תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
באלו אופנים מותר להלין את המת
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
מפני כבודו
בגמרא ובשולחן ערוך מוזכר שמותר להלין את המת מפני כבודו, ישנם חילוקי דעות ופרטים רבים בעניין מה נקרא כבודו של מת ובאיזה אופנים מותר או אסור להלין.
כדי להגדיר את המושג "כבודו של מת", מן הראוי להביא מדבריו של ה"דרכי חסד", וז"ל: "ומה זה נקרא כבודו יעשה שאלת רב מובהק וירא שמים המורה להלכה על פי דעת תורתנו הקדושה, ומה מאד גדלה המכשלה, אשר גם חרדים נכשלים בה, מלינים את המת מטעם שאין בו ממש, באומרם שהוא לכבוד המת, ובאמת עוברים על איסור דאורייתא וגורמים צער לנשמת הנפטר."
כאשר מותר להלין את המת לכבודו, מותר להלין אפילו מספר ימים. וכן פסק בפסקי תוספות: "מותר להלין את המת כמה ימים לכבודו".
בהקדמת החלק השני לספר המקנה כתב:
"מניחים בר מינן יום או יומיים בלי קבורה למען יבואו רבנים ממרחקים לחלוק לו כבוד אחרון וכתב שם מעשה שהיה שהגאון חתם סופר נפטר כ"ה תשרי אחר תפילת שחרית ונקבר בו ביום, התחילו אחר צהרים ונמשכה הלוויה עד הערב ובנרות דולקים גמרו הקבורה ולא היו מניחים אותו עד למחרת אשר בטח היו באים רבבות מבני ישראל לכבודו."
הלנה לצורך זיהוי
בפתחי תשובה (שנ"ז ג'): לכבודו - צריך עיון אם נמצא הרוג ולא נודע מי הוא ולפי אומדנא נראה שהוא בעל אישה אחת אם מותרים להלינו עד שתבוא אשתו אולי תגיד סימנים מובהקים ואפשר שגם זה מקרי לכבודו כדי שבניו יתאבלו ויאמרו קדיש.
מהר"ם לובלין סימן פ"ט להרב נפתלי הירש אלטשולר שציווה לעשות ארון למת הנמצא ולהניחו בתוכו ולא הניח לקוברו אולי ימצא מי שמכיר אותו כדי שלא תתעגן אשתו.
כדי שיבואו קרוביו
נפסק בשולחן ערוך (קנז): "אסור להלין המת, אלא אם כן הלינו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכין או מקוננות, או כדי שיבואו קרובים או להשמיע עיירות".
ובט"ז שם: "והוא הדין להמתין על קרוביו".
ובשו"ת שבט הלוי (ד' קנד) פסק: "אבל עיקר הטעם יראה דזה נייח נפשו של נפטר שקרוביו שם בעת קבורתו ועל כל פנים קרובים דמתאבלים עליו ואם כן כל קרוביו אלה בכלל ההיתר לאו דווקא קרוב אחד, ומכל מקום יראה הדבר פשוט דדוקא על קרובים מותר להמתין ולא על מקורבים, ולא ידעתי מה שכתב בספר גשר החיים דמותר להמתין על קרובים ומקורבים. ומסיים: מכל מקום אני מורה ובא להבאים לשאול שהקרובים שבחו"ל שעל ידם נדחה קבורת המת הרבה על יקפידו להמתין כי לכל הדעות טובת הנפטר שיבוא במהרה אל עמו."
מפני כבודו
בגמרא ובשולחן ערוך מוזכר שמותר להלין את המת מפני כבודו, ישנם חילוקי דעות ופרטים רבים בעניין מה נקרא כבודו של מת ובאיזה אופנים מותר או אסור להלין.
כדי להגדיר את המושג "כבודו של מת", מן הראוי להביא מדבריו של ה"דרכי חסד", וז"ל: "ומה זה נקרא כבודו יעשה שאלת רב מובהק וירא שמים המורה להלכה על פי דעת תורתנו הקדושה, ומה מאד גדלה המכשלה, אשר גם חרדים נכשלים בה, מלינים את המת מטעם שאין בו ממש, באומרם שהוא לכבוד המת, ובאמת עוברים על איסור דאורייתא וגורמים צער לנשמת הנפטר."
כאשר מותר להלין את המת לכבודו, מותר להלין אפילו מספר ימים. וכן פסק בפסקי תוספות: "מותר להלין את המת כמה ימים לכבודו".
בהקדמת החלק השני לספר המקנה כתב:
"מניחים בר מינן יום או יומיים בלי קבורה למען יבואו רבנים ממרחקים לחלוק לו כבוד אחרון וכתב שם מעשה שהיה שהגאון חתם סופר נפטר כ"ה תשרי אחר תפילת שחרית ונקבר בו ביום, התחילו אחר צהרים ונמשכה הלוויה עד הערב ובנרות דולקים גמרו הקבורה ולא היו מניחים אותו עד למחרת אשר בטח היו באים רבבות מבני ישראל לכבודו."
הלנה לצורך זיהוי
בפתחי תשובה (שנ"ז ג'): לכבודו - צריך עיון אם נמצא הרוג ולא נודע מי הוא ולפי אומדנא נראה שהוא בעל אישה אחת אם מותרים להלינו עד שתבוא אשתו אולי תגיד סימנים מובהקים ואפשר שגם זה מקרי לכבודו כדי שבניו יתאבלו ויאמרו קדיש.
מהר"ם לובלין סימן פ"ט להרב נפתלי הירש אלטשולר שציווה לעשות ארון למת הנמצא ולהניחו בתוכו ולא הניח לקוברו אולי ימצא מי שמכיר אותו כדי שלא תתעגן אשתו.
כדי שיבואו קרוביו
נפסק בשולחן ערוך (קנז): "אסור להלין המת, אלא אם כן הלינו לכבודו, להביא לו ארון ותכריכין או מקוננות, או כדי שיבואו קרובים או להשמיע עיירות".
ובט"ז שם: "והוא הדין להמתין על קרוביו".
ובשו"ת שבט הלוי (ד' קנד) פסק: "אבל עיקר הטעם יראה דזה נייח נפשו של נפטר שקרוביו שם בעת קבורתו ועל כל פנים קרובים דמתאבלים עליו ואם כן כל קרוביו אלה בכלל ההיתר לאו דווקא קרוב אחד, ומכל מקום יראה הדבר פשוט דדוקא על קרובים מותר להמתין ולא על מקורבים, ולא ידעתי מה שכתב בספר גשר החיים דמותר להמתין על קרובים ומקורבים. ומסיים: מכל מקום אני מורה ובא להבאים לשאול שהקרובים שבחו"ל שעל ידם נדחה קבורת המת הרבה על יקפידו להמתין כי לכל הדעות טובת הנפטר שיבוא במהרה אל עמו."
