בדרכי קנין התורה

ראשית כל ראוי לפרש סגולת ימי הבחרות לידיעה בהירה, כיון שכשרונות העלם בימי הנעורים הם שטחיים וכוללים וככל שמתבגרים מבחינים יותר ויותר במעמקי הענינים ומאידך מתקשים יותר ויותר להכנס לענינים חדשים. הקהלות יעקב המליץ לבחורים ללמוד עניני קדשים לפני גיל עשרים כדי שהמושגים לא יהיו חדשים להם לאחמ''כ, (והחזו''א המליץ לאבות לעבור עם בניהם על כל הש''ס בבלי לפני גיל י''ג, וכן נהג הגר''ח גריינימן שליט''א עם בניו) וכדאי' באבות הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש הלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק וכדאחז''ל שבת כ''א ב'  והא גמרה, נ''מ לגירסא דינקותא.

וראה רבות במכתבי האבי עזרי על כך שבזמני הבחרות נחוץ להשיג ידיעה יסודית רחבה בסדרי נשים נזיקין אשר בלעדי זה לא תתכן גם חדירה לעמקי הענינים וכן הנהיג הגר''ג אדלשטיין שליט''א, שמענו בשם הגר''י שפירא שחידד את הדברים על כך שהופכים את הסדר בכך שבחורים צעירים מנסים לברר ענינים בעוד שאין כוחותיהם וכשרונותיהם מסוגלים ומתאימים כ''כ לזה בשעה זו, וכשמגיעים לכולל כאברכים ומכירים בחסרון הבקיאות הבהירה מקדישים את כחם לשינון בעוד כבר עבר זמנם המובחר לכך ובקושי רב נחקקים הדברים בליבם.

דברים אלו נחוצים גם ללומדים יקרים אשר מוצאים טעם בסדרי רכישת הבקיאות יותר מאשר בלימוד העיוני אף שראשי הישיבה מניחים את הדגש על הצלחת העיון ממטרות החינוך שנכיר בליבנו כי אין ערוך לעמל התורה, ובאמת כן הוא שמוטלת עלינו החובה להשריש בליבנו אשר אך העמל הוא העבודה המעולה המהפך את הגשם לרוח והגוף לנפש ולזה מכוונת כל שאיפתינו, אמנם בד בבד נחוץ לדעת כי כחות העיון מתפתחים רק בגיל מאוחר יותר ומטבע יצירת הבורא ית' ימצאו הלומדים בשנות הבחרות טעם יותר בריבוי הידיעות מאשר בבירור הגדרים ושמות חלות הדינים.

נשאל א' מגדולי התורה מתלמיד אחד על סדרי הלימוד והשיב לו כי לא שייך תשובה בזה, כי לומד הבקיאות ושמח ונהנה בזה ימצא בעיונו טעם עפר, והמתענג בעמל העיון ימצא בבקיאות שטחית טעם עפר. עכ''ד.

אמנם צריך זהירות יתירה מהפרזה בלימוד מה שטבעו חפץ כי חלק נכבד מהחלטה זו נובע ממדת העצלות שהיא ההזנחה את זרם החיים למסלולו ולהרגלו, והלומד כן אינו מתפתח ומונע מעצמו תורה הרבה, ומי שיקשיב לעצת רבותיו והדרכתם יזכה לטובה הרבה.

בגמ' ע''ז י''ט א' אמר רבא לעולם ליגרס איניש ואע''ג דמשכח ואע''ג דלא ידע מאי קאמר, ופרש''י שאין רבו יודע לפרש לו כלום, שנאמר גרסה נפשי לתאבה גרסה כתיב ולא כתיב טחנה, ופירש''י מרוב תאותי לתורה הייתי שובר לפי היכולת אע''פ שאיני טוחנה הדק ליכנס בעומקה, מבואר כאן שבחו של הלימוד השטחי ביותר שגם הוא מדרכי קניית התורה, ובכתבי הגר''ש גריינמן זצ''ל כתוב לאמר שהחזו''א הי' מזרז מעולם להרבה לשנן הש''ס אע''פ ששיננו בלי עיון כי הי' אומר שלא יתכן שלא יקלט הרבה דברים ע''י האמירה גרידא וזו עשירות גדולה, ובאמת היו רואים אח''כ התועלת שהי' לאלו שעשו כן עכ''ד. ומאידך סיפר הגר''ש אויערבאך על נזר בקיאי דורינו הגרי''ש אלישיב שליט''א כי ידוע שבצעירותו למד כל מסכת כשנתיים כדי שיהי' כל דבר בהיר וברור, ובתחילת השינון צריך עמל להתרגל לסכם כל דבר ולסדר ולהבהיר, וכשהדברים בהירים הם נחקקים בזכרון ומתקיימים יותר.

