תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אוצר ידיעות - בטוב ירושלים

בית חיינו - קובץ בעניני ירושלים ומקום המקדש

שֵם ירושלים

ירושלים הוזכרה בתורה שכן כתיב ומלכי צדק מלך שלם ושלם הוא ירושלים שכן כתיב ויהי בשלם סוכו, ומיום שנעקד יצחק קראו אברהם אע"ה יראה, הרי ירושלים.

כפתור ופרח [פ"ו]

כי ירושלים שם העצמי הוא שלם, כמ"ש ומלכי צדק מלך שלם ותרגם אונקלוס מלכא דירושלים. ואברהם קרא אותה יראה שהקב"ה רואה דרך שם כל מעללי גבר ומצעדיו...

הגר"א [פי' לשה"ש ז,א]

במדרש (ב"ר נו,טז) שֵם קרא אותה שלם וכו' אברהם קרא אותה יראה וכו' הריני קורא אותה ירושלים. הענין דשם עיקר עבודתו היתה בתיקון המדות, שזו היתה שחיתות דור המבול [וגם בתיבה פרנס את כל הנבראים]. וע"ז מורה "שלם", שכל המין האנושי הוא כאדם אחד, וכל אחד נצרך לחברו, מושפע ומשפיע. אבל אברהם עיקר עבודתו היתה בחכמה להתווכח עם הטועים, וחקר בשכלו שיש ה' אחד משגיח על הכל. (ע"כ קיצור הדברים)

והנה ירושלים בנויה על ב' הדברים, היינו לזכך המושכלות שעיקרן במוח, ולתקן ולקשט המדות שעיקרן בלב. [וזהו בכלל מאחז"ל לעולם יכנס אדם ב' פתחים ואח"כ יתפלל, זהו המוח והלב.] ולכן ירושלים כלילת יופי משוש לכל הארץ, ושם עלו שבטים להודות לשם ה'. כי המדות והמושכלות, שניהם נזדככו ונטהרו בירושלים, ולכן קרא אותה ירושלים על שם ב' הפעולות... ולכן נקרא ירושלים יראה, על שם טהרת המושכלות, ושלם על הזדככות התכונות והמדות, אשר על זה נאמר כלילת יופי.

משך חכמה [פר' וירא (כב,יד)]

הפירוש ירושלֵם הוא מקום המקדש, ואעפ"י שבגמ' ערכין פרק המוכר שדהו העלו תרתי ירושלם הואי, סתם ירושלם הנזכרת בכל מקום היא זאת הידועה היום. וגם העכו"ם קורין אותה ירושלם בצי"רי הלמ"ד בלשון תרגום, כי כן שמה מורכב מה' יראה שקראה אברהם ומן שלם שקראה שם בן נח, שנאמר ומלכי צדק מלך שלם. ואנו קורין אותה ירושל[י]ם לשון שנים, כי ירושלם של מטה כנגד ירושלם של מעלה, כמו שנזכר בראשון מתענית...

מגן אבות לרשב"ץ [אבות פ"א על המש' יוסי בן יוחנן איש ירושלם]

...מקדש של מטה כנגד של מעלה...וכן כתיב (מ"א ח) "בנה בניתי בית זבול לך" בית מכוון כנגד זבול, ופסוק מלא מצינו (תהלים קכב) "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו". וזהו סוד הלשון בשם ירושלים, המורה על שנים כלשון עינים ואוזנים וכיו"ב...

רבנו בחיי [פר' חוקת (יט,יז)]

...אבל הפשט הוא מלשון אותה ששנו חכמים ולבש הכהן מדו בד, כמדתו, שלא יהיו בגדיו מצומצמין ולא מרושלין. אף כאן ירושלם, מקום שתמיד יהיה מרושל ועודף נמתח והולך, בהיותה רבתי עם ועתידה שתתרחב עד דמשק. והריבוי, לירושלים של מעלה כמוה.

הרמ"ע מפאנו [מא' מאה קשיטה צ"ט]

נראה לי שנקרא ירושלים על שם שהיא ירושה לישראל לעולם, ואע"פ שעכשיו בגלות מסורה ביד גויים, סוף סוף עתיד הירושה לחזור לבעליה, וזהו ירושלים לשון ירושה. גם נוטריקון של ירושלים: י'רושה ל'בני י'דידי מ'לך, שהם ישראל בנים ידידים לממ"ה הקב"ה. וירושלים הוא מלא יו"ד שאחר הלמ"ד, שעתה חסר לפי שהיו"ד המורה על תיבת ידידים, עכשיו בגלות חסר, כי אינו ניכר ידידותו עמנו. והוא רמז נכון.

מדרש תלפיות [אות י ענף ירושלים]

ירושלים של מטה ושל מעלה

ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה.

מדרש תנחומא [פקודי א'] (ועי' תענית ה.)

אמר רבי יצחק כיון שהנשמה זוכה ליכנס בשערי ירושלים של מעלה, מיכא"ל השר הגדול הולך עמה ומקדים לה שלום. מלאכי השרת תמהים בו ושואלים עליה מי זאת עולה מן המדבר, מי זאת עולה בין העליונים מהגוף החרב שדומה להבל... ראוה בנות ויאשרוה אלו שאר הנשמות שהן במעלתן למעלה, והם הנקראות בנות ירושלים.

מדרש הנעלם [זו"ח קכה:]

...כי ירושלים של מטה צוה הקב"ה לבנותה להיות מקום לעבוד הקב"ה בקרבנות ותפלות, ומקום ודוי ותשובה לחוטאים. ומשם תצא חכמה ומוסר להשיג שלמות הנפש שתדבק בנפש העליון. כמאמר הפלוסוף בדעת ובמעשה תדבק הנפש בעולם העליון. וירושלים של מעלה הוא הבית וההתבודדות וההתדבקות הבנוי לאדם השלם בשמים, והיות נפשות נצחיות צרורות בצרור החיים. וזהו שאמר [תענית ה.] לא אבא בירושלים של מעלה, כלומר עד שאשקיף משם פעולותיך ואיך תעשה מצוותי ותורותי בירושלים של מטה.

דרשות רבי בצלאל אשכנזי [תענית]

...נבואה למשכנותיו, לומר נבואה כאחד לשני משכנותיו, שבבואנו לשל מטה יחשב לנו כבאים בשל מעלה. וגם הוא מאמרנו על פסוק ירושלים הבנויה כעיר כו', לומר, כי הנה יש ביהמ"ק של מעלה וביהמ"ק של מטה, וכן ירושלים של מטה וירושלים של מעלה. וכאשר הבא אל בית המקדש של מטה יחשב כבא אל של מעלה, כן הבא אל ירושלים של מטה הוא כבא אל ירושלים של מעלה.

...כי אם בירושלים עצמה העומד בה כעומד בירושלים של מעלה. כי הנה עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, שהוא בשני שעריך בשל מטה ושל מעלה כאחד, כי איכות העליונה נשפעת בתחתונה.

האלשיך [דברים יב, ה]

...במה שנודע היות ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה רוחניית, ולפיכך יאות לזו שבכאן שם "בת" ["בת ציון"], בערך אותה של מעלה, כי היא אִמה וממנה נמשכת התחתונה.

בינה לעיתים [דרוש א' לשבת איכה]

...והיינו דעיקר החיבור והיחוד שמו ית' על ישראל, הוא בירושלים של מעלה, ומשם משרה שכינתו בירושלים של מטה המכוון כנגדו. והיינו שירושלים של מטה היא בנויה כעיר שהיא ירושלים של מעלה, ששם חוברה לה יחדיו.

המקנה [קידושין ע: ד"ה כל הנושא]

ירושלים ומקום המקדש לא נזכרו בתורה

...ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות. האחת, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה, כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו ככל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו, ולמשול בו, כי היה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה...

