שבעה עשר בתמוז

א. נשתברו הלוחות, ע"י משה רבינו, אחר מתן תורה, בז' סיון עלה משה למרום, כמש"כ (שמות כד' טו') 'וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הענן'. והיה שם ארבעים יום וארבעים לילה, כמש"כ (שם יח') 'וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי משֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לילה' נמצא ירד מן ההר בי"ז תמוז ושבר הלוחות, כמש"כ (שם לב' יט') 'וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר'.

ב. בטל התמיד. בגמ' (תענית כח' ע"ב) מבואר, שקבלה היתה להם מאבותם שזה היה בי"ז בתמוז. בזמן בית ראשון נפרצו חומות העיר ירושלים בט' בתמוז ונכנסו הרשעים והחריבו בה, אך לבית המקדש לא יכלו להיכנס והתבצרו בה הכהנים והמשיכו בעבודה עד לז' בחודש אב, אמנם כבשים להקרבת התמיד בכל יום לא היה להם ונפסק קרבן התמיד בי"ז תמוז. ובזמן בית שני מיד כשהובקעה העיר בי"ז בתמוז נפסק קרבן התמיד. (עי' ר"ח. וע"ע בירושלמי תענית פרק ד' ה"ה)

ג. הובקעה העיר. בגמ' (שם) מבוא' שזה היה בזמן בית שני, אך בזמן בית ראשון הובקעה העיר בט' בתמוז, כמש"כ בירמיהו (פ' נב', ו' ז') בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ. וַתִּבָּקַע הָעִיר וגו'. ומבאר הטור (סי' תקמט'), שחז"ל לא רצו לגזור שתי תעניות בט' תמוז ובי"ז תמוז, בכדי לא להכביד על הציבור, ורק בי"ז תמוז תקנו בלבד, משום שחורבן בית שני חמור לנו יותר, מפני שבו החלה הגלות הנוכחית, ועי"ש. וז"ל החיי אדם (כלל קלג'): דאע"ג דבחורבן הראשון נבקעה העיר בט' לחדש, כיון ששניהם היו בחדש זה, קבעו לחורבן בית שני דחמורה עלינו ולא רצו לגזור בשניהם, דאין מטריחין על הצבור יותר מדאי. (עי' שו"ע שם סעי' ב')

ד. שרף אפוסטמוס (שר יווני) את התורה. בגמ' תענית (שם) מבואר, שקבלה היתה להם מאבותם שזה היה בי"ז בתמוז. ובירושלמי תענית (שם) אמרינן, והיכן שרפה? רבי אחא אמר במעברתא (גשר) דלוד. ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסה. (עי' בס' התודעה – תמוז)

ה. העמיד צלם בהיכל. י"א שגם זה עשה אפוסטמוס הרשע באותו יום בשעה עשר בתמוז. ויש מפרשים שזה על הצלם שעשה מנשה המלך והעמידו בהיכל, ואותו היום י"ז בתמוז היה. (ירושלמי שם)

כתב הרמב"ם בהל' תעניות (ריש פ"ה): יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויקרא כ"ו) והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'. ואלו הן יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבית גחלת ישראל הנשארה וסיבב להתם גלותן ועשירי בטבת וכו' ושבעה עשר בתמוז וחמשה דברים אירעו בו נשתברו הלוחות ובטל התמיד מבית ראשון והובקעה ירושלם בחורבן שני ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה והעמיד צלם בהיכל, ועי"ש.

ובחיי אדם (כלל קלג') כתב: יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שארעו בהם, כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון הדברים אלו, נשוב להיטיב, שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם, ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים, ולפשפש במעשיו, ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית, כמש"כ באנשי נינוה וירא אלהים את מעשיהם, ואמרו רז"ל, וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותן אנשים שכשמתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים, תפשו הטפל והניחו העיקר ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה לבד, כי ימים אלו הם מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בהם, וכבר קבלו כל ישראל ונהגו כן בכל העולם.

כתב בספר סדר היום: והנה אירעו לאבותינו חמשה דברים אלו קשים ומרים ביום זה, ומי הוא אשר נגע אלהים בקרבו בחשבו צרת כל הענינים האלו ואפילו באחד מהם שלא ישב ארצה ויבכה ויתאבל על חלול ה' ועל חילול התורה שנעשה על ידי קלקול מעשינו הרעים, וכל אחד יתענה מגוף ומנפש ולא ינהג עדונים בעצמו לא מעט ולא הרבה ולא יהיה תעניתו כמצות אנשים מלומדה, וישקול הענינים כולם כאשר הם, ויעורר את לבו להתענות מקושי הענינים שאירעו ביום זה ולשוב אל אלהיו בכל לבו ובכל נפשו, ויהיה מצר ונאנח על צרותינו ועל יגוננו ולחלות פני אל יחוננו וינחמנו מאבלנו, ואין לבטל תעניתו על שום דבר בעולם אם לא יהיה אונס ניכר כגון חולי שיש בו פקוח נפש, גם יצוה את בני ביתו שיתענו כולם, וע"ש.

ונסיים בדברי זכריה הנביא 'כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ'. (פורסם במורשה)