הבנת התורה היא כח העמל

וקשה היכן זה מרומז בפסוק של אם בחוקותי תלכו, וכן לקמן אם בחוקתי תמאסו שלא תהיו עמלים בתורה, היכן נראה הדבר במקרא זה.

ועיין במד"ר שכ' ע"ז זה מה שאמר דוד (תהילים קיט, נט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשבתי הלך לבית פלוני למקום פלוני ורגלי היו מוליכות אותי לבית המדרש. וצ"ב מה שייך זה להא דבחוקתי תלכו, וגם לכאורה זה סותר דברי רש"י שביאר מחמת שתהיו עמלים בתורה.

אולם עיין בספר אור רש"ז להגה"צ רש"ז מקלם זצ"ל שביאר דברי המדרש בביאור נפלא, דמה דאם אוהב ומתוק לו הוא עושה זאת בטבע לא צריך לחשוב על זה, אלא רצונו ותשוקתו ממשיך אותו לעשות זאת, אבל מה שאינו חושב לעשות אלא משום שצריך לעשות זאת מצד שכלו, אז צריך מחשבה ע"ז, ודוד המלך אמר שאצלו היו הדברים הגשמיים צריך לעשות ולחשוב ע"ז כדי לעשות, אבל דברים הרוחניים בטבע היה עושה בלא לעורר במחשבתו כדי לעשות זאת, וזה מה שאמר המד"ר שכן צריך להיות אצלכם בחוקותי תלכו ע"ד זה.

ולפי"ז י"ל דשניהם היינו חדא, וחדא דאית ביה תרתי, דבר שאם רוצה בטבע הוא עושה זאת בכל כוחו ומשקיע בזה עמלו ויגיעו, ואם ילמד את התורה ויעסוק בה להבין דבר דבור על אופנו ישיקע כל מרצו להבנת עומק התלמוד, והטעם שאינו עמל על דברי תורה הוא מפני שאינו לפי טבעו ורצונו הגמור, וזו הבחינה על חשיבות שאתם מחשיבים את התורה אם התורה זה עיקר נותנים לתורה עיקר עמלו וכתיב (איוב ה, ז) אדם לעמל יולד.

ובגמרא סנהדרין (צט, ב) איני יודע אם לעמלו של תורה או לעמלו של דרך ארץ ת"ל וכו', ומבאר המהרש"א שאין הכוונה לומר דס"ד דאדם נולד בשביל לעסוק בדרך ארץ, דאיך אפשר לומר כן, הרי בודאי שכל תכלית הבריאה היא התורה, אלא הכוונה כיון שצריך לעסוק בדרק ארץ אולי שניהם הם עיקר, ת"ל וכו', והיינו דהתכלית היא שצריך להשאר התורה והד"א הוא טפל כמ"ש חז"ל ברכות הראשונים עשו תורתם ארעי ומלאכתם קבע, זה וזה לא נתקיימו בידם, והיינו ששני עיקרים אינם יכולים לישמש בערבוביא, ואם עושה ד"א עניני עוה"ז לעיקר, ע"כ דהתורה היא טפלה אצלו ואין עושים זה לעיקר שהתורה תהיה אצלו תשוקת החיים, וכמש"כ החובת הלבבות כשם שאי אפשר להתחבר בכלי אחד אש ומים יחד, אי אפשר שיתחבר בלב אחד אהבת עוה"ז ואהבת עוה"ב, אהבה לשני הצדדים כאילו לא יתכן, ומשום כך מתחילה התורה אם בחוקותי תלכו שיהיו עמלים בתורה כי זה מעיד והיא בחינה על מה שהוא עיקר אצלכם, וגם כשהוא עמל בתורה עי"ז נשרש בקרבו האהבה לתורה כמו שאמרו חז"ל אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו, כדאיתא בגמרא ב"מ פרק המפקיד, ופירש רש"י מתוך שעמל בהם כי ע"י הוא נקשר כמו אהבת האב והאם לבנים הוא מפני שהשקיעו בהם הרבה יגיעה צער, כל זה מוסיף באהבתם לפרי בטנם, ומשום כך באה התוכחה ע"ז כי זה יסוד ושורש הרע אשר ירדו מטה מטה. ובגמ' נדרים שנינו, על מה אבדה הארץ שלא ברכו בתורה תחילה, ופירש הר"ן בשם הר"י שלא החשיבו את התורה והיינו כנ"ל, שלא היה אצלם עיקר, וזה כמש"כ בפרשה אם בחוקותי תמאסו שלא תהיו עמלים בתורה, והיינו כשהתורה לא תהיה אצלכם חשוב לעמול בזה, ומזה באו כל הצרות, ולהיפך אם אדם עמל בתורה באים כל הברכות הללו לאדם.