אהבת חינם / שנאת חינם - פרק ד'

 

אהבת חינם

 אחת מאבני היסוד בעבודת המדות היא

 אהבת חינם, וכפי שהיטיבו להגדיר זאת חז"ל אהבת חינם, שלא תהיה אהבה התלויה בדבר, אלא אהבה בשל היותו חברך או יהודי הנברא בצלם. מצוה זו כוללת כמה וכמה מצוות כפי שתיאר הרמב"ם בספר המצוות [שורש ב] כגון גמילות חסדים, מצוות הלוואה, לשלם לשכיר בזמנו, ביקור חולים, שמחת חתן וכלה, מצוות צדקה וחי אחיך עמך, והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום, וכל שאר המצוות שבין אדם לחברו. וכן כוללת כמה וכמה עבירות כגון גזל, גניבה, הונאה, לשון הרע רכילות, לא תיקום לא תיטור, לא תשנא את אחיך בלבבך, וכל שאר מצוות לא תעשה שנוגעות לעניינים שבין אדם לחברו.

וכתב כתב בתנא דבי אליהו

 כך אמר להם הקב"ה לישראל בני, מה אני מבקש מכם הא איני מבקש אלא שתהיו אוהבים זה לזה ותהיו מכבדים זה את זה.

וכפי שקיימת אהבת חינם, כך יש להתרחק

 משנאת חינם, והגדירו זאת חז"ל 'חינם' אף שלרוב היא נעשית מחמת מעשה או פגיעה שאירעה לאדם, ללמדך, שלמרות כל מעשה או פגיעה שהאדם חש בה, עדיין חינם הוא בכדי לפגוע בצלמו של הקב"ה, ועדיין נקראת היא שנאת חינם.

 

מעשה נורא שנינו במכילתא [משפטים, יח] ברבי ישמעאל בן אליעזר ורבן שמעון בן גמליאל, שהיו יוצאין ליהרג, אמר לו רבן שמעון לרבי ישמעאל, רבי - לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג. אמר לו רבי ישמעאל לרבן שמעון, מימיך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונועל סנדלך או עוטף טליתך, ואמרה תורה 'אם ענה תענה אותו', אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט...

אמר לו רבן שמעון בן גמליאל נחמתני.

ממעשה זה עולה התמונה הברורה, שרואים אנו כמה קשה צערן של הבריות, ואפילו צער מועט של המתנת זמן בעת שאילת שאלה, כשנצרך הוא אותו זמן לצרכיו שלו, יכול להביא לידי מיתה... ואם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר.  

כן היה נוהג הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל בשבתו בכס הרבנות בירושלים, שמעולם לא הרשה שיהיו לו שעות קבלת קהל סדירות, כל אימת שהיה בא שואל לשאול שאלה, אפילו בשעת לילה מאוחרת היה מקבלו בסבר פנים יפות.

יתרה מכך כתב החפץ חיים במכתביו, שהפוגע בחבירו אין ממתינין לו בשמים להענישו לעולם הבא, אלא כבר בעולם הזה הוא נענש קשות כדי רשעתו, ובמידה שחטא לחברו בה מודדים לו.  

 

ראיה נכונה

מרן החזון איש זצ"ל התבטא פעם באוזני מקורביו: 'וכי כל כך קל לעבוד על המידות - על הגאוה, הקנאה והתאווה שכל אדם דורש זאת מחברו ולא מעצמו, את עצמו הוא מבין יפה מאוד ודן לכף זכות מלאה ובצדק גמור מצדיק את מעשיו, אבל מחברו דורש להיות מוסרי, בעל מדות טובות, והרי זו עבודה של כל החיים - וכל זה ואולי...

ואם כן אם נכשל חברך במידה רעה נגדך זו סיבה לשנוא אותו, וכי קל להיות בעל מידות טובות, תבין גם את חברך שעדיין אינו מושלם במדותיו, כמו שאתה אינך מושלם'. 

 

הקושי לאהובת את הזולת כמוך

ובמידה זו שעיקרה לאהוב את הזולת כמוך ממש, קשה הוא הדבר למאד לעמוד בו, שכן האדם המתעסק עם הרבים צפוי הדבר שלא הכל עושים את רצונו כמתבקש, ובכך מעורר הוא את חושיו לפתח אנוכיות עצמית, שתוצאתה הישירה אי כיבוד הזולת - החבר.

ידוע הסיפור על הצדיק רבי רפאל מברשד זצ"ל שהיה מחבב כל דבר שמקורו מארץ הקודש, פעם שלחו לו אנשי שלומו יריעת צמר שנטוותה מראשית הגז של כבשים מארץ הקודש, וכה יקר היה בעיניו האריג עד שקרא לחייט וביקשו שיעשה לו ממנו טלית קטן, אותו הוא ילבש תמיד, וכך לא ימוש זכרון ארץ הקודש מנגד עיניו.

