שו"ת חנוך לנער - ג'

עד כמה עלי להתאמץ בכדי לרשום את בתי למוסד חינוכי הנחשב כמעולה לפי דעתי.

תשובה:

נגעת בנקודה כואבת המעסיקה הורים רבים בזמני הרישום לסמינרים, ראשית ברצוני לציין שדברי תשובתי מכוונים אך ורק לאותם הורים הרוצים באמת בטובת בתם ולא לאתם שמעמדם או תדמיתם בעיני החברה – היא זו שמכרעת אצלהם את התנהגותם.

ראשית דבר על ההורים – בהתיעצות עם הגורמים המחנכים המכירים את הבת – לדעת מה באמת טוב בשבילה ואיפה היא תצליח למצות את עצמה ולהגיע להשגים הטובים ביותר הן מבחינה חינוכית והן מהבחינה הלימודית, לא כל מקום הנחשב למעולה הוא באמת שכזה במה שנוגע לכל בת ובת, פעמים שרמת הלימודים והדרישות של המוסד הן למעלה מרמתה ומיכולתה של הבת והיא תהיה בין הנחשלות בכתה, ופעמים אפילו אם מצליחים לדחוק אותה לתוך הסמינר ע"י פרוטקציות וכיו"ב, הרי שהיא מתקבלת כסוג ב' והיא לא תרגיש רצויה באותו מקום, דבר שיתכנו לו השפעות קשות על אישיותה ורוחניותה, ועוד כיוצא באלו נזקים העלולים להיוצר מכך שהבת לא הגיעה למקום שאליו היתה צריכה אמנם להגיע. הכלל – לא כל מה שנראה טוב הוא באמת טוב ולא כל מה שטוב להורים, טוב לבת.

דעת לנבון נקל שיש גם קוים אדומים בחיים שאסור לחצות אותתם. בודאי שאין לוותר על חברה טובה, ועל מקום שהבנות באות ממשפחות טובות המתאימות לבת, אבל כאמור לא תמיד הרמה היא הקובעת, הדגש צריך להיות מושם על מקום שהשקפותיו תואמות את הקו שקבלנו בישיבה, שרמת המוסר והצניעות הם כפי הנדרש וכיו"ב מן המעלות, אבל יש להשתחרר מן ההיבט התדמיתי והחברתי שכאמור לא תמיד הוא משרת את טובתה של הבת.

ברור הדבר שבכל הנוגע לרישום הבנות לסמינר, אנו פועלים על פי כללי ההשתדלות, ולהשתדלות יש גבול. ומכיון שהאדם השתדל יצא ידי חובתו ויש מקום לברכת שמים שתחול עליו. בדרך כלל כפי ההווה המצוי, הרבה משפחות משתדלות יתר על המידה ומנסים להפוך עולמות ומפעילים הם את כל הגורמים שרק אפשר, מקדישים הם לכך ימים ולילות במשך תקופה ארוכה, החיים בבית הופכים "לגיהנום", הבית כולו מפסיק לתפקד וכל היום רק אוכלים ושותים ונושמים את נושא הסמינר. אין ספק שהנזק הנגרם לבית, לקשרים בין ההורים עצמם ובעיקר בינם לבין הבת ולבת עצמה, הוא עצום, ובודאי שאין הצר שווה בנזק המלך. וההפסד גדול בהרבה מן התועלת.

עלינו גם להבין שכל הנושא הזה הוא רב מערכתי ואין בכוחו של יחיד לתקן את העולם, ומהנסיון המר נוכחנו לדעת שרוב הנסיונות להכניס את הבת למקום שלא מוכנים לקבל אותה נדונו לכשלון, ופעמים שנשארים גם קרחים מכאן ומכאן, ולבסוף גם לא מצליחים לרשום אותה במקום "הפחות טוב" וכיו"ב. כמובן שאין אני מתנגד לנסיונות להשיג עבור הבת את מה שהכי טוב בשבילה, אבל כאמור גם זאת אך ורק בגדרי השתדלות סבירים ומקובלים ולא מעבר לכך. ולדעתי זאת עצת היצר להכניס את הבית לטלטלה נוראה, להוציא את האברך מתלמודו, ולרשום צלקות נוראות בנפשה של הבת, אשר פעמים רושמם הרע והקשה לא פג במשך שנים. על ההורים לראות אך ורק את טובת הבת לנוכח עיניהם ולרשום אותה במקום שבו היא תהיה רצויה ומקובלת וגם תוכל להגיע להשגים נאים, וכך תוכל לבנות את ביתה על אדני התורה והיראה, ושומה עליהם לבחור את האופציה הטובה מבין האפשרויות הריאליות העומדות על הפרק, וכאמור תוך הקפדה על הדברים הנחוצים לחינוך הטוב והטהור שמהם אין לזוז. וה' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים.

נ.ב. אם כי דברים אלו סובבים הולכים אודות רישום הבנות לסמינרים, חובה עלינו לציין כי עיקרם של הדברים נכונים בהקשר של מציאת חיידר מתאים לילד. גם כאן עלינו לחפש עבור הילד מקום חינוך אשר מתנהל ברוח הישיבות הקדושות, מקום אשר יוכל לכוין את התלמיד לישיבה קטנה מתאימה ובהמשך לישיבה גדולה אשר הולכת בקו אשר התוו לנו רבותינו הגדולים ראשי הישיבות  הקדושות מצוקי ארץ.

פעמים רבות רישום הילד לחיידר הופך להיות מעין אתגר אישי עבור האב שמתאמץ בכל כוחו לרשום אותו למקום הנחשב יוקרתי והוא רואה בזה נצחון אם הצליח וכשלון אם לא צלח הדבר בידו. על האב לדעת כי בנו יצליח אם יהיה במקום הראוי לו ואשר בו הוא רצוי ונאהב, מקום אשר יוכל הילד להתמודד עם בני כיתתו כשווה בין שווים מבלי להרגיש רגשי נחיתות ושאר מיני סבל אשר אין כאן המקום לפורטם. על האב להתעלות על עצמו ולשים ת הצלחתו האמיתית של בנו בראש מעיינו ולא לבקש חשבונות רבים. והעושה כן הצלחתו תהיה בטוחה שהרי הובטח לנו כי "ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה", ואין כאן המקום להאריך, ותן לחכם ויחכם עוד.