תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
מצוות ניחום אבלים
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
א. פסק הרמב"ם (הלכות אבל פרק י"ד א'): "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים וכו'... ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות".
מצוות ניחום אבלים היא בעיקר לדבר עם האבלים ולעזור להם להתגבר על האסון וכך מצינו בדברי הפוסקים.
ב. בספר שבולי הלקט (הלכות שמחות סימן י"ג) כתב: "וקשה לרבנו לישב כמחריש, כי מה תנחומין יש לשתיקה, ופותח ומדבר לאבל דברי תנחומין כזה ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכי מה חסד הוא זה שמשלם לאיש כמעשהו פורענות הוא זה אלא כמעשהו מעסקי גופו ומעמלו אתה משלם גמולו ונוטל בניו וגידוליו כדי לכפר לו והוא פדיונו וזה חסד גדול שאתה גומל לבריות עד כאן דברי רבינו שלמה ז"ל"
ג. ובספר השל"ה הקדוש (הגהות למסכת פסחים - נ) כתב: "להראות מעלה יתירה בענין ניחום האבלים, דהיינו להראות לו פנים, ויש ללמוד מזה שלא די בניחום לבד, אלא גם כן ידבר ניחומים וידבר לאבל דברים טובים עד שישמח ויהיו פניו יפות".
ד. בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ה' סימן כ') כתב: "הנה פשוט דהמצווה לנחם אבלים, אינו רק זה שמברכים אותו שהמקום ינחם אותו היינו שיתן לו חיזוק להתנחם. דבזה לבד אין האדם מתנחם ונעשה שקט ברוחו, שזהו עיקר התנחומין שחייבה תורה. אלא כדמצינו בחברי דאיוב שבאו אליו לנחמו, שהרבו לדבר אליו, וכן אליהו, והקב"ה בעצמו, עד שנשקט רוחו עליו".
ה. אולם בפרישה (יורה דעה שצ"ג ג') על דברי הטור "ויושבים שם שעה אחת" כתב: "מדלא כתב שיושבים ומדברים דברי ניחומים אלא לבסוף כתב, שאומרים, השוכן בבית הזה ינחמך, יש קצת סמך לניחום אבלים שלנו שעל הרוב אין האבל מתחיל לדבר כלום, רק נכנסים ויושבים מעט, ואומרים ה' ינחמך עם שאר אבילי ציון דיש לתמוה וכי זה נקרא תנחומי אבלים, וזה יש קצת ראיה דהכניסה והישיבה לכבוד מקרי ניחום אבלים"
בספר המנהיג (מסכת שמחות עמוד תשיד) פסק שבשעת הניחום אבל מסב בראש, והביא ראיה מספר איוב פרק כ"ט: "אֶבֲחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם" וסיים שם: "אבל לעתיד לבא מהו אומר ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר, וכתיב: "והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם, ישאו הרים שלום וגבעות בצדקה".
א. פסק הרמב"ם (הלכות אבל פרק י"ד א'): "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים וכו'... ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות".
מצוות ניחום אבלים היא בעיקר לדבר עם האבלים ולעזור להם להתגבר על האסון וכך מצינו בדברי הפוסקים.
ב. בספר שבולי הלקט (הלכות שמחות סימן י"ג) כתב: "וקשה לרבנו לישב כמחריש, כי מה תנחומין יש לשתיקה, ופותח ומדבר לאבל דברי תנחומין כזה ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכי מה חסד הוא זה שמשלם לאיש כמעשהו פורענות הוא זה אלא כמעשהו מעסקי גופו ומעמלו אתה משלם גמולו ונוטל בניו וגידוליו כדי לכפר לו והוא פדיונו וזה חסד גדול שאתה גומל לבריות עד כאן דברי רבינו שלמה ז"ל"
ג. ובספר השל"ה הקדוש (הגהות למסכת פסחים - נ) כתב: "להראות מעלה יתירה בענין ניחום האבלים, דהיינו להראות לו פנים, ויש ללמוד מזה שלא די בניחום לבד, אלא גם כן ידבר ניחומים וידבר לאבל דברים טובים עד שישמח ויהיו פניו יפות".
ד. בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ה' סימן כ') כתב: "הנה פשוט דהמצווה לנחם אבלים, אינו רק זה שמברכים אותו שהמקום ינחם אותו היינו שיתן לו חיזוק להתנחם. דבזה לבד אין האדם מתנחם ונעשה שקט ברוחו, שזהו עיקר התנחומין שחייבה תורה. אלא כדמצינו בחברי דאיוב שבאו אליו לנחמו, שהרבו לדבר אליו, וכן אליהו, והקב"ה בעצמו, עד שנשקט רוחו עליו".
ה. אולם בפרישה (יורה דעה שצ"ג ג') על דברי הטור "ויושבים שם שעה אחת" כתב: "מדלא כתב שיושבים ומדברים דברי ניחומים אלא לבסוף כתב, שאומרים, השוכן בבית הזה ינחמך, יש קצת סמך לניחום אבלים שלנו שעל הרוב אין האבל מתחיל לדבר כלום, רק נכנסים ויושבים מעט, ואומרים ה' ינחמך עם שאר אבילי ציון דיש לתמוה וכי זה נקרא תנחומי אבלים, וזה יש קצת ראיה דהכניסה והישיבה לכבוד מקרי ניחום אבלים"
בספר המנהיג (מסכת שמחות עמוד תשיד) פסק שבשעת הניחום אבל מסב בראש, והביא ראיה מספר איוב פרק כ"ט: "אֶבֲחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם" וסיים שם: "אבל לעתיד לבא מהו אומר ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר, וכתיב: "והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם, ישאו הרים שלום וגבעות בצדקה".
