תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
חובת אבלות בנפל
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
הגדרת נפל
בספר האורה לרש"י (סימן קמ"ז) ובאיסור והיתר (קל"ט) ובמחזור ויטרי, כתב : מעשה שהיה שנפטר ילד ד' ימים אחרי מילתו והייתה אמו מונה עליו ט' חדשים מלאים מטבילתה. ופיטר רבי את אביו מלהתאבל עליו. וסמך רבי על רבן שמעון בן גמליאל (שבת קל"ה) דאמר כל שלא שהה שלושים יום באדם, הרי זה נפל. כלומר דבר ברור ושפוט הוא כאור בצהרים דכלו לו חודשיו, וזו שמנין טבילתה בידה, אין זה ברור וכו'. דכל היכא דאיכא למיתליה בשום ספיקא שבעולם לא נפק מידי נפל. עכ"ל.
ובשלחן ערוך "יורה דעה" (שע"ד ח') נאמר: "תינוק כל שלושים יום, ויום שלושים בכלל אין מתאבלים עליו. אפילו גמרו שערו וציפורניו. ומשם ואילך מתאבל עליו, אלא אם כן נודע שהוא בן שמונה חדשים. ואם ידוע, שכלו לו חודשיו, כגון שבעל ופירש ונולד חי לתשעה חדשים גמורים, אפילו מת ביום שנולד מתאבלים עליו "
וכיוון שלא שכיח שידעו בודאי שהוא בן תשעה חודשי הריון ולכן כל דיני אנינות ואבלות וסעודת הבראה, ונר נשמה נוהגים רק אם מת לאחר שלושים ' יום. ולא למת תוך שלושים יום '. (גשר החיים י"ב, י"ב).
בספר תורת היולדת כתב: תינוק שנפטר ממום קשה: תינוק שנולד עם מום קשה שבטוח שאינו יכול לחיות יותר מכמה ימים אך ע"י טיפולים שונים ומיוחדים במחלקה לטיפול נמרץ חי עד אחרי 30 יום ואז מת. האם תינוק כזה חייב בפדיון הבן והאם מתאבלים עליו או האם אין לו חזקת חיים ונקרא נפל אפילו שהוא חי יותר מ- 30 יום. ועיין בשו"ת מנחת יצחק שפוסק במקרה של תינוק שנולד ללא קיבה שנקרא טריפה וחייב באבילות אם חי ל' יום. וכן אמר לי הגרי"ש אלישיב שליט"א שלתינוק כזה דין של טריפה ומתאבלים עליו אם נפטר אחרי שלשים יום ופטור מפדיון.
אך כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: נלענ"ד דאין מתאבלין עליו וגם חושבני שפטור מפדיון, עכ"ל. ואמר לי הגאון זצ"ל כתב לי שתינוק כזה אין לו חזקת חיים כי ללא הטיפולים הרפואיים היה מת תוך 30 יום ולכן אפילו שמת אחרי 30 יום אין מתאבלים עליו.
וכן דעת בעל שבט הלוי ( חלק ז סימן קפח) שאין להתאבל גם אם חי יותר משלושים יום: "פשוט בעיני להלכה דכל זה אם נולד כדרכו וטבעו אבל כהיום אם רואים מצוקה לאם או לוולד שחותכים כרסה בחתך (קייזערשניט) להוציא את הולד בכוונה לפני זמנו ושמים אותו על פי רוב באינקובטור ויש ידים מוכיחות ולמעלה מכל ספק שלעובר זה חסר עוד חודש ימים דהיינו חודש התשיעי כרוב הנולדים לתשיעי בזה פשיטא דנדון כבן ח' ואם מת גם לאחר ל' אף על פי שגמרו שעריו וצפרוניו אין מתאבלים עליו". (ומכ"ש כאשר נתוסף עוד מום גדול בלב שרגיל מאוד באלו הולדות כאשר בא בעובדא לפני).
וכן בשו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קמג: "דהנה בתשובת מהר"ם לובלין סי' ס"ז כ' דגם אפי' בשהה ל' יום אם רואים שהולד מתנונה והולך והוא חולה תמיד הדברים מוכיחין שלא הי' בן קיימא, אבל הני בני אינקובטור דידוע על פי רוב גמור דאם לא היו נותנים אותו לכלי זה אין מתקיימים אפי' כמה ימים דמעיקרא נולדו נפלים גמורים שאין להם קיום בדרך הטבע באויר העולם, אלא דחלק זה מן הוולדות שנעשה ונגמר שם והולך מתקיים איגלי מילתא דהוא בן קיימא גמור כשאר דנתי בעניי במקום אחר, אבל בנידון דידן וכיוצא בו , שמיד שמוציאים אותם מן האינקובטור מתים אחרי כמה ימים פשיטא דבחזקת נפלים גמורים קיימא".
אין לוויה בנפל
פסק הטור ( יורה דעה הלכות אבילות סימן שמ"ד) "והנפלים ובן ח' ובן ט' מת אין מתעסקין עמהם לכל דבר פי' להספד וללוות אבל צרכי מטה קבורה מתעסקין עמהן".
וכן בשולחן ערוך (הלכות אבילות סימן שמד): " והנפלים, ובן ח', וכן בן ט' מת, , אין מתעסקין להספד וללוות".
ובערוך השולחן (שם): "וולד שיצא מחותך או מסורס והנפלים ובן ח' ובן ט' שיצא מת אין מתעסקין בהם ללוותם וכ"ש להספידם ורק קוברים אותם ואף על גב דעד בן ה' אין מספידין ופשיטא אלו, אך כשנולד כדרכו אם רצה להספידו רשאי ובאלו אינו רשאי."
