תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
חיוב קבורת שליא
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
א. בשדי חמד (מערכת הק' כלל ל"ז) כתב: "דהשליא של הולד צריך לקוברה שכן מתבאר ממה שאמרו בירושלמי סוף פרק ח"י דמסכת שבת שהיא ערבון לארץ שגם האדם ישוב לעפר שממנו לוקח ולא יפה עושות הנשים שזורקות אותה לבית הכסא דהטוב הוא לקברה בארץ להורות הערבון".
ב. ובמשנה ברורה (סימן ש"ל ס"ק כ"ה) הביא מנהג זה: "וטומנין השליא - ולא בקרקע דמשום זה לכו"ע לא מחללינן שבתא אלא כך היה מנהגם, כשחל בשבת - עשירות טומנין אותה בספלים של שמן או בספוגין של צמר ועניות במוכין או בתבן, ובחול אלו ואלו טומנין אותה בארץ [ירושלמי]:".
ג. אמנם בגשר החיים (עמוד קמ"ז) כתב: "ולא ראינו נוהגין כן לקבור שליא" אבל בשו"ת מנחת יצחק (חלק ז' סימן ק"ב) כתב על דבריו של ה"גשר החיים": "ומ"מ היה לבי מהסס לומר היתר כנגד המבואר בירושלמי, דמי יודע אם המנהג היא מנהג ותיקין," ובסיום התשובה כתב: "היה אפשר לדון אף לחייב בקבורה, כמו בנפל מחשש טומאה או איסורי הנאה".
ד. ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק י' סימן כ"ה פרק ח') כתב בזו הלשון: "ואגב אזכיר גם זאת למה שנשאלתי מאחד מהרופאים על מה ששמע שיש שקוברים גם שליא, אם אמנם יש חיוב לקוברה. והבאתי לזה דברי הירושלמי פי"ח דשבת ה"ג דאיתא: תני השוליא הזאת בשבת עשירין טומנין אותן בשמן [שהיא רפואה לחמם הולד. ק"ע] והעניים טומנין אותן בתבן וחול. אלו ואלו טומנין אותן בארץ [אחר השבת. פ"מ] כדי ליתן ערבון לארץ. ומבארים ה"קרבן העדה" וה"פני משה": "שמיד שנולד קובר ממנו בארץ למשכון ולסימן שישוב אל העפר כשהיה". נראה מזה שאמנם חיוב קבורה מדינא אין בזה אבל יש בזה משום מנהגא, ומרזי עולם כדי לתת על ידי כך ערבון לארץ, ואולי המכוון שיש בזה משום סגולה לחיים ארוכים.
ובשדי חמד מערכת ק' כלל ל"ז ראיתי שמביא בשם ספר נחמד למראה שכותב ללמוד מהירושלמי הנזכר דהשליא של הולד צריך קבורה, וכי לא יפה עושות נשים שזורקות אותה לבית הכסא, דהטוב הוא לקברה בארץ להורות הערבון ע"ש, וברור דאין כוונתו ללמוד מזה שיש חיוב קבורה. אלא כוונתו כנ"ל שיש בזה משום מדה טובה נסתרת וזהו שמסיים בלשון דהטוב הוא לקברה בארץ, והיינו לא משום חיוב ממש אלא משום סימן וזכר להורות הערבון "
להלכה: מכל המקורות הנ"ל נראה ברור כי מצד המנהג יש חובה לקבור שליא.
ואם כי לדעת בעל ציץ אליעזר קבורת שליא זהו "מנהג מרזי עולם"-כלשונו- על כן ראוי להביא את דבריו של אחד מגדולי המקובלים בירושלים הרב יצחק אלפייה זצ"ל מתוך ספרו "הקונטרס היחיאלי" חלק בית עולמים (ב' עמוד ב') בענין החובה לשמור על מנהגים: "ופן ואולי יעלה על דעת ושכל האנושי שכל מנהג שנהגו בו, ובפרט מימות הש"ס, הוא רק כתפל בעלמא, וכמצוות אנשים מלומדה, חלילה וחס! והס! כי לא להזכיר! שכל דבריהם כגחלי אש, והואיל והם ידעו סודות ורזין עילאין, ורמזים עליונים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת, כמו שכתוב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם לזאת תקנו לעם בני ישראל, ולדורות הבאים אחריהם דרכי ה' הטובים ומנהגים הישרים הרומזים לסודות עליונים באופנים שונים."
יש להעיר כי בחלק מבתי החולים יש הסכם עם אנשי החברה קדישא לאסוף את השליות ולהביאן לקבורה.