מורה נבוכים לרמב"ם [ח"ג פרק מה]

ירושלים – "נחלה" בגלל קביעות קדושתה

מתני' זבחים פי"ד באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן עוד היתר, והיא היתה נחלה. - קרא את ירושלים נחלה בגלל קביעות קדושתה וקיומה לעולם ועליה אמר הנביא ונחלתו לא יעזוב, לפי שכבר אמר בתחלת הענין כי ה' בחר את ירושלים לשכינתו ובחר את ישראל לו יתעלה סגולה, ואמר אחר כך כי ה' לא יטוש את האומה הזו ולא אותו המקום אשר בחרו...

רמב"ם [פיה"מ זבחים יד,ח]

ירושלים – מרכז העולם

אבא איסי בן יוחנן משום שמואל הקטן אומר: העולם הזה דומה לגלגל עינו של אדם, לבן שבו זה אוקיינוס שמקיף את כל העולם, שחור שבו זה העולם, קומט שבשחור זה ירושלים...

מס' דרך ארץ זוטא [ס"פ ט] (ועי' זוהר בראשית רכו.)

ארעא קדישא אמצעיתא דעלמא, ובאמצעיתא דארעא קדישא איהו ירושלם, ובאמצעיתא דירושלם בית קדשי הקדשים, וכל טיבו וכל מזונא דכל ישובא תמן נחית מלעילא.

ספר הזוהר [פר' תרומה קנז.]

ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל ובית המקדש באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש והארון באמצע ההיכל ואבן שתיה לפני הארון שממנה נשתת העולם...

מדרש תנחומא [פר' קדושים, י] (עי' תוס' ר"ה כג: ד"ה כמה)

אבן השתיה - שורש ויסוד

"הארץ אשר אתה שוכב עליה", א"א ז"ל הרא"ש אמר הפשט כי במקום ששכב עליו היה מקום ביהמ"ק כמדרש רבותינו. לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית, והוא אבן השתיה שמשם משתיתו של עולם, שהוא עבור הארץ וממנו היה מתרחב והולך לד' הקצוות וכיון שנתן לו עיקר השורש ממילא כל הגבולין שלו. וזהו שאמר לו והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וגו', ולא אמר לו ככוכבי השמים וגו' כמו שאמר לאברהם. אלא רמז לו, כמו שעפר פרץ לד' רוחות העולם ממקום שאתה שוכב, כן יפרץ זרעך ימה וקדמה וכו'. וזהו שדרשו, והאכלתיך נחלת יעקב אביך- נחלה בלי מצרים.

פי' הטור על התורה [פר' ויצא]

על האבן הזאת ישקיף יעקב בשעת מותו, והוא יראה בה את אבן הפנה והיסוד לישראל. הקב"ה – "משם רועה אבן ישראל", כרועה ישמור ויגן על האבן הזאת, ויגשים את מטרתה הסופית... היא "האבן הראשה", שתיווסד מחדש עם בנין הבית השני, אך "תשואות חן חן לה", וההגשמה הסופית מובטחת. עליה הוא אומר גם בפרקי דר"א "הקב"ה עשה אותה סניף לארץ", שכן עתידה של הארץ וכל ייעודה מושתתים על האבן הזאת, - עליה יבנה האדם את "הבית האנושי לה'". היא היא "אבן השתיה", אבן היסוד והייסוד.

רש"ר הירש [בראשית כח,כב]

מעלת ירושלים בימי קדם

"ומלכי צדק מלך שלם." היא ירושלים כענין שנאמר ויהי בשלם סוכו. ומלכה יקרא גם בימי יהושע "אדוני צדק" (יהושע י,א), כי מאז ידעו הגוים כי המקום מבחר המקומות באמצע הישוב. או שידעו מעלתו בקבלה, שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, ששם שכינתו של הקב"ה שנקרא צדק.

רמב"ן [בראשית יד,יח]

ברכת בונה ירושלים קודם שנבחרה

...ובודאי דקודם כיבוש הארץ ובנין ירושלים לא היו אומרין [בבהמ"ז] כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין, וכמו שאין אנו אומרים באותו מטבע שתקנו דוד ושלמה, שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית, והם היו מבקשין להעמיד המלכות ולהעמיד הבית ולהמשיך שלות הארץ.

[רשב"א ברכות מח,ב]

ובצל"ח ברכות כ: כ' שלא בירכו בונה ירושלים קודם בחירתה.

מקום ירושלים והר הבית

...בדברי הימים (ב' ג,א) "ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה"... אלמא מוכח כי הר המוריה היא ירושלים, וי"ל הר הבית קורא הר המוריה או י"ל בכל הר ירושלים קורא מוריה, ובמקום שנעקד יצחק שם היה המזבח... אבל ק"ק שהמקראות אינם מוכיחים כן דכתיב (בראשית כב,ב) "ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים". מוכיח שלא היה יושב שם וכל ההרים ששם נק' ארץ המוריה... ועוד שראה איל א' נאחז בסבך וכי בתוך העיר היה יער, ומכ"ז מוכח שלא היה עיר ויישוב שם. ואין לומר שאח"כ נבנית ירושלים שם, שהרי קודם זה המעשה כתיב (בראשית יד,יח) "ומלכי צדק מלך שלם" ומתרגמינן מלכא דירושלים. וי"א שהר הבית שבתוך ירושלים לא היה בתים בנויים בו אלא כמו יער היה שהיו צומחים בו אילנות, שהרי אף בימי דוד גורן היה ולא היה בתים בנויים בו וכל ההרים שסביבות ירושלים נקראים ארץ המוריה על שם ירושלים.

תוס' רי"ד [תענית טז.]

גובה הר הבית

שאלת ממני דמקראי משמע דהר הבית והמקדש גבוה מירושלם, והכי אמרינן נמי כל קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית, אביו חייב להעלותו. והכי אמרינן בזבחים סבור למבניה בעין עיטם, שהוא המקום גבוה מכל א"י, אלא משום דכתיב ובין כתפיו שכן נחיתו פורתא. מכל הני משמע שהר הבית גבוה מכל ירושלם ועתה אני רואה שהיא גבוהה מהר הבית מכל סביבות הבית חוץ מצד הדרום אשר שם עמק יהושפט ושם לא היה בנין.

תשובה, דע כי ב' דברים גרמו זה, והוא כי בהיות כי עכו"ם כבשו את הבית כמה פעמים, ומשנאתם אותו ערו ערו עד היסוד בו. ועוד כדי שלא יהיה גבוה ממקום שלהם. ולפי שהמקום מדרון הגשמים היו שוטפין מידי שנה את העפר שהיה תיחוח ומוליכין אותו, עד ששפל קרקעות הר הבית. וגם מלכי העכו"ם היו חופרים כדי לגלות יסודות הבית לבנות עליהם חומת הבית. תדע דתנן ביומא משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים ושתיה שמה, גבוה מן הקרקע ג' אצבעות ועליה היה נותן, פי' המחתה של קטורת. ועתה, שאלתי את פי העכו"ם ואמרו לי שהיא גבוה ב' קומות ויותר, וזו ראיה גמורה שנאכל קרקעות הבית.

גם ירושלים נחרבה כמה פעמים ומפולת הבתים נעשה תל, וברוב הימים נכבש המקום ההוא ונעשה קרקע ובנו עליה בתים, וכן הרבה פעמים, עד שנעשה גבוה. וכן תמצא עד היום בנינים תחת הבתים ואפילו אם יחפרו בעומק לא יגיעו לקרקע בתולה. ועד היום מהבתים הסמוכים לפתחי המקדש עולים במדרגות למקדש, וכן היו כל בתי ירושלים נמוכים מן המקדש...

