מדת האמת / שקר - פרק ח'

 

אמת – תכלית כל המדות בעבודת האדם היא - מדת האמת, שעליה אמרו [שבת] שחותמו של הקב"ה הוא האמת. והדבק במידה זו, יוכל להיטיב כל דרכיו, כי לנגד עיניו יעמוד אך ורק רצונו להשתלם במדת האמת, ויתרחק מכל דבר רע שסרך שקר והבל כרוך בו.

ככל שהאדם יתרחק מן השקר, ויחיה חיי אמת, כך ייטיב דרכיו, וידבק בקונו, ויגיע למעלות הנצרכות לזכות הן בחיי עולם הזה והן בחיי עולם הבא.

רבים מהמדות הקלוקלות שנתקל בהן האדם בסדר יומו, מקורן באי אמירת אמת, או הליכה בדרך האמת, שכן אם יידע האדם האמת הנגלית לפניו, לא יכשל במעשיו.

לכן חשיבות רבה היא להשתלם ולהתחכם במידה זו, שהיא תכלית ושרש למדות הטובות כולנה. ובימינו אנו הורונו חכמינו ז"ל, שבדור תועה שבו רב השקר בכל פינה, אם יידע האדם להכיר ולדבוק באמת, ינצל מתעתועי העולם לזכות לחיי הנצח.

 

אמירה שנונה יצאה מבית מדרשו של הרבי מקוצק, בהסבירו את המושג הנעלה ש'חותמו של הקב"ה אמת', שהשי"ת בחר באמת כחותמו, יותר מכל דבר אחר, כי חותם חייב להיות כתב שאינו מזוייף, ואמת אי אפשר לזייף, כי אחרי שמזייפים אותה שוב איננה אמת.

הרה"ק רבי חיים מקאסוב היה אומר תדיר לחסידיו, שכשאמר דוד המלך 'כל מצוותיך אמונה שקר רדפוני עזרני', לא היה אומר כן בחשאי, אלא בפה גדול בשווקים וברחובות, כי זהו יסוד כל המדות, ולא לחינם על מדה זו בדוקא נאמר שחותמו של הקב"ה אמת, ועלינו להתדבק בדרכיו להשתרש במדת האמת באופן מושלם.

בימים אלו שבהם מתחזקים ישראל בעבודת התשובה, הכל מייחלים שיקבל ה' תפילתינו, אך חז"ל קבעו לנו מסילה בהירה כיצד יתקבלו תפילותינו, באומרם - 'קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת', לא בשפת אמת אלא בנקודת האמת, כל אשר קורא את הקב"ה באמת, אלא לאמת ממש כמו שנאמר 'כי הוא ידע שמי' ואז 'יקראני ואענהו', ושמו של הקב"ה היא אמת, שכל הקורא כן נענה.

 

הדרך להתקרב לבורא - במדת האמת

אם חותמו של הקב"ה הוא 'האמת', הרי שככל שהאדם יתקרב יותר למדת האמת, כך יתקרב יותר לבוראו, וזהו הדבר הנשגב ביותר אליו מייחל כל יהודי באשר הוא להתדבק בקונו ולילך בדרכיו.

הסבא מקעלם זיע"א לימוד אותנו יסוד גדול כיצד ניתן להגיע למדת האמת בדורינו, שהרי הגמרא ביומא [סט] אמרה, למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה, שהם החזירו עטרה ליושנה, משה רע"ה אמר הא-ל הגדול הגבור והנורא, בא ירמיה אמר עכו"ם מרקדין בהיכלו היכן הוא נוראותיו, וברש"י שראה נבוכדנצר נכנס להיכל ועושה שם כרצונו, וביאור הדבר כי נורא פירושו שמטיל אימה ופחד על כל בריותיו, והנהגתו נוראה היא, ובעת שראה בעיניו שלא נראה הפחד כי עשה נבוכדנצר בהיכל כרצונו, לכן שוב לא אמר נורא, ובא דניאל ואמר עכו"ם משתעבדין בבניו איה גבורתו, ולא אמר הגבור, כי שיעבוד העכו"ם בישראל מראה כביכול חלישות בכח הקב"ה.

