עומק הבנת התורה

איתא במדרש (במדבר רבה יט, ח) "שאל עכו"ם אחד את ריב"ז אילון עובדיא נראין כמו כשפים אתם מביאים פרה ושורפין וכותשין אותה ונוטלין אפרה ומזין עליו ב' או ג' טיפין ואומרים טיהרת, א"ל ראית אדם שנכנסה בו רוח חוזית ומביאין לו עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת, א"ל ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך הרוח הזה רוח טומאה מזין עליו מי נדה והוא בורח, לאחר שיצא א"ל תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר, א"ל חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חקת התורה". 

נמצינו למידין שבאמת יש לפרה אדומה מהלך להבינו בטבע וכפי שביאר ר' יוחנן בן זכאי לאותו הנכרי, אמנם אמר ריב"ז לתלמידיו שאין זו הנקודה הפנימית של פרה אדומה, אלא יסודה "חוקה חקקתי ואי אתה רשאי לעבור עליה", דהיינו כך עלתה ברצונו יתברך וקיום המצוה הוא קיום רצונו. כי התורה היא לבושים ולבושים שונים, והעומק האמיתי זה קיום רצונו יתברך.

יסוד זה חייבים אנו לדעת בגשתנו להבנת התורה. דומה בעינינו כאילו ואנו מבינים ויודעים את התורה, אך באמת מחובתינו להבין שעדיין אין זה עומק התורה, כי התורה היא בלא תכלית, ורק ניתן לנו איזה גישה מסוימת להבנת התורה, וכשם שניתן לאותו עכו"ם הבנה בענין פרה אדומה, אבל בהבנה האמיתית של פרה אדומה לא נגע, כן כל הבנתנו בתורה היא רק הבנה בלבוש התורה, אבל אין זו התורה האמיתית, וכל אחד לפי מדריגתו יש לו הבנה בתורה. ותורה עצמה היא ללא תכלית.

וידועים דברי האבות דרבי נתן (כה, ב) ר' אליעזר שאמר שאילו כל הימים דיו וכל העצים קולמוסים וכל האנשים לבלרים לא היו יכולים לכתוב את התורה שלמד מרבותיו, ואע"ג שר"א למד מרבו במשך זמן מוגבל, וא"כ היאך יתכן שבאותו הזמן לא יוכל לכתוב את אותה התורה שלמד באותו הזמן. 

ולדברינו יש לבאר, שכוונת ר' אליעזר היתה כיון שתורה עמוקה ללא תכלית, וכל אחד יש לו הבנה כפי מדריגתו. ולכן לו היינו באים לכתוב את עומק התורה כפי שהיה לרבו לא היו יכולים לכותבה בשום אופן, לפי שמדריגת רבו היתה מעל מדריגתו, א"כ עומק הבנתו  היתה מעל הבנת התלמיד, והיינו דנתבאר שהתורה מורכבת מלבושים שונים וכל אחד לפי עומק הבנתו נוגע רק בלבוש, והנקודה הפנימית העמוקה ביותר היא רצונו יתברך.

וכבר כתב הלוצאטו "וצריך שתדע כי כל מעששה ד' נורא הוא ורחב ועמוק לאין תכלית כמו שנאמר "מה רבו מעשיך ד'" (תהלים קד, כד) והקטן שבכל מעשיו יש בו כ"כ מן החכמה הרבה והעמוקה שא"א לרדת לעומקה לעולם, והוא ענין הכתום מאד עמקו מחשבותיך, והנה עתה אין מעשה ד' מובנים לנו כלל, אלא שטחיותם הוא הנראה והתוכן מסתתר ואין התוכן הזה נראה כלל שכולו רק טוב ולא רע וכו', אך התיר לבוא נראה ונשיג הכל וכו' להיטיב לנו באחריתנו". 

ודוגמא וו עלינו להבין בענין התורה, שכל מה שנראה לנו בתורה הוא רק שטחיותו אבל העומק האמיתי הוא רק רצונו יתברך. וזה ביאור "יחוד" שאין כלום מלבד רצונו יתברך.