הרדב"ז [שו"ת ח"ב תרלט]

כתיב וקמת ועלית אל המקום ופירש רש"י מכאן שגבוה ביהמ"ק מכל א"י ...ולכאו' יפלא לאמר מכאן שגבוה מה לשון מכאן, נחזי אנן והוא דבר הנראה לעין ונמדד בקנה. ועוד שהאמת אינו כן והוא מבואר לבקי קצת במפת העולם. ...והנה העולם עגול ככדור ובדבר כדורי לא שייך גבוה ונמוך ובכל מקום שעומד שם רואה שמים שעל ראשו גבוהים וסמוך לאופק נתונים ככיפה, והבא ממקום האופק נדמה לו כעולה מתחתית עומק בור ולא שייך גבוה ונמוך. אך נחזי אנן אם יהיה לפנינו כדור עגול, ואנו מכירים בו נקודה אחת שממנה שתיית הכדור ההוא ונתרחב משם ונתפשט ונעשה עגול כמות שהוא, וכל הפיות אליו פונים וממנו יונקים יניקת חיותם, והוא המרכז האמיתי של הכדור, ואז בלי ספק כל צד שפונים אליו נקרא עליה, לא עליה במעלה וגדולת המקום לבד, אלא עליה ממש כמו שעומד במקומו ורואה האופק שסביבו ירוד ועמוק...

חתם סופר [שו"ת יו"ד רלד]

לעולם בעינן שביהמ"ק יהא בנוי על הר כדכתיב בהר ה' יראה, והוא דין במקום השכינה כדכתיב ההר חמד אלקים לשבתו. וכן בשירת הים, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, ותרגם אונקלוס בטורא דאחסנתך אתר מתקן לבית שכנתך. וכן מפורש בתוס' ספ"ק דברכות, שכ' ומנין שאין השכינה חוזרת לתוכה עד שתיעשה הר, שנאמר (דברים ט) ההר הטוב הזה והלבנון. וכך גם יסד הפייטן בזמירות שבת, בזמר דרור יקרא, "אלקים תן במדבר הר", שירושלים בחורבנה נקראת מדבר, כמו שכתוב (ישעיה סד) ערי קדשך היו מדבר. ורק אחרי שהמקום ייעשה הר אפשר לבנות עליו את ביהמ"ק. ובימינו שמקום המקדש חרב ולא ניכר בו ההר כלל, א"א לבנות את ביהמ"ק [אף אם היתה אפשרות], עד שהקב"ה יחזיר לשם את ההר.

בשם הגרי"ז מבריסק [הגש"פ מבית לוי עמ' רמח]

מקום העקידה

בזבחים סב ע"א, אמר רבי יצחק דקבעו את מקום מזבח החיצון עפ"י אפרו של יצחק שהיה מונח באותו מקום.

אבל בפרקי דר"א (פל"א) איתא על האיל שהקריב אברהם תחת בנו, אפרו של איל הוא יסוד שעל גבי מזבח הפנימי, שנאמר וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה.

ועי' רמב"ם פ"ב מהל' בית הבחירה ה"ב ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק.

ירושלים – מחנה ישראל

דעת הרמב''ם דדוקא ירושלים מיקרי מחנה ישראל ומצות שילוח מצורעין נוהגת דוקא שם, והיינו מצות וישלחו מן המחנה ולאו דולא יטמאו את מחניהם. ומכל מקום איכא עשה דבדד ישב לגבי כל עיר מוקפת חומה. (בפ''ז בביה''ב הי''א, ובפ''ג מהל' ביאת מקדש ה''א וה''ח). אבל רש''י בפסחים סז. ד''ה לפנים ממחיצתו פירש דבכל עיר מוקפת חומה הוי מחנה ישראל ועובר בולא יטמאו את מחניהם.

שפע עליון במקום המקדש

כי שם מקדש של מטה מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה... וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד נתלבש רוח טהרה וקדושה... ובראיה לחוד סגי לאדם לקנות השלימות ההוא במקום אשר קרא לו אברהם ה' יראה... על כן נאמר כאן לאברהם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, הורה באצבע ששלימות זה הרוחני הנקנה לו בראיה לחוד, לא נקנה לו כי אם מן המקום אשר הוא עומד בו והיינו בית אל. ...ותועלת רוחני זה לא יסור מזרעו עד עולם, כי אף בזמן שביהמ"ק שלמטה אינו בבנינו מכל מקום הביהמ"ק שלמעלה המכוון נגדו נצחי לא יסור לעולם, ובכל זמן יורד ממנו השפע על זרע אברהם המקודש. ומטעם זה שלמים וכן רבים נכספה נפשם לעמוד במקום הקדוש ההוא כי רצו את אבניה וגו'.

כלי יקר [פר' לך לך יג,יז]

ראיית מקום המקדש

...ונקרא המקום ה' יראה על שם שכל הרואה המקום הקדוש ההוא בראיה לחוד קני שלמות נפשו ונתלבש ברוח קדושה וטהרה כי מלך ביפיו תחזינה עיניו...

כלי יקר [פר' ואתחנן ג,כה]

ירושלים - מקום מובחר לתפילה

...השכים יעקב בפחד גדול ואמר ביתו של הקב"ה במקום הזה, שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. מכאן אתה למד שכל המתפלל במקום הזה בירושלים כאילו התפלל לפני כסא הכבוד ששער השמים שם הוא ופתח פתוח לשמוע תפלה שנאמר וזה שער השמים.

[גירסת הרמב"ן ורבנו בחיי (בראשית כח,יז): מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלים כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד.]

פרקי דרבי אליעזר [פל"ה]

פשיטא ופשיטא שאין לך מצוה גדולה מזו כבנין בית הכנסת של ירושלים עיר הקדש, מקום מוכן לעלות תפלה השמימה.

מהרי"ק [שורש ה]

ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהלים עו). אמר רבי ברכיה מתחילת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלים כביכול שהיה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון מלפני שיהו בני עושין רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי.

מדרש שוחר טוב [עו]

שער הרחמים – מקום תפילה

...מכל זה יראה כי מה שאנו רואים היום בזמננו זה מהכתלים העומדים האלה, שהם כותלים מחומת הר הבית. עוד היום ניכר שער שושן למזרח והוא סגור אבני גזית. ...ולצפון הפתח הסגור שאמרנו עליו שהוא שער שושן כמטחוי קשת, יש בכותלו שני שערים גבוהים מאוד בכיפות מחוץ, ודלתותיהם ברזל והם סגורים לעולם, וקורין להם ההמון שערי רחמים. והישמעאלים הורגלו בזה וקורין להם בא"ב אלרחמ"א. ומסתברא שהם אותם שני שערים שעשה שלמה לגמול חסדים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים כמ"ש במס' סופרים... בשבת היו מתקבצים יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין ב' שערים הללו כדי לגמול חסדים זל"ז, ושמא לזה קורין להם קצת שערי רחמים. אם כן היום שאנחנו בחטאינו מבחוץ נוכל להתקרב לענין תפילה והשתחויה עד אותם הכתלים, וכן עמא דבר באים עד אותם הכותלים ומתפללים לאל יתעלה לפני אלו השני שערים שהזכרנו. וכבר בקש מהאל יתברך שלמה בתפלתו שתקובל תפלת המקום ההוא.

כפתור ופרח [פ"ו]

ירושלים מחברת את כל ישראל

זהו ענין הכתוב הלך וקראת באזני ירושלים וכו' זכרתי לך וכו' לכתך אחרי במדבר, כינה הכתוב כלל ישראל בשם ירושלים כי היא היתה כנסיית כלל ישראל בעלותם לראות פני האדון ה' ברגל ושם קיבלו כלל ישראל שפע תורה קדושה ויראה כ"א לפי שורש אחיזת נשמתו מכנסת ישראל.

