תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
מנהג שהמלווים את המת ממתינים עד שתעלם המיטה מעיניהם
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
א. בספר "לקט יושר" (יורה דעה עמוד 88) - תלמידו של רבי ישראל איסלין בעל תרומת הדשן -, כתב בשם רבו: "וזכורני שכשעשה לוויה למת, עמד עד שאינו יכול לראות המטה של מת".
ב. בשדי חמד מערכת אבילות (אות קצ"א) כתב: "מה שנוהגים שהמלווים המת ד' אמות, ממתינים עד כדי שיתעלם מן העין, לא ידעתי הטעם וגם לא ראיתי שנזכר מנהג זה בספרי הפוסקים ז"ל ואולי עושים כן מפני כבוד המת כדקי"ל בסימן רמ"ד סעיף ב' לענין קימה בפני תלמיד חכם עד שיעבור מכנגד פניו".
ג. בגשר החיים (עמוד קל"א) הוסיף שיש להמתין עד שיעלם אחרון המלווים ולא די בכך שתעלם מטת המת: "נוהגים שהחוזרים מהלוויה באמצע הדרך מחכים עד שהנושאים והמלווים נכסים מראית עיניהם, משני טעמים. חדא, דכל זמן שרואה את הלוויה הרי הוא בכלל "הרואה את המת וכו'" שאף שכבר קיים בו מצות הלויה, אכתי דומה הוא לזה שאינו חייב ללוותו, שעל כל פנים צריך לעמוד בפני גומלי חסד עם המת.
שנית, מסתבר שנתנו לגומלי חסד אלה דין כבוד רבו שצריכין לעמוד גם בפניהם עד שיתעלמו מהעין, דהא אמרו לכבדם יותר מכבוד רבו, דבפניהם עומדין אפילו בעלי אומניות, מה שלא אמרינן כן בפני רבו".
ד. בשו"ת יביע אומר (חלק ד' - יורה דעה סימן ל"ה) פסק: מה שנוהגים שהמלווים את הנפטר ד' אמות או יותר, וברצונם לשוב לביתם, ממתינים עד שתעלם המטה של המת מן העין. נראה שנהגו כן על פי מה שכתב החזקוני סוף פרשת שופטים, ועינינו לא ראו, מכאן למלוה את חבירו שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו ע"כ. והובא גם כן באליה רבה (סי' קי ס"ק טו) ע"ש. וסיים שם: "ולפי האמור יש סמוכין למנהג. ויש להזהר בזה".
ה. בספר "נטעי גבריאל" (אבלות עמוד רס"ח) כתב: "המלווים את המת ארבע אמות, המנהג הוא שממתינים עד שתתעלם המטה של המת מן העין" ולא הזכיר בדבריו שיש להמתין עד שיעלם אחרון המלווים כדברי גשר החיים.
להלכה: לכתחילה ראוי לחוש לדעת גשר החיים ולהמתין עד שיעלם אחרון המלווים מן העין. וכן הוא המנהג.
א. בספר "לקט יושר" (יורה דעה עמוד 88) - תלמידו של רבי ישראל איסלין בעל תרומת הדשן -, כתב בשם רבו: "וזכורני שכשעשה לוויה למת, עמד עד שאינו יכול לראות המטה של מת".
ב. בשדי חמד מערכת אבילות (אות קצ"א) כתב: "מה שנוהגים שהמלווים המת ד' אמות, ממתינים עד כדי שיתעלם מן העין, לא ידעתי הטעם וגם לא ראיתי שנזכר מנהג זה בספרי הפוסקים ז"ל ואולי עושים כן מפני כבוד המת כדקי"ל בסימן רמ"ד סעיף ב' לענין קימה בפני תלמיד חכם עד שיעבור מכנגד פניו".
ג. בגשר החיים (עמוד קל"א) הוסיף שיש להמתין עד שיעלם אחרון המלווים ולא די בכך שתעלם מטת המת: "נוהגים שהחוזרים מהלוויה באמצע הדרך מחכים עד שהנושאים והמלווים נכסים מראית עיניהם, משני טעמים. חדא, דכל זמן שרואה את הלוויה הרי הוא בכלל "הרואה את המת וכו'" שאף שכבר קיים בו מצות הלויה, אכתי דומה הוא לזה שאינו חייב ללוותו, שעל כל פנים צריך לעמוד בפני גומלי חסד עם המת.
שנית, מסתבר שנתנו לגומלי חסד אלה דין כבוד רבו שצריכין לעמוד גם בפניהם עד שיתעלמו מהעין, דהא אמרו לכבדם יותר מכבוד רבו, דבפניהם עומדין אפילו בעלי אומניות, מה שלא אמרינן כן בפני רבו".
ד. בשו"ת יביע אומר (חלק ד' - יורה דעה סימן ל"ה) פסק: מה שנוהגים שהמלווים את הנפטר ד' אמות או יותר, וברצונם לשוב לביתם, ממתינים עד שתעלם המטה של המת מן העין. נראה שנהגו כן על פי מה שכתב החזקוני סוף פרשת שופטים, ועינינו לא ראו, מכאן למלוה את חבירו שצריך לעמוד במקומו עד שיתעלם מעיניו ע"כ. והובא גם כן באליה רבה (סי' קי ס"ק טו) ע"ש. וסיים שם: "ולפי האמור יש סמוכין למנהג. ויש להזהר בזה".
ה. בספר "נטעי גבריאל" (אבלות עמוד רס"ח) כתב: "המלווים את המת ארבע אמות, המנהג הוא שממתינים עד שתתעלם המטה של המת מן העין" ולא הזכיר בדבריו שיש להמתין עד שיעלם אחרון המלווים כדברי גשר החיים.
להלכה: לכתחילה ראוי לחוש לדעת גשר החיים ולהמתין עד שיעלם אחרון המלווים מן העין. וכן הוא המנהג.
