שו"ת חנוך לנער ב'

א) בני הלומד בכיתה מהכיתות הנמוכות בחיידר נתפס כמה פעמים כשהוא לוקח כסף מהבית בלי רשות, כיצד עלי לטפל בבעיה?

ב) ילד שמוציא מפיו מילים לא יפות ועושה זאת בכוונה, מה לעשות?

 

תשובה: לצערנו הגדול זו תופעה מצויה, וברור שאין ההורים צריכים להתייחס לילד בגיל שכזה כאל "גנב" ח"ו. צריך לחקור מדוע זה קורה לילד, ולטפל בשורש הבעיה. בדרך כלל תופעה זו נובעת מהסיבות הבאות: א. משטר קפדני יתר על המידה בנושאי הכסף. ב. השפעה מחברים. ג. להיטות מופרזת אחרי ממתק וכיו"ב [שלא ניתן להשיג בבית לפי רצונו של הילד]. כאמור הסיבה הראשונה היא העיקרית, בבתים אלו תמיד מסתירים את הכסף, וכשנותנים אותו, זה רק לאחר אזהרות חוזרות ונשנות, וסופרים את העודף בקפידה רבה, ועושים "עסק" גדול מהכסף, וכשהילד מבקש לקנות משהו או מבקש איזה מטבע "מוציאים לו את הנשמה" עד שהוא רואה צורת מטבע. במקרים שכאלו העצה היא לשחרר את "הלחץ" בנושא הכסף, לתת לילד דמי כיס, וכן כסף כדי שיחסוך בקופת חסכון משלו, ולקנות יחד איתו דברים שיש בהם תועלת [או משחק או ספר]. יש גם לבדוק עם הרבה בחיידר, אם אינו קשור עם קבוצה הלקויה בנושאים אלו וכיוב'. במקרה של להיטות יתר להשגת ממתק וכדו', יש לספק לילד את הממתק במידה סבירה, וגם בנושא זה יש לנהוג במידה אמצעית וסבירה. כמובן שאין להזניח את החינוך ההסברתי, אבל אין לעשות זאת באופן שהילד יקשר את הדברים למה שהוא עשה כרגע, כדי שלא ייחס לעצמו תדמית שלילית של "גנב" ח"ו. יש לנצל זמנים אחרים, לא בסמוך ונראה למאורע של לקיחת הכסף, כדי לדבר באופן כללי על נקיון כפים, וזהירות בממון השני, על ואהבת לרעך כמוך, וק"ו שלא לצער או להזיק, משולב בסיפורים ומשלים, ותן לחכם ויחכם עוד.

2) יש להניח, שהוא עושה זאת כדי להשיג תשומת לב מהורים בראותו שהם מתרגזים וכועסים, ומתיחסים לכך באופן נפרז, ולכן לא צריך לתת לו  את מה שהוא רוצה, ויש לנהוג באיפוק מירבי, עד כדי אי התיחסות, וכשהילד יראה שלא משיג את חפצו, יש להניח שיחדל מכך. אמנם יש לתת את הדעת היכן הוא לומד את המילים הללו. אם אלו מילים ביתיות שכולם יודעים אותם, אזי אין להוסיף על מה שכתבתי. אמנם אם אלו מילים שבאות מהרחוב, יש לבדוק את החברה שלו בחצר או בחיידר. וכן יש צורך בחינוך הסברתי [לא בזמן שאומר את המילים הנ"ל] על טהרת הפה בכלל, ועל ענין הבל פיהם של תינוקות של בית רבן, וכמה שנחשבת תורה ותפילה מפה נקי של ילד, וכמש"כ חז"ל שהעולם קיים על הבל פיהם של תשב"ר שלא טעמו טעם חטא.

 

שאלה:

כל פעם שמתקרב חג הפסח, או חג סוכות, אני נכנס לסיוט וזאת בגלל הילדים. התופעה חוזרת על עצמה בכל יום מימי חול המועד והיא "לאן נוסעים היום"? מה עלי לעשות?

 

תשובה:

הכל ענין של חינוך והסברה. יש לדעת שימי המועד לא ניתנו לשם בילוי, ולא לשם טיול, אלא כדי שישראל יעסקו בתורה, וכמו שמבואר בחז"ל שרבי אבא בר ממל אמר, שאם היה בכוחו היה מבטל את ימי חוה"מ, מפני שהם ניתנו לישראל כדי שיאכלו וישתו ויעסקו בתורה, ועכשיו אוכלין ושותין ופוחזין. וכמובן, שעל ההורים להעביר את המסר הזה, עוד לפני החג כדי להכניס לבית את האוירה הנכונה, ואת ההתיחסות המתאימה לרגל. והמסר העיקרי הוא שזה יום טוב! אמנם מותר במלאכות מסוימות, אבל בעיקרו אלו ימי חג. וחג חוגגים בחיק המשפחה, האמא עם הבנות, והאב עם הילדים בבית המדרש. אפשר לנצל ימים נפלאים אלו להשגת מטרות חינוכיות, לספר על החג ותכניו, ולחוש את האחדות המשפחתית. כמובן שאנו חיים בדור שנמצא כל הזמן על גלגלים, ולכן פטור בלא כלום אי אפשר, ויש לנצל את הנסיעה [אם חייבים] לסבא וסבתא, או אח, וכיו"ב, כמובן, שאפשר לקחת את הילדים לגינה, או איזה פארק [כמובן לפי גדרי הצניעות וכל כיוצא בזה]. אמנם עלינו לדאוג שילדינו לא ירגישו נחיתיים, לעומת חבריהם, ולכן צריך לתת להם חיזוקים, ושיחות מוטיבציה, בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'". עד שיבנו, ששולחננו גדול משולחנם. כמו כן הלימוד עם הילדים, צריך להיות באופן שהוא יהיה נאהב עליהם, ויתכן, שיש להעדיף לפעמים לימוד מיוחד של עניני החג, כדי שהילד לא יהיה נלחץ שכביכול הוא נבחן על לימוד בחיידר, והכל לפי הענין.