נפש החיים [ש"ב פי"ז בהגהה]

מדבר בשבח ירושלים, מצייר את האומה בכללה כגוף אחד המורכב מאיברים פרטים שונים, וירושלים היא העיר שחוברה לה יחדיו, ויתחברו האיברים הפרטים להיות גוף שלם, יחול בו רוח החיים ונפש המשכלת ונפש האלקית... ירושלים היא הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, שאליה ובעבורה יתחברו הפרטים של הגוף הכולל יחדיו להיות גוף אחד. כי לשם עלו שבטים שבטי יה והתחברו כולם ע"י העיר הזאת, עד שהיא עדות לישראל שהם גוי אחד, מתאחדים במה שכולם מתקבצים שם בשלש מועדי השנה לתכלית אחד – להודות לשם ה'. עד שהתכלית הזה להודות לשם ה', הוא הכח הפנימי הקושר האיברים הפרטים.

המלבי"ם [פירוש תהלים קכב]

מקום שורשי נשמות ישראל

["לשכנו תדרשו ובאת שמה"] ...על אשר בחר ה' במקום ההוא בייחוד לכל ישראל ולא במקום זולתו... כי שם שורשי נשמות עם בני ישראל, כי הוא מכוון אל שער השמים אשר שם חופפת השכינה שתחת כנפיה שורשי כל נפשות ישראל. נמצאו ישראל בלכתם שמה כבאים ולא כהולכים, כי הלא המה מתקרבים אל עצמם ואל שורשם.

האלשיך [תורת משה, דברים יב,ה]

בני ירושלים במקדש

...דבסתמא כל בני ירושלים היו עולים למקדש לתקוע בשופר וליטול לולב.

...דסתם כל הנוטל לולב בירושלים, במקדש נוטלו לפי ששם היו מתקבצין כל ישראל.

רבינו מנוח [הל' שופר פ"ב ה"ח והל' לולב פ"ז הי"ג]

חיבת ירושלים

...ולפי שיעקב הכיר מעלת זה המקום שהוא מקום מקדשנו, חבבו ולקח מאבני המקום לחבבם ולנשקם. כאומרו (תהלים קב) כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. ואמרו רז"ל (כתובות קיב.) רבי פלו' כד הוי חזי עפרא דארעא דישראל הוה מחבבה ומנשקה לקיים ואת עפרה יחוננו. וכן יעקב לכבוד זה המקום לקח מאבניו ושם אותם תחת מראשותיו.

צרור המור [פר' ויצא]

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, פי' שהיו מתעכבות ועומדות על מעמדם לראות ההידור והיופי של מבוא העיר. וכן היו עומדות ומתעכבות בצאתם מן העיר, שלא היו רוצים לצאת מרוב חיבה.

מדרש חכמים [לר"פ מפאלאצק תלמיד הגר"א]

מנהג בעיה"ק ירושלים לסבב החומה מבחוץ בכל חול המועד של יו"ט, אנשים ונשים וטף, לקיים הפסוק סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה. והוא מנהג ישראל קדושים משנים קדמוניות ותורה היא, ויש הרבה שמקיפים על החומה.

שערי ירושלים (הר"מ ריישר)

תכשיט ירושלים של זהב

במשנה בשבת רפ"ד שלא תצא אשה בשבת בעיר של זהב, ובגמ' (נט.) מפ' רבב"ח בשם ר' יוחנן שהיא "רושלים דדהבא, וכדעבד רבי עקיבא לדביתהו". והוא כמ"ש בנדרים (נ.) "אי הואי לי רמינא ליך ירושלים דדהבא", ופי' הר"ן "תכשיט של זהב שירושלים מצוייר בה". [וברש"י שם ז"ל אעשה לך ירושלים של זהב, בתי נפש שמצויירת בכל ענייני ירושלים והיינו דאמרינן במסכת שבת עיר ירושלים של זהב...]. ובפי' הרא"ש מבואר דהוא עטרה.

ובמשנה סוף סוטה תנן שגזרו זכר לחורבן על עטרות כלות, ובגמ' (מט:) מפ' מאי עטרות כלות אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן עיר של זהב [רש"י – עטרה של זהב ועיר של זהב מצויירת עליה.] ועי' תוס' שבת נט. (ד"ה ולא) שהוכיחו מהמשנה בסוטה שעיר של זהב היא עטרה. ומבואר שהמנהג היה לעטר את הכלה בעטרה שמצויירת עליה ירושלים, והיתה בזה שמחה מיוחדת כמ"ש תוס' גיטין (ז. ד"ה עטרות), ולכן אסרו מפני החורבן.

בתרגום שני אסתר עה"פ ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' אי' וספסירא מדאה תלי בחרציה מחתא בחולת חלית דדהבא וצייר עלוהי קרתא דירושלם. [תרגום: וסייף המדי תלוי במתניו נתון בשרשרת חוליות של זהב ומצוירת עליו העיר ירושלים].

ירושלים – מקום שמחה

יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח,ג). שכל מי שהיה רואה אותה היה שמח, דתניא אמר רבי יוסי אמר רבי חייא מעולם לא נכנס אדם בירושלים והיה עצב, לקיים מה שנאמר "משוש כל הארץ".

מדרש הנעלם [זו"ח, פר' ויצא]

ובמה היתה משוש שהיתה משמחת כל הארץ, היה אדם עובר עבירה, היה דואג בלבו ולבו שח עליו... היה הולך לירושלים ומקריב קרבן ומתכפר לו, ולבו שמח עליו ויוצא משם שמח, לכך משוש כל הארץ.

מדרש שוחר טוב [תהלים מח]

"ביום שמחת לבו" – בירושלים. ...אמר רבי יוחנן כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל מי שמבקש לחשוב הולך לשם. ולמה, שלא יחשוב בירושלים ויצר, לפי שנקראת משוש כל הארץ. ...ומשחרבה ערבה השמחה וגלה משוש כל הארץ... וכשיבנה הקב"ה את ירושלים, הוא מחזר לתוכה את כל השמחה שנאמר "כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה".

מדרש רבה [שמות, ס"פ נב]

אהבה וחיבה בירושלים

...וכן תמיד כל המקודש מחבירו, אהבה יותר מחבירו, ואין ביניהם כעס כלל. וירושלים מקודשת משאר ערי ישראל, אף הכעס פחות באנשי ירושלים, והיתה האהבה עזה ביושבי ירושלים ולכך אמרו לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום בירושלים, כי כדהוי רחימתן עזיזא וכו'. וא"כ נמצא הרוג סמוך לירושלים הרי זה בחזקת שאחד מאנשי חוץ לירושלים הרגו כי בירושלים נתמעטה מאוד מדת הכעס, והיה לרוב קדושה רוב אהבה וחיבה, ולאין ספק שאינו מאנשי ירושלים ולכך אין מביאין עגלה ערופה...

יערות דבש [דרוש א']

ירושלים עיר החכמה

מה ת"ל רבתי בגויים, רבתי בדעות. רב הונא בשם רבי יוסי בכל מקום שהיה אחד מבני ירושלים הולך למדינה, היו מציעין לו קתדרא לישב עליה בשביל לשמוע חכמתו.

מדרש רבה [איכה א,ד]

"דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם" פירש רש"י – עיר החכמה. וביאר בשפ"ח "ורומז היות שופעת החכמה מצד אביו ומצד עיר הקדש שהיא מלאה חכמה".

...ואמר "בירושלים" בעבור היות מקומה נכון לקבל החכמה. כי ידוע שהישוב נחלק לשבעה חלקים, ולא יתכן היות ישרי לב לקבל החכמה כי אם בשלשה חלקים האמצעיים. כי החלקים הראשונים והאחרונים ימנע רוב החום או הקור, להיות תולדת האדם ישרה. וידוע כי רוחב ירושלים שלשים ושלש מעלות והוא חצי הישוב כי לא יתכן יישוב כי אם אחר מעלות נטות השמש בצפון או בדרום.