והדברים מתמיהין, וכי לא ידע הנביא ירמיה נוראותו של הקב"ה, והאם בשביל מעשה אחד שעכו"ם מרקדין בהיכלו, שוב תמו נוראות הקב"ה, והרי עונשי שמים הם ללא תכלית. וביותר תמה, שהרי כל מהלך הבריאה של מעלה כולה פחד ואימה מנוראות הקב"ה וכנאמר בתפילת ונתנה תוקף 'ומלאכים יחפזון ותיל ורעדה יאחזון', וכן גבי דניאל שלא אמר הגבור, כאילו אבדה גבורת הקב"ה, והלא כל העולם כולו מלא מגבורתו יתברך שכן השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, וכל הכוחות שבבריאה נובעים רק מגבורתו יתברך, וללא גבורה עד אין תכלית לא יתכן קיום כלל לכל מצב הבריאה.

והמתבאר, כיון שמדריגתו של הקב"ה היא אמת, שחותמו של הקב"ה אמת, אם כן בעת שפונה אדם אל הקב"ה חייב לדבר ולומר רק אמת, ומשום כך הרגיש הנביא בנפשו איזה פגם במדת האמת, כי אמת פירושו אמת מוחלטת, והלב כולו מלא רק באמת, ואף שידע הנביא את נוראות הקב"ה, אך מכיון שעינו של אדם רואה שעכו"ם מרקדין בהיכלו, ובראות עיני הבשר נראה כאלו כביכול יש סתירה למדת 'נורא', לכן אף שלבו יודע ומאמין בכל זאת, אולם לא יתכן שראית העינים לא תפגום איזה פגימה אף דקה מן הדקה בהבנת לב האדם, וכיון שנפגם קמעא לב האדם, שוב אין זה תואם עם מדריגת האמת שהיא מדריגת הקב"ה, ומעתה כיון ששוב אין זה האמת האמתית לכן שוב לא אמר ירמיהו הנורא, ובאו אנשי כנסת הגדולה והחזירו עטרה ליושנה ואמרו, אדרבה 'היא היא גבורתו היא היא נוראותו' כי זה נוראותו של הקב"ה להראות שאף שעכו"ם מרקדין בהיכלו וכל שאיפתם לעקור את עם ישראל ולאבדן מן העולם, מכל מקום ישראל נותרו על עומדן.

סיים הסבא מקעלם את דבריו באומרו, שבאמת מדת האמת מדה עליונה היא, וכל אשר קרוב לאמת הוא אשר יוכל להתקרב אל הקב"ה, ומדה זו היא מדת עם ישראל, וכאשר רוצה התורה להגדיר מדותיו של עשיו הרשע מציינת התורה 'ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה', שאין פיו ולבו שוין מרמה את אביו ומראה לו כי צדיק הוא, אם חפצים אנו לידבק במדת האמת, עלינו להתרחק בתכלית הרחיוק מהבלי ושקרי העולם, ולראות האמת המזוככת בכל דבר ודבר.

 

הדרך לרכישת כל המדות וטעם הדבר

ידוע המעשה, בהתקרב ימי הדין כשהכל מפשפשים במעשיהם לשוב עליהם בתשובה, ניגש יהודי במר לבו, וביקש מרבו שיורה לו הדרך לשוב בתשובה על חטאיו הרבים אותם עשה במשך השנה כולה. ענה לו הצדיק, כי מציע הוא לו לדבוק אך ורק בדבר אחד, אבל בהבטחה כי ממנו לא יסטה ימין ושמאל, ועליו יקפיד כל הימים, והצעתו היתה לדבוק במדת האמת.

אחר הקבלה הגמורה, ראה לפתע אותו האיש מהי התבונה שהציע לו רבו, כשהגיע לעשות מעשה עבירה מסוים שבו היה מורגל, החל לחשוב בליבו, היאך אעשה כן, הרי אם ישאלו אותו אנשים האם ידי במעל, לא אוכל לאשר להם זאת, כי אני בוש ונכלם לספר על כך, ואם אומר שאיני שייך לאותו דבר, הרי פוגע אני במדת האמת, עליה קבלתי לשומרה בקבלה גמורה. וכך לפתע דבר אחר דבר, החל האיש להקפיד וליזהר, וראה כיצד דבק הוא אט אט במידותיו של בוראו, ומשתלם הוא בדרך העולה במסילת בית ה'.  