גזר החייט את האריג, תפר לו אימרה וקיפלו כדי לגזור במרכזו את בית הצוואר, אך אבוי! בטעות קיפלו פעם אחת יותר מדי ובמקום חור אחד במרכז הטלית, נוצרו שני חורים, האחד בדרום והאחד בצפון, רועד ורותת השיב החייט את האריג היקר במבוכה לבעליו, וסח לו את שאירע ברגשי אשמה נוראה...

להפתעתו נהרו פני הצדיק באומרו - 'ודאי כך צריך היה להיות, ואין כאן טעות, אריג זה ראוי שיהיו לו שני חורים, האחד להכניס בו את הראש ככל טלית קטן, והשני לראות האם רפאל לא יכעס ומכך יפגע רעהו...'.

 

חינוך לאהבת הזולת

באחרית ימיו בעת שהתגורר רבי נתן צבי פינקל זצ"ל בעיר האבות חברון נתרופפה בריאותו, ובגלל חוקי הדיאטה המיוחדים שקבעו לו הרופאים, והזהירות הרבה שהייתה דרושה לכך לטובת בריאותו הכינו לו כמה תלמידים בעצמם יום יום את ארוחותיו. היו תלמידים שמרוב הנסיון התמחו בכך והאוכל אשר הם הגישו לו ערב לחיכו ביותר והשפיע לטובה על הרגשתו ובריאותו.

פעם קרה שאחד התלמידים שטיפל בו במיוחד עזב ליום אחד את חברון, והשאיר במקומו חבר אשר לא היה מנוסה בכך, כשהתלמיד הלז חזר נודע לו שרבי נתן צבי סבל במשך זמן היעדרו. הוא נכנס מיד למטבח והכין דייסת קווקר משובחת, עירב בה חמאה טריה שהביא מירושלים, והגיש לרבי נתן צבי, הוא טעם את הכף הראשונה ובו ברגע החל לירוק ולצעוק שיש באוכל סם המוות, ורצו להרעיל אותו, ובשום אופן לא ניאות לאכול יותר.

באין ברירה הגישו לו אוכל אחר ממצרכים יבשים, ויהי הדבר לפלא, לעת ערב חזר רבי נתן צבי על אותו מקרה וטען שרצו להרעיל אותו

והכניסו סם המוות בתבשילו, ותוך כדי דיבור התלהב מאד והתריע "אוי, הרי כאן מעורבת תאוה מתכבד בקלון חברו, רעל רוחני כזה עירבבו בתוך תבשילי"...

עתה נתגלה פתרון הדבר, אכן הדייסה היתה טעימה מאד לחיכו, לאחר שסבל במשך היום שעבר ונהנה ממנה הנאה מיוחדת, והדבר אף היה מסייע לו בבריאותו, אולם הוא הרגיש כי אותו תלמיד מתנשא בלבו שהצליח בזה יותר מחברו ממלא מקומו, אם כן הרי זה מתכבד בקלון חברו שהיא עבירה כה חמורה...

משום כך הגיב על הדבר בהתמרמרות כזו, ואסר על עצמו את התבשיל כרי להעמיד את התלמיד החביב עליו על חומרת המידה הרעה הזאת שכמוה כסם המוות, וכן כדי לדכא את תאוותו שגם בה ראה רעל נפשי ומידה מסוכנת.

 

חומרת הדבר

הרמ"ק בספרו תומר דבורה [א] כתב, שכל ישראל הם שאר בשר אלו עם אלו, מפני שנשמותיהם כלולות יחד, לכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חבירו, ועינו טובה בטובת חבירו, וכבודו יהיה חביב עליו כשלו, שהרי הוא הוא ממש, ומטעם זה נצטווינו "ואהבת לרעך כמוך", וראוי שירצה בטובת חבירו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה ברעתו.

ועתה בימי בין המצרים, בה מצויים אנו בגלות על כי נוטל מעלינו הוד בית מקדשינו, כמה נחוץ הוא להביט במילותיו של הפלא יועץ שכתב, שכל זמן שאין אנו נטהרים מחטא זה של אהבת הזולת, אי אפשר להגאל, כמו שאמרו רז"ל - אמר הקדוש ברוך הוא אתם גרמתם לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי על ידי שנאת חינם, בקשו שלום ואתם נגאלים שנאמר "שאלו שלום ירושלים"'.

