תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
מנהג שלא לקחת דבר מבית האבלים במשך השבעה
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
1. בספר בית לחם יהודה (יורה דעה סימן שעו ס"ק ג') כתב: "ואין לוקחין שום דבר גדול וקטן מבית האבל כל משך ז' ימי האבלות משום רוח הטומאה השורה ז' ימים" עכ"ל.
והובאו דבריו בהגהות רע"א שם סימן שע"ו וכן בערוך השולחן כתב: "ואין לוקחין שום דבר מבית האבל כל שבעה"
2. אבל בס' יוסף אומץ (יוזפא עמוד ש"ל) כתב וז"ל: "קבלתי ממורי הגאון מהר"ח סג"ל ז"ל שמה שנוהגים שלא ליקח מבית האבל שום דבר תוך שבעה, אין לו שום עיקר בעולם. ואמר שטעות זה בא ממה שכתבו הפוסקים המשאיל חלוק לחבירו לילך בו לבית האבל אינו רשאי ליטלו ממנו עד שיעברו ימי האבל" עכ"ל.
וכן כתב בשו"ת חיים ביד (סימן קכ"ה): "אבל טעות הוא בפי העולם שלא ליקח דבר מבית האבל כל שבעה".
3. בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן צ"ט) חילק בנושא, כדלהלן: "נלענ"ד דעל כל פנים יש להקל ולא לחשוש אלא בדברים שהם ממש מיוחדים לשימוש בבית האבל, ולא במעות שעומדים להוצאה ולזוז אותם מהבית, וכל שכן בתשלום של שכר שכיר או צדקה ופרעון חוב דאין שום מקום לחשוש ושומר מצווה לא ידע דבר רע".
וכן בשו"ת יביע אומר (חלק ד' - יורה דעה סימן ל"ה) התיר לקחת חפצים מבית האבל וסיים שם: " ולהכי אמרינן מאן דלא קפיד לא קפדי בהדיה".
4.באבן יעקב (סימן מ"ד ס"ק ג') כתב חילוק אחר: "ונראה דמסתבר לפי זה לומר דכל זה שייך היכא שנפטר המת בבית שיושבים האבלים אבל אם נפטר במקום אחר אין כל שייכות לרוח טומאה בביתם".
5. אולם בשו"ת משנה הלכות (חלק ז' סימן ר"ו) החמיר בענין זה, וכה דבריו: "בדבר אשר שמע שיש הקפדה אצל כמה גדולים שלא ליקח דבר מבית האבל האם צריך לחשוש לדבריהם. הנה הקפדה זו לאו מכמה גדולים הוא אלא דבר זה מפורש באליהו רבא (א"ח סי' רכ"ד סק"ז) ובלחם הפנים (סימן ש"ע) שנהגו שאין לוקחין דבר גדול וקטן מבית האבל כל ז' ימי אבלו והטעם משום דרוח הטומאה שורה ז' ימים וישראל קדושים הם ולא מטמאין באלה והביאם במשמרת שלום אות מנהג וח"ו לנו לפקפק על מנהגי ישראל דגדול המנהג ועיין חתם סופר (א"ח סימן נ"א) דהמפקפק על מנהגים צריך בדיקה אחריו".
להלכה: בשעת הצורך אפשר לסמוך על הפוסקים המתירים, בפרט כאשר מגישים כיבוד בבית האבלים וההימנעות תגרום צער לאבלים.
1. בספר בית לחם יהודה (יורה דעה סימן שעו ס"ק ג') כתב: "ואין לוקחין שום דבר גדול וקטן מבית האבל כל משך ז' ימי האבלות משום רוח הטומאה השורה ז' ימים" עכ"ל.
והובאו דבריו בהגהות רע"א שם סימן שע"ו וכן בערוך השולחן כתב: "ואין לוקחין שום דבר מבית האבל כל שבעה"
2. אבל בס' יוסף אומץ (יוזפא עמוד ש"ל) כתב וז"ל: "קבלתי ממורי הגאון מהר"ח סג"ל ז"ל שמה שנוהגים שלא ליקח מבית האבל שום דבר תוך שבעה, אין לו שום עיקר בעולם. ואמר שטעות זה בא ממה שכתבו הפוסקים המשאיל חלוק לחבירו לילך בו לבית האבל אינו רשאי ליטלו ממנו עד שיעברו ימי האבל" עכ"ל.
וכן כתב בשו"ת חיים ביד (סימן קכ"ה): "אבל טעות הוא בפי העולם שלא ליקח דבר מבית האבל כל שבעה".
3. בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן צ"ט) חילק בנושא, כדלהלן: "נלענ"ד דעל כל פנים יש להקל ולא לחשוש אלא בדברים שהם ממש מיוחדים לשימוש בבית האבל, ולא במעות שעומדים להוצאה ולזוז אותם מהבית, וכל שכן בתשלום של שכר שכיר או צדקה ופרעון חוב דאין שום מקום לחשוש ושומר מצווה לא ידע דבר רע".
וכן בשו"ת יביע אומר (חלק ד' - יורה דעה סימן ל"ה) התיר לקחת חפצים מבית האבל וסיים שם: " ולהכי אמרינן מאן דלא קפיד לא קפדי בהדיה".
4.באבן יעקב (סימן מ"ד ס"ק ג') כתב חילוק אחר: "ונראה דמסתבר לפי זה לומר דכל זה שייך היכא שנפטר המת בבית שיושבים האבלים אבל אם נפטר במקום אחר אין כל שייכות לרוח טומאה בביתם".
5. אולם בשו"ת משנה הלכות (חלק ז' סימן ר"ו) החמיר בענין זה, וכה דבריו: "בדבר אשר שמע שיש הקפדה אצל כמה גדולים שלא ליקח דבר מבית האבל האם צריך לחשוש לדבריהם. הנה הקפדה זו לאו מכמה גדולים הוא אלא דבר זה מפורש באליהו רבא (א"ח סי' רכ"ד סק"ז) ובלחם הפנים (סימן ש"ע) שנהגו שאין לוקחין דבר גדול וקטן מבית האבל כל ז' ימי אבלו והטעם משום דרוח הטומאה שורה ז' ימים וישראל קדושים הם ולא מטמאין באלה והביאם במשמרת שלום אות מנהג וח"ו לנו לפקפק על מנהגי ישראל דגדול המנהג ועיין חתם סופר (א"ח סימן נ"א) דהמפקפק על מנהגים צריך בדיקה אחריו".
להלכה: בשעת הצורך אפשר לסמוך על הפוסקים המתירים, בפרט כאשר מגישים כיבוד בבית האבלים וההימנעות תגרום צער לאבלים.