וכבר רמז על כך דוד המלך בתהלים שאמר 'דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני', כי כאשר תסיר ממני דרך השקר, אזכה לתורתך חנני, וכך אוכל לקבל התורה ולקיים מצוותיה.  וכפי שרמזו בגמרא בתענית 'ועצר את השמים ולא' סופי תיבות - "אמת" כי בהעדר מדת האמת והאמונה הצדק והיושר נגרמת עצירת גשמים, ומכלל לאו אתה שומע הן שכאשר ישראל יחזיקו במדת האמת והאמונה, ישפיע להם ה' הטוב והשפע.

הבית יעקב מייסד זאת בדבריו, שמעלה יתירה יש במדת האמת, שעל ידה יכול האדם לעבוד את ח' בכל המדות ביחד, כמו רחמניות ואכזריות לרחם על מי שצריכים ולהתאכזר על מי שצריכים להתאכזר, כי מי שאינו נקשר בשורש חייו בנקודת האמת, אז כשהוא אחוז במדה אחת אינו יכול להתהפך למדה שכגגדה, אכן מי שנקשר במדת האמת בשורש חייו אין לו מדה קבועה, כי כשיראה שרצון השי"ת הוא היפך מהמדה שנאחז בה, נקל לו להתהפך ולרחם על רחמנים ולהתאכזר על אכזרים. וזוהסיבה שמדת האמת היא תמיד היסוד לכל המדות ומגבילה אותן וקובעת שיעורן ומקומן.  

 

ערכו של הגביע שהתברר לעת זקנה

כל ימיו הקפיד מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זצוק"ל לדבוק במדת האמת, כל אימת שהיה ניתן להבין מדבריו דבר המשתמע לשתי פנים, דאג רבי יעקב לבאר את דבריו בצורה מדויקת לבל ישמע ח"ו משמעות שיכולה להתפרש כחוסר אמת.

באחד הימים, כשהיה רבי יעקב איש בא בימים, ונודע כאחד מגאוניה ופוסקיה של היהדות החרדית בגולה, ראוהו כמה מבני העיר פלטבוש בארה"ב כשהוא צועד עם גביע כסף בידיו, לעבר חנות צורפים נודעת. הללו, שהביעו מעט פליאה על כך, החליטו להתחקות אחר מעשיו של אותו צדיק, לידע מה יש לו לרבי יעקב בימי זקנותו ליטול בגפו גביע שנראה היה מתוקן וחדש, לחנות צורפים.

הללו נכנסו אף הם לחנותו של אותו צורף, והם מביטים ברבי יעקב כשהוא מגיש את הגביע המהודר לפני הצרף, ומבקש ממנו שיתן לו חוות דעת מדויקת ככל שאפשר על שוויו של הגביע.

אותו צורף שהופתע לגלות את רבי יעקב בפתח חנותו, קם מלא קומתו בזריזות למלאת בקשת הגאון, הוא נטל את הגביע והביט בו היטב, ופנה קמי הגר"י באומרו:

הן יכול אני ליתן לרבינו מידע מדויק, שכן גביע זה נקנה בחנותי רק לפני מספר ימים, ומחירו היה סך...

מששמע זאת הגר"י, נתמלאו פניו בצהלה והודה לצורף על תשובתו, נטל את הגביע ופנה לצאת ולשוב לביתו. אותם מלווים שנסרכו אחרי מעשיו, הופתעו ולא הבינו לפשר המעשה. אחד מהם אזר אומץ וניגש קמי הגר"י ובפיו השאלה:

ילמדינו רבינו, מה נצרך רבינו לבדו לברר מחיר הגביע, לשם מה נחוץ הענין, ומדוע אורו פניו כששמע במדויק את סך ערכו.