אבן עזרא [קהלת א,יב]

...כי הישוב נחלק לשבעה חלקים ובחלק האמצעי היא ירושלים, והיא באמצע הישוב, לפיכך אוירה טוב וממוסך מכל האוירים לבריאות הגוף ולחכמה.

רד"ק [תהלים פז,ג "נכבדות מדובר בך"]

...ומלבד מעלת הנבואה שנמצאת העיר ההיא יותר מבכל ערי ישראל... הנה מלבד זה אוירא דירושלם מחכים והמקום ההוא בטבעו נכון לחכמה ולשלמות מאד מאד.

פי' האברבנאל [מיכה ו,ט]

בית המקדש גבוה מכל א"י וכו' (קידושין סט.), שהעולם הוא כתפוח ומקום בית המקדש הוא מרכז עולם וכן א"י. ולכך אמרו בא"י כיון דהוא מקום הממוצע, אוירו מזוג ומחכים, ויותר מקום המקדש שעל כן היו שם בלשכת הגזית חכמי סנהדרין.

מהרש"א [ח"א קידושין סט]

...כי הדורכים על רצפת בית המקדש היו משיגים חכמה והיתה הרצפה מחכמת, והוא כי המקום היה אדמת קדש והדורכים עליה השיגו חכמה ונתדבקה בהם רוח הקדש...

יערות דבש [דרוש יא]

קדושת ירושלים ביריחו

[תמיד ל ע"ב, מיריחו היו שומעין קול שער גדול שנפתח... מיריחו היו שומעין קול השיר וכו'] ומורי הרב החסיד ז"ל אמר דכל הנך דקתני שהיו נשמעין מיריחו, מעשה ניסים היו. ודוקא היה ביריחו נשמע ולא בשאר צדדים מפני שיריחו היתה כמו ירושלים, מפני שהיא היתה תחילת כיבוש א"י, וכמו דתרומת דגן צריך לתרום כן נתרמה א"י עצמה, ובשביל כך התרימה יהושע להיות קדש. לפיכך היא כמו ירושלים, והיו נשמעין בה כל הנך דקתני כדי שירגישו בני אדם, שביריחו יש כמו כן קצת קדושה כמו בירושלים...

הראב"ד [פי' תמיד פ"ג]

קדושת ירושלים שאינה סובלת ממזר

אדר"נ [פי"ב מ"ח] שאין ממזר נכנס לירושלים כל עיקר, שנא' וישב ממזר באשדוד. – אף על פי דאיתא סוף מס' הוריות (יב.) ממזר ת"ח קודם לכהן עם הארץ, שנאמר יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים. מ"מ קדושת ירושלים אינה סובלת אותו, דהקדושה כ"כ גדולה [ש]מי שאינו מיוחס כגון ממזר לא יכול להיות לו ישיבה בירושלים.

בנין יהושע [על אבות דר"נ]

אויר ירושלים מרפא

...ואויר של ארץ ישראל, כל שכן אויר ירושלים היה יפה נוף משוש כל הארץ. כי אפילו היו באים שם חולים היו מתרפאים כי אוירה ממוזג וטוב.

רד"ק [תהלים מח,ג]

"יפה נוף משוש כל הארץ...", הר ציון הוא יפה המחוז, מאין כמוהו בישוב. ופירוש נוף – אקלים, אמרו הטבעיים כל אדם שיצא מנוף אחד לנוף אחר יחלה בהשתנות האויר והמזונות. אך אויר א"י וביחוד אויר ירושלים היה יפה שבנופות העולם ומשוש לכל הארץ. שאפילו היו באים שם חולים היו מתרפאים, כי אוירה ממוזג וטוב, בהיותה באמצע העולם ודאי, ברוחב הצפוני בפלך הרביעי...

הריעב"ץ מעמדין [סידור בית יעקב, שיר של יום שני]

יופי ירושלים

רבי נתן אומר אין לך אהבה כאהבה של תורה, ואין לך חכמה כחכמה של (ארץ ישראל) דרך ארץ, ואין לך יופי כיופיה של ירושלים.

אבות דר"נ [פכ"ח]

בשעריך ירושלים – שהיה כרך מפואר. כעיר שחוברה לה יחדיו – אע"פ שנעשתה בכמה זמנים והוסיפו עליה, מכל מקום היתה מתוקנת בבתים חוצות ושווקים, כעיר שנבנתה כולה יחדיו.

ספורנו [תהלים קכב]

...ועל השמחה והערבות המגיעים אל הנפש כשתזון מראיית הבנינים הנחמדים והיפים והמסודרים בטוב התקון, יאמר ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. כי זאת העיר כלילת יופי משוש לכל הארץ, במה שהיתה בנויה בתכלית הסדור והתקון, כעיר שנתחברו יושביה יחדיו והסכימו על ישובה ויופיה, לא כעיירות שנתיישבו לפי ההזדמן ואחר כך הוקפו, שאין בניינם עולה יפה.

עקידת יצחק [פר' וילך שער קב]

אין לך יופי כיופיה של ירושלים, והיינו רבותא דאמר פ"ק דתעניות דחכמה מפוארה בכלי מכוער כמו היין שמתקיים בכלי חרס... וא"כ זהו שבח ירושלים דהבריות יפים וגם הם חכמים והוא פלא.

החיד"א [כסא רחמים על אדר"נ פכ"ח]

זאת ירושלים אשר היתה בנויה בכל מיני פאר כעיר אשר חוברה לה יחדיו כל הבונים לכללה בכל מיני פאר ויופי.

מצודת דוד [תהלים קכב]

נאוה כירושלים, שהיתה נאה מאוד בהפלגת הסדור וההנהגה.

מצודת דוד [שה"ש ו,ד]

ראה גם "חיבת ירושלים".

קנמון לקטורת דוקא מירושלים

"וקנמן בשם" (מסממני הקטורת, במדבר ל,כג) – בגימ' בירושל"ם, שפסול חוץ לירושלים, וב' תגין למעלה על הבי"ת נגד ב' ירושלים שלמעלה ושלמטה.

פענח רזא [לרבינו יצחק בר' יהודה הלוי, פר' כי תשא]

מצות ישיבת ירושלים

[פשוט בעיני שישיבת ירושלים יש בה מצוה יותר מישיבת שאר ערי א"י] ...ומה שהתפלא הד"ג על הרבה חכמי ישראל שלא עלו לירושלים דוקא, והיה סנהדרין ביבנה דוקא ובצפורי, וגם בימי הרב בית יוסף והאר"י ז"ל מ"ט לא עלו הם. הנה בימי חכמי התלמוד היו הריגות ושמדות בירושלים וגלו סנהדרין, ומשנתיישבו במקומות אחרים והיה שם מקום הועד ומקום ישיבה ותורה ולא מיתדר להו בירושלים כמו במקומות אלו, שוב אין מצוה בירושלים... דודאי ת"ת וישיבה עדיפה מן הכל, ובימי הרב"י והאר"י ז"ל היה קיבוץ רוב החכמים בצפת. ואין לשאול על כל החכמים מעיקרא, כי אין אדם יודע מטמוניות של חברו, ועכ"פ כשעלו אלו ומצאו רוב חכמי ישראל בצפת, ע"כ התחברו עמהם. ובאמת טרם הפרד הרב הגאון מהו' עמרם מפה, הייתי כופל ומשלש עמו שלא ידור אלא בירושלים מקום משכן כבוד קדושת בית אלקינו, וכאשר עשה הרמב"ן ז"ל, אע"ג דבצפת נמצאו קברי אנשי אלקים הידועים, מ"מ מי ימיר זה בקדושת ירושלים ומקום מקדש...

