הגיוס לציון

ברור היה לנו, כי באותה מערכת רוח איננו נלחמים על צביונו של הישוב בלבד, אלא על דמותו של עם ישראל כולו, אין כל ספק כי מבחינה רוחנית סמוכות היום כל תפוצות הגולה על שולחנה של ארץ ישראל, עוד יותר משזו סמוכה על שולחנן מבחינה חמרית. מציון יוצאת היום תורה לכל הגולה ודא עקא מה יהא טיבה של אותה תורה. כלום תורת אמת של משה רבנו ותלמידי תלמידיו או תורת מדוחים של חנניה בן עזור ושמעון בר גיורא. אל ישלה שום צעיר יהודי את עצמו בין שהוא מתגורר בקליבלנד או בבנוס אירס, בשנכחי או באנטרופן, כי אכן מחוסן הוא מפני ההשפעה היוצאת מארץ ישראל. שום צעיר יהודי אם רק לא התכחש כליל לישראל וליהדות, לא יוכל לאטום את אזניו ולהסיר את לבו מלהקשיב לקולות הבוקעים מציון, אם לא במשרין הרי בעקיפין סופו לקלוט אותם ולהתבשם מהם.

ציון בעי דרישה, אמרו חז"ל. זה המשים שנים מתדפקת ציון על פתחי קהילות ישראל בגולה, בתוקף מאורעות נפלאים והשתלשלויות טמירות, אשר קורא הדורות מראש חוללם וסובבם, תחילה התדפקה בחשאי ולבסוף הלמה על הקדקוד בסערת הימים ונוראותיהם. והיהדות החרדית העולמית ראתה את הישוב הישן עומד על נפשו בשארית כוחותיו, ראתה את העולים החדשים מתי המספר שלנו מתגוננים בחרוף נפש ותגיש להם סע של קולמוס ומלל. אי' היו המונות שומרי התורה שחלול ציון צרב באש בלבבם, הדיר שינה מעינהם טלטלם טלטלת גבר אל מקום המערכה לתקן במו ידיהם את בדק בית ה' ולסתום בגופותיהם את פרצות חומת הדת? שאלה נושנה וכאובה זו לא היתה נשאלת בזה אלמלא שעדיין היא במקומה עומדת וכוחה יפה גם לתקופתנו והיא חמורה משהיתה בעבר.

עם הקמת מדינת ישראל, ננהוג כשמואל הרמתי בשעתו, שהיה מזהיר את העם מפני המלכת המלך. אולם משלא נענו לו, הדריך, הורה והרבה מאמצים לבסס את המלוכה על חוקי התורה. פירושו של דבר, כי מלחמה כפולה הוטלה על נאמני התורה ובפרט על הדור הצעיר של הנאמנים: עמידה על גבולות המדינה למשמרת בטחונה ועמידה על משמר קדושת המדינה בתוך גבולותיה. כי כל מי שמאמין בתורת משה ובדברי חז"ל, כל מי שהוא משוכנע כי דברי ימי ישראל אינם ילידי המקרה, אלא שיש יד גדולה וימין רוממה המכוונת אותם, יש עין צופיה להם מראשית אחרית ויש בעל חשבונות המצרף חשבון גדול לקטן, עילה וסיבה לתוצאה, זה יאמין גם כי מלחמה זו היא כפולה, בבחינת שתים שהן אחת. כי מדינת ישראל תהיה מדינה קדושה או שח"ו לא תהיה ולא תכון. ויהיה נא ברור לחברינו שבגולה כי כשם שלא יתכן להגן על גבולות מדינת ישראל ממרחקים, כן גם לא יתכן להגן על קדושתה ממרחקים. זאת ועוד אחרת. עלית רבבות צעירים מקנאי קנאת ה' ותורתו יש בה כדי לחולל מהפכה בישוב, יש בה כדי לגרום למדינת ישראל שתקדש את ה' ברבים, אולם אם חלילה קריאת הגיוס של הברית העולמית לא תמצא את ההד הדרוש ואנו נוסיף להיות פה מעוט מבודד וחסר אונים, יהיה הקולר תלוי בצואר היהדות החרדית העולמית, כי הפקירה את מדינת ישראל לחלל חלילה את השם ברבים ולא על מפירי התורה תחול תלונתנו, אלא על עצמנו בלבד. שלא כדעת הברית העולמית אנו סבורים, כי יש להפנות את הקריאה להתגיסות לעליה אל כל הנוער האגודאי באשר הוא שם ואין אנו מבדילים בין הנוער שבמחנות אירופה ובין הנוער בכרכי ארצות הברית. אין אנו רואים בעליה לארץ ישראל רק פתרון למצוקת היחיד הנמלט מהוותו. העליה של המוני החרדים עיקרה פתרון למצוקת היהדות בארץ ישראל, הצלת התורה בארצה.

גם עם הקמת מדינת ישראל, ועם השתתפות נציגי אגו"י במוסדותי' לא תכרות האגודאיות ברית שלום עם הציונות, שתי התפיסות ושתי ההסתדרויות העולמיות תשארנה נוגדות זו את זו, סותרות אשה את רעותה, כדבר והפיכו. לא תתכן כל פשרה בין עקרון רבונות התורה ובין עקרון רבונות הלאום, ביניהם תהום רעיונית, ללא גשר ומעבר. לכאורה הרי זה מושכל ראשון לכל אגודאי ובכל זאת מן ההכרח להטעימו היום מחדש. אם חוג מסוים המתעטר עדיין באגודאיות, מנסה לגלות את אזני עורכי "על המשמר" (לפי עדות "על המשמר" שלא הוזמה) כי יש להבחין בתוך אגו"י בין החלק הציוני והאנטי ציוני, הרי יש בכך משום סימני שחיתות מוסרית של התרפסות, הפגנת הלויאליות וגם נסיון עלוב לאכל קרוצא דבי "מלכא". משום כך השעה כשרה שנצהיר קבל עם ועדה. כי במדה שאנו הננו אוהבי ציון, הננו גם יריבי הציונות ולא עוד אלא שהיא הגורמת, אהבתנו את ציון מטפחת ומבססת את התנגדותנו לציונות. כל המנסה להציג את עצמו כאגודאי-ציוני, מוליך שולל את הבריות, את האגודאים או את הציונים ואולי את שניהם גם יחד. יריב הציונות החילונית הננו ונשאר גם במדינת ישראל, ודוקא בה ביתר שאת ועוז, מתוך חרדה רבה לקיומה. ועל כך גאותנו ואין זה גורע מאומה מזכויתינו על ארץ ישראל. את זכותנו על ארץ ישראל קנינו לנו ביסורין של אהבתה, בהתקשרותנו אליה בקיום המצוות התלויות בארץ, ובברית הדמים שמאות חברינו העומדים בחזית כורתים עמה היום מחדש. חברינו אלה ברצות ה' ישובו מהמלחמה זקופי קומה, חפשים מתסביך הנחיתות שלקו בו שומרי התורה לרוב, חדורי הכרה עצמית כי כל אשר להם הקריבו למען הארץ והישוב. גם עם תום המלחמה הגופנית, ישארו בתפקידם כחטיבות לוחמות מלחמת הרוח. מלחמת ה' ותורתו. צבא ישראל הראוי לשמו הנשגב ומהם עוד תושע אגו"י בארץ ישראל ותרום קרן היהדות הנאמנה.

צעירי אגו"י בכל רחבי תבל, הענו לקריאת הגיוס! ציון מזעיקה את נאמניה, את אסירי אהבתה, את מקדשי' המתקדשים בקדושתה, הבדלו מטומאת ארץ עמים, הנזרו מתענוגות ומותרות הגולה, עלו לבנות ולהבנות, טעמו וראו כי טובים יסורי ארץ ישראל משלות הנכר. התורה הקדושה מצפה כי תבואו ותשליטוה בערי הארץ ובכפריה. חבריכם לדעה מחכים כי תעלו ותחשלו את שורותיכם, כי תוציאו אותם מבדידותם ותאמצו את זרועותיהם. אל מרגוע למצפונכם לשאלה הנוקבת "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?"