השיב להם הגר"י בתמימות אופיינית:

הן יודעים אתם שאני מקבל שכר מאת הישיבה ב'תורה ודעת' כהכנסה לקיומי, ומחובת המדינה כאן היא לדווח על כל הכנסותיו של אדם, ומפאת כך עלי לקיים חובתי זו, ואני נוהג בקביעות לדווח על סך ההכנסות המדויק אותו אני מקבל מהנהלת הישיבה.

הן עתה קבלתי במתנה מאת הישיבה גביע כסף זה, ודומני שעתה בבואי לכתוב את דו"ח הכנסותיי, אם לא אכתוב אף את ערכו של גביע כסף זה שאף אותו קבלתי מהישיבה, חוששני שאכשל בחוסר במדת האמת.

זו הסיבה שהלכתי לברר מחירו המדויק של הגביע בכדי שאוכל לדווח במדויק, ולכן שמחתי שה' סייע בעדי והצלחתי לברר ערכו המדויק, וכך לא אכשל בדיווחי לשלטונות המס.

ויסוד מוסד לכך מצינו בדברי חז"ל שבבריאת האדם נעשו המלאכים כתות כתות, חסד אמר שיברא העולם כי גומל חסדים הוא, שלום אמר שלא יברא כי כולו קטטנה, אמת אמרה אל יברא שכולו דובר שקרים, מה עשה הקב"ה, השליך אמת ארצה וברא את האדם, והקשו המפרשים, מה בצע בהשלכת האמת ארצה, הרי השלום מוסיף לטעון נגד בריאת האדם שכולו קטטה. מכאן יש להסיק שהמחלוקת לשם שמים מקורה במידת האמת, ואם תעדר האמת ממילא יקום השלום של שקר. ורק בהיות מדת האמת בארץ ובה יתפסו כל הנבראים יוכל העולם להתקיים.  

 

בכח האמת להביא האדם לידי אמונה שלימה

האור יחזקאל [ד] הוסיף נדבך נוסף, שבכחה של מדת האמת להביא את האדם לאמונה שלימה, כפי שמצינו באברהם אבינו שאף שגדל בין עובדי עבודה זרה ולא הכיר כלל את הקב"ה, הגיע בעצמו לאמונה שלימה על ידי מדת האמת שהיתה בו, ומדה זו בערה בו והביאה אותו לחלוק על העולם כולו, ולהאמין בה'. ומכך מתבאר יסוד גדול, שמדת האמת היא זו שלא נתנה לו מנח וכיון שהכיר דרך האמת לא יכול היה להרפות ממנה, והסיבה שאנו מסתפקים במה שבידינו, היא משום שקרובים אנו לשקר, ולכן איננו מבקשים דרך האמת כי לא  איכפת לנו אם נוסיף לחיות בשקר, ולכך איננו מבקשים לידע האמת.

וראה בחז"ל היאך נתוכח אברהם אבינו עם נמרוד שעל כל טענה שנמרוד טען, הוסיף אברהם לדחותו עד שהגיע להכרה בסיבה הראשונה, ומוכח שמדת האמת מסוגלת להביא לידי מהפיכה גדולה עד שישנה את עצמו ואת כל העולם כולו, והטעם לזה כיון שנתבאר שהאמת מדתו של הקב"ה ומדותיו של הקב"ה הם בלי גבול ותכלית, ולכן אף מדת האמת שאין לה גבול יכולה לחולל מהפיכות גדולה בעולם.

 

האמת מביאה לחיים בשני העולמות

ונסיים בדברי הגמרא במכות 'בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר צדיק באמונתו יחיה', ומזה יש ללמוד שעל ידי מדת האמת אדם זוכה לחיי העולם הבא וגם לחיי העולם הזה, ושניהם כלולים בתיבת 'יחיה', ובזה מתפרש הפסוק [דברים כ"ט] אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, 'אתם' אותיות 'אמת', שעל ידי האמת תזכו להיות נצבים היום כולכם, דהיינו חיים בעולם הזה היפך המתים שהם שוכבים גם בעולם הזה, וגם תזכו לשכון לפני ה' אלקיכם - בעולם הבא.