חתם סופר [שו"ת יו"ד רלד]

[דרוש הספד על מיתת צדיקים וחורבן ארץ הגליל (צפת וטבריה) ביום כ"ד טבת תקצ"ו]. כתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו המביט לארץ ותרעד... ומדרש שוח"ט והובא בילקוט שמואל (קנח) אמר הזועות והרעמים באים בעוון המעשר וא"ל אליהו זכור לטוב, כדין אמרת, אבל אינו כן דכתיב המביט לארץ ותרעד, כשהקב"ה מביט לארץ ובתי קרקסיאות וטרטריאות עומדות על תלם בנויות כמו רמים, וירושלים הקדושה חרבה ושממה מבלי משים, ע"כ תרעד הארץ...

אך לפי דברי אליהו זכור לטוב שרעידת הארץ הוא מקנאת ירושלים. נ"ל כי צדיק הוא אלקינו, וקנאת ירושלים עשתה זאת. כי שם שער השמים, עיר שחוברה לה יחדיו. שם הר המוריה עקידת יצחק, שם שכב יעקב וחלם לו סולם, שם הר בית ה' ותל שכל עליו פיות פונים, ולא זזה שכינה מכותל מערבי. והנה נשכחה לגמרי זה מקרוב מאה שנים, שמו פניהם לצפת כי שם קבר איש אלקים הרשב"י במירון והאר"י בצפת. וכל העולים לא"י לא שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלים נשכחה לגמרי, והורד מכבוד המקום.

דרשות חתם סופר [ח"ב דף שצ]

ניסי ירושלים בזה"ז

ואמרו כי עדיין נשאר מהניסים שהיו בירושלים שלא אמר אדם לחברו צר לי המקום כי בבית הכנסת שבירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה ומתמלאת פה אל פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים יותר מג' מאות איש כלם הם נכנסים שם ויושבים רווחים כי עדיין היא בקדושתה וזה סימן גאולה שלישית.

תשב"ץ [ח"ג סוס"י רא]

וכעי"ז במגן אבות [לרשב"ץ] על אבות פ"ה מ"ה ולא אמר אדם צר לי .

"ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם" ...וספרו לי ב' בני תורה דאתו מהתם זה שלא בפני זה, דגם עכשיו לא נשמע שניזק אדם שם מאלה, רק לעתים רחוקים, והדא הוא דתנינן (מגילה כח.) והשמותי את מקדשיכם, בקדושתן הן אף כשהן שוממין.

תפארת ישראל [אבות ה,ה]

גילוי משקין בירושלים

"ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם. ...ומאי דשנינו בירושלמי פ"ח דתרומות גילוי נוהג בארץ ובחו"ל, אפשר דבארץ היינו חוץ מירושלים.

החיד"א [חסדי אבות פ"ה ה]

עליה לרגל בזה"ז

מה צורה זו אע"פ שהיא מטשטשת, מקומה ניכר. כך אע"פ שחרב בית המקדש לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם ג' פעמים בשנה.

מדרש רבה שה"ש [פ"ח (ט) ג']

[הנך יפה רעייתי... עיניך יונים] מה יונה זו אע"פ שאת נוטל גוזליה מתחתיה, אין מנחת שובכה לעולם. כך ישראל, אע"פ שחרב בית המקדש לא בטלו שלש רגלים בשנה. [בילקוט (תתקפה) – אף ישראל אע"פ שחרב הבית עולים לשם].

מדרש רבה שה"ש [פ"א (טו) ב']

ומה שאנו נוהגין עם אחינו אנשי גאולתינו יושבי הארץ כאנשי סין וחמת דמשק צובה מצרים ואסכנדריה, לעלות לירושלם בחגים ובמועדים, אינו אלא מפני עגמת נפש, רוצה לומר להרבות עגמת נפש.

כפתור ופרח [פ"ו]

...ויש סמך וראיה שקדושת המקדש והעיר היא קיימת, שעדיין הם עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות, ויש בזה רמז במדרש קינות ובמדרש שה"ש במדרש פסוק אני חומה, ובפסוק אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי, כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהי' בקול רנה ותודה המון חוגג.

רשב"ץ [שו"ת התשב"ץ ח"ג ר"א]

...ואע"פ שנמצא במדרש נמשלה כנסת ישראל ליונה מה יונה זו אע"פ שמרחקת אינה שוכחת את קינה, כך ישראל אע"פ שגלו אינם שוכחין את קיניהם. ומפני כך היו נוהגים בזמן שהשנים כתקנן שהיו עולים בני מצרים וסוריא ובבל ברגלים לירושלים, מכל מקום חיבוב ארץ ישראל היא זו, כאותה שאמרו (כתובות קיב.) רבי אבהו הוה מנשק כיפי דעכו דכתיב כי רצו עבדיך את אבניה.

מהרי"ט [שו"ת ח"א קלד]

נדרים כג. מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל. – שהיו מתקבצים לשמוע הדרשה, ואף הנשים היו נוהגות מצוה לבא שמה ולראות בכבודה של תורה.

הרא"ש [פי' נדרים]

...דאף אחר החורבן היו נוהגים לעלות לרגל קצתם, להתפלל בירושלים במקום המקדש. כמו שמצינו בבראשית רבה פ' בא, רבי ישמעאל בר"י עלה למצליי בהדין פלאטינוס. ועי' ג"כ מדרש קהלת (פיסקא שלח לחמך), דר' אלעזר בן שמוע... ארעת ענתה דישראל סלקין לרגלא בירושלים. ...דבימי ראב"ש כבר נחרב המקדש בירושלים, ובכל זאת עלו לרגל. ואולי הקריבו קרבנות במקום המקדש לפי ההלכה (מגילה י.) מקריבין אע"פ שאין בית. ועוד נמצא בסדר הדורות בשם ספר מעשיות דרבנו ניסים דר"מ עלה לירושלים בכל פעם... ועי' רא"ש כאן דהתעורר בזה... דהיה קשה להרא"ש דבזמן רבי יוסי לא היה נוהג עליה לרגל דכבר נחרב הבית. וכ' הרא"ש דהיו עולים לפשוט להם ספקות הוראה, ונשים הולכות לראות כבוד התורה.

מהר"ץ חיות [נדרים כג ע"א]

...בזמן הזה שבעו"ה נתקיים והשימותי את מקדשיכם, שאפילו בשעת שממה קדושתה עליה, והשכינה לא זזה מכותל מערבי, ואין אנחנו הולכים לקבל פני השכינה שמה כלל, כי לא חייבה אותנו התורה כי אם בקרבן חגיגה ועולות ראיה.

נודע ביהודה [מה"ת או"ח צד]

רב היי [רב האי גאון] היה עולה בכל שנה לירושלים מבבל והיה שם בחג הסוכות, כי היו מקיפין את הר הזיתים בהושענא רבה ז' פעמים, ואומרים מזמורים שסידר להם רב היי. ולפני רב היי היו הולכים כהנים מלובשים סריקון ומעילים ואחריו העם...

ספר חסידים [סי' תר"ל, הוצ' מק"נ ברלין]

...וירושלים נשכחה לגמרי, והורד מכבוד המקום. ובמקום שגם בזה"ז מצוה לעלות לרגל לירושלים כמ"ש והוכיח בשאילת יעב"ץ ח"א, לא שם איש על לב אלא לעלות לצפת להילולא דרשב"י אשר כבר היה לי ויכוח בזה עם הגאון מהרא"ז מרגליות זצ"ל היכן מצינו לעשות יום מועד ביום סילוק צדיק... ועכ"פ לא ידעתי מה מקום להילולא ולעזוב את ירושלים עד החימה עזה בעו"ה...