א. בשדי חמד (מערכת הק' כלל ל"ז) כתב: "דהשליא של הולד צריך לקוברה שכן מתבאר ממה שאמרו בירושלמי סוף פרק ח"י דמסכת שבת שהיא ערבון לארץ שגם האדם ישוב לעפר שממנו לוקח ולא יפה עושות הנשים שזורקות אותה לבית הכסא דהטוב הוא לקברה בארץ להורות הערבון".
ב. ובמשנה ברורה (סימן ש"ל ס"ק כ"ה) הביא מנהג זה: "וטומנין השליא - ולא בקרקע דמשום זה לכו"ע לא מחללינן שבתא אלא כך היה מנהגם, כשחל בשבת - עשירות טומנין אותה בספלים של שמן או בספוגין של צמר ועניות במוכין או בתבן, ובחול אלו ואלו טומנין אותה בארץ [ירושלמי]:".
ג. אמנם בגשר החיים (עמוד קמ"ז) כתב: "ולא ראינו נוהגין כן לקבור שליא" אבל בשו"ת מנחת יצחק (חלק ז' סימן ק"ב) כתב על דבריו של ה"גשר החיים": "ומ"מ היה לבי מהסס לומר היתר כנגד המבואר בירושלמי, דמי יודע אם המנהג היא מנהג ותיקין," ובסיום התשובה כתב: "היה אפשר לדון אף לחייב בקבורה, כמו בנפל מחשש טומאה או איסורי הנאה".
ד. ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק י' סימן כ"ה פרק ח') כתב בזו הלשון: "ואגב אזכיר גם זאת למה שנשאלתי מאחד מהרופאים על מה ששמע שיש שקוברים גם שליא, אם אמנם יש חיוב לקוברה. והבאתי לזה דברי הירושלמי פי"ח דשבת ה"ג דאיתא: תני השוליא הזאת בשבת עשירין טומנין אותן בשמן [שהיא רפואה לחמם הולד. ק"ע] והעניים טומנין אותן בתבן וחול. אלו ואלו טומנין אותן בארץ [אחר השבת. פ"מ] כדי ליתן ערבון לארץ. ומבארים ה"קרבן העדה" וה"פני משה": "שמיד שנולד קובר ממנו בארץ למשכון ולסימן שישוב אל העפר כשהיה". נראה מזה שאמנם חיוב קבורה מדינא אין בזה אבל יש בזה משום מנהגא, ומרזי עולם כדי לתת על ידי כך ערבון לארץ, ואולי המכוון שיש בזה משום סגולה לחיים ארוכים.
ובשדי חמד מערכת ק' כלל ל"ז ראיתי שמביא בשם ספר נחמד למראה שכותב ללמוד מהירושלמי הנזכר דהשליא של הולד צריך קבורה, וכי לא יפה עושות נשים שזורקות אותה לבית הכסא, דהטוב הוא לקברה בארץ להורות הערבון ע"ש, וברור דאין כוונתו ללמוד מזה שיש חיוב קבורה. אלא כוונתו כנ"ל שיש בזה משום מדה טובה נסתרת וזהו שמסיים בלשון דהטוב הוא לקברה בארץ, והיינו לא משום חיוב ממש אלא משום סימן וזכר להורות הערבון "
להלכה: מכל המקורות הנ"ל נראה ברור כי מצד המנהג יש חובה לקבור שליא.
ואם כי לדעת בעל ציץ אליעזר קבורת שליא זהו "מנהג מרזי עולם"-כלשונו- על כן ראוי להביא את דבריו של אחד מגדולי המקובלים בירושלים הרב יצחק אלפייה זצ"ל מתוך ספרו "הקונטרס היחיאלי" חלק בית עולמים (ב' עמוד ב') בענין החובה לשמור על מנהגים: "ופן ואולי יעלה על דעת ושכל האנושי שכל מנהג שנהגו בו, ובפרט מימות הש"ס, הוא רק כתפל בעלמא, וכמצוות אנשים מלומדה, חלילה וחס! והס! כי לא להזכיר! שכל דבריהם כגחלי אש, והואיל והם ידעו סודות ורזין עילאין, ורמזים עליונים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת, כמו שכתוב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם לזאת תקנו לעם בני ישראל, ולדורות הבאים אחריהם דרכי ה' הטובים ומנהגים הישרים הרומזים לסודות עליונים באופנים שונים."
יש להעיר כי בחלק מבתי החולים יש הסכם עם אנשי החברה קדישא לאסוף את השליות ולהביאן לקבורה.
