סוד קיום עם ישראל היא הבנת התורה הערֵבה

סוד קיום עם ישראל היא הבנת התורה הערֵבה

מאת: רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל

יש להתבונן שבהרבה ממצוות האדם הסובבים את סדר יומו כתוב בהם זכר ליציאת מצרים, ואילו לגבי חג הפסח, כל המצוות שנאמרו בו זהו ממש הצילום והתרגום של יציאת מצרים גופו, וחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים, ועל כל זה המצוות מראות...

ממשאו של מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצוק"ל משנת תשמ"ב בחנוכת הבית לישיבת "בית אליהו" ישמח משה.

 

יש להתבונן שבהרבה ממצוות האדם הסובבים את סדר יומו כתוב בהם זכר ליציאת מצרים, ואילו לגבי חג הפסח, כל המצוות שנאמרו בו זהו ממש הצילום והתרגום של יציאת מצרים גופו, וחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים, ועל כל זה המצוות מראות.

וכל אחד צריך להתבונן איך היתה יציאת מצרים, אחרי מאתים ועשר שנים שעבדו בפרך, לא יום ולא לילה, תבן לא נתן להם ולבנים תתנו, יותר ממה שבן אדם יכול בכוחו, להביא ולעשות לבנים אף שאין נותנים לו חומר הגלם לכך, אבל כך היתה הגזירה. וסבלו סבל שאי אפשר לתארו. היה במצרים מקור הטומאה, שנקראת טומאת מצרים, תועבת מצרים. כל פינה, כל איש ואשה היו מלאים טומאה ותועבות, ומתוך כל טומאת מצרים נשארו נקיים וזכים, שלא פגעה בהם הטומאה, לא התבוללו ולא התערבו עם כולם, לא שינו את לשונם ולא שינו את לבושם, הכל כמו שירשו מיעקב אביהם ע"ה.

איך זה יתכן, מהו הכח שנתן להם זאת, איזה כח אנושי יכול לעשות זאת. דמצד אחד היו המצרים חופשים שאין מעצור לפניהם, ומאידך הגזירה של "כל הילוד היאורה תשליכוהו", שהמצרים רדפו והרגו ושחטו ועבדו בהם בפרך, ובכל זאת עם ישראל נשארו קיימים ושלמים.

ועוד, גם עם ישראל יצאו ממצרים רק מעט, וכמש"כ בפסוק "וחמושים עלו בנ"י מארץ מצרים", ויש דעה בחז"ל שרק אחד מחמישים עלו, דהיינו תשעים ושמונה אחוז לא יצאו, רק שני אחוז ממאה יצאו ממצרים, והם היו הנקיים בעם, איך זה.

אלא דהסוד שלנו זהו דברי חז"ל, שבזמן שיוסף הזמין את אביו לגור במצרים וקבע לו שיגור בארץ גושן, כתוב בפסוק "ואת יהודה שלח לפניו" ופרש"י בשם חז"ל קודם שיגיע לשם שלח את יהודה שיתקן לו בית מדרש שמשם תצא הוראה. קודם שהיו שם אנשים, לפני בואם כלל, הדבר הראשון שהיה זה ישיבה, חדר, בית ספר חרדי, זה היה היסוד של האומה, וזהו סוד קיומם בכל אותן שנות השיעבוד. ומבית ההוראה שהקים יהודה ינקו את כח קיומם.

מפני שאנו בני ישראל יש לנו דרך אחרת איך להתקיים. אנו לא בחרב ולא בחנית, לא בהתנחלויות ולא בשטחים. יש לנו דרך איך להתקיים, ע"פ חז"ל שמימות אבותינו לא פסקה ישיבה מהם, אאע"ה זקן ויושב בישיבה, יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה, זהו מה שירשו לנו אבותינו. אברהם אבינו היה יחיד בעולמו, נתאר לעצמנו היו מלכים ושרים ומשפחה שכולם היו נגדו, כל העולם היה נגדו, ואברהם אבינו יחיד בעולמו שדרש רק אחדות השם, השליכוהו לכבשן האש ומסר נפשו על קדוש השם, גלה מארצו ונתנסה בעשרה נסיונות ועמד בכולם. זוהי הירושה שלנו, שאנו יכולים להיות יחיד בעולם, וקיומינו ע"י התורה שמחזקת ומעמידה אותנו להיות לעם סגולה. את יהודה שלח לפניו לגושן, שלחו לתקן ישיבה ובלי זה יכולים להיות עם, אבל לא עם ישראל, עם ישראל זה רק עפ"י התורה וזוהי תרבותינו. כי מה היא תרבותינו, אנגלית, צרפתית, גרמנית? התרבות שלנו זה החז"ל, הגמרא הקטנה הזו, היא התרבות שלנו, ואם אנחנו עוזבים אותה אין לנו שום שם, איבדנו את שמנו כעם וממילא אנו מתבוללים. וסוד הקיום הוא ההתחברות ללימוד התורה שנוסכת שמחה עצומה בלב הלומדים ומביאה אותם להעמיק ולהתחזק ביתר שאת בלימודה. 

