כשרות המסעות

 

וזאת רומז הפסוק: "אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו וגו' ביד משה ואהרן", היינו מנהיגי הדור, שהם יחליטו לאן לנסוע והיכן לצאת. וכעין זה מצאתי גם בפרשת ואתחנן שבזמן קריאתה יוצאים לפוש ולראות את הארץ, והדבר רמוז בה שנאמר "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה ההר הטוב הזה והלבנון" (במדבר ג, כה).

 

ודע, כי מנהג זה של יציאה לבין הזמנים, נהגו בו כבר לפני מאות בשנים, אם כי לא בזמן ממושך כמו בזמננו, אלא יום אחד בלבד. צא וראה מה שכתב הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו 'מועד לכל חי' (סי' ט' אות ח') וז"ל: מימי עולם נהגו בעיר עוז לנו 'איזמיר' יע"א, דבר"ח תמוז הולכים המלמדים עם התינוקות של בית רבן לראו'ת בגנים, וסוגרים בית תלמוד תורה הגדול יכב"ץ, כדי לטייל כל אותו היום, ולא ידענו על מה אדניה הטבעו מנהג כזה. ואני אמרתי בחפזי דיען כשהתקינו זה דינוחו התינוקות בתוקף זמן החום יום אחד להרחיב לבם בטיול כאילו הם בני חורין, בחרו להם בסדר בלק דכתיב ביה (במדבר כד, ו) "כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה'", דחל ר"ח תמוז באותו שבוע, ומפעם ראשונה דהוקבע בראש חודש, הנהיגו כן אפילו כשחל ראש חודש בסדר חוקת. עכ"ל. וע"ש עוד שהביא רמזים נחמדים בזה. ועיין סוף מסכת תענית (פ"ד מ"ח). ע"ש. ועיין למהרש"א במסכת שבת (דף קי"ט ע"ב) וכן בסוף פרק כלל גדול (שם ע"ה ע"ב). וע"ע בדרשות מהר"ל (באר הגולה עמ' מ"ו), ובטובך יביעו (ח"ב עמ' רל"ו).