תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
זיהוי גנטי (בדיקת DNA) לאור ההלכה
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
לאחרונה היו מספר אירועים קשים שבהם נהרגו מספר אנשים יחדיו. בחלק מאירועים אלה, הגופות היו במצב, שלפי ההלכה אין תוקף לזיהוי על סמך הכרות אישית של הפנים. ולכן הזיהוי נעשה על סמך המטען התורשתי = DNA = דנ"א.
המטען הגנטי
המטען התורשתי הוא ייחודי לכל אדם, והוא מהווה כעין 'תעודת זהות' ביולוגית.
הסיכוי שלשני בני אדם יהא אותו הרכב של דנ"א הוא אחד ל-30 מיליון.
בעזרת מיפוי הדנ"א ניתן לזהות בני אדם, שכן הדנ"א מהווה 'טביעת אצבעות' ייחודית לכל אדם.
הזיהוי הגנטי יכול להיעשות אפילו מקטע קטן של רקמה כלשהי, כגון שיער, טיפת דם, שכבת זרע, או קטע של עור. הזיהוי הוא בוודאות קרובה ל-100%,
כדי להשתמש בדנ"א למטרות זיהוי של גופה, יש לקחת מהגופה טיפת דם, להפיק מחומר זה את הדנ"א של הגופה ולהשוות את הדנ"א מגופה הנבדקת לדוגמת דנ"א שידוע שמקורו באדם הנעדר.
אם אין חומר שידוע שהוא מאדם הנעדר, יש אפשרות להעזר לצורך זיהוי בדוגמאות דם מהוריו של הנעדר או מצאצאיו.
פסקי הלכה
פסק של בית הוראה בראשות הגר"ש ואזנר שליט"א: (נמצא תחת ידי)
"על דבר השאלה האם אפשר להתיר עגונה מכבלי העיגון על סמך בדיקה זו? באופן כללי יש להבדיל בנידון זה בין בדיקת דנ"א, שיש התאמה בגוף האדם מעצמו לעצמו, לבין התאמה בין גוף האדם הנעדר לבין הוריו וצאצאיו. בדיקה בגוף האדם מעצמו לעצמו הינה יותר מגדר סימן בינוני, וקרובה לסימן מובהק. אמנם אין לסמוך אך ורק על בדיקה זו, אלא אם כן יש רגלים לדבר וצדדים נוספים עפ"י הלכה. אבל בדיקת דנ"א,שבה נעשית התאמה בין גוף הנעדר היא סימן בינוני.
כל הנ"ל נכתב ע"פ דעתו של מו"ר מרן הגר"ש ואזנר שליט"א
כמו כן הדברים אושרו ע"י הגר"נ קרליץ שליט"א
על החתום : הרב משה קליין
הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א (תחומין / כרך כג):
"בדיקת DNA נראה שנחשבת כסימן מובהק, שהרי כאמור לעיל הסיכוי למציאת אדם בעלי סימני זיהוי דומים הוא אחד מתוך עשרה בליון. אלא שיש מי שטוען, שהבדיקות לא נעשו בכל האנשים שחיו מאז ימות האדם הראשון. לענ"ד אעפ"כ סומכין על זה. תדע, שהרי סומכין על טביעת עין מכח ההנחה שאין פרצופיהן של אנשים דומים זה לזה. ומנין לנו זאת? וכי נסעו בכל העולם ובדקו את כל האנשים וראו שאין שני אנשים דומים?! אלא על כרחך שסמכו על כך שרואים הרבה אנשים, ומתוכם לא נמצאו שנים דומים. אין זה אלא שכך ברא הקב"ה את בריותיו, שיהיו פרצופיהם שונים זה מזה".
כאמור באשר לבדיקת DNA נחלקו הדעות - לדעת בית דינו של הגר"ש וואזנר, כשההשוואה נעשית בין התאים שבגופה לתאים שמוכרים מהאדם בהיותו חי, זהו סימן בינוני הקרוב למובהק; כשההשוואה נעשית בין הגופה להורי הנעדר או לצאצאיו, אין זה יותר מסימן בינוני. אולם לדעת הרז"נ גולדברג, בדיקה זו היא כסימן מובהק.
סימן בינוני אין בו די כדי להתיר עגונה להינשא. אולם ניתן לצרפו לסימנים בינוניים נוספים, ואז להתיר את האשה.
במסגרת פעילותינו במכון לרפואה משפטית אנו נוהגים, כי כאשר מדובר באדם נשוי יש להחמיר כדעת בית הדין של הגר"ש ואזנר שליט"א אולם בשעה שמדובר ברווק או באשה יש להקל כדעת הרב גולדברג והחילוק פשוט.