יחיד מתוך מליונים צריך חיזוק, כי אם לא, יטמע ויתבולל, כך אומה בין שבעים זאבים – ישראל בין אומות העולם גם צריכים חיזוק, איך להשאר בתור עם ישראל ומה מקיים אותנו. לא הבניינים, יש בניינים יותר יפים בפאריז, יש בניינים יותר מפוארים באסטנבול ובניו יורק ובכל מקום, יותר גדולים ויותר יפים. אנחנו לא יכולים להתחרות עם כל האומות בזה, ובמה אנו יכולים להתגאות ולהתחרות באומות העולם, רק בתורה שלנו ובמוסר שלנו. ובלי זה רואים עד היכן אפשר להגיע, לעשות ע"ז מאיזה משחקים, חושבים שזה כבוד וקיום לעם ישראל אם ינצחו בכדור סל באיזה מקום, הזהו קיומנו וזה מחזקנו? הם בטלנים ואנו הבונים. מיהו הבונה של עם ישראל, חז"ל אומרים שכל שרי האומות נתקבצו אצל בלעם וביקשוהו שיקלל את עם ישראל, אמר להם צאו וראו אם יש תינוקות שמצפצפין בביהמ"ד לא תוכלו להם. אם יש עוד בימד"ר, אם יש עוד חידר, עוד חינוך העצמאי אי אפשר לנצח אותנו, וזהו סוד קיומנו.

ובכל מקום שמתקיימת ישיבה זה היסוד של קיומנו, על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ומהו תורה, לא תורה שמונחת בקרן זוית, שמונחת בארון וקוראים בה רק בשבתות ובשני וחמישי, תורה זה מה שלומדים בה ומקבלים את המוסר שלה. אין לנו במה להתבייש במוסר התורה, היא הייתה הראשונה שכתבה את כל המידות הטובות בזמן שכל אומות העולם היו עובדי עבודה זרה וגילולים. והתורה קבעה למעלה מארבעת אלפים שנה "ה' אלוקינו ה' אחד". 

יש בחז"ל שבשלשה דברים נתנה התורה, באש, במים ובמדבר. באש דכתיב "השמע עם קול אלוקים מדבר אליו מתוך האש ויחי", רק האומה הישראלית יכולה להראות דבר כזה שבכל מצב שיש, אנו שומעים את דבר ה'. במים, היינו קודם קריעת ים סוף שמצד אחד היו המצרים ומצד שני הים, וקפצו לים מתוך האמונה בה' ית', וזה הטביע בעם את הכח הזה. ובמדבר, זהו מקום שאין בו כלום, אין אפי' ד' אמות ושום דבר, ואנחנו עברנו דבר ששום אומה ולשון לא עברו ועשו כזאת, שאנחנו יכולים להתקיים בגלות אלפי שנים, עם גזירות ורדיפות והריגות, ואנחנו ב"ה חיים וקיימים, מפני שיש הבטחה של הקב"ה.

ואנחנו צריכים להמשיך בזה ולא ברעיונות אחרים, לא בשיטות אחרות, אלא בשיטה הישנה שלנו שירשנו מאבותינו, תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, זוהי ירושה לנו ואנו צריכים להחזיק בה, להיטיב הבנתינו בה ולשקוד על תלמודה יומם וליל.

ויש לקוות שהקב"ה יעזור שכל מקום תורה יהיה לו קיום והמשך לעולמי עד, ולא תיפסק ישיבה מישראל.