חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

בנושא: חינוך ילדים

על ההורים והמחנכים, לחנך את ילדיהם ותלמידיהם, להזהר מאד מאד בכבוד כל אדם. כגון, שלא לדחוף את האנשים באירועים שונים ולתת להם זכות קדימה. לא להתנפל על האוכל בשמחות ובקידושים ולתפוס מקומות ישיבה, כשאין די מקום למבוגרים. כמו כן, יש לחנך את ילדי החדרים ותלמידי ישיבה קטנה שכבר הגיעו למצוות, שלא לתפוס את העמוד בבית הכנסת בלי רשות הגבאים, לא לקרוא בתורה מבלי ליטול רשות וכד', ושלא לתלוש מודעות, ובכלל שלא יתנהגו כ"בעלי בתים", ולזכור ש"בנין נערים סתירה". ולכן מי שרוצה שבניו יגדלו מיושרים במדות טובות ובענוה, שידאג שבניו לא יהיו להוטים אחר תפילה לפני העמוד, שלא יתבלטו יתר על המדה, לא יתרברבו ביחוסם, וכד', ותן לחכם.
*
"טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו" ולכן על ההורים לחנך את הילדים להרגלים קבועים, ולהקפיד על זמני שינה, יקיצה, ואכילה, לחזור הביתה בזמן מהחידר או מבית הכנסת, להשגיח על נקיון הבגדים, ושהילדים יהיו מסודרים הן בלבושיהם והן בשאר העניינים. וכל זה מחנך למדות טובות, לציות ולקבלת עול מלכות שמים.
*
תלמידי חכמים ואנשי שם, ובעלי משרות תורניות חייבים להשגיח בקפידה על בניהם ובנותיהם ולעקוב אחר הנהגתם ומידותיהם, כי פעמים רבות עלולים האנשים ליחס את חוסר הדרך ארץ ושאר עניני חוצפה של אותם הילדים, לחוסר חינוך של הוריהם, ונמצא שם שמים מתחלל. כי האנשים יאמרו שלא איכפת להם מהנהגת ילדיהם או שיאמרו שניחא להו בזה ואינם רואים בכך חסרון.
*
תלמידי חכמים מופלגים וציבור בני התורה שבניהם לומדים בחדרים או בישיבות קטנות, חייבים לנהוג כבוד רב ברבנים, במשגיחים ובמלמדים של בניהם, ואצ"ל בראשי הישיבה או במנהלי החדר. ואפילו אם לדעתם שגה המלמד בהבנת הסוגיא, או שהמשגיח טעה ביחסו לילד, מכל מקום את הבקורת שיש לו, עליו להשמיע באזני המלמד או המשגיח, אבל בשום פנים ואופן אין להשפיל את כבוד המחנכים בעיני הילדים, ודין גרמא לכל אבות נזיקין ולהרס הילדים.
*
על ההורים לנהוג בכבוד במורות של בנותיהם ובמנהלות בתי הספר ואל להם למתוח עליהם בקורת בנוכחות הבנות, וכן לא ללעוג לרמתן של המורות או לאי יכולתן להשתלט על הכתה וכד'. טענות ענייניות יש להפנות אך ורק לכתובת המתאימה ולא לעשות זאת באזני בנותיהן, ושכנותיהן. בכל האופנים הללו יכול להתחולל שם שמים כשנודע על יחסם של ההורים. וזאת מלבד איסורי לה"ר שיש בדבר והנזק החינוכי אין לשער.
*
מסתברא, שלהורים יש בהחלט דין ת"ח כלפי ילדיהם וע"כ חייבים הם מאד להקפיד על הנהגתם בתוך הבית, הן בהתמדת הלימוד והן בצניעות, בהלכות דרך ארץ באכילה וכד'. וכן עליהם לשמור על מוצא פיהם, לא להפר הבטחות, ולהזהר מאד מדיבורים אסורים, כמו לה"ר, רכילות, אונאת דברים וכד'. ויש להם מאד לחוש שלא יתחלל ש"ש אצל ילדיהם, ובפרט כשההורים הם אברכים ובני תורה.
*
על ההורים לתת דעתם על כך כי הילדים למדים מהם ולכן אין עליהם לשאלם שאלות שיכולות להביא את הילד ללמוד שמותר לדבר לה"ר. כגון, ששואלים אותו איזה תעודה קבל ילד זה או אחר, או את מי המורה הענישה וכדומה, וגם יכולים להביא אותו לידי גאוה, ע"י שאלות מסוג זה.