לאחרונה היו מספר אירועים קשים שבהם נהרגו מספר אנשים יחדיו. בחלק מאירועים אלה, הגופות היו במצב, שלפי ההלכה אין תוקף לזיהוי על סמך הכרות אישית של הפנים. ולכן הזיהוי נעשה על סמך המטען התורשתי = DNA = דנ"א.
המטען הגנטי
המטען התורשתי הוא ייחודי לכל אדם, והוא מהווה כעין 'תעודת זהות' ביולוגית.
הסיכוי שלשני בני אדם יהא אותו הרכב של דנ"א הוא אחד ל-30 מיליון.
בעזרת מיפוי הדנ"א ניתן לזהות בני אדם, שכן הדנ"א מהווה 'טביעת אצבעות' ייחודית לכל אדם.
הזיהוי הגנטי יכול להיעשות אפילו מקטע קטן של רקמה כלשהי, כגון שיער, טיפת דם, שכבת זרע, או קטע של עור. הזיהוי הוא בוודאות קרובה ל-100%,
כדי להשתמש בדנ"א למטרות זיהוי של גופה, יש לקחת מהגופה טיפת דם, להפיק מחומר זה את הדנ"א של הגופה ולהשוות את הדנ"א מגופה הנבדקת לדוגמת דנ"א שידוע שמקורו באדם הנעדר.
אם אין חומר שידוע שהוא מאדם הנעדר, יש אפשרות להעזר לצורך זיהוי בדוגמאות דם מהוריו של הנעדר או מצאצאיו.
פסקי הלכה
פסק של בית הוראה בראשות הגר"ש ואזנר שליט"א: (נמצא תחת ידי)
"על דבר השאלה האם אפשר להתיר עגונה מכבלי העיגון על סמך בדיקה זו? באופן כללי יש להבדיל בנידון זה בין בדיקת דנ"א, שיש התאמה בגוף האדם מעצמו לעצמו, לבין התאמה בין גוף האדם הנעדר לבין הוריו וצאצאיו. בדיקה בגוף האדם מעצמו לעצמו הינה יותר מגדר סימן בינוני, וקרובה לסימן מובהק. אמנם אין לסמוך אך ורק על בדיקה זו, אלא אם כן יש רגלים לדבר וצדדים נוספים עפ"י הלכה. אבל בדיקת דנ"א,שבה נעשית התאמה בין גוף הנעדר היא סימן בינוני.
כל הנ"ל נכתב ע"פ דעתו של מו"ר מרן הגר"ש ואזנר שליט"א
כמו כן הדברים אושרו ע"י הגר"נ קרליץ שליט"א
על החתום : הרב משה קליין
הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א (תחומין / כרך כג):
"בדיקת DNA נראה שנחשבת כסימן מובהק, שהרי כאמור לעיל הסיכוי למציאת אדם בעלי סימני זיהוי דומים הוא אחד מתוך עשרה בליון. אלא שיש מי שטוען, שהבדיקות לא נעשו בכל האנשים שחיו מאז ימות האדם הראשון. לענ"ד אעפ"כ סומכין על זה. תדע, שהרי סומכין על טביעת עין מכח ההנחה שאין פרצופיהן של אנשים דומים זה לזה. ומנין לנו זאת? וכי נסעו בכל העולם ובדקו את כל האנשים וראו שאין שני אנשים דומים?! אלא על כרחך שסמכו על כך שרואים הרבה אנשים, ומתוכם לא נמצאו שנים דומים. אין זה אלא שכך ברא הקב"ה את בריותיו, שיהיו פרצופיהם שונים זה מזה".
כאמור באשר לבדיקת DNA נחלקו הדעות - לדעת בית דינו של הגר"ש וואזנר, כשההשוואה נעשית בין התאים שבגופה לתאים שמוכרים מהאדם בהיותו חי, זהו סימן בינוני הקרוב למובהק; כשההשוואה נעשית בין הגופה להורי הנעדר או לצאצאיו, אין זה יותר מסימן בינוני. אולם לדעת הרז"נ גולדברג, בדיקה זו היא כסימן מובהק.
סימן בינוני אין בו די כדי להתיר עגונה להינשא. אולם ניתן לצרפו לסימנים בינוניים נוספים, ואז להתיר את האשה.
במסגרת פעילותינו במכון לרפואה משפטית אנו נוהגים, כי כאשר מדובר באדם נשוי יש להחמיר כדעת בית הדין של הגר"ש ואזנר שליט"א אולם בשעה שמדובר ברווק או באשה יש להקל כדעת הרב גולדברג והחילוק פשוט.
