התפקיד של בן הישיבה

לאחרונה אירעו כמה מקרי חולי קשים להורי תלמידים בישיבה, ובני הישיבה בערבותם ההדדית ביקשו למצא רעיון לחיזוק בישיבה, שיהיה הדבר לרפואתם. 

הללו חשבו על רעיון והחליטו לשאול בקודש את ראש הישיבה, הם הציעו לפניו לעשות סדר מיוחד בימי שישי בזמן הקיץ הארוכים הבאים עלינו לקראת הזמן הבא, קודם קבלת השבת, רבי אהרן לייב ששמע זאת, נענה מיד ואמר, שידוע הוא שקבלת השבת מבעוד מועד כמוה היא כערובה להצלה ממקרים קשים, וכבר אירעו דברים שבזכות זה ניצלו אנשים מרפואה לישועה. 

ראש הישיבה דיבר על כך בבואו לישיבה בפני הרבים, והוסיף שבהיות ומדובר בישיבה של תלמידי חכמים כפי שנודעו לרבים, אין מתאים יותר שיקבלו על עצמם את השבת בסדר לימוד מיוחד שייערך קודם השבת, כשהוא מציע שרבע שעה מזמן הסדר יעסקו הבחורים בלימוד הלכות שבת, וכך גם יתחזקו בהלכות שבת, וגם יקבלו את השבת מוקדם מתוך לימוד קבוע. 

הדברים עשו הד בישיבה, ורבים רבים ביקשו להצטרף לסדר הלימוד הייחודי שיתחיל בישיבה בזמן הקיץ הבעל"ט. 

 

שיחתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א בישיבת "נתיבות חכמה" 

לקראת סיום זמן חורף תשע"א - בסיום מסכת יבמות

 

עיקר התפקיד של בן הישיבה לידע שההצלחה מתנת שמים היא

 

במד"ר ויקרא ג' ה' אמרינן, אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות, שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני, בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לכהן הקרב את אלו, א"ל המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום, א"ל אדני כהן גדול ארבעה אני צד בכל יום, ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי, נטלן והקריבן, נראה לו לאגריפס בחלום קרבן של עני קדמך - דהיינו שקרבנו של העני נתקבל יותר ולא שקדמו בזמן.

והמשיך המדרש, שלח ואמר לכהן גדול, לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום, א"ל אדוני המלך בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לי הקרב לי את אלו, אמרתי לו המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום, אמר ארבעה אני צד בכל יום, ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי לא הי' לי להקריבן, א''ל יפה עשית כל מה שעשית, עכ"ל. 

והנה אגריפס לא עשה כדין משום שזכותו לעשות מצוות ויכול להקריב כמה קרבנות שרוצה, אבל אינו רשאי לומר לאחרים שלא יעשו מצוות, ולא יקריבו קרבנות של אחרים, וכן הכהן גדול לא עשה כדין, דאע"פ דתנן ביומא [יד, א] כהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש, מ"מ אין לו רשות לא לתת לאחרים להקריב, דהוא ממונה להקריב, ולא שלא להקריב, אלא דמסתמא פחד מהמלך וחשש מסכנת נפשות, ומשום כך לא רצה להקריב. 

והנה צ"ב, מה אגריפס הבין לאחר שסיפר לו המעשה יותר מלפני כן, הרי כבר מתחילה ידע שמדובר בעני, שהרי הראו לו בחלום קרבן של עני קדמך, וידע מה"ט שצריך לרחם על עניים, ואעפ"כ הוא שאל לכהן גדול למה עברת על מה שאמרתי, ולמה לאחר שסיפר לו כל המעשה אמר לו - יפה עשית, מה התחדש לו עכשיו.

ונראה בזה, דהנה אדם בכל מצב שנמצא אוחז שהוא צודק, ומה שיש לו מגיע לו, ואדרבה הוא חושב שמגיע לו יותר ממה שיש לו, והנה רגילים לחשוב ד'כחי ועוצם ידי' זה רק כשאדם סומך על כלי נשק וכדו' שיש לו, ובכך מראה מהו כחי ועוצם ידי, אבל האמת היא דכל אדם החושב שיש לו כי הוא מוכשר ומוצלח, ואחרים שאינם מוצלחים אין להם את מה שיש לו, זהו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. 

והנה העני הזה שאמר לכהן אם אין אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי, האמין שחייו הם בזכות הקרבנות, דאל"כ למה אמר לו אתה חותך פרנסתי, וכי אם לא יקריב היום שתי תורים תחתך פרנסתו, והכהן גדול ראה שאדם זה מרגיש שכל חייו הם בזכות הקרבנות שמקריב, ואע"פ שמקריב רק שתי תורים, מ"מ הוא חי רק בזכות המצוה. 

וזהו שהראו לאגריפס שצוה שלא יקריבו קרבנות של אחרים, שאינו יכול להשתוות עם כזו מסירות למצוה, דהעני הרגיש שזה כל חייו, והנה העני הי' יכול לחשוב שיתפוס יותר מארבעה תורים כל יום, אלא שלא הוצרך יותר, דרצונו הי' לקיים מצוה להקריב, ולעצמו הי' מסתפק במועט - בשתי תורים הנשארים, והרגיש שכל חייו הם בזכות המצוה שמקריב התורים לקרבן. 

