פנינים לחג שבועות

כשהתורה כתבה לנו ענין חג השבועות לא כתבה לנו תורה שהוא יום מתן תורה ואילו אנו מציינים בתפלה חג השבועות -  זמן מתן תורתנו

אלא בדומה למלכותא דארעא כשהמלך גוזר גזירות ומחוקק חוקים על האנשים הכפופים לממשלתו הרי לא יעלה על הדעת שיצווה עליהם לחוג את היום הזה שבו נצטוו לשמור פקודתו וחוקיו – כן הדבר הזה, הרי תורה"ק כולה משפטים וחוקים ציווים ואזהרות לכן לא ציינה התורה פרט זה של מתן תורה בעת שנצטוינו לחוג את חג השבועות.

אולם כשעמדו ותקנו נוסח התפלה ומודים אנו לה' על שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את חג השבועות מציינים אנו שהוא חג לנו על שהוא זמן מתן תורתנו ושמחים אנו על שנתן לנו את תורתו חוקיו, שלא עשה כן לכל גוי ומשפטיו בל ידעום, שבזה נבדלנו מכל העמים ומוכנים אנו למסור נפשנו למען קיום תורה"ק.

 

(הרה"ק רא"י מסדיגורא זיע"א)

 

זמן מתן תורתנו זמן "מתן" ולא זמן קבלת תורתינו? – כי קבלת התורה זמנה בכל יום ויום.

 

(הרה"ק מקוצק זי"ע)

 

 

ולמה לא פירשה התורה כי יום חג השבועות הוא זמן מתן תורתינו? לפי שזכרון התורה וקבלתה אינה לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים, אלא מצוותה בכל יום ובכל עת, ובכל יום יהיו בעינינו כחדשים כיום שניתנה בו תורה.

 

(עקידת יצחק).

 

 

שָבועות – שְבועות

"חג השבועות" – אל תיקרי בקמ"ץ תחת השי'ן אלא בשו"א, חג שנעשו בו שתי שְבועות,

שבועה אחת – שנשבע הקב"ה שלא ימיר אותנו באומה אחרת.

שבועה שניה – שנשבענו להקב"ה שלא נחליף אותו באל אחר....

 

(האור החיים הקדוש)

 

 

"ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד-ז')

ולכאורה למה לא העיד כל אחד על עצמו אעשה ואשמע, ומנין ידע כל אחד מה שבלב חבירו, ואמרו נעשה ונשמע?

משל למה הדבר דומה שהיו כמה אסירים בבית מעצרם ללא מאכל ומשתה ובא אחד ושאלם אם רצונם לשתות, וכולם כאחד ענו נשתה משום שכל אחד בטוח שגם השני רוצה. כן הדבר היה בעת מעמד הר סיני שכל אחד היה יכול לומר נעשה ונשמע שכל אחד היה בטוח ברצונו של השני.

 

(הרה"ק רש"ב מפשיסחא זי"א)

 

 

"קול השופר הולך וחזק" (שמות יט – יט). – הולך לשון הווה. קול השופר של מתן תורה ממשיך והולך בכל הדורות וחזק בעצמו ומחזק אחרים...

 

(בית אהרן)

 

 

"נעשה ונשמע" גם אחר העשייה נשתוקק לשמוע ולדעת מה יש לעשות הלאה..

 

(ישמח ישראל)

 

בחודש השלישי וכו' באו מדבר סיני (קריאת התורה לשבועות)

החודש השלישי הוא חודש סיון שמזלו "תאומים" לרמוז – כי בלעדי האחדות ואחוות רעים אי אפשר לקיים את התורה. שהרי אין באפשרות של אדם יחיד – בודד לקיים את כל תרי"ג המצוות. שישנם מצוות הנוהגות רק בכהנים או תלויות בנסיבות מסוימות ורק על ידי איחוד הלבבות נחשבים כחטיבה אחת והתורה מתקיימת על ידי כולם. (ילקוט הגרשוני)