אין ברצוני להתעלם משיטות הלימוד המתפרסמות בזמננו כדי להועיל לזכרון, ואציין כמה מהם, שיטת חבורת ש''ס (ת''ד 50155 י''ם 0527624449 025871819) היא לחלק את הפעמים של הלימוד הראשון באופן כזה, לחזור פ''א למחרת פ''א אחרי שבוע ופ''א אחרי ג' חדשים, ויסוד ענינה הוא סדר קליטת המידע במאגרי המח זכרון קצר טוח וזכרון ארוך טוח. שיטת בני יהודה (089740537) סימנים, יסוד ענינה הוא לסכם בקיצור בהיר כל חלק בגמ' כדי לאפשר חזרה מהירה על תמצית דפים רבים, וקרובה לזה שיטתו של הרב אלחנן כהן מב''ב בספרו תמצית סוגיות ועניני הש''ס, אמנם יש להעיר על כל המושג של שיטות המיועדות לזיכרון כי בבסיסם עומדת הכרה של ניצול הכוחות המקובלת בלימוד חכמה בגוים אשר תכליתה הוא בידיעת החכמה וא''כ ראוי להקל ולקצר את דרכי רכישת החכמה, משא''כ בלימוד התורה הקדושה אין לנו חפץ אלא לעמול בתורה שזה רצונו ית', וא''כ אין לנו נ''מ באמת אם נדע את הגמ' בלימוד ד' פעמים או בלימוד ד' מאות פעמים, כיון שהתכלית היא הלימוד בעצמו, אלא שממצות ידיעת התורה יש מקום להשתדל גם לשפר את הזיכרון אבל לא ''לחסוך'' בהשקעה ובלימוד, מבחינה זו עדיפה שיטת הרב יהושע כהן בספרו כרם יהושע (025381946 0504101112 וביום ו' 025000915) שבעצם היא מסירות נפש יותר מאשר שיטה, ויסוד ענינה הוא סיכום השקו''ט בע''פ אחרי כל קטע ד''פ ואחרי כל עמ' או כל סוגי' ד''פ ובלימוד התוס' ד''פ ובשישי שבת עוד ד''פ, ובכל פעם לנסות להבין את חילוקי הדעות, וקרוב לזה כתב החזו''א באיגרתו לתלמידו הגרא''י ויינר זצ''ל בעל ה''שארית יעקב''. אשר הסיבה העיקרית בסדר הלימוד שצריך זהירות יתירה לעשות העיקר לעיקר והוא העיון בבירור הכללים והפרטים שבכל סוגיא שיהי' המשא ומתן שגור ושנון, לזכר את ה''לכאורה'' ואת המסקנה את ההלכות הודאות ואת אלה שנותנים מקום לדיון, עי' בקוב''א ח''א אג' ב', ושמעתי מהרב יהושע כהן כי כשהציעו את שיטתו לפני הגראי''ל שטיינמן שליט''א אמר בחכמתו וכי תחשוב שהמחבר עשה כל מה שכתב כאן, עכ''פ יראה כל אחד להוסיף בלימודו ככל האפשר ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

