תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יציאה מפתח הבית לפני הוצאת המת
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
שאלה: הבאים לפנות נפטר מבית, האם יש להם להיזהר בצוואתו של רבי יהודה החסיד, שלא יצא אדם מפתח הבית לפני הוצאת המת?.
תשובה: בפוסקים מצאנו סתירה לכאורה במנהג זה, כפי שיבואר להלן.
בצוואת ר' יהודה החסיד (סעיף ח') כתב: "כשנושאים המת מן הבית יש ליזהר שלא יצא אדם ראשון [ויש גורסין: "כשמוציאים המת מן הבית יש להיזהר שלא יצא אדם תחילה לפני המטה כי סכנה גדולה יש בדבר"].
וכן כתב רבי אהרן מלוניל בספרו "ארחות חיים" (הלכות אבל אות ל"א): "ונמצא כתוב כי כשמוציאין המת מן הבית יש להיזהר שלא יצא אדם לפניו לעבור הפתח".
ומובא גם ברבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב כ"ח) שכתב: "וכשמוציאין המת מן הבית לא יצא אדם ראשון".
אולם בספר כלבו (סימן קי"ד) כתב לנהוג אחרת וז"ל: "ומקומות אחרים נהגו כשיוצאים מבית האבל, האבל יוצא ראשון והקרובים והמטה אחריו".
ובעקבותיו פסק הרמ"א (יו"ד סי' שנ"ח): "יש מקומות שנהגו שהאבלים יוצאים ראשון מן הבית, והקרובים והמטה אחריהם".
ובערוך השלחן (יו"ד סי' שנ"ח סעי' ה') הביא את שתי הדעות, ופסק: "אמנם המתעסקים שמוכרחים לצאת מקודם אין קפידא".
ובגשר החיים (חלק א' עמוד ק"י) כתב שהאיסור לצאת מן הבית לפני המת, נוהג רק לאחר טהרה, לקראת היציאה ללוויה.
בקונטרס "זיבולא בתרייתא" (מנהגי ירושלים - שנת תש"א, הרב משה ברגמן - שומר תקנות ח"ק הראשית והכללית גחש"א) הובא המנהג הנ"ל וז"ל: "ויש להיזהר שלא יצא אדם ראשון, אך המתעסקים שצריכים לילך ראשון כדי לנשאו אין קפידא". עכ"ל.
גם לדעתו האיסור לצאת ראשון לפני המת הוא רק לאחר טהרה. וכן אין האיסור חל על העוסקים בנפטר.
ובשו"ת ציץ אליעזר (רמת רחל פרק נ') כתב: "ומצאתי בספר יוסף אומץ (פרנקפורט) בדיני אונן שכותב וז"ל: "מיום עמדי על דעתי הקלושה נסתפקתי במה שפה עמנו מחלקים הוצאת המת לשנים דהיינו מהבית עד בית הטהרה והוא שקורין פה לוויה, ומבית הטהרה עד הקבר והוא שקורין פה מצווה, ולכן לא ידעתי איזה מהם עקרי, ואחרי שלא ידעתי דבר ברור דאיכא פנים לכאן ולכאן לקחתי סמך מן השם דלמה שקורין קדמונינו שם מצווה הוא עיקר המצווה". עכ"ל. נראה מזה דמקובל היה בידי קדמונינו דעיקר מצוות לוויה היא הליווי בשעת הוצאת המת אל מקום מנוחתו האחרונה לבית הקברות.
מדברי ה"יוסף אומץ" ברור שהמנהגים הקשורים במת ובסובבים אותו הוא רק בשעת הטהרה והלוויה ולא בשעת הפינוי ממקום למקום.
להלכה: המפנים נפטר מבית, אין להם לחשוש לצוואתו של רבי יהודה החסיד, משתי סיבות: א. למתעסקים מותר לצאת ראשונים. ב. האיסור נוהג רק בזמן מצוות לווית המת ולא בזמן פינוי.
