חינוך ילדים - כללי

ובאמת אין לך טעות גדולה מזו. הקב"ה הטיל את מצות החינוך על ההורים וברא לשם כך טבעיים מיוחדים הן בהורים והן בילדים, ומה שאבא ואמא יכולים וחייבים לעשות, שום רבי ושום מחנכת בבית יעקב אינם יכולים לעשות. וכמו שאומר הפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". כל מסירת התורה והעברת המסורת חייבת להעשות מאב לבן, ואין מוסדות החינוך למיניהם משמשים אלא כשליחים של ההורים המסייעים בידם בנטל זה, אבל האחריות והעול לחינוך בנינו ובנותינו בהחלט מוטל על ההורים ואין הם בני חורין להשתחרר מכך.

כאמור טעות זו, מביאה אף את ההורים הדואגים לעתיד ילדיהם, להיות רק בבחינת מגיבים למה שקורה עם הילד, וחושבים שתפקידם מסתיים בכך שעליהם לעקוב אחרי התקדמות הילד בלימודיו, לבחון את הילד להתייחס לפתקאות הנשלחות מהחידר, להעניש במקרים של הצלחות. וזו כאמור טעות. חינוך אינו תגובה אלא ענין של יוזמה ושל מהלך והוא חייב להיות משותת על מהלכים ארוכי יטווח ועקביים, ולפי נושאים שונים. כשהבחירה היא בידי ההורים לפי ענינו של הילד, מדותיו וכדומה.

אולם בראשית, עלינו לזכור את אמרתו של האדמו"ר מקאצק זצ"ל, שכאשר נתבקש ע"י אב שלא הצטיין בתורה ובמע"ט, שיתן לו עצה כיצד יגדל את בנו לתורה ולמע"ט, אמר לו האדמו"ר: כל מה שביכולתך להשיג שגם בנך ירצה שבנו יגדל בתורה ומע"ט, ומקרא מלא הוא "והודעתם לבניך" והם יודיעו "לבני בניך".

דעת לנבון נקל, שיסוד היסודות בחינוך הוא, עצם היותם של ההורים בעלי אישיות מחנכת בעצם הנהגתם, גם מבלי להתייחס באופן ישיר לילדים ולחינוכם, עליהם להיות כאלו שהילדים יעריצו אותם הן מחמת ידיעותיהם המפולגות בתורה (האב) ובהלכה (האב והאם). עליהם להיות אנשים עקביים ומסודרים בהליכותיהם ובהנהגותיהם, דיבורם בנחת עם הבריות, משאם ומתנם באמונה, הן שלהם צדק ולאו שלהם צדק, נזהרים בקלה כבחמורה בקיום מצוות ה', הנהגתם בצניעות אף בחדרי חדרים, ושומרים שמירה קפדנית על כל הלכות דרך ארץ בעניני אכילה, שתיה וכד'. אין ספק שאישיות מעוצבת בקפידה של ההורים, תורמת תרוה מכרעת לעיצוב דמותו הרוחנית והאנושית של הילד יותר מאשר כל אמצעי חינוך אחר.

 מאידך, הנהגה אישית של ההורים הסותרת את מה שהם עצמם מטיפים לילדיהם, גורמת לא רק לחינוך שלילי בכל הנושאים שבהם לקויים ההורים, אלא גם גורמת לילדים להיות מבולבלים ונבוכים, מלמדת את הילדים שאפשר להיות נאה דורש ואין נאה מקיים, ומהווה הכשר להיות בחינת "צבועים" אשר אין רע מהם בודאי. ובנוסף לכך, הילדים לא יקחו ברצינות גם את השו"ע עצמו, עד כדי כך שחינוכם יהיה אך ורק חיצוני כדי להשביע את רצון ההורים והמחנכים, ותו לא מידי.

ועתה ניגש למלאכת החינוך בעצמה, ונציג מספר דוגמאות כדי להבחין בין תגובה לבין חינוך. יש הורים שכאשר מתברר להם להוותם שבנם יקירם הוציא שקר מפיו, הם מתמלאים רוגז וכעס, ואז יה המכים את הילד, יש שצועקים עליו, ויש הורים מקוריים ששוטפים את הפה של הילד במים כדי להמחיש לו את הגנות והשלילה שבשקר. ועוד כדומה ממיני התגובות השונים והמשונים. נוכל לומר בהחלט שזה אינו חינוך לאמת.

זוהי כאמור תגובה, והילד יעשה את חשבון נפשו את אכן הצר שווה בנזק ולפי זה הוא ישתדל לכלכל את מעשיו להבא, אבל בראש ובראשונה הוא ישתדל שלא יתפסו אותו!

אבל אין זה חינוך. הרוצה לחנך את בנו כדי שיהיה דובר אמת ומתעב השקר, חייב ליזום שיחות עם בנו מזמן לזמן על אודות מעלת האמת וגנות השקר, וזאת ע"י סיפורים מעניינים, משלים מרתקים, עובדות מגדולי ישראל וכדומה, וזאת מבלי לקשר זאת לעובדה שהילד משקר. וכמובן להתאים הכל לרמתו של הילד. על האב לקחת את ילדו איתו בלכתו לענייניו ולנצר את הדרך לשם סיפורים בנושא זה. וזאת מבלי להטיף ישירות לילד ומבלי לעורר את התנגדותו. עליו לצייר לילד (כמובן לפי רמתו) את הענין של "חותמו של הקב"ה אמת", כמו כן להדגיש את נושא האצילות-הנהגת בני מלכים אשר מילתם מילה והבטחתם הבטחה. ועוד ממיני הרעיונות. על ההורים להקדיש לכך זמן קצוב, ולעסוק עם הילד בנושא זה עד שהדברים יתקבלו.

כמובן שכשהילד נכשל באמירת שקר, חייבים להראות "כעס הפנים" אבל אין זה משמש תחליף לחינוך.

וכן חינוך למניעת דבורי לה"ר ורכילות אצל ילדים, יש הורים המסתפקים בקריאה: לשון הרע! כאמור זוהי תגובה אבל אין זה חינוך. מצד שני נתאר לעצמנו את האב מספר לבנו על כח התפילה של ילדים קטנים שלא טעמו טעם חטא וכמה מקובלת ואהובה תפילתם אצל בורא עולם. ועל מעלת הבל פיהם של תשב"ר שיש בה עדיפות על תורתם של אביי ורבא והכל בגלל שלא טעמו טעם חטא. ואח"כ נתאר בפניהם את מיני העברות הגורמים ללכלוך הפה ואיך תראה התפילה כשהיא מוכתמת ומטונפת ע"י הדיבורים האסורים.

או כלך לדרך אחרת, לצייר בפני ילדו שכל או"א מישראל הוא בנו של הקב"ה כמ"ש "בנים אתם לה' וגו'". וכמה שנואי על האב כשבאים ומספרים לו בגנות ילדיו וכד', ועוד אופנים מאופנים שונים, וכל זאת בהזדמנויות שונות, ומלווה בסיפורים מעניינים, וכמובן תוך כדי הקפדה על דוגמא אישית בכל העניינים הנ"ל, ועל אחת כמה וכמה שעלינו להיזהר מלתת חינוך שלילי כגון כשהטלפון מצלצל: "תגיד שאבא לא בבית". או להבטיח לילדים הבטחות ולא לקיים, וכד' או יש השואלים את ילדיהם על חברים אחרים מהכתה ועל הציונים שלהם, ומה הרבי עשה להם או איך העניש אותם וכד', ועל דרך זה תן לחכם ויחכם עוד.