אודות ענין יום ל"ג בעומר

יום ל"ג בעומר יום הילולא דרשב"י, עשאוהו ישראל יו"ט ובפרט בארץ ישראל, והדברים ברורים ומבוארים בספרי ימי ישראל לדורותיהם וכן בספרי ההלכה והמנהגים1. במאמר שלפנינו נכתוב אודות ענין היום (ל"ג בעומר) המובא בספרי ההלכה הראשונים.

איתא בגמ' יבמות2: אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת, וכו' ועי"ש.

וביום זה ל"ג בעומר פסקו תלמידי ר"ע מלמות, וכך כתב המאירי בספרו בית הבחירה למס' יבמות: וקבלה בידי הגאונים ז"ל שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה (של תלמידי ר"ע) ומתוך כך נוהגין שלא להתענות בו. וכך כתב הבית יוסף3: כ"כ ה"ר דוד אבודרהם4 בשם אבן הירחי5 משמו של הרז"ה וכ"כ ג"כ הר"י ן' שועיב (שם) וז"ל שמעתי שיש במדרש שמתו מפסח עד פרוס העצרת והוא ט"ו יום קודם העצרת כאמרם6 [עד] פרוס הפסח פרוס החג שהם חמשה עשר יום בניסן ובתשרי וכשתסיר חמשה עשר יום מארבעים ותשעה יום נשארו שלשים וארבעה והנה הם שלשים ושלשה שלמים ומגלחים ביום ל"ד בבוקר כי מקצת היום ככולו עכ"ל. ובב"ח7 כתב: אבל במדינות אלו נוהגין להסתפר ביום ל"ג עצמו והיינו טעמא לפי שאנו תופסים עיקר כדברי התוספות שכתבו האחרונים משום שלא מתו אלא בימים שאומרים תחנה בהם ונמצא שלא מתו בשבעת ימי הפסח ובשבע שבתות ובשני ימים של ר"ח אייר ובר"ח סיון שהם שבעה עשר ימים, אלא שמאחר שאי אפשר לשבע ימי הפסח בלא שבת נמצא שאינם רק ששה עשר ימים שלא מתו בהם, נשארו שלשים ושלשה שמתו בהם לפיכך נוהגין אבלות שלשים ושנים ימים ומסתפרים בל"ג עצמו ביום ולא בלילה (לפי שמקצת היום ככולו)8. ובמהרי"ל9 כתב: אע"ג דאיתא בגמ' דתלמידי ר"ע מתו מן פסח עד עצרת, מ"מ עושין ביום ל"ג בעומר יום שמחה משום דמתו רק הימים שאומרים בהן תחינה בשבעה שבועות העומר וכל יום שא"א תחנה לא מתו, והשתא דל מן המ"ט יום של הספירה ז' ימי החג וג' ימים דחל בהן ר"ח, שנים לאייר, ואחד לסיון. וז' שבתות, פשו להו ל"ב. נמצא דלא מתו רק ל"ב ימים, לכן כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו עושין למחרתן שמחה לזכר, ע"כ. בספר המועדים בהלכה10 כתב, שמה שכתב המהרי"ל "כשכלו אותן ל"ב ימים שמתו", הוא לאו דוקא, שהרי לא בל"ב ימים הראשונים של הספירה הם מתו לפי המהרי"ל, אלא לזכר זה של"ב ימים הם ימי האבלות עשו את ל"ג בעומר ליום של שמחה.

העולה לנו מהנ"ל, שישנם ג' שיטות בדבר כמה זמן נמשכה מיתתם של תלמידי ר"ע. לדעת הבית יוסף, ל"ד יום. לדעת הב"ח11 ל"ג יום. ולדעת המהרי"ל ל"ב יום. וכן לדעת הב"י מתו בל"ד ימים הראשונים של הספירה. ולדיעה שניה שהבאינו בשם הב"ח שתלמידי ר"ע מתו ל"ג יום, לפי דעת הב"ח איירי בכל הימים שבין פסח לעצרת חוץ מ-16 יום שאין אומרים בהם תחנון. אך לפי דברי המאירי שהבאינו לעיל משמע שמתו רק בל"ג הימים הראשונים של הספירה. ולפי שיטת המהרי"ל מתו בל"ב ימים שבין פסח לעצרת חוץ מ-17 יום שאין אומרים בהם תחנון12.

הפר"ח13 הקשה על עצם השמחה ביום ל"ג בעומר, למה? ואי משום שפסקו מלמות, מה בכך הרי לא נשאר אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו? ואפשר שהשמחה היא על אותם תלמידים שהוסיף אח"כ ר"ע שלא מתו כאלו.        

 

מקורות וציונים

1. עי' בח"א כלל קל"א סעי' יא'. 2. והגהות עטרת זקנים לשו"ע או"ח סי' תצג'. וע"ע בקונטרס הילולא דרשב"י, המובא בתוך ספר טעמי המנהגים, ומובא שם כל המקורות והענינים הקשורים ליום קדוש ונשגב הילולא דרשב"י. וכן ספרים רבים נכתבו אודות קדושת ומעלת יום קדוש הילולא דרשב"י. 2. ס"ב ע"ב. 3. סי' תצג'. 4. עמ' רמה'. 5. המנהיג הל' אירוסין סוס"י ק"י. 6. שקלים פ"ג ה"ד. 7. שם. 8. ועי' בשו"ע ורמ"א סי' תצ"ג ב'. 9. הל' ימים שבין פסח לשבועות. 10. עמ' רצט'. 11. וכן ה