שו"ת חנוך לנער א'

בני בן התשע הוא מוצלח ומוכשר ועושה חייל בלימודיו, הבעיה היא שבבית אין הוא נוהג בדרך ארץ כלפי, ולפעמים גם נוהג עמי כשווה בשווה ואינו מקבל מרותי, מה עלי לעשות? (השאלה נשאלה ע"י האב אבל הוא הדין גם כשהיחס לא נכון כלפי האם)

תשובה:

האברבנאל כתב בטעם מצוות כיבוד הורים, שהעניין הוא שהתורה הטילה על האב ועל האם להעביר את עיקרי האמונה, התורה והמורשת לבן, ובשביל כך היא נתנה מצוות וחיובים על הבן כלפי אביו ואמו כדי להגדיר את היחסים ביניהם בצורה ברורה ונכונה שעי"ז יתאפשר שהבן יקבל מהאבא ומהאמא, ולכן התורה נתנה לנו דיני כיבוד ודיני מורא וגם "ארור מקלה אביו ואמו", אמנם ההלכה היא שאב שמחל על כבודו, כבודו מחול (לא על כל דבר מהני מחילה ועיין בפוסקים) אבל אין זה אומר שתמיד כדאי וראוי למחול, ולדעתי זה מה שקורה אצלך, אתה מחלת על כל ההלכות והחיובים שלו כלפיך ולכן הוא מרגיש שהוא שווה לך ונוצרה ביניכם מערכת יחסים כשל חברים או שהוא מתייחס אליך כאל "דוד" וכיוצא בזה, לענ"ד יש לעמוד על עיקרי הדינים של כיבוד או"א ועל עיקרי הדינים של מורא כגון שיש לעשות "הידור" כשהאב או האם נכנסים (ולפעמים עדיף שהאמא תעיר לבן שעלי לקום לאביו וכיו"ב, וכן ההפך) ולהקפיד על סגנון הדיבור של הבן כגון למחות בידו כשהוא אומר לאבא או לאמא אתה לא צודק, לא נכון, וכיו"ב, לחכות תמיד בסעודה שהאב יאכל ראשון ועוד ענינים שהם יוצרים את התשתית המאפשרת את החינוך ומעמידה את הבן במקומו הנכון. כ"כ אני מאוד ממליץ שהאב יהיה גם רבו של בנו, ולא רק שיבחן אותו על מה שלמדו בחיידר וכיו"ב, אלא רצוי מאוד שימצא זמן (פעמיים בשבוע, במשך רבע שעה כל פעם) ללמוד אתו מסכת אבות או בספר אורחות צדיקים וכיו"ב, ולהשתדל שהלימוד יהיה מעניין וייעשה כ"פרס" ולא ככפיה, ודרך לימוד זה להחדיר בו את כל העניינים הנצרכים, ואז הילד מתייחס לאביו גם כרב, ובאופן זה לא יהיו בעיות כנזכר לעיל, ותן לחכם ויחכם עוד.

 

שאלה:

אני מבחין אצל בתי (כתה ח') בנטייה גוברת והולכת לכיוון החיצוני במה שנוגע להופעתה, הדבר בא לידי ביטוי בהתעסקות ממושכת בהופעתה החיצוני, ההתייחסות לבגדים, בושם, וכיו"ב, אני חי בפחד מתמיד שמא היא תתהפך לבת "מודרנית", מה עלי לעשות כדי לעצור את הסחף?

תשובה:

ראשית דבר על האב ועל האם להתפלל ג' פעמים ביום על ילדיהם שיגדלו בתורה וביראת שמיים ובמידות טובות וכמבואר במ"ב סימן מ"ז סק"י, בנוסף לכך צריך לדעת שכתוב ביחזקאל "על כן כל מושל עליך ימשול כאמה בתה" ומצינו בזה לטובה ולרעה, בפסוק "ותצא דינה בת לאה" מביא רש"י (בראשית ל"ד א') בת לאה ולא בת יעקב אלא על שם יציאתה היא נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה שנאמר ותצא לאה לקראתו (ועליה משלו המשל כאמה כבתה), ומאידך בכתובות מצינו בגמ' שבתו של ר' עקיבא נהגה עם בעלה כמו שאמה נהגה עם ר"ע ואפשרה לו ללמוד תורה מחוץ לבית וכתוב שם כאמה בתה, ואמירנן התם רחילא בתר רחילא אזלא. לסיכום, יש השפעה אדירה של האם על הבת בעניינם אלו, והחינוך מתחיל מהנהגת האמא, הבת מבחינה היטב (בפרט כשמגיעה לגיל הבגרות) עד כמה האמא נוהגת בעצמה במהלך של כל כבודה בת מלך פנימה, היא מבחינה איך האמא מתייחסת להופעתה החיצונית לעומת איך שהיא נראית בביתה ועוד כהנה וכהנה.

בנוסף לכך צריך לדעת שהרבה בנות ל"ע ירדו מהדרך מבחינת הצניעות וכיו"ב, מתברר שלא היו יחסים בונים וחיוביים בינן לבין ההורים בכלל, והאב בפרט, על האב לקשור קשרים טובים עפם בתו להתייחס אליה ולהתעניין בה ובצרכיה ולתת אוזן קשבת לבעיותיה ואז ימצא מסילות ללבה גם בעניינים אלו ובעז"ה היא תשמע לו בהיותה אמונה על אהבתו אותה ועל רצונו האמיתי בהצלחתה. דעת לנבון נקל שבבעיות כגון אלו צריך גם לבדוק אם אין הבת נתונה תחת השפעה רעה של חברה או קרובת משפחה או אפילו שכנה וכן לתת את הדעת על ספרים שהיא קוראת וכיו"ב. כמו כן יש מקרים שבהם הבנים והבנות נוטים מדרך התורה והצניעות ופונים לעולמות הזרים לרוחנו בגלל חוסר סיפוק שקיים בעולמם העכשוי ומנסים הם את "מזלם" בעולמות אחרים, ולכן העצה היעוצה היא להתייעץ עם אנשי חינוך ת"ח, ויפה שעה אחת קודם.