תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
הזכאים לטפל בנפטר
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
אנשי קודש, העוסקים כל ימות השנה בטיפול בנפטרים ורואים בכך זכות גדולה לעסוק במצווה חשובה זו, נתקלים לעיתים במצב שאנשים אחרים שאינם קשורים, לא לחברה קדישא ולא למתנדבי זק"א, מבקשים לעסוק בנפטר זה או אחר מכל מיני סיבות. האם מותר להתנגד לכך ולמנוע מאותם אנשים את הטיפול בנפטר ?
א. כתב המגן אברהם (קנ"ג ס"ק מ"א) : "אנשים שהחזיקו לקבור מתים אין יכולין למחות באחרים שבאו לקבור שבעשיית המצווה כל אחד רוצה לזכות (מ"ש נ"ו וע' ב"ז קפ"ב ורש"ך ח"א מ"ה) ובמדינתינו שיש חבורות ממונים לכך נראה לי דצריך ליתן להחברה כמנהגם".
ובאליה רבה (סימן קנ"ג סעיף ל"ד) הביא את דברי המגן אברהם והוסיף על כך : "כתב כנסת הגדולה [הגהות ב"י] בשם משפטי שמואל [סי' נ"ג] אנשים שהחזיקו לקבור מתים, אינן יכולין למחות באחרים שבאו לקבור ע"כ. ומג"א [ס"ק מ"א] כתב ובמדינתנו שיש חבורת ממונים לכך, נראה לי דצריך ליתן להחברה כמנהגם ע"כ. ואני ראיתי כתב בפנקס חבורא קדישא שלי גמילות חסדים פה פראג, כשנפטר הגאון מוהר"ר אפרים ז"ל [בעל הכלי יקר] ובאו תלמידיו מרנן ורבנן ורצו לטהרו, ואמרו כשמת תלמיד חכם יותר ראוי לטהר תלמידיו ולהתעסק עמו, ושלחנו להגאון מוהר"ר ישעיה ריש מתיבתא [הוא השל"ה] ופסק מאחר שקברנים מתעסקים כל השנה ומבטלין עסקיהם, יתעסקו גם כן עם הצדיק, רק אם ירצו הקברנים מרצונם הטוב לוותר לאיזה אנשים חשובים בשביל טובת הצדקה, הרשות בידם ע"כ".
ב. כתב בספר גשר החיים (עמוד ק"י): "זכות ההתעסקות במת מגיעה לחברי החברה קדישא שבעיר, אפילו ברב גדול. דהרי הם האחראים לכל השנה ופוטרים את כל אנשי העיר מחובה זו בכל מתי העיר שיוכלו לעסוק במלאכתם.
ואם אין שם חברה קדישא או שחברי החברה קדישא מוותרים ההתעסקות גם לאחרים, אז ראוי לתלמידי הרב שהם יטפלו בו."
ועוד שם : "והא דתלמידים עוסקים ברבם זהו כגון בנשיאת המיטה ובענייני הקבורה, אבל ברחיצה והטהרה יעסקו רק אלה הבקיאים והיכולים לעשות המעשה הזה והתלמידים שאינם יודעים לרחוץ ולטהר אל יכנסו לחדר הטהרה".
להלכה :
א. הזכות לעסוק בנפטרים שמורה לאותם האנשים הממונים העוסקים בכך כל ימות השנה ואין לקחת מהם זכות זו.
ב. רק אם העוסקים הקבועים מוותרים מרצונם הטוב על זכותם - רק אז יכולים אנשים אחרים לעסוק בנפטר.
ג. גם אם העוסקים הקבועים מוותרים, אין רשות לאנשים אחרים לעסוק בטהרה עצמה כיוון שלשם כך דרוש ידע קודם, מיומנות וניסיון.
ד. הניסיון בשטח מוכיח כי טיפול באיסוף ופנוי נפטר לאחר מוות בלתי טבעי דורש ידע הלכתי, מיומנות וחוסן נפשי ולכן רק מי שנמנה על מתנדבי זק"א רשאי לעסוק בכך ולכן אין רשות למתנדבי זק"א לוותר ולתת לאנשים אחרים לעסוק בכך.