דרשות חתם סופר [ח"ב דף שצ]

חורבן ירושלים ואבלותה

יסודות ירושלים נגנזו

[תרגום הזוהר:] בא וראה אותם האבנים של יסודות ציון וירושלים, ח"ו ששלטו עליהם שאר האומות ולא שרפו אותם, ואפילו היו שורפים אותם לא היו נשרפות. אלא כולם נגנזו, כי גנז אותם הקב"ה, וכל אותם האבנים של יסודות ביהמ"ק כולם נגנזו ולא נאבדה מהם אפילו אבן אחת.

וכשיחזור הקב"ה ויקים את ירושלים על מקומה, אותם אבני היסודות הראשונים יחזרו למקומם. ולא תשלוט בהם עין אחרת [שיאירו באור גדול שא"א להסתכל בהם], אלא בזמן שיכחול אדם עיניו בפוך וימלא עינו ממנו, אז יראה כל האבנים וכל יסודות ירושלים מתוקנות על מקומם, ויראה שלא שלטו בהם שאר האומות. וכן כל אותם אבנים יקרות אחרות וכל אבני הבנין, כולם עומדות על קיומן. ואז יקויים "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". מהו בשוב ה', אלא כששלטו עליה שאר האומות, הקב"ה העלה אותה למעלה. ובזמן ההוא יחזיר אותה הקב"ה למקומה.

ספר הזוהר [פר' פקודי רמ:]

ביהמ"ק נבלע בארץ

כתב בספר עמודיה שבעה שלפי האמת לא נחרב המקדש, אלא שלח הקב"ה מלאכים והביאו לבנים ועפר ומשרפות סיד ממקום אחר, להשביע עינו של אותו רשע להחריב המקדש. והמקדש עצמו נבלע בארץ.

והרמ"ע זצ"ל כתב במאמר חקור דין שהמקדש נגנז כי נסתלקו אבני קדש בנס להתנוסס במקום שאין היד שולטת והבית הזה יהיה עליון כמשמעו והאריך בזה ע"ש. ודברי הזוהר פר' פקודי דף ר"מ הם על אבנין דיסודי ציון וירושלים ויסודי ביתא, אלא דכתב שם הרמ"ע דק"ו למקדש עצמו.

החיד"א [מדבר קדמות, מער' מ אות מג]

מקום המקדש בזה"ז

...ולפי שעתה העולם הוא כפול ומכופל [ל' קיפול וכיווץ] הולך ומתמעט בגלות לפי שנכפפה הקומה. ובזה תוכל להבין איך מקום השכינה מצומצם בין בדי הארון לפני ולפנים מקום שאפילו כהן גדול לא היה נכנס אלא פעם אחת בשנה אחר כמה טבילות וקידושין ואחר כמה תפילות שהיו ישראל מתפללים עליו, איך עתה הוא בית תורפה של ישמעאלים בית תורפה שלהם, אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליה קליפה של שאר ארצות, ואפשר לומר שבקיפול ארצות באה שום רצועה מארם עד שבנו שם בית התורפה שלהם והם חושבים שבנו בירושלים והם מכזבים, וכה"א הרחיבי מקום אהלך. עוד ראיה מפ' הנזקין ז"ל ס' רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים וכו' א"ל ארץ צבי כתיב בה מה צבי אין עורו מחזיק בשרו אף א"י בזמן שיושביה עליה רווחא ובזמן שאין יושביה עליה גמדא ע"כ.

שפתי כהן [לרבי מרדכי הכהן מגורי האריז"ל, פר' בראשית]

עופות מקננים בחורבות ירושלים

ועוד כי הוא [ביהמ"ק] מקום חיי הנפשות... ומפני זה משתוקקים הלבבות והנפשות להיות שם, כי הטבע מרגיש בנאות לו. ולמה לא יתאוה וישתוקק האדם להיות שם, שהרי אפילו בעלי חיים מסתופפים ונאספים שם, וכן הוא אומר גם צפור מצאה בית ודרור קן לה וגו', ואע"פ שהצפור והדרור אינם דרים אלא ביישוב, הרי הם דרים ומקננים בחרבות ירושלים יותר משאר המקומות המיושבות. וכל כך למה, מפני הרגשתם בהנאת המקום, כי בעלי חיים יש להם כח הרגש יותר מבני אדם, והרגשתם היא בהנאת האויר, כי אויר המקום ההוא נאות לכל הגופות. וכשם שהגופות מרגישות בהנאת האויר, כך הנפשות הזכות והקדושות מרגישות בהשגת השכל שמשיגות במקום ההוא.

תורת המנחה [לר"י סקלי תלמיד הרשב"א, פר' פקודי לד]

קריעה בראיית מקום המקדש

ואני הייתי נוהג כמה חדשים לבא לראות מקום המקדש פ"א לשלשים יום בטרם יעברו ל' יום, אבל כמה פעמים הכביד עלי מאד הדרך לחולשתי המעלות ומורדות ל"ע, ונמנעתי מזה, וסמכתי על רוב העולם שאין נוהגין כן. ונ"ל טעמא דמילתא, שכל הדר בעיר וביכולתו לראות הוא כאילו ראה, (ודומה סברא זו כסברת הואיל). והגע בעצמך, אם יראה חברו החביב עליו שדר עמו בעיר אחר ל' יום, או בעיר המלוכה כשיראה את המלך, וכי נאמר שיברך בכל שלשים יום, אלא ודאי רק כשבא מעיר אחרת הדין כן, וה"נ כן.

האדר"ת [אזני ירושלים]

בניית ביהמ"ק בשנת ד'שמט

"ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתיים ותשעים. אשרי המחכה ויגיע..." (דניאל יב,יא-יב).

...וכשתחשוב מאז אלף מאתיים ותשעים, כלו בשנת ד"א ש"נ, שמאז התחיל אפשריות הגאולה שיגאלו בכל עת שיזכו, שע"ז אמר אשרי המחכה, ר"ל שמאז יש לנו לחכות על הגאולה. ונודע כי בעת ההיא נתן רשות מהקיסר לבנות בית המקדש בירושלים, וגם נבנה מאת היהודים ע"פ פקודת הקיסר יוליוס בהוצאה רבה, ובשנת ד"א שמ"ט היה רעש גדול בכל העולם ונפל המקדש הגדול אשר בנו, וביום שאחריו בא אש גדול מן השמים ונתכו כל הברזלים שבבנין ונשרפו יהודים רבים, ובשנה שאחריה שהוא שנת ש"נ היה עיפוש גדול בכל העולם וכל מי שהיה מתעטש נפל ומת, כמבואר בספרי הדורות. מבואר שאז היה אפשרות לפקודה רק שגרמו העוונות, ומעת ההיא "אשרי המחכה" שמאז עד הקץ האחרון יש לנו לחכות, כי אם יזכו יושעו גם באמצע הזמן...

המלבי"ם [פירוש לס' דניאל]

דרישה בשלום ירושלים

אמר ריב"ל אמר להם הקב"ה לישראל אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בניי, היו שואלים בשלומה ואני מוחל לכם [גי' הגר"א - ואני נותן לכם שלום]. מה טעם "שאלו שלום ירושלים" ואומר "יהי שלום בחילך".

מס' דרך ארץ זוטא [ס"פ השלום]

מצות עשה מדברי קבלה (ג) – אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני (תהלים קלז), ובזוהר [תרגום:] מי שמתעדן על לחמו יש לו לזכור ולדאוג על קדושת ארץ הקדש ועל היכל המלך שנחרב, ובשביל אותו העצב שהוא מתעצב על לחמו, הקב"ה מחשיב לו כאילו בנה ביתו ובנה כל אותן חורבות בית המקדש, אשרי חלקו.