הגדרת נפל
בספר האורה לרש"י (סימן קמ"ז) ובאיסור והיתר (קל"ט) ובמחזור ויטרי, כתב : מעשה שהיה שנפטר ילד ד' ימים אחרי מילתו והייתה אמו מונה עליו ט' חדשים מלאים מטבילתה. ופיטר רבי את אביו מלהתאבל עליו. וסמך רבי על רבן שמעון בן גמליאל (שבת קל"ה) דאמר כל שלא שהה שלושים יום באדם, הרי זה נפל. כלומר דבר ברור ושפוט הוא כאור בצהרים דכלו לו חודשיו, וזו שמנין טבילתה בידה, אין זה ברור וכו'. דכל היכא דאיכא למיתליה בשום ספיקא שבעולם לא נפק מידי נפל. עכ"ל.
ובשלחן ערוך "יורה דעה" (שע"ד ח') נאמר: "תינוק כל שלושים יום, ויום שלושים בכלל אין מתאבלים עליו. אפילו גמרו שערו וציפורניו. ומשם ואילך מתאבל עליו, אלא אם כן נודע שהוא בן שמונה חדשים. ואם ידוע, שכלו לו חודשיו, כגון שבעל ופירש ונולד חי לתשעה חדשים גמורים, אפילו מת ביום שנולד מתאבלים עליו "
וכיוון שלא שכיח שידעו בודאי שהוא בן תשעה חודשי הריון ולכן כל דיני אנינות ואבלות וסעודת הבראה, ונר נשמה נוהגים רק אם מת לאחר שלושים ' יום. ולא למת תוך שלושים יום '. (גשר החיים י"ב, י"ב).
בספר תורת היולדת כתב: תינוק שנפטר ממום קשה: תינוק שנולד עם מום קשה שבטוח שאינו יכול לחיות יותר מכמה ימים אך ע"י טיפולים שונים ומיוחדים במחלקה לטיפול נמרץ חי עד אחרי 30 יום ואז מת. האם תינוק כזה חייב בפדיון הבן והאם מתאבלים עליו או האם אין לו חזקת חיים ונקרא נפל אפילו שהוא חי יותר מ- 30 יום. ועיין בשו"ת מנחת יצחק שפוסק במקרה של תינוק שנולד ללא קיבה שנקרא טריפה וחייב באבילות אם חי ל' יום. וכן אמר לי הגרי"ש אלישיב שליט"א שלתינוק כזה דין של טריפה ומתאבלים עליו אם נפטר אחרי שלשים יום ופטור מפדיון.
אך כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: נלענ"ד דאין מתאבלין עליו וגם חושבני שפטור מפדיון, עכ"ל. ואמר לי הגאון זצ"ל כתב לי שתינוק כזה אין לו חזקת חיים כי ללא הטיפולים הרפואיים היה מת תוך 30 יום ולכן אפילו שמת אחרי 30 יום אין מתאבלים עליו.
וכן דעת בעל שבט הלוי ( חלק ז סימן קפח) שאין להתאבל גם אם חי יותר משלושים יום: "פשוט בעיני להלכה דכל זה אם נולד כדרכו וטבעו אבל כהיום אם רואים מצוקה לאם או לוולד שחותכים כרסה בחתך (קייזערשניט) להוציא את הולד בכוונה לפני זמנו ושמים אותו על פי רוב באינקובטור ויש ידים מוכיחות ולמעלה מכל ספק שלעובר זה חסר עוד חודש ימים דהיינו חודש התשיעי כרוב הנולדים לתשיעי בזה פשיטא דנדון כבן ח' ואם מת גם לאחר ל' אף על פי שגמרו שעריו וצפרוניו אין מתאבלים עליו". (ומכ"ש כאשר נתוסף עוד מום גדול בלב שרגיל מאוד באלו הולדות כאשר בא בעובדא לפני).
וכן בשו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קמג: "דהנה בתשובת מהר"ם לובלין סי' ס"ז כ' דגם אפי' בשהה ל' יום אם רואים שהולד מתנונה והולך והוא חולה תמיד הדברים מוכיחין שלא הי' בן קיימא, אבל הני בני אינקובטור דידוע על פי רוב גמור דאם לא היו נותנים אותו לכלי זה אין מתקיימים אפי' כמה ימים דמעיקרא נולדו נפלים גמורים שאין להם קיום בדרך הטבע באויר העולם, אלא דחלק זה מן הוולדות שנעשה ונגמר שם והולך מתקיים איגלי מילתא דהוא בן קיימא גמור כשאר דנתי בעניי במקום אחר, אבל בנידון דידן וכיוצא בו , שמיד שמוציאים אותם מן האינקובטור מתים אחרי כמה ימים פשיטא דבחזקת נפלים גמורים קיימא".
אין לוויה בנפל
פסק הטור ( יורה דעה הלכות אבילות סימן שמ"ד) "והנפלים ובן ח' ובן ט' מת אין מתעסקין עמהם לכל דבר פי' להספד וללוות אבל צרכי מטה קבורה מתעסקין עמהן".
וכן בשולחן ערוך (הלכות אבילות סימן שמד): " והנפלים, ובן ח', וכן בן ט' מת, , אין מתעסקין להספד וללוות".
ובערוך השולחן (שם): "וולד שיצא מחותך או מסורס והנפלים ובן ח' ובן ט' שיצא מת אין מתעסקין בהם ללוותם וכ"ש להספידם ורק קוברים אותם ואף על גב דעד בן ה' אין מספידין ופשיטא אלו, אך כשנולד כדרכו אם רצה להספידו רשאי ובאלו אינו רשאי."