*
פעמים שהילד למד מהוריו שמותר לשקר. כגון שעונים בטלפון שאבא לא בבית, כשהוא בבית. או, שאומרים לילד לומר למורה תירוצים שקריים, או כותבים פתק עם שקר למורה. וכן קורה שמחנכים אותו לעבור על לאוים כגון שאומרים לילד למה לא החזרת לו, וע"י כך מרגילים אותו לעבור בלא תקום (להשיטות שיש לא תקום לא רק בממון, ואכ"מ).
*
על ההורים לדעת שאוכל שיש בו שאלות של כשרות לא נותנים אותו לילדים כי מזיקים להם בכפליים. גם בעצם טמטום הלב הנגרם מהאוכל, וגם, שמחנכים אותם שאפשר להקל בכשרות.
*
אדם ניכר בכיסו, ולכן צריך תשומת לב גדולה שלא לחנך את בני הבית, שהממון מעל לכל ח"ו. ולכן אין עליו להתרגז או לכעוס בעניני ממון, ולחנך תמיד על פי הכלל שיותר צריך ליזהר שלא יזיק משלא יוזק.
*
חובה מוטלת על ההורים, לדעת מי ומי הם החברים של ילדיהם, ולדאוג שיחזרו לביתם מיד עם תום הלימודים. כמו כן, עליהם לבקר את ספרי הקריאה של ילדיהם, ולהרגילם שלא יהיו להוטים אחר הקריאה כי אי אפשר לספק כל כך הרבה ספרים כשרים. באשר למשחקי המחשב למיניהם, אפשר לקרוא עליהם: "רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה", וראוי שלא להכניס כזאת לבית, כי ילד השקוע ראשו ורובו במחשב, רחוק הדבר שיגדל לתלמיד חכם. ובדיעבד, חייבים לבקר את אותם המשחקים לבל יהיו בהם תכנים שליליים ומזיקים.
*
על האדם לדעת שאין ביכולתו להסתיר את עצמו בפני אשתו וילדיו. ולכן עליו לקחת בחשבון שלמדים ממנו וח"ו שיהיה חוטא ומחטיא את בני ביתו ואדרבא, עליו לשמש דוגמא אישית לכל מה שהיה רוצה שיהיה בילדיו. ולכן עליו להיות תמיד שקוד על התורה בביתו, ולא לבטל זמנו ח"ו. וכן עליו לברך מתוך סידור בקול רם ולהזהר בכל הברכות שמוציא מפיו. וכן עד"ז בכל עניני המצוות, ותן לחכם ויחכם.
*
חובה מוטלת על האב להיות למופת ולדוגמא בעניני הזהירות מדיבורים אסורים, לחנך למידות טובות, לא להוציא שקרים מפיו, לא להבטיח ואח"כ לא לקיים, ועוד ועוד, ואי אפשר לפורטם כי רבים הם. והחכם עיניו בראשו. גם נדרשת הקפדה גדולה בעיני צניעות ודרך ארץ, וח"ו מלגלות גופו בבית, וכן להקפיד על צורת האכילה והשתיה ואפילו אם סבור שאין איש רואהו. וק"ו שלא להחזיק בבית דברים שאסור להחזיקם, אע"פ שסבור שאין ילדיו יודעים מזאת.
*
רצוי מאד שלא להתערב בויכוחים או מריבות בין ילדים, מלבד להציל ילד מהמכים אותו. ומ"מ אין להכות ילדים זרים ולא לפגוע בהם בשום צורה וגם לא לצעוק עליהם, אלא אך ורק לפנות להורים או למחנך. כמו כן, אם הילד מתלונן על ילד אחר שמכה אותו או מציק לו, יש לפנות להורים ולא לעשות דינא לנפשיה ולפגוע בילד זר.
*
תלמידי חכמים ובני תורה אל להם להזניח ח"ו את נושא חינוך ילדיהם. וע"כ עליהם להתענין אצל המלמדים מפעם לפעם אודות מצבו של ילדם ובפרט אם הילד מתקשה בלימודיו או אינו חלק בהנהגתו. ועצם ההזנחה, גורמת פעמים לחילול השם. [מלבד הנזק עצמו, שמי ישורנו]. וכן אשת חבר צריכה להשתתף באסיפות הורים ולהתענין על מצב בתה.
*
אם הילד מבקש אישור מהוריו על סיבה להעדרות מהלימודים, או על אי עשיית שיעורים וכן פתק כדי להשתחרר ממבחן או להשתחרר מהלימודים מוקדם, יש לתת אך ורק אישורי אמת, כי פעמים שהשקר עבידא לגלויי. ואם ההורים הם בני תורה, יש לחוש ח"ו לחילול השם.