שאלה: הבאים לפנות נפטר מבית, האם יש להם להיזהר בצוואתו של רבי יהודה החסיד, שלא יצא אדם מפתח הבית לפני הוצאת המת?.
תשובה: בפוסקים מצאנו סתירה לכאורה במנהג זה, כפי שיבואר להלן.
בצוואת ר' יהודה החסיד (סעיף ח') כתב: "כשנושאים המת מן הבית יש ליזהר שלא יצא אדם ראשון [ויש גורסין: "כשמוציאים המת מן הבית יש להיזהר שלא יצא אדם תחילה לפני המטה כי סכנה גדולה יש בדבר"].
וכן כתב רבי אהרן מלוניל בספרו "ארחות חיים" (הלכות אבל אות ל"א): "ונמצא כתוב כי כשמוציאין המת מן הבית יש להיזהר שלא יצא אדם לפניו לעבור הפתח".
ומובא גם ברבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב כ"ח) שכתב: "וכשמוציאין המת מן הבית לא יצא אדם ראשון".
אולם בספר כלבו (סימן קי"ד) כתב לנהוג אחרת וז"ל: "ומקומות אחרים נהגו כשיוצאים מבית האבל, האבל יוצא ראשון והקרובים והמטה אחריו".
ובעקבותיו פסק הרמ"א (יו"ד סי' שנ"ח): "יש מקומות שנהגו שהאבלים יוצאים ראשון מן הבית, והקרובים והמטה אחריהם".
ובערוך השלחן (יו"ד סי' שנ"ח סעי' ה') הביא את שתי הדעות, ופסק: "אמנם המתעסקים שמוכרחים לצאת מקודם אין קפידא".
ובגשר החיים (חלק א' עמוד ק"י) כתב שהאיסור לצאת מן הבית לפני המת, נוהג רק לאחר טהרה, לקראת היציאה ללוויה.
בקונטרס "זיבולא בתרייתא" (מנהגי ירושלים - שנת תש"א, הרב משה ברגמן - שומר תקנות ח"ק הראשית והכללית גחש"א) הובא המנהג הנ"ל וז"ל: "ויש להיזהר שלא יצא אדם ראשון, אך המתעסקים שצריכים לילך ראשון כדי לנשאו אין קפידא". עכ"ל.
גם לדעתו האיסור לצאת ראשון לפני המת הוא רק לאחר טהרה. וכן אין האיסור חל על העוסקים בנפטר.
ובשו"ת ציץ אליעזר (רמת רחל פרק נ') כתב: "ומצאתי בספר יוסף אומץ (פרנקפורט) בדיני אונן שכותב וז"ל: "מיום עמדי על דעתי הקלושה נסתפקתי במה שפה עמנו מחלקים הוצאת המת לשנים דהיינו מהבית עד בית הטהרה והוא שקורין פה לוויה, ומבית הטהרה עד הקבר והוא שקורין פה מצווה, ולכן לא ידעתי איזה מהם עקרי, ואחרי שלא ידעתי דבר ברור דאיכא פנים לכאן ולכאן לקחתי סמך מן השם דלמה שקורין קדמונינו שם מצווה הוא עיקר המצווה". עכ"ל. נראה מזה דמקובל היה בידי קדמונינו דעיקר מצוות לוויה היא הליווי בשעת הוצאת המת אל מקום מנוחתו האחרונה לבית הקברות.
מדברי ה"יוסף אומץ" ברור שהמנהגים הקשורים במת ובסובבים אותו הוא רק בשעת הטהרה והלוויה ולא בשעת הפינוי ממקום למקום.
להלכה: המפנים נפטר מבית, אין להם לחשוש לצוואתו של רבי יהודה החסיד, משתי סיבות: א. למתעסקים מותר לצאת ראשונים. ב. האיסור נוהג רק בזמן מצוות לווית המת ולא בזמן פינוי.