למעשה שאלתי הרבה בקיאים וידענים גדולים במה זוכים לכך, ואמרו לי כי הדרך היא בשינון תמידי בלתי נפסק לחזור ולחזור ולחזור, ואציין כמה מגדולי דורינו שזה דרכם, האגרות משה חזר מאות ואלפי פעמים על כל חלקי מחלקי התורה כחד מקמאי, הגר''ח קניבסקי שליט''א חוזר בכל שנה ש''ס בבלי וירושלמי וכל דברי חז''ל, ועוד רבים כהגר''מ זילבר חוזרים ש''ס בבלי בכל שנה, ושמעתי מהגר''ש אויערבאך שיש מקור בחז''ל לחזור לכה''פ פעם בשנתיים, (והוא בתנדב''א א''ז פט''ז י''ז) ואמר הגרי''ש אלישיב שליט''א על א' הגדולים שפעם היה בקי יותר אלא שנתרשל קצת בלימודו ו''בתורה אין חכמות'', וכן לשון הרמב''ם בה' ת''ת פ''א ה''י עד אימתי חייב אדם ללמוד תורה עד יום מותו שנא ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח.

להשלים היריעה אבאר שהזיכרון אינה יחידה לעצמה בחיי האדם, אלא הדבר תלוי בכל עניניו, האם הוא קרוב לחכמה או רחוק ממנה, ובזמן שבהמ''ק קיים ושכינה שרוי' בישראל היינו קרוים לחכמה ועסוקים בעניני', ועתה הסתאבנו ונשתקענו בגשמיות ובעיני יצר הרע עד שאין תורה, ומ''מ לפי קטנות בחינתינו עלינו להשתדל בכל הסיבות המביאות אל החכמה וידיעת התורה דבלא זה ודאי שלא נזכה, יסוד הדברים, בקובץ אגרות חזו''א ח''א אגרת כ' כתב להזהר מאוד מאוד מאכילת תענוג אשר בטומאת הנפש של מלוי התאוה באכילת תענוג הוא אבי אבות הטומאה ומן השפלים מאוד מעכבים את הלימוד עכ''ד. ובכלל זה כל תאוה גשמית וכלשון המקרא ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם למען תזכרו, וכן מבואר במגילה ו' ב' דלאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא, ובודאי לא יזכה לס''ד אלא מי שמקיים חובותיו אליו ית' ביר''ש בענווה במידות טובות ובכל חלקי עבודת האדם וכבר ביארו לנו בספרים הרבה מיסודות העבודה.

מקום מיוחד קובעת לה עבודת התפילה כמ''ש בנדה ע' ב' יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו שנא' כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ואמרו שם דבלא הוא לא סגיא, ושמעתי מא' מגדולי התורה סגולה לזכרון על משקל דברי רש''י בע''ז ח' א' אם הי' משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת, להוסיף בלישנא דקרא (כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מועטים) ולומר בחונן הדעת קרא ''צור תעודה חתום תורה בלימודי'' ולכוון בהתחננות שהשי''ת יחתום ויצור בלבי דברי תורתו, וידוע כי החזו''א בצעירותו הי' בוכה מאוד בתפילותיו על לימוד התורה ועבודת ה', עד שהי' מכונה בסטויפץ ''הבוכה'' וראה בקובץ אגרותיו ח''ג אג' קנ''א דברים מלהיבים את הלב בזה.

עוד נקודה נתבאר בספר זכרון להגר''ח קניבסקי שליט''א כי יש דברים טבעיים המועילים לזכרון והמפסידים אותו וראוי להקפיד עליהם כי כדאי היא האמונה בדברי חכמים להשפיע עלינו רוב ס''ד טובה וברכה- אין טוב אלא תורה.

נסיים בדבר התכלית, סוף כל האדם, כי עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים אשר יאמר לו עמוד וערוך מה שקרית ומה ששנית, וכ' הגר''א שנותנים לכ''א ק''פ ימים לומר ד''ת במתיבתא דרקיעא, ושם אומרים אשר מי שבא לכאן ותלמודו בידו, וכל המבחנים והמסייעים בעוה''ז אינם אלא עזר והכנה למבחן הגדול שבעוה''ב, וצריך זהירות שלא להפוך את האמצעי למטרה, ולחיות כך שרצון הידיעה ביום שאחרי המבחן לא ייפחת במאומה מיום שלפניו כיון שהתכלית והכונה אחת היא, ויה''ר שנזכה לעשות שליחותינו באמונה לשוב לצור מחצבתינו בידיעה שלימה שהשלמנו את תפקידנו באמונה ושמחת עולם על ראשינו.