והחפץ חיים היטיב להגדיר זאת, שקרוב הדבר מאוד שזמננו הוא עקבתא דמשיחא, והיה ראוי לכל אחד להתחזק בתורה ובמעשים טובים, ולהרבות שלום בישראל כדי שתכריע כף של זכות, ואיך לא יחרד לב כל איש ישראל לראות שדוקא בזמן הזה מצליח מעשה שטן להרבות קטטות ומריבות בכמה עיירות בישראל, ועל ידי זה נתחלל שם שמים מאד ח"ו, ועד כמה החיוב גדול על כל מי שיש בידו למחות שלא להניח על כל פנים להדפיס כתבי פלסתר אחד על חבירו שעוון פלילי הוא מאד. ועל כן אחיי ורעיי חוסו נא על עצמכם ועל כלל ישראל כדי שלא יהיה שמו הגדול מחולל עוד ויתאמץ להרבות שלום במקומו, ובזכות זה נזכה לשמוע קול מבשר שלום בעולם.

 

שנאת חינם - מהי

כפי שיש להתחזק באהבת חינם, כך יש להתרחק משנאת חינם, רבים חושבים שגדר שנאת חינם הוא לשנוא אדם בחינם כפשוטו, דהיינו כששואלים אותך למה אתה שונא את פלוני, תשובתך היא - תאמין לי שהוא לא עשה לי כלום ואיני מבין בעצמי למה הוא לא מוצא חן בעיני ואני שונאו.

אמנם לא זה בלבד גדר שנאת חינם שעליה חרבה ירושלים ועדיין אנו בגלות נוראה וארוכה בעבורה, גדר שנאת חינם היינו אף אם הרע לך חברך ופגע בך בממונך או בכבודך, ובכל זאת קראו לה חז"ל בלשונם 'שנאת חינם', היות ואין זו סיבה מספקת כלל לשנוא יהודי ולאחל לו איחולים רעים בעבור מה שעשה לך... התורה אינה מתירה לשנוא אלא רק את הרשעים המכעיסים את ה' המינים והאפיקורסים שיודעים את ה' ומרשיעים, מה שאין כן בדורנו אף הרחוקים הם בגדר תינוקות שנישבו, ואסור לשנוא אותם, וכמו שאמר דוד המלך "משנאיך ה' אשנא", היינו המשניאים את ה' ומחטיאי הרבים, אבל אדם שעדיין אינו מושלם במדותיו ועושה טעויות, השנאה כלפיו היא ב'חינם' כי לא מגיע לו לשנאותו בשל כך.

וזה אשר נדרש מכל אחד מעמנו, גם בעת שעולה וצפה השנאה ממעמקי הלב, יש להשית את מעמקי ההגיון השכלי, ולא לאפשר לרגש להשתלט על מעשינו אלו.

וכששאלו פעם את המגיד הירושלמי הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל - שהרבה בדרשותיו להבעיר בקול חוצב אודות חיזוק אהבת חינם - כיצד ניתן להשתלט על מעשה קשה, או הרגשה בזויה שמקבל האדם מחבירו, עד שיחפות לאהוב במקום לשנאותו. השיב המגיד בעצה נבונה שהוכחה יעילותה ברבים: 'כל אימת שנתקל הנך במעשה שכזה, המתן זמן מה, ואז תגיב את תגובתך, אם תעשה כך אני יכול להבטיח שהזמן ישלוט וישנה את רגשותיך בהתאם לרצון התורה להרבות אהבת הזולת בין איש לרעהו'.

 

חיפוש זכות אצל הזולת

היסוד לכך הוא לחפש זכות בכל דבר, וכל המהפך בה זוכה שחייו מאושרים ושמחים הם, וקורה הדבר אף במקרים קיצוניים, יעיד על כך המעשה שאירע עם מרן רבי חיים הלוי מבריסק שנזדמן למקום אחד עם רב אחד מן המפורסמים, אותו רב דברן היה מטבע ברייתו, ישב כל אותה שעה ודיבר, ולא פסק פיו משיחה, ואילו רבי חיים שתיקתו מרובה מדבורו...

לאחר שיצא הלה שאלו אחד מן המסובים את רבי חיים - רבינו מפני מה שתק כל אותה שעה והניח לפלוני לדבר רצופות לבדו.

השיב להם רבי חיים - פלוני די לו בהרהור של שעה אחת בכדי לדבר עשרים ושלש שעות, ואילו אני מהרהר עשרים ושלש שעות כרי לדבר שעה אחת...

 

העצה לגאולה ובניית ביהמ"ק

פירושים רבים נאמרו לאימרה הנודעת 'כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים', אך הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד היה רגיל לבאר, שהמצוה לשמח חתן וכלה יש בה גדר של 'אהבת חינם', שהרי החתן והכלה בלאו הכי שמחים הם, ומאידך מי שמשמחם אין לו סיבה לשמוח מצד עצמו, וכל שמחתו היא רק בעטיים של החתן והכלה, ונמצא שכל האהבה והשמחה שמביעים המשמחים - אהבת חינם היא, ובזה זוכים לבנות חורבות ירושלים אשר נחרבו בגלל שנאת חינם.

עלינו לדעת, כי כשם ששינאת חינם גורמת לחורבן ובכיה, כך אהבת חינם תגרום לגאולה ולשמחת עולם ולבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.