ספר חרדים [פ' לה]

תפילה על ירושלים

ואם יאמר אדם מי אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים? המפני תפלתי יכנסו הגלויות ותצמח הישועה? תשובתו בצדו כאותה ששנינו לפיכך נברא אדם יחידי, כדי שכ"א יאמר בשבילי נברא העולם. וכבר נחת רוח הוא לפניו יתברך, שיהיו בניו מבקשים ומתפללים על זאת, ואף שלא תעשה בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה, הנה הם עשו את שלהם, והקב"ה שמח בזה.

מסלת ישרים [פי"ט]

כי צריך להוריד דמעה מאין הפוגות על בנין ירושלים והחזרת קרן דוד, כי היא תכלית שלימות אנושי, ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד למה לנו חיים...

יערות דבש [דרוש א בברכת ולירושלים]

ירושלים – עצם הלוז לתחית המתים

"ואולם לוז שם העיר לראשונה" (בראשית כח,יט) מה היה הצורך להודיענו שנקרא לוז בתחילה ומה תועלת המגעת אלינו מזה. ויתכן לומר כי בא הכתוב לרמוז לנו בשם הזה כי מזה התחיל העולם להשתכלל ולהתחדש והנה הוא ראשית הבריאה והחדוש. ועל כן גלה לנו כי שם העיר לראשונה לוז, מלשון לוז השדרה, שממנו עתיד להתנער ולהתחדש ולהברא לתחיית המתים. כי כשם שפלא החידוש הזה [חידוש העולם] היה משם, כך פלא של תחיית המתים יתחיל משם. וכבר באר דוד המע"ה הענין הזה ואמר כי בריאת הארץ גם בריאת הנפש והגוף הכל מהאמצעית היא ציון. וזהו שאמר "אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגו'" "מציון מכלל יופי וגו'" "יקרא אל השמים מעל וגו'".

רבינו בחיי [פר' ויצא]

הכותל המערבי – עצם הלוז לבנין ביהמ"ק

באדם נשאר עצם אחד בקבר הנקרא לוז, ועליו יבנה הגוף לתחית המתים. ויש שם גם חלק מן הנפש והיא נק' הבלא דגרמי. כן הוא בבית המקדש, נשאר הכותל המערבי, והוא סוד זה לוז שעליו יבנה הבנין לעתיד לבא, ואותה הקדושה השורה עליו נק' הבלא דגרמי.

רמח"ל [אוצרות רמח"ל – ליקוטים]

גזירת מלך שתהיה בחורבנה

וממה שנעשה לירושלים הוא אות ומופת על אמיתת מציאותו שבחר בה והשרה שכינתו בה, ועל חטאת... החריבה וגזר עליה להיות חרבה ושממה, ואע"פ שהיא מבחר המקומות ומשוש כל הארץ וכל העולם מגמתם אליה ועולים וחוגגים בה, והיה להם לבנותה ולפסג ארמנותיה ולהקיפה חומה גבוה דלתים ובריח, ואין להם יכולת כי גזירת מלך היא עד שיבא המועד...

תורת המנחה [לר"י סקלי תלמיד הרשב"א, פר' צו]

בנין ירושלים

בנין ירושלים תלוי בתכלית התשוקה אליה

"אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד." "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו." רצונו לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.

הכוזרי [סוף המאמר החמישי]

ירושלים נבנית בכל רגע ע"י עבודת ה'

בונה ירושלים [בלשון הווה] יתכן לפי שבאמת כל ענינים אלו נעשים בתמידות... עפ"י מ"ש בספרי אמת שחומת האש שעתיד הקב"ה להוריד בבית המקדש שבירושלים היא נעשית מניצוצי אש היראה שעובדי ה' מעוררים בלמוד תורתם ועבודתם לה', שמצרפם כביכול ומהם נעשה חומת אש. א"כ הוא בונה ירושלים בכל עת ורגע ע"י צירוף נצוצי אש העבודה.

רי"א לנדא, מ"מ דווילנא [סידור דובר שלום (אוצר התפילות)]

במשפט או ברחמים

...ומה שהקשה בכל בו מדכתיב ציון במשפט תפדה, לאו קושיא היא דדוקא הפדייה במשפט הוא, אבל שתהא מבונה ומתוקנת בכבודה יותר מכבוד בית הראשון, הוא ברחמיו יתברך, להיות שכינתו לשם כבראשונה. ופסוק מלא הוא בירמיה (ל,יח) הנני שב שבות אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם וגו', ונאמר בזכריה (א,יב) ויאמר המלאך עד מתי לא תרחם את ירושלים וגו'.

מהרש"ל [על טואו"ח קפח, מובא בב"ח ובפרישה]

בנין ירושלים עדיף מת"ת

בגמ' ברכות ו ע"ב המשמח חתן, ריב"ל אמר זוכה לתורה, ר' אבהו אמר כאילו הקריב תודה, רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים. מוכח מכאן דבנין ירושלים עדיף מתורה, דאל"כ מה הוסיף רנב"י על דברי ריב"ל.

רמ"מ משקלאוו [הקדמה לשער התיקונים]

ירושלים לעתיד לבא

התרחבות ירושלים

...עתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק, שנאמר (זכריה ט) "ודמשק מנוחתו". ...ושערי ירושלים עתידים להיות מגיעים עד דמשק, וכן הוא אומר (שה"ש ד) "אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק". וגליות באות וחונות בתוכה שנאמר "ודמשק מנוחתו".

ספרי [פר' דברים א,(ושהש"ר פ"ז)]

...כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה כך עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה עד שתהא מגעת לשערי דמשק, וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר (ישעיה נד) כי ימין ושמאל תפרוצי...

תני עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד, עד שתאמר צר לי המקום

מדרש רבה שה"ש [פ"ז]

כי עמך מקור חיים. א"ר פנחס בשם ר' ראובן עתיד הקב"ה להביא לתבור ולכרמל וליתן ירושלים בראשם שנאמר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. אמר רבי יהודה ולא עוד אלא שהן עתידין לומר מיני זמר לישראל (שנאמר ויכוננו עיר האלהים בשיר).

מדרש שוחר טוב [תהלים לו]

ירושלים לע"ל – ההר היחיד בעולם

[לעתיד לבא] יהפך להיות כל הארץ כערבה, ישפלו ההרים ויהי העולם כולו מישור וירושלים הר כדי שתראה גבוה על הכל.

רש"י [זכריה יד,י]

כל ארצות עתידות להיות מישור נגד ירושלים

תוספתא סוטה [פי"א ז]

לע"ל בכל שבת ור"ח יגיעו על גבי העננים להתפלל בירושלים

והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני (ישעיה סו,כג). והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל חודש ובכל שבת. אמר רבי לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו, והיאך הם באין ראש חודש ושבת מסוף העולם. אלא העבים באין וטוענים אותם ומביאין אותם לירושלים והם מתפללים שם בבוקר, והוא שהנביא מקלסן מי אלה כעב תעופינה וגו' (ישעיה ס,ח).

מדרש פסיקתא רבתי [א']

בית חיינו - קובץ בעניני ירושלים ומקום המקדש

(350 עמ') כולל בתוכו:

בתוככי ירושלים - חידו"ת ובירורי סוגיות

בשעריך ירושלים - הערות קצרות בש"ס ורמב"ם בעניני ירושלים

שלום ירושלים - עיונים וביאורים בתפילות על ירושלים

בטוב ירושלים - אוצר ידיעות

ובא לציון גואל - מאמרים באגדה

קונטרס בבירור שמות "ציון וירושלים"

קונטרס ניסי ירושלים

קונטרס שבעים שמות לירושלים

חומות ירושלים - לקט ביאורים במקראות ציון וירושלים