תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
היתר טומאת כהנים
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
א. התורה התירה לכהן להיטמא לשבע קרובים כנאמר :"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו: (ויקרא פרק כ"א).
ב. אולם במסכת נזיר (מ"ג ב') נאמר: "אמר רב חסדא אמר רב: נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו, מ"ט? אמר קרא: "לאביו", בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר".
וכן פסק הרמב"ם בהלכות אבל (ב' י"ד) "אין הכהן מטמא לאבר מן החי מאביו ולא לעצם מעצמות אביו, וכן המלקט עצמות אביו אינו מטמא להן אף על פי שהשדרה קיימת".
ג. ובשולחן ערוך (יורה דעה שע"ג) הוסיף המחבר: "אפילו חסר ממנו כל שהוא". "חסר ממנו כל שהוא, אפי' הוא מונח אצלו, אינו מיטמא לו, שאינו מיטמא אלא לשלם".
ופתחי תשובה (שם) הוסיף: "דאם נמצאו התכריכין שלימים והדבר ספק אם הוא שלם או מפורק האיברים תלינן להקל ומטמא לו ואם הדבר ידוע שנתפרקו אבריו אע"פ שכל אבריו מונחים בתוך הארון אינו מטמא לו כדעת המחמירים בזה".
הש"ך (שם) באר: "כשחסר לאחר מיתה - או כשחסר בשעת מיתה כגון שחתכו ראשו שאינו עכשיו כמו שהיה בחיים ולא קרינן ביה לאביו.
ד. אם נחסר אבר בחיים. כתב המחבר: "ויש מי שאומר דהני מילי כשחסר לאחר מיתה, אבל אם חסר ממנו אבר בחייו, ומת, מיטמא לו, אע"פ שאינו שלם".
ה. אם חסר אבר פנימי. דן בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט' סימן מ"ח) בענין זה: "דהנה בדומה לשאלתו ראיתי שכבר נשאל הגר"מ פיינשטיין שליט"א בספרו "אגרות משה" חיו"ד סי' רנ"א, והוא: על אודות אם יכול כהן ליטמא לאחיו שעשו לו ניתוח בחלל גופו אף שהוא חסר והשיב להתיר".
אולם בשו"ת "שבט הלוי" (חלק ג' קס"א) פסק שחיסרון של אבר פנימי נחשב למת חסר שאין להיטמא לו: "ולענין חסרון מבפנים אחד מאברים הפנימיים הנה פשטות הש"ס והלכה משמע דאין חילוק בזה וגם חסרון מבפנים נקרא חסרון לעניין זה".
ו. נחסר רק דמו.
פסק בשו"ת "שבט הלוי" (שם)שחסרון דם לא נחשב לחסרון. "ולענין דם פשוט מאד דלא הוי חסרון לנידון דידן רק חסרון בעצם או באבר"
להלכה :
1. אם נחסר חלק חיצוני מגוף המת, אפילו כל שהוא, בשעת מיתה או לאחר מיתה, אסור לכהן להיטמא לו.
2. אם נחסר חלק חיצוני מהמת מחיים, כתב "גשר החיים" שנכון להחמיר ולא להיטמא לו.
3. אם נחסר איבר פנימי בין מחיים ובין לאחר המוות, פסקו ה"אגרות משה" וה"ציץ אליעזר" שמותר להיטמא לו. אולם לדעת ה"שבט הלוי", אסור להיטמא לו.
מתנדבי זק"א בעבודת הקודש, המטפלים בנפטרים במצבים שונים וקשים, אם מדובר במשפחת כהנים, יש להסב את תשומת ליבם להלכות אלו.
א. התורה התירה לכהן להיטמא לשבע קרובים כנאמר :"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו: (ויקרא פרק כ"א).
ב. אולם במסכת נזיר (מ"ג ב') נאמר: "אמר רב חסדא אמר רב: נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו, מ"ט? אמר קרא: "לאביו", בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר".
וכן פסק הרמב"ם בהלכות אבל (ב' י"ד) "אין הכהן מטמא לאבר מן החי מאביו ולא לעצם מעצמות אביו, וכן המלקט עצמות אביו אינו מטמא להן אף על פי שהשדרה קיימת".
ג. ובשולחן ערוך (יורה דעה שע"ג) הוסיף המחבר: "אפילו חסר ממנו כל שהוא". "חסר ממנו כל שהוא, אפי' הוא מונח אצלו, אינו מיטמא לו, שאינו מיטמא אלא לשלם".
ופתחי תשובה (שם) הוסיף: "דאם נמצאו התכריכין שלימים והדבר ספק אם הוא שלם או מפורק האיברים תלינן להקל ומטמא לו ואם הדבר ידוע שנתפרקו אבריו אע"פ שכל אבריו מונחים בתוך הארון אינו מטמא לו כדעת המחמירים בזה".
הש"ך (שם) באר: "כשחסר לאחר מיתה - או כשחסר בשעת מיתה כגון שחתכו ראשו שאינו עכשיו כמו שהיה בחיים ולא קרינן ביה לאביו.
ד. אם נחסר אבר בחיים. כתב המחבר: "ויש מי שאומר דהני מילי כשחסר לאחר מיתה, אבל אם חסר ממנו אבר בחייו, ומת, מיטמא לו, אע"פ שאינו שלם".
ה. אם חסר אבר פנימי. דן בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט' סימן מ"ח) בענין זה: "דהנה בדומה לשאלתו ראיתי שכבר נשאל הגר"מ פיינשטיין שליט"א בספרו "אגרות משה" חיו"ד סי' רנ"א, והוא: על אודות אם יכול כהן ליטמא לאחיו שעשו לו ניתוח בחלל גופו אף שהוא חסר והשיב להתיר".
אולם בשו"ת "שבט הלוי" (חלק ג' קס"א) פסק שחיסרון של אבר פנימי נחשב למת חסר שאין להיטמא לו: "ולענין חסרון מבפנים אחד מאברים הפנימיים הנה פשטות הש"ס והלכה משמע דאין חילוק בזה וגם חסרון מבפנים נקרא חסרון לעניין זה".
ו. נחסר רק דמו.
פסק בשו"ת "שבט הלוי" (שם)שחסרון דם לא נחשב לחסרון. "ולענין דם פשוט מאד דלא הוי חסרון לנידון דידן רק חסרון בעצם או באבר"
להלכה :
1. אם נחסר חלק חיצוני מגוף המת, אפילו כל שהוא, בשעת מיתה או לאחר מיתה, אסור לכהן להיטמא לו.
2. אם נחסר חלק חיצוני מהמת מחיים, כתב "גשר החיים" שנכון להחמיר ולא להיטמא לו.
3. אם נחסר איבר פנימי בין מחיים ובין לאחר המוות, פסקו ה"אגרות משה" וה"ציץ אליעזר" שמותר להיטמא לו. אולם לדעת ה"שבט הלוי", אסור להיטמא לו.
מתנדבי זק"א בעבודת הקודש, המטפלים בנפטרים במצבים שונים וקשים, אם מדובר במשפחת כהנים, יש להסב את תשומת ליבם להלכות אלו.