*
יש לחנך הילדים הקטנים לבל ילעגו ח"ו לאנשים אומללים, חולי נפש או נכים ר"ל. וכן המלמדים והמורות חייבים לתת דעתם לכך. וראוי ללמדם, כי כל אדם נברא בצלם, ומי יודע איזו נשמה מסתתרת מאחרי הגוף הפגוע והמיוסר.
*
בני ישיבה או בנות סמינר הנוסעים בהסעה מאורגנת לחתונה וכדו' חייבים להקפיד על התנהגותם בזמן הנסיעה לבל יחללו ש"ש כלפי הנהג החילוני, וק"ו שאין עליהם לצפות בסרטי וידיאו ולשמוע רע-דיו. כמו כן ילדי התתי"ם ובנות ביה"ס היסודי היוצאים לטיולים צריכים לקבל הדרכה מהמחנכים על התנהגות נאותה הן בזמן הנסיעה והן במקום הטיול עצמו, וכן להקפיד לא ללכלך את האוטובוס, לא להשליך פסולת מבעת לחלונות וכן במקום הטיול עצמו לשמור על נקיון המקום ולאחר האוכל לאסוף את שאריות המזון ולהשליכם לפח האשפה.
*
אותם הרוצים לנוח בשבת בשעות הצהרים ולשם כך שולחים את הילדים לשחק בחצר וע"י כך מפריעים את מנוחת השכנים ואחרים, לא יפה הם עושים, ועתידים ליתן את הדין על גזל שינה. ואם הם בני תורה, יתנו את הדין גם על חילול השם.
*
בני תורה חייבים להשגיח על ילדיהם לבל ישחיתו ויפגעו ברכוש הציבור או ברכוש פרטי, ומאד מצוי הדבר לפני חג השבועות שילדים משחיתים עצי נוי ופרחים בגינות ציבוריות. וכן לפני ל"ג בעומר, שלוקחים עצים מכל הבא ליד. וכן לפני חג הסוכות, שפוגעים בעצים כדי לקחת סכך. כמו כן עליהם להשגיח על ילדיהם שלא יעשו מדורות סמוך לבניני מגורים הן בל"ג בעומר והן בערב פסח, דיש בזה גם סכנה וגם גרימת נזק ע"י העשן לבתי הסביבה, ואצ"ל שגם הילדים עצמם מסתכנים.
*
המבוגרים ההולכים עם ילדיהם לגינות ציבוריות או לפינות חי שנועדו לרווחת כלל הציבור, חייבים לשמור על ילדיהם לבל יחבלו או יפגעו במתקנים, ולבל יציקו לחיות או יאכילום דברים המזיקים להם.
*
ראוי למחנכים ולהורים למנוע את ילדיהם מלהטריד נהגי מכוניות העוברים בחוצות העיר בימי הפורים [או בט' באב] וזאת כדי למנוע חילול ה' מנהגים חילוניים, שלא מבינים את פשר מעשיהם.
*
בזמן לויות ר"ל יש למנוע במידת האפשר את חסימת הרחובות ולתת מעבר למכוניות.
*
יש להורים ולמחנכים למנוע את הילדים והנערים מכל אותם מעשי קונדס או התעללות ברגשות הציבור החילוני, כי כל המעשים מעין אלו מגיעים במהירות לאמצעי התקשורת ומכפישים ברבים את כלל ציבור היראים.
*
ילדים חרדים המכנים בכיניי גנאי יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות, כגון שקוראים להם גויים, מחללים שם שמם כי הבריות אומרות שותא דינוקא או דאבוה או דאימיה. וכן אין לומר על יהודים ימח שמם וכד' ויש לחנך לכך את הילדים. כמו כן יש להשגיח על הילדים לבל ילכו להשתתף בהפגנות, כי דין גרמא לכמה וכמה נזקים, מלבד שמתרגלים שם להתפרעות ולשובבות, ואחריתם מי ישורנו
*
יש למנוע מהילדים נסיעות באופנים, כי בעלי האופניים מתחברים גם עם חברים מקולקלים בעלי אופניים. והנסיעה הלוך ושוב ללא מטרה, מחנכת להתפרקות, למדות רעות ולאגרסיביות וכד'. וכן מונעת הילדים מעדינות הנפש וממדות טובות הנחוצות כל כך לעבודת ה' וללימוד תורה
*
יש לחנך את הילדים בקטנותם לבל יקראו קריאות גנאי לעברם של ערבים, וכן לא לכנותם בכנויים שונים, כי חביב האדם שנברא בצלם, וח"ו מלהכשל בכך, כי זה נחשב לחילול ה' כלפי הגויים שהוא חמור ביותר [ואין זה שייך לחובת הזהירות מהם].

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד