שיר הישיבה

"הישיבה"

 אי שם מעבר לאופק
 בקו האור הנעלם
 שוכן הלב, מעוז הדופק
 פסגת דעת העולם.

 קדושת אמת חופפת
 להתענג בטהרה
 את כל היקום היא עוטפת (נ"א: אופפת)
 ומכאן כל האוירה.

 זהו ראש המגדל
 ובנין מסירת התורה
 הן פה לעולם לא יחדל
 קול המוסר והגמרא.

 הרי כחמה וככוכב שֶׁבֶת
 לא תזוע כמלא הנימה
 ולעולם היא עומדת, רוחה נושבת
 ומלכותה לעד שלמה.

כאן שואפים לְגַדֵל
 דורות בני תורה ומשמריה
 וכל נפש תקבל
 לפי מַאֲוַיָהּ ודרכיה.

והכל כאחד בגילה וחדוה
 ושמחים הדברים כנתינתם מחורב
 והלומד עורג, כוסף, מתוך אהבה
 לקול הנגינה, קול עָרֵב.

והשקיעה בים התורה
 כל רוח משיבה
 זהו משכן האורה
 ושמו אחד הוא, הישיבה.

 באהלי שם ועבר יְסוֹדָהּ
 וכל ימי הֱיוֹת, מאז לא פסקה
 על אף כל גזירות, הִנָּהּ עוֹדָהּ
 בשלשלת הדורות, יצוקה, חקוקה – "הישיבה"

ב.מ.  © כל הזכויות שמורות