אנשי קודש, העוסקים כל ימות השנה בטיפול בנפטרים ורואים בכך זכות גדולה לעסוק במצווה חשובה זו, נתקלים לעיתים במצב שאנשים אחרים שאינם קשורים, לא לחברה קדישא ולא למתנדבי זק"א, מבקשים לעסוק בנפטר זה או אחר מכל מיני סיבות. האם מותר להתנגד לכך ולמנוע מאותם אנשים את הטיפול בנפטר ?
א. כתב המגן אברהם (קנ"ג ס"ק מ"א) : "אנשים שהחזיקו לקבור מתים אין יכולין למחות באחרים שבאו לקבור שבעשיית המצווה כל אחד רוצה לזכות (מ"ש נ"ו וע' ב"ז קפ"ב ורש"ך ח"א מ"ה) ובמדינתינו שיש חבורות ממונים לכך נראה לי דצריך ליתן להחברה כמנהגם".
ובאליה רבה (סימן קנ"ג סעיף ל"ד) הביא את דברי המגן אברהם והוסיף על כך : "כתב כנסת הגדולה [הגהות ב"י] בשם משפטי שמואל [סי' נ"ג] אנשים שהחזיקו לקבור מתים, אינן יכולין למחות באחרים שבאו לקבור ע"כ. ומג"א [ס"ק מ"א] כתב ובמדינתנו שיש חבורת ממונים לכך, נראה לי דצריך ליתן להחברה כמנהגם ע"כ. ואני ראיתי כתב בפנקס חבורא קדישא שלי גמילות חסדים פה פראג, כשנפטר הגאון מוהר"ר אפרים ז"ל [בעל הכלי יקר] ובאו תלמידיו מרנן ורבנן ורצו לטהרו, ואמרו כשמת תלמיד חכם יותר ראוי לטהר תלמידיו ולהתעסק עמו, ושלחנו להגאון מוהר"ר ישעיה ריש מתיבתא [הוא השל"ה] ופסק מאחר שקברנים מתעסקים כל השנה ומבטלין עסקיהם, יתעסקו גם כן עם הצדיק, רק אם ירצו הקברנים מרצונם הטוב לוותר לאיזה אנשים חשובים בשביל טובת הצדקה, הרשות בידם ע"כ".
ב. כתב בספר גשר החיים (עמוד ק"י): "זכות ההתעסקות במת מגיעה לחברי החברה קדישא שבעיר, אפילו ברב גדול. דהרי הם האחראים לכל השנה ופוטרים את כל אנשי העיר מחובה זו בכל מתי העיר שיוכלו לעסוק במלאכתם.
ואם אין שם חברה קדישא או שחברי החברה קדישא מוותרים ההתעסקות גם לאחרים, אז ראוי לתלמידי הרב שהם יטפלו בו."
ועוד שם : "והא דתלמידים עוסקים ברבם זהו כגון בנשיאת המיטה ובענייני הקבורה, אבל ברחיצה והטהרה יעסקו רק אלה הבקיאים והיכולים לעשות המעשה הזה והתלמידים שאינם יודעים לרחוץ ולטהר אל יכנסו לחדר הטהרה".
להלכה :
א. הזכות לעסוק בנפטרים שמורה לאותם האנשים הממונים העוסקים בכך כל ימות השנה ואין לקחת מהם זכות זו.
ב. רק אם העוסקים הקבועים מוותרים מרצונם הטוב על זכותם - רק אז יכולים אנשים אחרים לעסוק בנפטר.
ג. גם אם העוסקים הקבועים מוותרים, אין רשות לאנשים אחרים לעסוק בטהרה עצמה כיוון שלשם כך דרוש ידע קודם, מיומנות וניסיון.
ד. הניסיון בשטח מוכיח כי טיפול באיסוף ופנוי נפטר לאחר מוות בלתי טבעי דורש ידע הלכתי, מיומנות וחוסן נפשי ולכן רק מי שנמנה על מתנדבי זק"א רשאי לעסוק בכך ולכן אין רשות למתנדבי זק"א לוותר ולתת לאנשים אחרים לעסוק בכך.
