" בשיא עוצמתו ותפארתו.

לכן שרים אנו שיר מיוחד לכבודו של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי כי הוא זה המקשר אותנו לעולם הרוחני ע"י אחיזה ברשב"י ובדברי תורתו באפשרותנו לטפס מעלה מעלה בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.