וכן נראה להבין בענין התפילה, שהנה אנו מבינים תפילה כפשוטה בצורתה אשר ניתנה לנו. ובאמת התפילה עמוקה לאין שיעור. וכתב ע"ז הגר"ח בנפש החיים (שער ב, פרק יג) כי באמת בעומק פנימיות כונת התפילה אין אתנו יודע עד מה, כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונת התפילה מרבותינו הראשונים ועד האחרון הרב הקדוש איש אלוקים נורא האריז"ל אינם בערך אף כטפה מן הים כלל נגד עומק פנימיות עומק כוונות אנשי כנה"ג שהיו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים, דלא איתי אנש על יבשתא שיוכל לתקן תקון נפלא ונורא כזה

לכלול ולגנוז במטבע תפילה קבועה וסדורה בנוסח אחד התקונים של כל עולמות עליונים ותחתונים וסדורי פרקי המרכבה, ובכל פעם שמתפללין נגרם תקונים הדשים וכו' שמעת שתקנוה עד ביאת הגואל לא היה ולא יהיה שום תפילה דומה לחבירתה, וכל יום לחבירו שלפניו ואחריו, ולכן ארז"ל (חגיגה ט, ב) מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל קריאת שמע או תפילה, וכזו נמצינו למידין שאין אנו יודעים ומבינים מהותה של תפילה, כי אנו רואים רק את הלבוש החיצוני הנגלה לעינינו ולכן אנו רואים מטבע תפילה רגיל ושוה לכולם, אבל את הנקודה העמוקה הנמצאת בתפילה ואת התקונים בכל העולמות שתפילה עושה איננו יודעים כלל, והיינו דנתבאר שהתורה והמצוות עמוקים ורחבים לאין שיעור הרבה יותר מכפי הבנתינו הדלה שאין לנו רק את הלבוש החיצוני.

יסוד זה חייב להורינו בינה בכל עניני הנהגות הבריאה, אף שהעולם מתנהג בדרך סיבה ומסובב ונראה כי יש מהלך בטבע, הרעב בעת שאוכל נעשה שבע, ואילו כאשר לא יאכל ימות ברעב, וכן בעת שטורח לפרנסתו ימצא ממון וכדומה, מכל מקום עלינו לדעת שאין זהו האמת, וכל הסיבות הנראות לפנינו הם רק לבושים, וכשם שנתבאר בתורה שכל הבנתנו רק שטחית ואינה נקודת האמת, כן אף בעניני העולם כל מושגינו והבנתינו הם רק חיצוניים ואינה האמת האמיתית.

לו היה יסוד זה ברור לנו היה כל מהלך חיינו משתנה. כי עלינו להבין שאיננו יודעים מאומה מהנהגת השי"ת, ועלינו לעשות חובתינו במה שנצטוינו להאמין בהשי"ת, ויותר מזה אין עלינו לדעת, שבין כך איננו מבינים הנהגתו יתברך. ומחובתינו לעשות רק מה שנצטוינו. וזה ביאור מצות עשה "תמים תהיה עם ד' אלוקיך" (דברים יח, יג) וכתב הרמב"ן "שנייחד לבבינו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמיתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו וכו', אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא אלוקי האלוקים עליון על הכל היכול בכל", והיינו שהכל עושה הקב"ה ואין הסיבות גורמות מאומה, וכשם שאמר דוד המע"ה (תהלים קלא, ב) "אם לא שויהי ודממתי נפשי כגמול עלי אמו", כשם שאין התינוק יודע מאומה רק שדי אמו כן אין עלינו לדעת רק את רצונו יתברך, ובודאי שקשה מאד להגיע להכרות אלו, אך בראותנו פרשה זו וכהמבואר, שאף את התורה איננו יודעים ומבינים, ועלינו לעשות רק כפי רצונו יתברך, ומלבד זאת איננו צריכים לעשות, נוכל ללמוד מזה אף לכל הנהגתינו שאנו צריכים רק לעשות רצונו יתברך, ומעשינו ופעולותינו חייבות רק להתאים לרצונו יתברך.

ודברים אלו חייבים להיות מושרשים אצלנו, כי הכרה זו היא תכלית כל האדם, וכתב הרמח"ל (דעת תבונות, עמוד יד) "כי אמת שהיו בני אדם להיות זוכים במעשיהם ומכירים את האמת ועוזבים ארחות השקר של עולם הזה ברצותם להתקרב אל בוראם וזה בהיותם יודעים ומבינים כבר שכל מה שהוא היפך מן הדרך אשר צוה ד' אינו אלא מכלל סוג הרע וכו', בעת שיכיר יסוד זה שרק רצונו יתברך הוא הטוב, וכל אשר מראה היפך מזה אינו אלא רע, וניתן לאדם רק לבחינה כדי שיכיר את האמת, הרי כבר הגיע אל האמת ויהיה זוכה במעשיו. כי זו לבדה העיקר הנדרש מחובת האדם בעולמו.