ומשום כך אגריפס הודה ואמר לכהן, יפה עשית, דמסתם עני הרוצה להביא קרבן לא הי' מתפעל, אבל מאדם כזה המוסר עצמו לגמרי, ומרגיש שכל חייו הם רק לקיום המצוות, גם אלף קרבנות שיקריב לא מגיעים לזה, והבין בכך למה קרבנו של העני קדמו. 

ונמצא לפי"ז דלהיות עני אין הכונה דוקא למי שאין לו כסף, אלא הכונה להרגיש שאין לו שום דבר חוץ מהקב"ה, ומה שיש לו אינו בגלל שהוא עצמו מוצלח או מיוחד, אלא הדברים שמחזיקים אותו הם התורה והמצוות, והם הנותנים לו את כל מה שברשותו.

והנה מצינו בכמה פסוקים שדוד המלך אמר על עצמו הרבה פעמים שהוא עני, וגם בזה יש לתמוה, וכי דוד היה עני בממון, אלא שהרגיש שאין לו דבר מדיליה, ותלוי הכל בהקב"ה, ואינו זז כלום בלעדיו, והכונה לעניות זו, ולאו דוקא למי שאין לו ממון. 

ובזאת צריך לידע, כי כשמרגישים כך, מורידים הרבה עניני מחלוקת ושנאת חינם, משום שמרגיש שאין לו כלום, וכל מעלותיו הם נתינה מהקב"ה, וכל חייו הם בזכות התורה והמצוות, וללא זה אין לו כלום, והמתמסר להרגיש כך זה עני אמיתי, ועל זה צריך לעבוד כל אחד באורחותיו, ואפילו אגריפס הבין ואמר לכהן גדול - יפה עשית, דהוא יכול להביא אלף קרבנות, אבל לא יכול להשתוות למדרגת העני הזה המביא קרבן דל, דכנראה לא יכול להגיע להרגיש שבזכות זה הוא חי. 

וזהו העיקר מה שתובעים מהאדם, ובכך הוא מאושר מי שמגיע לזה, ויש לידע שכל עבודת המדות תלויה בזה, דכל המדות הרעות הם כתוצאה ממחשבה שהכל 'אני', והוא מוצלח ותמיד צודק, אבל אם ירגיש שכל מה שיש לו, זוהי מתנת חנם, וחייו הם בזכות התורה והמצוות בלבד, הכל נראה אחרת.

ובסוטה [ה, ב] איתא אריב"ל בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה, שבשעה שביהמ"ק קיים, אדם מקריב עולה שכר עולה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות כולם שנא' זבחי אלקים רוח נשברה. 

ומעתה מתבאר, דבכדי להיות רוח נשברה, לא צריך ח"ו להיות בצרות, אלא כשמתמסרים ומרגישים שתלויים הכל בהקב"ה, יכולה להיות רוח נשברה כמו העני, א"כ כל מה שחז"ל אומרים בשבח עניות, אין המכוון משום שאפשר להפקיר הנכסים ולהיות עני, אלא צריך להיות עני ברוח להרגיש כך שהכל מאתו יתברך, ותלוי אך ורק בקיום התורה והמצוות. 

 

***

 

דברי חיזוק ממרן ראש הישיבה שליט"א לתוכנית סדר קבלת שבת לזמן קיץ הבעל"ט 

 

חז"ל אומרים עניים שבארץ ישראל מפני מה מתעשרין - בזכות המעשר, בבבל - בזכות שמכבדין את החכמים, בשאר מקומות - בזכות שמכבדים את השבת, והגמרא מביאה מעשה שהיה קצב אחד שהיה עושה כ"כ הרבה פעולות ונתעשר הרבה, ובמה הוא זכה לכך - בזכות השבת, ואנחנו גם כן צריכים חיזוק בזה.

בבני ברק היתה משפחה שהיתה לה צרה גדולה, ועשו והפעילו לכך שיקבלו שבת חצי שעה לפני השקיעה, מוקדם יותר מהזמן, והיתה להם ב"ה הטבה, אבל גם בלא זה צריך חיזוק. 

וגם בשבת עצמה צריך לשמור כל הדינים בזהירות ובדקדוק, והתומים אומר שאחד שאינו יודע הלכות שבת על בוריין, אי אפשר לא יכשל לא רק באיסור דרבנן, אלךא אפילו באיסור דאורייתא, ומוכרח הוא לדעת הלכות שבת.

אם כל אחד כמה שיהיה באפשרותו ללמוד הלכות שבת, ולהזהר מלעשות דברים האסורים בשבת, כל אחד צריך לעשות את זה, זה דבר חשוב עד מאד, שאפילו באיסורין דאורייתא אם אינו יודע הלכות שבת, אפשר להכשל. 

וודאי טוב מאד להתחזק בקבלת שבת, וכל אחד אפילו אם הוא יכול במשך רבע שעה, צריך ללמוד בו הלכות השבת, ובזכות זה הקב"ה יעזור שכולנו נזכה לכל הטובות ולא יהיה שום רע, ונזכה במהרה לגאולה האמיתית בב"א.